החלטה בבקשה לשלילת אפוטרופסות זמנית מאם שהורשעה בעבירות חמורות של המתה בקלות דעת של אחד מילדיה ז"ל, ובהזנחת שניים מילדיה הנוספים

עניינה של החלטה זו בבקשת ב"כ היועצת המשפטית לממשלה לשלילת אפוטרופסות זמנית מאם שהורשעה בעבירות חמורות של המתה בקלות דעת של אחד מילדיה ז"ל, ובהזנחת שניים מילדיה הנוספים.

רקע כללי ודיוני

1. לפני שתי תובענות שהוגשו על ידי ב"כ היועצת המשפטית לממשלה (להלן: "ב"כ היועמ"ש"), לשלילת אפוטרופסותה של המשיבה על ילדיה הקטינים, אשר מתבררות בשני הליכים שונים מהטעם שלקטינים אבות שונים. התובענות זהות במהותן, לרבות בכל הנוגע לבקשה למתן הסעד הזמני דנן, ומשכך החלטה זו ניתנת במאוחד בשני ההליכים.

    

2. המשיבה (להלן: "האם") היא אמם של הקטינים ל', כבן 7 ו-** חודשים; א', כבת 4 ו-** חודשים (להלן: "הקטינים") ו-ד' ז"ל, אשר נמצא ללא רוח חיים בביתו בהיותו כבן שנתיים וחצי (להלן: "הקטין המנוח").

    

3. מר י' א' הוכר כאביהם של הקטינים א' וד' ז"ל, בהתאם לפסק דין מיום 21.1.2025 שניתן על יסוד בדיקה גנטית (תמ"ש 30079-07-24). לקטין ל' אין אב רשום.

4. ביום 6.3.2024 נעצרה המשיבה לאחר שהקטין ד' ז"ל נפטר בביתו, והקטינים ל' וא' אושפזו בבית החולים סורוקה במצב גופני ורגשי ירוד ביותר, לרבות עם סממנים להזנחה והרעבה קיצונית.

    

5. ביום 12.4.2024 הוגש כנגד המשיבה ובן זוגה, מר ב' פ', כתב אישום בגין עבירות של רצח באדישות בנסיבות מחמירות של אכזריות מיוחדת והתעללות גופנית ונפשית בקטינים; הזנחת ילדים; התעללות בקטין או חסר ישע; ותקיפת קטין או חסר ישע הגורמת חבלה חמורה (תפ"ח 30096-04-24).

    

6. פועל יוצא מכך, נשללה אפוטרופסותה של האם על הקטינים זמנית באופן סטטוטורי מכוח סעיף 27א(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק האפוטרופסות").

    

7. בהמשך, הוגש בהליך הפלילי, ביום 14.9.2025, כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בגין עבירה של המתה בקלות דעת, וכן ריבוי עבירות של הזנחת ילדים. בו ביום, ניתנה הכרעת דין, המשיבה הורשעה על יסוד הודאתה בעבירות לעיל, וטרם נגזר דינה.

    

8. בעניינם של הקטינים מתנהלים הליכים בבית המשפט לנוער בבאר שבע, במסגרתם הם הוכרו כקטינים נזקקים והוצאו ממשמורת אימם (בעת הזו, עד ליום 1.5.2027). בסיום אשפוזם בבית החולים, הועברו הקטינים בצו בית משפט לנוער למרכז חרום אינטרני, שם שהו במשך תקופה ארוכה של כשנתיים, עד אשר הועברו אך לאחרונה (ביום 1.5.2026) למשפחת אומנה, עם אופק לאימוץ.

    

9. בבית משפט זה התנהלו הליכי אפוטרופסות על הקטינים, ביניהם, עתירת סבתם (אמה המאמצת של המשיבה) להתמנות כאפוטרופוס נוסף על הקטינים (א"פ 31161-03-24) אשר נמחקה, ותובענה למינוי אפוטרופוס חיצוני על כלל ענייניהם של הקטינים (א"פ 38286-05-24). לפי שעה, הוארך צו המינוי של עמותת "ילדים בסיכוי" כאפוטרופוס על כלל ענייני הקטינים עד לחודש דצמבר 2026 (צו המינוי בעניינו של הקטין ל' ניתן ביום 19.12.2025 בא"פ 38286-05-24, ובעניינה של הקטינה א' ניתן ביום 16.12.2025 בא"פ 13340-12-25). כן התנהלו הליכים לצורך ביצוע פרוצדורות רפואיות בקטין.

    

10. ביום 13.5.2026 הוגשו התובענות שבכותרת, ובסמוך לכך, ביום 18.5.2026, הוגשו הבקשות שלפניי, כבקשות לסעד זמני לשלילת אפוטרופסותה של האם על הקטינים מכוח סעיף 27 לחוק האפוטרופסות, וזאת עד להכרעה בתובענות העיקריות.

     

11. עם הגשת התובענות, הוריתי על מינוי אפוטרופוס לדין לקטינים מטעם הלשכה לסיוע משפטי. האפוטרופסה לדין, הגישה עמדותיה ביום 24.5.2026.

     

12. תגובות המשיבה בשני ההליכים הוגשו ביום 25.5.2026; המשיב 2 לא הגיש תגובתו לבקשה; ביום 3.6.2026, התקיים דיון בבקשות לסעד זמני, ומכאן החלטתי זו.

     

    טענות הצדדים

    תמצית טענות ב"כ היועמ"ש

13. בהתאם להוראות סעיף 27א(ב) לחוק האפוטרופסות, שלילת אפוטרופסות האם היא זמנית, מיום הגשת כתב האישום בעבירות המנויות בסעיף לעיל, ועד להרשעה בפסק דין חלוט. על אף שהמשיבה הורשעה בסופו של יום בעבירות המנויות בכתב האישום המתוקן, הואיל שטרם נגזר דינה וניתן פסק דין חלוט בעניינה, שלילת האפוטרופסות האוטומטית עומדת בעינה בעת הזו.

     

14. לצד זאת, לטענת ב"כ היועמ"ש, קיים חשש ממשי שייווצר פער זמנים בין מתן פסק הדין החלוט בהליך הפלילי לבין ההכרעה בתובענות שבכותרת – פער, אשר בהיעדר סעד זמני, יביא להשבת האפוטרופסות לידי המשיבה ויסב לקטינים פגיעה קשה.

     

15. נטען, כי חומרת העבירות המיוחסות למשיבה ותפקודה הלקוי, אשר הובילו לפטירתו הטראגית של הקטין המנוח ולנזקים גופניים ורגשיים חמורים לקטינים ל' וא', מעידים על חוסר מסוגלותה לדאוג לשלומם ורווחתם של ילדיה, ועל כן מתקיימים התנאים לשלילת אפוטרופסות גם מכוח סעיף 27 לחוק האפוטרופסות.

     

16. כן נטען, כי הקטינים מצויים בראשיתו של הליך שיקום מורכב ממציאות החיים הקיצונית שפקדה אותם בבית המשיבה, והשבת מעמדה כאפוטרופוס, ולו לפרק זמן קצר, עלולה לחבל בהליך הטיפולי בו הם מצויים; משכך, נחוץ הסעד הזמני המבוקש למניעת נזקים בלתי הפיכים לקטינים ולסיכויי שיקומם.

    עיקר טענות האפוטרופסה לדין

17. האפוטרופסה לדין מצטרפת לבקשה במלואה, וטוענת כי טובת הקטינים הוא עיקרון העל לאורו צריך להכריע בבקשה, וכי טובתם המובהקת של הקטינים גוברת על כל זכות הורית של המשיבה.

18. לטענת האפוטרופסה לדין, מצבם הקשה של הקטינים הוא פועל יוצא ממעשי האם, אשר הורשעה בהתנהגות הורית פוגענית ומתמשכת, ומשכך אינה כשירה לשמש עבורם אפוטרופוס. האפוטרופסה לדין מדגישה, כי הקטינים הועברו אך לאחרונה למשפחת אומנה, לאחר ששהו למעלה משנתיים במרכז חירום, וזקוקים כעת לתהליך טיפולי אינטנסיבי וממושך, אשר הצלחתו מחייבת ניתוק הורי ומשפטי מוחלט בינם לבין המשיבה.

    עיקר טענות המשיבה

19. העבירות שבהן הורשעה האם אינן מנויות בסעיף 27א(א) לחוק האפוטרופסות, ועל כן אינן מקנות עילה לשלילה אוטומטית של האפוטרופסות. יתרה מכך, ב"כ היועמ"ש ידעה על תיקון כתב האישום כבר בחודש ספטמבר 2025, אך השתהתה במשך כתשעה חודשים עד להגשת תובענה זו, כאשר בית המשפט לנוער המשיך לנהל את ההליכים בעניינם של הקטינים ללא מתן אפשרות תגובה לאם במהלך תקופה זו. לטענת המשיבה, שיהוי קיצוני זה שומט את הקרקע תחת יסוד הדחיפות הנדרש בסעד זמני, שכן סעד מעין זה נועד למענה מיידי במצבי חירום, ולא לרפואת מחדלים דיוניים מצד רשויות המדינה.

     

20. לטענת המשיבה, אפוטרופסות טבעית וזכותו של הורה לגדל את ילדו הן זכויות יסוד חוקתיות מן המעלה הראשונה, ושלילתן מהווה צעד דרסטי וקיצוני. נטען, כי האם לא פגעה פיזית או נפשית בקטינים נושא ההליכים דנן, ולא הוכח קיומו של סיכון הנשקף מצדה כלפיהם בהווה.

     

21. לשיטת המשיבה, ההרשעה בעבירות של המתה בקלות דעת והזנחה מהווה אירוע פלילי נקודתי מן העבר. אין לגזור מאירוע זה באופן אוטומטי קביעה גורפת בדבר היעדר מסוגלות הורית, שכן שלילת אפוטרופסות דורשת הוכחה פוזיטיבית בדבר אי-מסוגלות בהווה ובעתיד, ואין לעשות בה שימוש כענישה נלווית על עבירה פלילית הנוגעת לקטין אחר.

     

22. המשיבה טוענת, כי קיימות חלופות ממוקדות ומידתיות יותר חלף הסעד המבוקש, כגון מינוי אפוטרופוס לדין לצורך קבלת החלטות נקודתיות או הכרעה במחלוקות ספציפיות ככל שיתעוררו.

     

23. נטען, כי מחיקת מעמדה המשפטי של האם בחיי ילדיה עלולה להוביל לניתוק זיקה עמוק ולפגיעה בזהותם. טובת הקטינים מחייבת שמירה על יציבות, ואין כל תועלת משפטית או טיפולית ב"משיכת השטיח" מתחת לרגלי האם בשלב זה.

     

     

    דיון והכרעה

24. בפתח הדברים יובהר, כי עניינה של החלטה זו אך ורק בבקשה לסעד זמני לשלילת אפוטרופסות מכוח סעיף 27 לחוק האפוטרופסות. בשלב זה, אינני נדרשת להכרעה עקרונית במחלוקת הפרשנית שהתגלעה בין הצדדים בכל הנוגע להשפעת תיקון כתב האישום על שלילת האפוטרופסות האוטומטית מכוח סעיף 27א לחוק האפוטרופסות. קרי – האם תיקון כתב האישום לעבירות שאינן מנויות בסעיף הנ"ל הפקיע את השלילה האוטומטית של האפוטרופסות והשיב לאם את אפוטרופסותה הטבעית (כשיטת המשיבה), או שמא שלילה זו עומדת בעינה עד למתן פסק דין חלוט (כשיטת ב"כ היועמ"ש והאפוטרופסה לדין). טענות הצדדים בנדון יוסיפו ויתבררו, אם וככל שיהא צורך בכך, בגדרי הדיון בתובענות העיקריות, והחלטה זו תתמקד, כאמור, בבקשה לסעד זמני שהונחה לפתחי, ותו לא.

     

25. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים עיקריים: הראשון – כי סיכויי התביעה להתקבל הם טובים; והשני – כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד. לצד שיקולים אלו, על בית המשפט לשקול שיקולי יושר וצדק, ובתוך כך גם את תום ליבו של המבקש. במסגרת שיקולי מאזן הנוחות, ישקול בית המשפט אף נזקים העלולים להיגרם ממתן או מאי מתן הצו לצדדים שלישיים או לעניין ציבורי ולא רק לצדדים המעורבים בהליך. כן ישקול בית המשפט את מידתיות הסעד שמבוקש לתיתו (ראו רע"א 7895/21 קומפני אם. בע"מ נ' דימנטמן דלתות בע"מ (נבו ‏25.11.2021) והפסיקה המאוזכרת שם).

     

26. חוק האפוטרופסות, המהווה את המסגרת הנורמטיבית בענייננו, קובע את הכללים הנוגעים לאפוטרופסות – הן טבעית והן משפטית; הן באשר ליצירתה, הן ביחס להמשכה והן בקשר לסיומה.

     

27. זכויותיהם וחובותיהם של הורים כלפי ילדיהם הקטינים מעוגנות בפרק השני לחוק האפוטרופסות. סעיף 14 לחוק מעגן את מעמד ההורים כאפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, כלומר מעצם היות אדם הורה לילד, קמות לו חובות וזכויות הכרוכות המתלוות לכך. סעיף 15 לחוק קובע את תפקיד ההורים, ובכלל זאת החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו; והסמכות לייצגו. סעיף 17 לחוק קובע קנה מידה לחובת ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין.

     

28. אפוטרופסות ההורה ניתנת להגבלה או לשלילה במקרים שבהם קטין הוכרז כ״קטין נזקק״ והועמד תחת השגחתו של עובד סוציאלי, או הוצא ממשמורתו של האחראי עליו; או במקרים שבהם לא נערך הליך נזקקות שבו הוחלט להורות על נקיטת דרכי טיפול אלו, אולם נתמלאו התנאים לכך. זאת, כאמור בסעיף 27 לחוק האפוטרופסות:

     

    "הורה של קטין שבית משפט שלום נקט כלפיו בדרך האמורה בסעיף 3(3) או (4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, רשאי בית המשפט לשלול ממנו את אפוטרופסותו על הקטין או להגבילה; הוא הדין אם הוכח להנחת דעתו של בית המשפט כי נתמלאו התנאים שבהם היה בית משפט שלום נוקט כלפי ההורה בדרך האמורה."

     

29. לצד סעיף 27 לחוק האפוטרופסות, המאפשר שלילת אפוטרופסות או הגבלתה בשיקול דעת בית המשפט, סעיף 27א לחוק האפוטרופסות, מורה על שלילת אפוטרופסות סטטוטורית במקרה שהורה הורשע או הואשם בעבירה פלילית חמורה, וכדלקמן:

    "(א) הורה שהורשע בפסק דין חלוט בביצוע עבירה מהעבירות המנויות להלן, תישלל אפוטרופסותו על ילדו הקטין:

    1. עבירת רצח או ניסיון לרצח שביצע כלפי ההורה האחר של הקטין או כלפי אחד מילדיו שלו;

    2. עבירת אינוס שביצע באחד מילדיו.

    3. עבירת חבלה בכוונה מחמירה שביצע כלפי ההורה האחר של הקטין או כלפי אחד מילדיו שלו.

       (ב) הורה שהוגש נגדו כתב אישום בשל ביצוע עבירה מהעבירות המנויות בסעיף קטן (א)⁠(1) או (2), תישלל אפוטרופסותו על ילדו הקטין זמנית עד זיכויו או עד מתן פסק דין חלוט המרשיעו בביצוע העבירה."

        

30. מושכלות יסוד הן, כי בתי המשפט נוקטים משנה זהירות בכל הנוגע לשלילת אפוטרופסות של הורה או הגבלתה. מדובר בהליך בעל השלכות קשות המפקיע את מעמדו הטבעי של ההורה (ר' בע"מ 369/21 פלונית נ' פלוני ‏(‏פורסם בנבו 25.11.2021‏)‏‏). לפיכך, בטרם שלילת אפוטרופסות מהורה, יש לבחון האפשרות להגבילה או לצמצמה לתקופה קצובה או בנושאים מסוימים (ר' לדוגמה א"פ ‏(‏משפחה נצרת‏)‏ 23352-02-17 פלונית נ' פלוני ‏(פורסם ב‏נבו 6.6.2017‏); א"פ ‏(‏משפחה חיפה‏)‏ 11985-11-18 שולמית לוי נ' יהורם לוי ‏(‏פורסם בנבו, 24.1.2024‏)‏‏).

     

    ואולם, כאשר נפגעת טובתו של הקטין, מאחר שההורה אינו פועל כדרך שהורה מסור היה נוהג בנסיבות העניין, או כאשר להורה אין יכולת למלא את צרכי הקטין – נסוגה זכותו למימוש הורותו מפני עקרון העל של טובת הקטין. מקרים נדירים וחריגים אלו, מצדיקים שלילת אפוטרופסות מהורה לשם הגנה על הקטין ושמירה על שלומו וטובתו.

     

31. לאחר שעיינתי בכל אשר מונח לפניי בהליך דנן ובהליכים הקשורים ושקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, סבורתני כי ענייננו נמנה באופן מובהק עם אותם מקרים נדירים המצדיקים שלילת אפוטרופסות האם כסעד זמני, ואלו נימוקיי:

     

    סיכוי ההליך טובים נוכח חומרת המעשים בהם הורשעה האם והיעדר לקיחת אחריות חרף הודאתה

     

32. עסקינן בקטינים שהועמדו "תחת השגחתו של עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה)" ואשר "הוצאו ממשמורתו של האחראי עליו" בהתאם לסעיפים 3(3) ו- 3(4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, ומכאן שענייננו נמנה בגדר המקרים בהם מסורה לבית המשפט הסמכות להורות על שלילת אפוטרופסות של הורה לפי סעיף 27 לחוק האפוטרופסות.

     

33. אין חולק, כי האם הורשעה, במסגרת הסדר טיעון, על יסוד הודאתה המלאה, בעבירות של המתה בקלות דעת, לפי סעיף 301ג' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן, בריבוי עבירות של הזנחת ילדים לפי סעיף 362(ב) לחוק העונשין.

     

34. בכתב האישום המתוקן פורט בין היתר, כי האם הזניחה את הטיפול בילדיה מעת לידתם ולא דאגה לצרכיהם הבסיסיים ביותר;

    כי האם מעולם לא לקחה את הקטינים והקטין המנוח לטיפול, ביקורת או בדיקות בתחנה לבריאות המשפחה (טיפת חלב) ואף לא לטיפול, ביקורת או בדיקות רפואיות אצל רופא ילדים, וכן לא לקחה את הקטינים שבענייננו לקבל טיפולי שיניים להם נזקקו;

    כי בתקופה הסמוכה לפטירתו של הקטין המנוח, מצבו התדרדר עד שהוא הגיע למצב של רזון קיצוני ביותר, ולמרות זאת, המשיבה לא סיפקה לו דיי מזון ושתייה ולא לקחה אותו לקבל עזרה רפואית, אף שנזקק לכך והגיע למצב של סכנת חיים;

    כי מעל לשנה לפני מותו, הבחינה האם שהקטין המנוח נוהג לדפוק את ראשו בקיר, ואולם התעלמה מכך ולא לקחה אותו להיבדק;

    כי האם לא דאגה לרשום את הקטינים למוסדות חינוכיים בעת הגיעם לגיל חינוך חובה – את הקטין ל' רשמה לגן רק בהגיעו לגיל 4 וחצי שנים, וגם אז לא דאגה להגעתו לגן באופן סדיר והשאירה אותו בבית חודשים רבים, ואת הקטינה א' כלל לא רשמה למסגרת חינוכית;

    כי האם התחמקה ונמנעה מלשתף את גורמי הרווחה, הטיפול והחינוך, אודות מצבם של הקטינים, חרף כלל ניסיונותיהם להשיגה;

    כי האם מנעה מהקטינים, במספר הזדמנויות, אוכל ושתיה, התעלמה מבכיים ובקשותיהם במכוון, כאשר באחד מהמקרים, הקטינים נרדמו על הרצפה בחדר לאחר שהאם נעלה אותם בחדר בעקבות בקשות חוזרות ונשנות מצד הקטינים לשתות מים, וזו נמנעה מלתת להם שתייה;

    כי בהזדמנות נוספת, בן זוגה של האם (הנאשם הנוסף בהליך הפלילי), הורה לה להקניט את הקטינים ולשתות אל מול עיניהם מיץ, ולהשמיע קולות של הנאה ולהתעלם מהם במידה ויבקשו דבר מה;

    כי במספר הזדמנויות, בעת שהקטינים ניסו להיכנס למטבח שבבית, האם ובן זוגה תפסו אותם, הפחידו אותם ואיימו עליהם בעונשים ובנעילתם בשירותים או בחדר שמא יעשו זאת שוב;

    כי האם ובן זוגה נהגו, במספר הזדמנויות, לכנות את הקטינים בהתכתבויות ביניהם בשמות גנאי כגון: "חארות", "מסריחים", "סרחות", "דפוקים", "ילד קקה", "סתום", ועוד;

    כי בן זוגה של האם הורה לה, במספר הזדמנויות, להתעלם מבכיים של הקטינים ולא להיענות לצרכיהם ולבקשותיהם, חרף בכיים;

    כי במספר הזדמנויות, האם לא הקפידה להחליף לקטינים טיטולים באופן תדיר, והותירה אותם להתבוסס בטיטולים מלאים בשתן וצואה;

    כי האם ובן זוגה, נעלו את הקטינים בחדר בבית, יצאו מן הבית למשך חצי שעה והשאירו את הקטינים ללא השגחה כשהם נעולים בתוך החדר;

    כי במספר הזדמנויות, האם ובן זוגה עישנו סמים במרפסת בבית כאשר הקטינים נמצאים תחת השגחתם;

    כי עובר ליום 6.3.2024 (מועד פטירת הקטין המנוח ואשפוז הקטינים), הבית היה מוזנח, מבולגן ומלוכלך, כשברצפת חדר השירותים טיטולים מלאים בצואה וריח מצחין, וכשעל המיטות והספות היו מונחים בגדים וחפצים רבים שלא מאפשרים לשכב עליהן;

    כי הקטין המנוח נפטר כתוצאה ממעשיהם ומחדליהם של האם ובן זוגה;

    כי במהלך התקופה שקדמה למותו, הקטין המנוח סבל ממצב תזונתי ירוד באופן קיצוני (כחשון), העדר כמעט מוחלט של רקמת שומן תת עורית ורקמת שומן ויסצרלית, פיגור ניכר בגדילה, שטפי דם תת עוריים בפנים מימין, פצעי שפשוף בפנים משמאל, חסר וניוון כמעט מוחלט של בלוטת ההרת, דלדול של איברים פנימיים, קשרי לימפה מוגדלים באגן, פצעים מכוסי גלד במצח, כינים וביצי כינים, כל זאת כתוצאה ממעשי ההזנחה של האם;

    כי מותו של הקטין המנוח נגרם בשל התייבשות חמורה ביותר, כאשר מצבו התזונתי הירוד תרם לכך;

    כי עובר ליום 6.3.2024, סבלו הקטינים ל' וא' ממצב של הרעבה ותת תזונה עם הפרעה במלחים בדם, עלייה באנזימי כבד ולבלב וכי רמת הפוספט בדם הייתה מסכנת חיים, וכן סבלו מעששת קשה ביותר ורקבון של השיניים, הליכה בנטית – רגליים פנימה (רככת בעצמות), כי הקטינה א' סבלה מבצקות ברגליים, צליעה ואודם ווגניטליה פצועה ומזוהמת והגיעו למצב של סכנת חיים, כל זאת כתוצאה ממעשי ההזנחה של האם;

    כי עם גילוי מותו של הקטין המנוח, הועברו הקטינים ל' וא' לטיפול בבית החולים, שם אושפזו למשך מספר ימים לאחר שהקיאו מספר פעמים בביתם;

    כי האם (ובן זוגה) גרמה למותו של הקטין המנוח בקלות דעת, ובנוסף הזניחה את הקטינים ל' וא' ולא סיפקה להם צורכי לינה וצורכי חיים חיוניים אחרים במידה הדרושה לשמירת שלומם ובריאותם.

     

35. בדיון שהתקיים בהליך הפלילי ביום 14.9.2025, האם הצהירה מפורשות כי "כל מה שכתוב בכתב האישום המתוקן נכון", והודתה בכל העובדות המפורטות בו (ר' עמ' 131, ש' 9 לפרוטוקול הדיון שצורף לתיק על ידי המשיבה ביום 27.5.2026).

     

36. ודוק – בכל עובדותיה של מסכת בלהות זו – המשיבה הודתה. אין המדובר בכשל חולף או במעידה חד-פעמית, אלא במסכת מתמשכת של הזנחה קיצונית והתעללות, שבוצעה בידי אִמם של הקטינים. אמא, מי שאחראית מכוח הטבע ומכוח החוק לבריאותם, לשלומם ולהגנתם של ילדיה, הפכה במעשיה ובמחדליה לגורם המסכן את חייהם באופן הממשי ביותר. כתוצאה ישירה מהתנהלותה, נפטר הקטין המנוח בנסיבות טרגיות, ואילו הקטינים שבענייננו נמצאו במצב של תת-תזונה והזנחה קשה, המהווה סכנת חיים ברורה ומידית. סבורתני, מעל לכל ספק, כי מציאות חמורה זו אינה מתיישבת עם מושג האפוטרופסות, והיא מחייבת, בעת הזו, את ניתוקו המוחלט של הקשר המשפטי לשם שמירה על שלומם של הקטינים.

     

37. בניגוד מוחלט להודאתה כאמור כי הזניחה את הקטינים ל' וא' הזנחה קיצונית, עד שהגיעו למצב מסכן חיים, המשיבה טוענת באופן תמוה ומופרך בתגובתה, כי "לא פגעה בילדים (נשוא הבקשה), פיזית או נפשית, ואינה מהווה סכנה עבורם..."; כי "לא הועמדה לדין בגין פגיעה בילדים (נשוא הבקשה) ולא הוכחה פגיעה בילדים כאמור"; כי "לא הוגש כל מידע אודות פגיעה בילדים נשוא הבקשה"; כי "לא הוכח כל סיכון של הילדים נשוא הבקשה. הם לא היו חלק מכתב האישום"; כי "ההרשעה בהמתה בקלות דעת והזנחה (שפרטיהן המלאים צריכים להיבחן לגופן) היא אירוע פלילי נקודתי מן העבר, ואינה קשורה לקטינים נשוא הבקשה", וכי "ההרשעה הפלילית אינה כוללת קביעה לפיה האם ביצעה פגיעה פיזית מכוונת, אקטיבית או ישירה בקטינים נשוא הבקשה" (ר' סעיפים 21-23 ו- 31-32 לתגובה).

     

    לטענת המשיבה, אין תוחלת לטענות המבקשת כי בעבירות שיוחסו לאם יש כדי ללמד על חוסר מסוגלותה לדאוג לשלומם ורווחתם של ילדיה, וכי "המדינה מנסה לבצע "מחטף" דיוני באמצעות סעד זמני קיצוני, מבלי שהונחה לכך תשתית עובדתית עדכנית..." (ר' סעיפים 18-19 ו- 27 לתגובה).

    טענות אלו נטענו על ידי המשיבה, אך בשלב זה, ובהתחשב בהודאת המשיבה בעובדות כתב האישום המתוקן, נראה כי הן סותרות את הממצאים העובדתיים שהוצגו בפני בית המשפט ואת עמדת כלל הגורמים המקצועיים והטיפוליים המעורבים בעניין.

     

38. להשלמת התמונה יצוין, כי המשיבה אף טענה באמצעות באת כוחה בדיון, בלשון רפה, בקשר עם האופן בו ניתנה הודאתה, והשוותה הודאתה להודאתו של "זדורוב" (ר' עמ' 18, ש' 35-38 לפרוטוקול), דבר המעיד על ניסיון להפחית ממשקל הודאתה.

     

39. ללמדך, כי חרף הרשעתה על יסוד הודאתה, דומה כי האם לא נטלה אחריות למעשיה ולא הפנימה חומרתם.

     

40. בהקשר לכך יוסף, כי גם לאחר שהאם נעצרה, ועוד שימשה כאפוטרופוס על הקטינים בטרם הוגש כתב האישום כנגדה, היא סרבה לחתום על ביצוע הערכה פסיכיאטרית לקטינים במהלך אשפוזם בבית החולים, על אף שהוסברה לה חשיבות ביצוע הבדיקה וחרף מצבם הקשה של הקטינים, עד שנאלצו לפנות בבקשה לבית המשפט לנוער בנדון.

     

41. לאור האמור, ובפרט נוכח הודאתה המלאה של האם במעשים חמורים של המתה בקלות דעת של בנה המנוח, והזנחה קיצונית ומתמשכת של ילדיה, עד כדי סכנת חיים ואף מוות, סיכויי ההליך העיקרי לשלילת אפוטרופסותה נראים גבוהים ומוצקים.

    מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לקבלת הבקשה בראי עקרון העל בדבר טובת הקטינים

42. מדיווחי בית החולים המפורטים בתסקירים ותצהירי העו"ס לסדרי דין של גב' חדוה ביתן מיום 13.05.2026 (ונתמכים בעמדת האפוטרופסה לדין) עלה, כי הקטינים אושפזו במצב כללי ירוד ביותר עם סימנים קשים של הזנחה מתמשכת מבחינה תזונתית, רפואית, הגיינית, חינוכית ורגשית.

     

43. כפי הנטען על ידי ב"כ היועמ"ש והאפוטרופסה לדין – התנהלות האם ומציאות החיים שחוו הקטינים בביתם תחת אחריותה והשגחתה, הובילו לפגיעה קשה בקטינים, אשר השלכותיה העתידיות ניכרות היטב, בין היתר, בתיאור המובא בתצהיר העו"ס לסדרי דין שצורף לכתבי התביעה (ומוצא ביטויו גם בתסקיר):

     

    ביחס לקטינה א' – "הגיעה למרכז חרום במצב של הזנחה קשה, שיניה היו רקובות, בדיקות מעבדה העלו תמונה מדאיגה של הרעבה ותת תזונה עם הפרעה בדם, פריחות עוריות מופשטות שלא טופלו, לא גמולה מטיטולים, הליכה המעידה על רככת בעצמות הרגליים. מבחינה רגשית, אפקט רגשי שטוח, ללא פחד מזרים, לא נצפה בכי בזמן האשפוז, תופעה אשר לא היתה מותאמת לגילה.

    בתחילת דרכה במרכז חרום א' לא הפגינה קושי בקליטה, היא יצרה קשרים עם אחרים באופן לא מותאם, אומרת שלום לכולם וניגשה לכולם ללא אבחנה. בשבוע הראשון של שהותה היא אכלה ללא הפסקה, ביקשה לאכול בכל רגע והיתה עסוקה ללא הפסקה באוכל. היתה תזזיתית ונוטה להתפרצויות רבות. היא היתה אגרסיבית ואף אלימה כלפי ילדים אחרים, חוטפת חפצים, מציקה לילדים, מרביצה וממשיכה כאשר היא רואה אותם בוכים. היא הייתה משחקת את העונשים שקיבלה מאימה. הענישה מדריכים באי קבלת אוכל, מחמירה את העונש כאשר הם בוכים ולא מרחמת עליהם. היא הפגינה קשיי התקשרות רבים ומורכבים, מה שהעיד על חסך רב ממנו הגיעה.

    זמן קצר לאחר הגעתה של א' למרכז חרום נערך לה אבחון פסיכיאטרי על ידי ד"ר גל מאירי. מהאבחון עלה כי נכרת הזנחה קשה ברמה בתזונתית (התזונתית – ש.כ), התפתחותית ורפואית. האנמנזה והבדיקה מעלים חשש לרככת עצמות, עיכוב שפתי והפרעת התקשרות" (סעיפים 29-31 לתצהיר שצורף בא"פ 38136-05-26).

     

    ביחס לקטין ל' – "ל' הגיע במצב של הזנחה קשה, ילד צנום ורזה באופן משמעותי מכפי גילו. מצב השיניים שלו היה קשה ביותר ונראה כי לא טופלו מעולם. בתחילה לאון הפגין קשיים רבים בקליטה, הוא היה מופנם מאוד, שכב רוב היום במיטה וסרב לקום או לאכול, לשתות, להתקלח. הוא לא תיקשר עם הצוות, לא דיבר בכלל רק מיצמץ קלות בעיניים...הגננת תארה כי בעקומת למידה שלו אין עלייה והוא במצב סטטי, על אף יכולות מרשימות שטמונות בו. ברמה החברתית, הוא אוהב להיות עם חברים אך יכול להיות זמן רב לבדו ולהנות ממשחק כזה. לאון מתעסק מעט מאוד בסיפור חייו, היו פעמים שסיפר "אני רוצה בית שאמא לא תסגור אותי חזק בחדר..." "אמא לא הביאה לי אוכל..." (סעיפים 28-19 לתצהיר שצורף בא"פ 38118-05-26).

     

44. לא מצאתי לקבל טענות האם, לפיה מדובר באירועי עבר שאין להשליך מהם באופן גורף על מסוגלותה ההורית הנוכחית של האם. המשיבה גרמה, במעשיה ובמחדליה, למותו הטרגי של אחד מילדיה – פעוט רך בשנים, בן שנתיים בלבד – ובמקביל הזניחה קשות את הקטינים שבענייננו, עד כדי הבאתם למצב מסכן חיים. מדובר באם, אשר במעשיה ובמחדליה הוכיחה כי טובת הקטינים אינם מענייניה, והיא זו שהביאה להיווצרות נסיבות חייהם הקשות של הקטינים. האם פגעה בשלומם, בבריאותם וברווחתם של הקטינים פגיעה אנושה, הפקירה אותם וניערה חוצנה מחובותיה ההוריות הבסיסיות ביותר בשמירה ודאגה לקטינים. לאור מעשיה ומחדליה של האם, כפי שהודתה בהם, עולה חשש ממשי כי אין ביכולתה לנהוג בשיקול דעת ולקבל החלטות מושכלות לטובת הקטינים כ'הורה מסור' (כלשון סעיף 17 לחוק האפוטרופסות), וכי קיים חוסר בהבנה בסיסית של צרכיהם.

     

45. בנסיבות אלו, והגם שסעד לשלילת אפוטרופסות הוא סעד קיצוני ביותר, סבורתני כי בפני בית המשפט מונחת תשתית ראייתית מוצקה, "מספקת בהחלט" ויוצאת דופן בחומרתה, המקימה עילה מובהקת לשלילת אפוטרופסותה של האם בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק האפוטרופסות, ולו בשלב זה באופן זמני.

     

46. הדברים נכונים ביתר שאת לנוכח מצבם השברירי של הקטינים בעת הנוכחית, עת השתלבו אך לאחרונה במשפחת אומנה לאחר כשנתיים שהם שהו במרכז חירום אינטרני. מפאת חשיבותם, אביא להלן את דברי העו"ס בתצהיר מטעמה (ומפורטים גם בתסקיר מטעמה):

     

    "על פי הערכת גורמי הטיפול השונים ממרכז החרום האינטרני, כיום זוהי תקופה קריטית ומכריעה מאוד עבור הילדים והמשך דרכם. על מנת שהילדים יצליחו להסתגל לבית חדש, משפחה חדשה ומציאות חיים חדשה, על כך המשתמע מכך, יש לאפשר להם להתמקד בשינוי ובתהליך ההסתגלות אליו. בחייהם הקצרים של הילדים, הם חוו חוויות קשות ומבלבלות עם חוסר וודאות, מעברים רבים וחובר יציבות. יש לספק להם מקום בטוח ככל הניתן ולאפשר להם להתחיל בחיים חדשים ובריאים, עם כמה שפחות מסיחים ומורכבויות. על פי הערכת גורמי הטיפול במרכז החרום אשר מטפלים בילדים באופן יומיומי, החזרת האפוטרופסות לאם, תאפשר פתחים רבים בהם תוכל ליצור קשר עם הילדים או להתערב בחיי הילדים, בין אם באופן ישיר ובין אם במעורבות במקבלת החלטות עבורם. מעורבות פתאומית של אימם בחייהם, אשר עמם (עמה – ש.כ) לא נפגשו כמעט שנתיים, עלולה להזיק מאוד ולפגום ביכולתם להצליח להשתלב במשפחת אומנה ובכלל בפתיחת הפרק החדש הממתין להם וכן לחבל בהליך הטיפולי אותו הם עובדים ועתידים לעבור. מתן אפוטרופסות לאם, יאפשר לה לקבל החלטות עבורם, לשלול התנהלות שלא תימצא לנכון עבורה, ואף עלולה חלילה לחבל בתהליך האומנה.

    אציין שוב, כי מדובר בקטינים פגועים מאוד במישורים השונים ונדרשים לטיפולים שונים הן רגשיים והן גופניים. הם זקוקים לזמן לריפוי הפצעים, זמן שבו לא ירחפו מעל ראשיהם סוגיות משפטיות ללא סוף אלא החלטות שיתקבלו יטיבו עמו ויתאימו לצרכיהם ההתפתחותיים שלהם ויאפשרו להם לעבור ולהסתגל לפרק החיים החדש הצפוי להם..." (סעיפים 50-51 לתצהיר; עמ' 5-6 לתסקיר שצורף לכתב התביעה בא"פ 38118-05-26; ההדגשה אינה במקור – ש.כ).

    הדברים מוצאים ביטויים גם בעמדת האפוטרופסה לדין, אשר מונתה עם תחילת ההליכים המשפטיים כבר בחודש מרץ 2024, מכירה את הקטינים היטב ומעורה במצב הנפשי, התפקודי והבריאותי, ולפיה:

    "נסיבות הכרזת הקטינה ואחיה כקטינים נזקקים ונקיטת דרכי הטיפול בהם, העבירות בהן הורשעה האם כבר עתה, הנסיבות בהן הורשעה באופן אוטומטי – כל אלו, יחד וכל אחת לחוד, - מצדיקות ניתוק משפטי והורי בעת הזו מהקטינה, על מנת שהקטינה תוכל לשקם עצמה מההריסות שנערמו על גבה הצנון בגילה הרך, תוך מתן אפשרות לסלילת שיקום חייה, והכרה בדמויות מטפלות מיטיבות עבורה.

    משפחת האומנה אשר אצלה שוהה הקטינה -, זוקקה ונבחנה וזאת כאשר למעלה משנתיים בהן גורמי הטיפול תרים אחר משפחת אמנה לקטינה א' ולקטין ל', על כל צרכיהם הרבים, ודוק – ואף ניתן לומר ולהניח, כי רק עתה, מסיימת הקטינה והאח ל' את הליך האבחון הארוך והמדוקדק במרכז החירום, תקווה כי יתפנה מקום בעולם הסבוך והטראגי, לקבלת טיפול עוטף וימיומי.

    הקטינה א', ואף האח ל', שרויים מאז במצב כה רגיש ונפיץ, עד כי עצם קיומה של אפשרות בחינת סוגייה זו של שלילה – השבת האפוטרופסות, מציבה אותה בפני סיכון."

    (ר' סעיפים 26-27 לעמדת האפוטרופסה לדין אשר הוגשה בא"פ 38136-05-26. עמדה זהה, בשינויים המחויבים ביחס לקטין ל', הוגשה גם בא"פ 38118-05-26; ההדגשה אינה במקור – ש.כ).

47. למען שלמות היריעה, מבלי להרחיב בדבר ומבלי לטעת מסמרות בנדון, מצאתי להתייחס לטענת המשיבה בדבר שיהוי בהגשת התובענה. כאמור, לשיטת המשיבה, עם הגשת כתב האישום המתוקן פקעה השלילה האוטומטית של אפוטרופסותה, בעוד שב"כ היועמ"ש טוענת מאידך כי השלילה עומדת בעינה כל עוד פסק הדין הפלילי אינו חלוט, למרות תיקון כתב האישום. אני סבורה, כי בין כך ובין אחרת, בנסיבותיו החריגות ויוצאות הדופן של מקרה זה, בשים לב לאינטרס הציבורי, ובראש ובראשונה בראי עיקרון-העל של טובת הקטינים – אין בשיהוי הנטען, כשלעצמו, כדי להצדיק את דחיית הבקשה שלפניי. על האמור יש להוסיף, כי מועד הגשת הבקשה ע"י ב"כ היועמ"ש, תואם את לו"ז ההליך הפלילי, וכי על פניו ההמתנה לפסק דין חלוט איינה את הצורך בהגשה מוקדמת יותר של הבקשה העיקרית, ולכן אין מדובר בשיהוי המצדיק דחייה בשלב זה.

     

48. מכל המקובץ עולה, כי סיכויי ההליך העיקרי טובים ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לקבלת הבקשה. הקטינים השתלבו אך לאחרונה במשפחת אומנה והחלו בתהליך רגיש ומורכב של שיקום, ריפוי ואיחוי פצעי העבר, ויש לאפשר להם מרחב בטוח ומוגן להמשך החלמתם.

    לא ראוי, לא נכון, ובפרט לא צודק יהיה לאפשר למי שהוכיחה בהתנהלותה כי טובת ילדיה אינה עומדת לנגד עיניה, ומי שפגעה בהם פגיעה אנושה וסיכנה את חייהם, להמשיך ולאחוז בזכות החוקית לקבל החלטות כאלה ואחרות בעניינם. בנסיבות קיצוניות אלו,סעד מתון יותר בדמות הגבלת האפוטרופסות בלבד אינו נותן מענה הולם ומספק למורכבות העניין; אין די בהצרת צעדיה של המשיבה כדי להעניק לקטינים את מעטפת ההגנה המלאה לה הם זקוקים. ביטחונם של הקטינים, יציבותם ובריאותם – הן בפן הפיזי והן בפן הנפשי – מחייבים כעת מעשה אקטיבי, והאינטרס המובהק של הגנה על שלומם וטובתם גובר על כל זכות הורית אחרת.

     

    לסיכום

49. הבקשה מתקבלת בזו. אני מורה על שלילת אפוטרופסות המשיבה על הקטינים, בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק האפוטרופסות, וזאת באופן זמני ועד למתן החלטה בהליך העיקרי.

     

50. הוראות נוספות תינתנה עם הגשת כתב הגנה מטעם המשיבים.

     

51. במכלול נסיבות העניין ובשים לב למהות הבקשה, אינני עושה צו להוצאות.

     

52. המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים ולאפוטרופסה לדין.

     

53. ההחלטה מותרת בפרסום בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.

     

     

     

     

    ניתנה היום, ו' תמוז תשפ"ו, 21 יוני 2026, בהעדר הצדדים.