אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אישור שימוש חורג

אישור שימוש חורג

תאריך פרסום : 05/01/2016 | גרסת הדפסה
ערר
בית המשפט העליון
179-15
15/12/2015
בפני חברי הוועדה:
1. יו"ר וועדת ערר-עו"ד חגית דרורי גרנות
2. מר אריאל טויטו
3. גב' רונית שרמייסטר
4. מר מנדי בראון


- נגד -
העוררים:
1. וספי עינב
2. וספי שרה

המשיבה:
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אצבע הגליל
החלטה

 

 

  1. בפנינו ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה אצבע הגליל (להלן – "הועדה המקומית"), שלא לאשר שימוש חורג לגן ילדים דתי-חרדי המתקיים בבית מגורים, שניתן היתר בניה לתוספות לו שנת 2014, ביישוב יסוד המעלה.

 

  1. נימוקי ההחלטה הם כדלקמן:

"מדובר בבקשה להתרת שימוש חורג במקבץ של מבנים יבילים ( כ- 5 במספר) לתקופה מבוקשת בת 3 שנים, מבנים המצויים על קרקע פרטית בלב שכונת מגורים ביסוד המעלה.  והמשמשים בפועל במקום זה ומזה לפחות כ- 3 שנים( לפחות משנת 2012, כדברי מגישי הבקשה), כגן ילדים לילדי הגיל הרך וכבית ספר יסודי לכיתות הנמוכות, בחינוך הדתי (שאינו רשמי).

לדברי ראש המו"מ יסוד המעלה, לבית הספר הוצאו בשעתו שני (2) צווי סגירה על ידי משרד החינוך, שלא קויימו ע"י העמותה המפעילה את הגן/בית הספר עד היום הזה, והפעילות החינוכית במקום נמשכת, חרף הצווים הללו, כסדרה.

בשעתו, הונפק לבקשת מר וספי עינב (העומד בראש העמותה) היתר בנייה להקמתו של בית מגורים יחיד במקרקעין נשוא הבקשה (גוש 13995, חלקה 22,מגרש: 3, ביעוד מגורים, להלן: "המקרקעין").

בפועל, במקום בית המגורים כנ"ל נבנו, הוקמו והוצבו בשטח, שלא בהיתר ושלא כדין, המבנים היבילים כנ"ל המשמשים, כאמור לעיל, כגן ילדים וכבית ספר יסודי למספר מצומצם ביותר של ילדים(פחות מ-20).

בפועל, טרם הושלמה בנייתו של ממ"ד תקני במקום, בין כזה שהיה אמור להיבנות מכוח ההיתר של בית המגורים ובין ממ"ד תקני הנדרש להפעלת מוסד חינוכי לילדים, אם כי הובא לידיעת חברי המליאה כי ממ"ד מהסוג השני מצוי בשלבי בנייה כאלה או אחרים.

מאחר שהמבנים היבילים הוקמו והוצבו במקרקעין ללא היתר כדין, כאמור, הרי שטרם נבדקה רמת הבטיחות של הבנייה, כמו גם של אמצעי המיגון הנדרשים למבנים המשמשים לחינוך ילדים רכים בשנים.

על כל המשתמע מכך לעניין החשש הממשי לשלום הילדים המתחנכים במקום.

 

בתאריך 11.06.2015 נגזר דינו של מר וספי עינב (העומד כאמור בראש העמותה המפעילה את המתחם החינוכי) במסגרת הליך משפטי שניהלה מולו הוועדה המקומית מכוח חוקי התכנון והבנייה  - תיק תו,ב 54303-09-12 (שלום צפת).

במסגרת גזר הדין ציווה בית המשפט הנכבד (כב' השופט ד' קירס) על מר וספי להרוס את כל רכיבי הבנייה הבלתי חוקית במקרקעין (המבנים היבילים כנ"ל וכד') זאת עד ליום 1.09.2016 וכן, להפסיק בהם עשיית כל שימוש החל מאותו המועד (1.9.2016), זאת בנוסף לרכיבי ענישה כספיים שנגזרו עליו (קנס+ חתימה על התחייבות). הובא בנוסף לידיעת חברי המליאה, כי קיימים פתרונות מעשיים להסעת ילדי הגן/ בית הספר למוסדות חינוך קיימים באזור, המצויים מחוץ למושבה יסוד המעלה (בצפת) ובמימונה, כפי שנעשה במהלך השנים שעברו.

 

 

 

פתרון זה אינו מקובל על חברי העמותה המבקשים כי ילדיהם יתחנכו בישוב בו הם נולדו ומתגוררים (רק חלקם).

בנוסף, הובא לידיעת חברי המליאה מכתבו האחרון של משרד החינוך שאינו מתיר פתיחת בית ספר במקום בשנת הלימודים הקרובה.

בנסיבות האמורות, ומאחר שמדובר במבנים שהוקמו מלכתחילה ללא היתר ושלא כדין, המשמשים כיום בפועל כמוסדות חינוך לקבוצה מצומצמת ביותר של ילדים, בטבורה של שכונת מגורים.

שלא בייעוד ושלא במקום שנועדו לכך בתב"ע החלה על המקרקעין, וכן לאור העובדה, כי בניית המבנים לא לוותה בפיקוח ובקרה של אנשי מקצוע לעניין יציבותם/ בטיחותם.

על כל המשתמע מכך לעניין החשש הממשי לשלומם וביטחונם של הילדים הפוקדים אותם, וכי לא קיים במקום עדיין ממ"ד תקני.

הגיעו חברי הוועדה (בדעת רוב) לכלל דעה, כי דין הבקשה לשימוש חורג להידחות".

 

  1. על החלטה זו הוגש הערר.

 

  1. אין חולק כי העורר מס' 1 (להלן – "העורר") הורשע בעבירות של בניה ושימוש (לכיתות לימוד וגן ילדים) ללא היתר והוא חויב להרוס את המבנים עד ליום 1.9.16, ככל שלא יינתן להם היתר עד למועד זה, וניתן צו איסור שימוש בהם החל מאותו מועד.

 

  1. עוד התברר בדיון כי בחלקה קיימים מספר מבנים יבילים, שלפחות חלקם לא נכללו במסגרת הההליך הפלילי הנ"ל, ונעשה בחלקה שימוש לכיתות לימוד וגן ילדים. לדברי העורר, כיתות הלימוד מופעלות חלקן בתוך המבנה הראשי וחלקן במבנים היבילים שמחוצה לו.

 

  1. יוזכר כי בקשת העורר לשימוש חורג התייחסה להתרת שימוש חורג לגן ילדים בלבד.

 

השיקול של שלטון החוק

  1. צדקה הועדה המקומית בקובעה כי יש לתת משקל לעובדת הפרות החוק, שכן מוכרת ומובנת היא חובתם של מוסדות התכנון לשקול בין שיקוליהם את השיקול של שלטון החוק.

 

  1. חובה זו הובהרה בהנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה בחוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 1/2004, אשר קובעת כך:

"מוסדות התכנון כולם.. חייבים לתת את דעתם בעת שהם דנים, בתכנית המיועדת להכשיר בדיעבד עבירות בניה, את השיקול של אי עידוד עבריינות ולתת לו את המשקל הראוי במסגרת מכלול שיקוליהם לצורך קבלת החלטתם...

במסגרת דיון במוסדות התכנון בתכניות מסוג זה מוטלת חובה על מוסדות התכנון ליתן דעתם לנסיבות שהובילו לבקשה הנדונה ולתכליתה ולתת את המשקל הראוי, בין היתר, לאינטרס הציבורי המובהק שבאי עידוד עבריינות כאמור. במסגרת זו יש כמובן לתת את הדעת, בין היתר, לחומרת העבירה, להיקפה ולהתנהגות העבריין ביחס לעבירה בה מדובר".

 

  1. חשיבותו ומרכזיותו של שיקול השמירה על החוק במארג השיקולים הנבחנים ע"י מוסדות התכנון הוכרו זה מכבר ע"י בתי המשפט בשורה ארוכה של פסקי דין. ראו למשל עע"מ 9057/09 דן איגנר ואח' נ' השמורה בע"מ [פורסם בנבו]:

"אכן הפונקציה המוטלת על מוסדות התכנון היא "תכנונית בלבד" אך יש לזכור כי תכנון אינו עניין צר וחד מימדי. מדובר ב"מכשיר רב-עוצמה לקידום מטרות חברתיות, כלכליות, אקולוגיות ואסתטיות"... למעשה גם בעניין שלפנינו עולה מהסקירה שלעיל כי הכל מסכימים שככלל מוסד התכנון רשאי לשקול את ההגנה על שלטון החוק ואי עידודה של עבריינות".

וראו גם עע"מ 3319/05  אלגריה פונטה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה באר שבע, [פורסם בנבו], ועע"מ 3564/10, 5188/10 וחיד שויקי ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (פורסמו במאגר בנבו).

  1. משקלו של שיקול זה משתנה מעניין לעניין לפי נסיבותיו. יפים לעניין זה קביעותיו של בית המשפט העליון בעע"ם 65/13 הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה נ' נאות מזרחי בע"מ [פורסם בנבו]:

 

אכן, בפסיקה נאמר, כי "פגיעה בשלטון החוק, אפילו היא פגיעה חמורה, לא תגרור אחריה מניה וביה פסילה של המעשה המינהלי. על מוסד התכנון להפעיל את שיקול דעתו על יסוד מכלול השיקולים הפרטיקולאריים שלפניו, כשאינטרס ההגנה על שלטון החוק – מבלי לגרוע מעוצמתו – הוא אך אחד משיקולים אלה" (בג"צ 8171/09 יוסף, ראש מועצת הכפר אל ג'אניה נ' מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי (2011), [פורסם בנבו], בפסקה 28 מפי השופט פוגלמן). דברים אלה מעוגנים בעקרונות יסוד של המשפט המנהלי. לצד זאת הוטעם בעניין יוסף, כי אין זה מן הנמנע שהחלטה בדבר דחיית תכנית אך בשל האינטרס של השמירה על שלטון החוק תימצא במתחם הסבירות (שם, בפסקה 32). המדובר בשאלות של מידה ועוצמה. לא אחת יונחו על כפות המאזניים מזה האינטרס של שמירה על שלטון החוק ומניעת עבריינות בניה – ומזה שיקולים תכנוניים אחרים, וידו של הראשון תהא על העליונה, וכמובן ככל שעוצמת העבריינות בתחום גבוהה יותר, תיטה הכף לכיוון מניעת עבריינות. יש לציין, כי בעניין אוהרנסיאן הנזכר אושרה במקור תכנית, ונוכח קיומה של בניה בלתי חוקית הוחלט על שינוי ההחלטה המקורית וביטול התכנית; ואם כך באשר לשינוי החלטה, לא כל שכן כאשר עסקינן בתכנית שאך הופקדה וטרם אושרה (ראו גם עע"מ 2882/08 קין נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב [פורסם בנבו] (11.3.13)). מכל מקום, פשיטא כי הדברים תלויי נסיבות, ואולם, מוסדות הממשל הם כלים שלובים, ואין כל מקום להפרדה, כביכול תכנון לחוד ועבריינות לחוד; יידעו העבריינים כי הממשל אינו שוטה שבעולם, שיורקים בפניו ובפני החוק ויש מי שיטעה לחשוב כי גשם נדבות הוא. 

 

כא. אכן, בפסק הדין בעניין איגנר נאמר, בפסקה 30, מפי השופטת (כתארה אז) נאור, כי "כדאי במקרים רבים כשנשקלת השאלה האם 'להכשיר' בניה בלתי חוקית שחברי מוסד התכנון יציגו לעצמם תחילה את השאלה - בהנחה שאין בניה בלתי חוקית שהכשרתה מתבקשת, האם, מבחינה תכנונית היה מקום לאשר את התכנית אם לאו. בחינה זו רואה כביכול את השטח 'כאילו' לא קיימת בו כל בניה בלתי חוקית. על בחינה זו אמונים חברי מוסדות התכנון". הצדדים הקדישו חלקים ניכרים מטענותיהם לאמירה זו. כשלעצמי סבורני, כי אמירה זו עולה בקנה אחד עם האמור מעלה, ועם הרוח המובהקת הנושבת מפסק הדין בעניין איגנר כולו. בגדר שיקוליהן, על רשויות התכנון להביא בחשבון, לצד האינטרס של ההגנה על שלטון החוק, גם את השיקול התכנוני "הצר". ואולם, תוצאתה של שקילה זו אינה חורצת, לשבט או לחסד, את החלטתם של מוסדות התכנון בנוגע לתכנית. במלים אחרות, יתכנו מקרים בהם האינטרס התכנוני "הצר" ילמדנו כי אין מניעה "תכנונית" לאישורה של התכנית, ועדיין יסוג מפני האינטרס של ההגנה על שלטון החוק; כפי שצוין בעניין איגנר, יתכנו – במשורה שבמשורה – גם מקרים הפוכים, בהם יימצא כי אין מקום לאשר את התכנית בהיבט התכנוני "הצר", ועדיין לא ייסתם הגולל על האפשרות להכשיר את הבניה הבלתי חוקית (שכשלעצמי סבורני כי מדובר במקרים נדירים שבנדירים, ובהפרות בניה קלות שבקלות). כאמור, מדובר בכל מקרה לנסיבותיו, ולטעמי הקו המנחה הוא תקיף, כמובן בגדרי מידתיות ושכל ישר, כדי לשרש מחשבה שהחוק הוא המלצה, שאפשרי להקדים נעשה (נבנה) לנשמע (אישור תכנוני)...."

 

  1. בענייננו, סבורים אנו כי במצב דברים של עבריינות נמשכת, כאשר העורר הועמד זה מכבר לדין בגין עבירות בניה ושימוש בחלקה, הורשע ונגזר דינו, ובכל זאת נמצא כי בחלקה קיימים מבנים נוספים, ולו אחד, שהוצבו ללא היתר, אכן לא היה מקום להתיר את בקשת העורר לשימוש חורג כמות שהיא. יחד עם זאת, העורר הצהיר בפנינו כי הוא מוכן לפנות את הבינוי שללא היתר מהחלקה ולהפסיק את פעילות בית הספר, שאינה כלולה במסגרת בקשתו, כתנאי להוצאת היתר בניה לגן הילדים. נציין כי אלמלא נכונות זו, אנו סבורים כי היה בכך לסתום את הגולל על האפשרות להתיר הכשרת השימוש החורג, שכן משמעות הדבר היה הפיכת עקרון שלטון החוק להמלצה בלבד, סיסמא ריקה מתוכן, לפחות בכל הנוגע לבניה הלא חוקית.

 

  1. באשר לשימוש – אף שבית המשפט הורה על הפסקת השימוש רק החל מיום 1.9.16, הרי שזאת במסגרת הליך פלילי, ואילו אנו עסוקים כיום בהיבט התכנוני העולה אגב הגשתה של בקשה חדשה לשימוש חורג לגן ילדים בלבד. איננו סבורים כי יכולים אנו להתיר כיום שימוש המבוקש לגן ילדים בלבד, בהתעלם מכך שקיימת בחלקה פעילות נוספת, כששילובם של שני השימושים במבנה ובחלקה אחת לא נבחן בידי איש, שכן כאמור לא נתבקש.  הפעילות הנוספת של בית ספר, עפ"י האמור בהחלטת הועדה המקומית, לא הותרה ע"י משרד החינוך וכן מתקיימת במבנים יבילים שבטיחותם לא נבחנה ואינה ידועה. על כן, החלטה לאשר שימוש חורג בחלקה צריכה להיבחן על רקע זה, לא רק מבחינת השיקול של שלטון החוק, אלא גם מהשיקול התכנוני.

 

 

 

 

 

השיקול התכנוני

  1. בבואנו לבחון את השיקול התכנוני "הצר", או "מבחן המגרש הריק" שנקבע בפסיקה (ראו הציטוט שלעיל) לא מצאנו מניעה תכנונית לאישורה של הבקשה לשימוש של גן ילדים.

 

  1. גני ילדים הם חלק בלתי נפרד משכונות מגורים, בין במסגרת שטחי ציבור שכונתיים/מקומיים ובין במסגרת דירות מגורים המשמשות לכך בשימוש חורג. כך, גם ביסוד המעלה ישנם שטחי ציבור מקומיים בין מגרשי מגורים. והדבר אינו מתמיה, שהרי אופי השימוש בגני ילדים אינו שונה מזה המצופה באזור מגורים.

 

  1. יפים לעניין זה דברי השופטת ע' ארבל בעע"ם 4875/12 גרומר נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב (פורסם בנבו):

"גן הילדים הוא בבחינת בית שני לילדים המתחנכים בו. בו מקבלים הם יסודות של חינוך, של ידע ושל דרך ארץ. קשה לקבל ההתייחסות אל מקום – ויהא זה גן פרטי או ציבורי - בו מבלים ילדים רכים בשנים חלק ניכר של זמנם, בו מונחת התשתית להמשך קיומה של החברה שלנו, כאל מטרד. "ילדים הם שמחה", כמאמר השיר, וטוב ייעשה אם כזו תהא ההתייחסות להפעלת הגנים, בכפוף לנקיטת צעדים לצמצום ההשלכות – וכאמור לעיתים גם חוסר הנוחות - שיש בהפעלתם על חיי התושבים הגרים בסמוך לגן".

 

  1. ועדות הערר ובתי המשפט הכירו לאורך השנים באינטרס הציבורי שבקיומם של גני ילדים לגיל הרך, ובהעדר פתרון ממלכתי להם אך טבעי כי פתרונות אלה ימצאו במסגרות פרטיות באיזורי המגורים. התרת השימוש בבתי מגורים לפעוטונים באמצעות שימוש חורג לתקופה סבירה ובתנאים מתאימים, היא אפוא כורח המציאות.   וכך נקבע לעניין זה בעניין גרומר הנ"ל:

"גני הילדים המיועדים לגיל הרך אינם נמצאים באחריות רשויות מוניציפאליות, וזאת על אף שמטבע הדברים, ועל-פי תמונת המציאות בחברה המודרנית של היום, קיים צורך ציבורי חיוני בקיומם של גנים אלה. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בהחלטת ועדת הערר בערר (ת"א) 5077/01 וינברג נ' הועדה המקומית, [פורסם בנבו] פס' ד' (19.3.2001) (להלן: ערר וינברג):

 

"מספרם הגדול של גני ילדים פרטיים הפועלים כשימושים חורגים כמעט בכל אזור מגורים מעיד על קיומו של צורך ציבורי בקיומם. גם בתקופת הכנתה ואישורה של תכנית המתאר היוו הגנים הפרטיים תופעה פחות מקובלת, הפכו אלה לצורך ציבורי של ממש בחברה המודרנית של ימינו, בה מקובל ששני בני הזוג יוצאים לעבוד וילדים הולכים לגן בטרם הגיעם לגיל חינוך חובה."

 

ברוח זו התבטא השופט מודריק בעת"מ (ת"א) 14/98 אוסקר נ' לוריא, [פורסם בנבו] פד"מ ב(2) 21, 36-35 (1998):

 

"[...] הקמתם של פעוטונים ומסגרות חינוך לילדים רכים בשנים מהווה אינטרס ציבורי ראשון במעלה במציאות החיים המודרנית." (ראו גם: עת"מ (ת"א) 1155/00 צעירי נ' ועדת ערר מחוז מרכז [פורסם בנבו] (15.10.2001) (להלן: עניין צעירי); עת"מ (ת"א) 1919/03 כבירי נ' הועדה לבניין ערים [פורסם בנבו] (30.5.2005)).

 

כעולה מהדברים המובאים לעיל, את החלל שנוצר בתחום גני הילדים המיועדים לגיל הרך ממלאים יזמים מהשוק הפרטי. ודוקו, בשונה מהרשויות המוניציפאליות שמוסדות החינוך הנמצאים באחריותן מעוגנים בדרך כלל בתכניות מתאר קבועות, יזמים פרטיים המפעילים את מוסדותיהם בנקודות גיאוגרפיות המשתנות באופן דינאמי, פונים אל רשויות התכנון בבקשות לקבלת היתר לשימוש חורג.

....

באשר לעצם מתן ההיתר, אמנם, אין להתעלם מכך שהפעלת גני ילדים בשכונות מגורים עלולה לגרום חוסר נוחות לתושבי השכונה, מסיבות שונות דוגמת רעש ועומסי תנועה. אולם, אין בכך כדי לשלול את האפשרות, הריאלית היחידה יש לומר, להפעלת גני ילדים בשכונות מגורים. דומה כי הטלת איסור גורף על כך היא בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה (ראו ערר וינברג, פס' ד'). גם  קבלת טענתם הפרטנית של קבוצת תושבים מסוימת בדבר חוסר הנוחות הנובע מפעילות גן כהצדקה להעברת הגן למקום אחר, תוביל להיווצרות אותו חוסר נוחות במיקומו החדש של הגן. השופט מודריק מכנה (בעניין צעירי) את הגישה העולה מערעורם של התושבים בפשטות "NIMBY" (Not In My Back Yard).

 

עמדה מסוג זה בדרך כלל לא תחזק את טענותיו של בעל דין במסגרת המשפט המנהלי, וזאת בהיעדר שיקולים רלוונטיים להבחין בינו לבין אחרים שעשויים להיקלע למצבו אם עמדתו תתקבל (השוו: בג"ץ 453/98 עיריית באר שבע נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב(2) 13, 20-19 (1998)). אמנם, אין לשלול אפשרות שהפעלת גן ילדים במקום מסוים תהווה פגיעה ממשית בחיי התושבים באופן המצדיק את העברת הגן למקום אחר, מתאים יותר. אך ככלל, ככל שעסקינן במטרדים הרגילים המתקיימים במידה דומה גם במקומות אחרים, הדרך להתמודד עם התנגשות האינטרסים היא באמצעות הטלת מגבלות  על פעילות הגנים באופן שחוסר הנוחות שיכול להיגרם בעטייה יצומצם באורח סביר. לפיכך, ומשלא הצביעו התושבים המערערים על מטרדים ייחודיים ממשיים אשר לא צפויים להתקיים במקום אחר, יש לקבוע כי לא הייתה מניעה לתת לפז היתר להפעלת גן הילדים בשכונה".

 

  1. אשר על כן, איננו מקבלים את הנמקת הועדה המקומית לפיה יש פסול בעצם השימוש לגן ילדים "בטבורה של שכונת מגורים", וזאת ללא קשר לצביונו החילוני/חרדי של הגן, נימוק שלא הוזכר במפורש בהחלטת הועדה המקומית או בטיעוניה, וטוב שכך.

 

  1. על ההכרה בצורך הציבורי בשימוש בדירות מגורים כגני ילדים, ועל ראיית המחוקק בנוגע להעדר מניעה עקרונית לשילוב גני ילדים באיזורי מגורים, ניתן ללמוד גם מתיקון מס' 105 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, אשר אושר במסגרת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניותה כלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו-2015. נקבע בו כי במחוזות מסוימים (חיפה, תל אביב ומרכז) לא יינתן ולא יחודש היתר לשימוש חורג ביחידת מגורים לשימוש שאינו מגורים, אלא אם מדובר בשימוש לגני ילדים או לשירות רפואי.

 

  1. גם מבחינת השפעת הגן על סביבתו לא מצאנו מניעה לאישורו. בענייננו, חצר הגן פונה לכיוון מגרש עליו בנוי ביתו של העורר עצמו ואף בעלי יתר המגרשים הגובלים הסכימו לבקשה. לא הוגשו התנגדויות כלשהן לבקשה, ויש לזכור כי עסקינן בגן ילדים פעיל. מצב דברים זה הנו יוצא דופן, שכן במקרים רבים מוגשות התנגדויות לפעילות גני ילדים בשימוש חורג מטעמים של רעש והפרעה, ושאלת המטרד ועוצמתו עומדת במרכז החלטת מוסדות התכנון אם לאשר את השימוש החורג. העדר התנגדויות אמנם אינו מחייב כשלעצמו אישורה של הבקשה, ואולם יש בו אינדיקציה להיבט חשוב רלבנטי להחלטה – אי הנוחות הנגרמת לסביבה .

 

  1. לפי דברי העורר, הגן משרת בעיקר את ילדי יסוד המעלה, והוא היחיד המציע חינוך דתי-חרדי ביישוב. זאת ועוד, לטענת העורר, בקשה להקצאת שטח ציבורי לפעילות הגן נדחתה.

 

  1. דברים אלה לא נסתרו בתגובת המשיבה, ומכל מקום הפתרון המוצע בהחלטת הועדה המקומית להסעתם של ילדי גן לצפת במימון המועצה, אף אם היה אפשרי בהעדר פתרון חלופי אחר, אין הוא יכול להוות חלופה עדיפה לפעילותו של גן ילדים במקום המגורים, בשים לב לגילם הרך של הילדים ולמרחק הנסיעה.

 

  1. יוער כי עפ"י אישור הפיקוח של הועדה המקומית, בנתיים הוקם ממ"ד תקני. כמו כן, הערות הועדה המקומית לעניין יציבות המבנים מתייחסות למבנים היבילים שנבנו ללא היתר, ואלה יפונו או יהרסו כתנאי לאישור הבקשה, כפי שיפורט להלן.

 

סיכום

  1. סיכומו של דבר, אנו סבורים כי באיזון הכולל בין השיקול של מניעת עבריינות בניה, לבין השיקול התכנוני אשר תומך לדעתנו באישורה של הבקשה, ראוי לאשר הבקשה בתנאים שיפורטו להלן. הוצאת היתר לשימוש חורג יהיה מותנית בתנאים אלה:
  • בדיקה כי בוצע פינוי או הריסה בפועל של כל בניה שנעשתה ללא היתר;
  • הפסקת השימוש לבית ספר בחלקה, והמצאת הוכחה לכך שקיים פתרון חלופי לתלמידים הלומדים כיום במקום;
  • עמידה בתנאים שיקבע מהנדס הועדה המקומית למתן ההיתר או בהיתר, לפי העניין, לצורך קבלת טופס 4, דרישות בטיחות, נגישות ועמידה בתקנים הנדרשים לפעילות של גן ילדים.
  • תקופת השימוש החורג תהיה עד ליום 31.12.2018 ללא קשר למועד בו יינתן ההיתר לשימוש חורג, נוכח העובדה שגן הילדים פועל מזה מס' שנים וממשיך לפעול.

 

 

 

 

 

 

  1. ככל שיבוצעו עבירות בנייה או שימוש נוספות בתקופת השימוש החורג, ישקל הדבר לעניין השימוש החורג, ככל שיתבקש, מבלי לגרוע מכל דין.

 

  1. לפיכך, הערר מתקבל. התיק מוחזר לועדה המקומית להמשך טיפול לפי האמור לעיל.

 

 

 

 

 

 

ניתנה ביום 15.12.2015, פה אחד, ע"י יו"ר הועדה הגב' חגית דרורי-גרנות והחברים/ות:

מר אריאל טויטו, גב' רונית שרמייסטר, מר מנדי בראון.

 

 

 

 

                        ________________                                                  _________________

                                 נופר מן                                                               עו"ד חגית דרורי גרנות

                        מזכירת ועדת הערר                                                           יו"ר ועדת הערר

 

5129371

54678313                                                                                                                                                                             ______________              

ועדת ערר מחוז הצפון – בניין מכבי, רח' מעלה יצחק  14 , ת.ד.787, נצרת עילית 1753002

טלפון: 04-6453392 פקס: 04-6453393

קבלת קהל: ימים א', ב, ג', ה', 08:00-14:00, יום ד', 08:00-16:00

5129371

54678313

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ