פס"ד מכוח סעיף 114 לחוק הירושה בנוגע למשק חקלאי במושב

 לפניי תביעה שהוגשה מכוח ס' 114 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"). במסגרת התביעה, עתר התובע להורות כי הוא היחיד הזכאי לרשת את נחלה 26 במושב ת' (להלן: "הנחלה/המשק") מכוח ס' 114 לחוק הירושה. יצוין כי תחילה עתר התובע והצהיר כי הוא "בן ממשיך" בנחלה. לאור עמדת הגורמים המיישבים (רמ"י והסוכנות היהודית) לפיה התובע לא נרשם כ"בן ממשיך" בנחלה, שינה את הסעד המבוקש לסעד מכוח ס' 114 לחוק הירושה.

רקע עובדתי רלוונטי בתמצית 

1. התובע והנתבעים 1-8 הם אחים וילדי המנוחה א. ס. ז"ל (להלן: "המנוחה").

    

2. זכויות בר הרשות בנחלה רשומות בספרי רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") ע"ש המנוחה.

    

3. בשנת 1991, התובע קיבל מהמנוחה את הזכות לבנות בנחלה בית (להלן: "הבית").

    

4. הבית נבנה באישור רמ"י ומאז התובע ובני משפחתו מתגוררים בבית.

5. המנוחה הותירה אחריה צוואה מיום 00.0.00 (להלן: "הצוואה"), בגדרה הורישה, בין היתר, לתובע את הבית וחלק משטח הנחלה המתפרס על כ-400 מר' עליו בנוי הבית. את יתר הזכויות בנחלה הורישה המנוחה לנתבעים.

    

6. המנוחה נפטרה ביום 00.0.00.

    

7. הצוואה קוימה ביום 00.00.00 במסגרת ת"ע 00000-00-00.

    

   עיקר טענות התובע

    

8. אין מחלוקת כי התובע גר בנחלה כל חייו ובסמוך לשנת 1991 אף קיבל מאמו את הזכות לבנות את הבית באישור רמ"י. מאז בניית הבית, התובע מתגורר בו עם משפחתו. המנוחה גם הצהירה ואף ציוותה כי 400 המר' עליו בנוי הבית שייכים לתובע.

    

9. התובע ואשתו התקבלו כחברי אגודה ומשנת 1991 מוכרים על ידי האגודה כ"בנים ממשיכים" של הנחלה. אשת התובע אף שימשה XXX שנים רבות, וכיום מחזיקה את הXXX של האגודה.

    

10. לתובע ניסיון רב שנים בחקלאות והפעלת המשק. התובע שימש כדמות מרכזית בשמירה על רציפות הפעילות במשק במשך השנים, והוא זה שעבד במשק החקלאי במשך 33 שנים יחד עם המנוחה ועם אשתו. התובע השביח וטיפח את הנחלה ועבד בלול. הם אלו שהיו אחראים על תחזוקתה השוטפת של הנחלה, ומשכך לתובע ניסון רב בהפעלת המשק.

     

11. במהלך כל השנים, התובע ומשפחתו היו צמודים למנוחה, סעדו אותה, תמכו בה וסייעו לה לקיים את המשק, שבלעדיהם לא הייתה מצליחה לטפל בו לבדה. אלמלא התובע, פעולתו ותמיכתו במנוחה לאורך כל השנים, לא הייתה המנוחה יכולה להפעיל את הלול, וקל וחומר שלא לשמור על ערכה של הנחלה.

     

12. לשם בניית הבית, נטלו התובע ואשתו משכנתה אשר נרשמה על הנחלה, על התובע, אשתו והמנוחה יחדיו. לאור התחייבויות המנוחה לאורך השנים, התובע השקיע את כספו, מרצו וחייו בנחלה, תוך שהוא סומך ובטוח כי הינו "בן ממשיך" בנחלה. התובע אף שילם כל השנים את חשבונות הנחלה.

     

     

13. המנוחה ראתה בתובע בן ממשיך בפועל, והתבטאה כך בצוואתה. המנוחה אף העניקה לתובע זכויות שימוש בלעדיות בבית והצהירה כי יוכל להמשיך להתגורר בנחלה גם אם לא יהיו בידיו האמצעים הכלכליים. לעומת זאת, המנוחה גבתה מנתבע מס' 3 במהלך השנים דמי שכירות בגין השימוש בנחלה וראתה בו שוכר בלבד.

     

14. משפחת אשת התובע עוסקת בחקלאות במושבים אחרים. עם קבלת הנחלה לידיו, מתכוון התובע להקים בה פעילות לגידול פירות וירקות, וכן מרכז למיון ואריזה בלול המצוי בנחלה. יחד עמו יעבדו בני משפחתו, ובכלל זה בנו, אשר יעבור להתגורר בנחלה, בבית המנוחה, ואשר מיועד לשמש בעתיד כדור ההמשך של הנחלה.

     

15. התובע ואשתו היו הגורם הפעיל היחידי למניעת הזנחת המשק וכך גם דאגו באופן שוטף לתחזוקת הנחלה גם לאחר מות המנוחה ועד להשתלטות נתבע מס' 3.

     

16. בניגוד לנתבעים, לתובע יש ערך סנטימנטלי לנחלה. התובע ומשפחתו הקדישו את כל חייהם עבור הנחלה, זהו ביתם וכך ממשיכים להילחם עבורה גם כיום, כדי לשמר את זיכרון המנוחה.

     

17. מנגד, לנתבע מס' 3 יש בית מגורים בו הוא גר שנים רבות מחוץ לתחום הנחלה, הוא איננו מתכוון לעבור להתגורר בנחלה, ורואה בנחלה עסק כלכלי בלבד ללא אפיון חקלאי, הוא אינו חקלאי ואין לו כל קשר ישיר לנחלה למעט עושק כספי. לנתבע מס' 3 אין כל זיקה לחקלאות או ניסיון בה. עיסוקו המרכזי הוא בתחום ____________, וכל רצונו הוא להפוך את הנחלה לעסק להשכרת צימרים.

     

18. התנהלותו של נתבע מס' 3 אינה עומדת בסטנדרטים המתבקשים מבעל נחלה וחורגת מכל אופי חקלאי.

     

19. נתבע מס' 3 עושה שימוש בלתי חוקי בנחלה, ובכלל זה משכיר את בית המנוחה לצדדים שלישיים. בנוסף, הנתבע עושה שימוש חריג בלול.

     

20. לתובע זכויות בנחלה מכוח הצוואה. גם אם נתבע 3 יזכה בזכויות הנחלה, הרי שיצטרך לפעול לפיצול ביתו של התובע מהנחלה, דבר אשר יפגע בנחלה ובשלמותה והכל בניגוד גמור לתכלית סעיף 114.

     

21. למען הזהירות ככל שבית המשפט ימצא כי יש ליתן משקל לצוואת המנוחה, הרי שכאמור התובע לא הסתלק מעולם מזכויותיו על פי הצוואה, לרבות זכויותיו בנחלה, והוא שומר על זכותו לבקש פיצול סעדים.

     

22. התובע מקיים ועומד בכל התנאים המצטברים לפי ס' 114 לחוק הירושה, לרבות מגורים בפועל, עיבוד הנחלה, השקעה ממשית, קיום רצון המנוחה, ורציפות בין דורית תפקודית. מנגד, נתבע מס' 3 נעדר כל קשר ממשי למשק, מתגורר מחוצה לו ומבקש לנצלו לצרכים עסקיים טהורים.

     

23. יש להורות כי התובע הוא היחיד הזכאי לרשת את הנחלה מכוח סעיף 114 לחוק הירושה, ולהורות על רישומו כזכאי בזכויות, תוך שמירה על שלמות המשק.

     

    עיקר טענות הנתבעים 1-8 (למעט נתבע 4) (להלן: "הנתבעים")

     

24. התובע אינו יורש חלק מהנחלה מכוח הצוואה. התובע יורש בית, שטח של 400 מ"ר עליו בנוי הבית ותו לא.

     

25. הצדדים סיכמו והסכימו כי נתבע מס' 3 הוא היורש אשר יקבל את הזכויות בנחלה, בתנאי שיפצה את היורשים, כפי שעשה בהתאם לצוואה ולהסכמות ביניהם. גם עם התובע נערך ונחתם הסכם שבמסגרתו התחייב שלא לערער עליו בפני שום ערכאה.

     

26. בישיבת היורשים הוחלט כי נתבע מס' 3 הוא המוכן והמסוגל לקיים את המשק והוא גם יירשם כבעל הזכויות בנחלה. התובע הסכים לכך ואף חתם על הסכם בין היורשים.

     

27. התובע קיבל את ההזדמנות לרכוש את הזכויות בנחלה בהתאם להנחיות המנוחה בצוואתה, הסכים לכך וחתם ויתור על רכישת הזכויות לטובת נתבע 3. די בכך כדי לדחות את התביעה על הסף, כבר בשלב זה.

     

28. באשר לטענת התובע שהוא זה שמסוגל ויכול לקיים את הנחלה, יאמר כי עבודת חקלאות וניהול הנחלה טומנים בחובם גם כוחות פיזיים וגופניים. התובע טען לא אחת כי הוא אדם חולה במחלת _____, נכה ותשוש.

     

29. למרות כל ההסכמים עם הנתבע 3 ויתר היורשים, מנסה התובע את מזלו דרך ס' 114 לחוק הירושה. אם המנוחה הייתה רוצה או מעוניינת להוריש לתובע את הנחלה, הייתה עושה זאת במפורש, באמצעות מינויו ל"בן ממשיך" או באמצעות הצוואה.

30. מלבד בריאות מינימלית, קיום ומסוגלות לקיים את הנחלה מצריך איתנות כלכלית סבירה. הכנסת התובע כוללת ככל הנראה קצבת נכות ו/או קצבה אחרת מביטוח הלאומי.

     

31. לתובע חוב פתוח למועצה האזורית ____ בגין מיסים בסך של 154,396 ₪ נכון ליום 10.6.25. התובע כבר סיכן את עמידות וקיום הנחלה בעת שמונה כונס נכסים לנחלה עקב אי תשלומי המשכנתה שנטל לצורך בניית הבית, דבר אשר הביא לעוגמת נפש למנוחה עוד בחייה. התובע בחובותיו מסכן ויסכן את קיום הנחלה גם בעתיד.

     

32. התובע ואשתו חברים באגודה עקב התנהלות קלוקלת של האגודה, כדברי רשם האגודות השיתופיות בפסק דין שנתן ביום 00.00.00. על כן, היותו של התובע חבר אגודה אינה מעידה, על מסוגלות ומוכנות לקיום הנחלה.

     

33. התובע מטעה את בית המשפט ביחס לניסיונו הרב בחקלאות, מציג מצג שווא ומתעלם מהעובדות "בשטח".

     

34. הנחלה אינה פעילה עוד מיום 30.10.2000.

     

35. טענת התובע לטיפול ודאגה למנוחה, מוכחשת ומופרכת. ההיפך הוא הנכון, המנוחה תמכה וסייעה לתובע ולא הוא לה. ניתן לומר כי התובע ואשתו התנהגו בהתנהגות מחפירה כלפי המנוחה. מי שטיפל, דאג וביקר את המנוחה הם המשיבים, אשר רבים מהם גרים במושב ת'.

     

36. במשך שנים רבות המנוחה העניקה לתובע זכות מגורים חינם בנחלה. התובע, קיבל את החלק בירושה ששוויו עולה פי כמה וכמה על חלקם של יתר היורשים.

     

37. נתבע מס' 3 נולד במושב ת', גדל בו, והקים בו משפחה. הוא ובני משפחתו מתגוררים במושב. נתבע מס' 3 מטפח את הנחלה, מחזיק בה ומשלם את הוצאותיה, וכן מתכוון להמשיך להתגורר בה.

     

38. נתבע מס' 3 אכן עובד בעסקי _________ ואין הדבר מונע ממנו לטפח ולהפעיל את המשק כאשר כל רצונו הוא להתעסק בנחלה.

     

39. רצון המנוחה היה לתת לתובע את הזכויות בבית ובשטח, עליו בנוי הבית ולא את הזכויות בנחלה.

40. מי שיכול לשמור על שלמות הנחלה הוא נתבע מס' 3, אשר הינו המוכן והמסוגל לכך. הוא זה שמטפח ומתחזק את הנחלה, והוא זה אשר סעד את המנוחה במשך שנים ,יחד עם יתר האחים.

     

41. פיצול הנחלה אינו פוגם בשלמותה, שהרי הפיצול הוא בהתאם להנחיות ולנוהל של רמ"י.

     

42. יש לדחות את התביעה על כל חלקיה.

     

    עיקר טענות נתבע מס' 4

     

    הערה: נתבע מס' 4 הגיש כתב הגנה אשר התייחס לכתב התביעה המקורי, בגדרו עתר התובע על הצהרה כי הוא "בן ממשיך". נתבע מס' 4 לא הגיש כתב הגנה מתוקן לסעד לפי ס' 114 לחוק הירושה, ומטעם זה, טענותיו בכתב ההגנה אינן עוסקות בסעד זה.

     

43. כל רצונו של נתבע מס' 4 הוא לכבד את רצון המנוחה, באופן שבו צוואתה תקוים בהתאם להוראותיה.

     

44. בין נתבע מס' 4 לבין המנוחה נוצרו יחסי קרבה מיוחדים וחזקים והמנוחה נתנה בנתבע 4 בנתבע מס' 4 אמון מלא.

     

45. המנוחה התייעצה עם נתבע מס' 4 בכל דבר, והוא דאג לקיים את רצונותיה ובקשותיה. נתבע מס' 4 דאג למנוחה וסעד אותה גם כשעזב את המושב ועבר להתגורר בעיר א'. זאת בשעה שכל יתר הנתבעים, למעט התובע, היו אדישים למצבה וצרכיה של המנוחה.

     

46. המנוחה ביקשה לדאוג לכל ילדיה ופעלה ככל שיכלה על מנת שהאחים יהיו מאוחדים. ברם, התובע היה הבן המועדף על המנוחה ומסיבה זו החליטה המנוחה למנותו כבן ממשיך במשק, כפי שעשתה בפועל וכפי שהבהירה זאת, בכל הזדמנות.

     

47. חיבתה של המנוחה לתובע ומינויו לבן ממשיך היו ידועים לכל יתר הנתבעים וטענתם כי המנוחה לא מינתה את התובע לבן ממשיך אינה נכונה בלשון המעטה.

     

48. היה ברור וידוע, בבחינת הנוהג הקיים, כי מי שבנה בית בסמוך לבית הוריו במשק, הוא הבן הממשיך של המשק.

     

49. המנוחה פעלה עוד בחייה לממש את רצונה שהתובע יהיה בן ממשיך, עת אפשרה לו לבנות את הבית בנחלה. אף אחד מהנתבעים לא התנגד לכך.

     

50. המנוחה ציינה בפני נתבע מס' 4 לא אחת כי היא חתמה לתובע לצורך מינויו כבן ממשיך.

     

51. לשיטתה של המנוחה, החתימה אצל נציגי האגודה השיתופית היא המחייבת, ומאחר והיא אינה בקיאה בהליכי ונהלי הרישום, היא סמכה על נציגי האגודה שיפעלו בהתאם לרצונה וישלימו את הרישום כפי בקשתה. אישור האגודה בחתימת המנוחה מחזק את הטענה כי המנוחה פעלה באופן יזום למינוי התובע כבן ממשיך.

     

52. מרגע היוודע לנתבע מס' 4 כי מונה כונס נכסים למכירת המשק הוא החל לפעול באופן נחוש כדי שהמנוחה לא תאבד את המשק. על פי עצה משפטית שקיבלו בזמנו המנוחה ונתבע מס' 4, הובהר להם כי הדרך לשמור על המשק מפני נושים היא באמצעות עריכת צוואה ונקיטת פעולות משפטיות משלימות כנגד התובע על מנת לחסום את האפשרות למכירת הנחלה על ידי כונס הנכסים או נושה עתידי.

     

53. המנוחה התנגדה לעריכת צוואה בטענה כי היא חתמה לתובע על כך שהנחלה עוברת אליו ולכן אין צורך בצוואה. נתבע מס' 4 הסביר למנוחה כי על פי עצת עורכי הדין אם לא תהיה צוואה המנוחה תאבד את הנחלה והתובע לא יקבל דבר.

     

    עיקר טענות רשות מקרקעי ישראל

     

54. מדובר בסכסוך משפחתי שהרשות אינה צד לו, אך היא תעמוד על כך כי העברת הזכויות בנחלה תעלה בקנה אחד עם החלטות מועצת מקרקעי ישראל, נהלי הרשות התקפים באותה עת וחוזה המשבצת החל על המשק נושא התובענה.

     

55. מאחר וברי הרשות בנחלה נפטרו וטרם נמצא הסדר בין יורשי הנחלה, לפיו אחד מהיורשים יקבל את הזכויות בנחלה לאחר שיוכח להנחת דעת הרשות כי יש לו את היכולת ואת האמצעים להמשיך בעיבוד הנחלה ביעילות, קמה לרשות הזכות כי תושב לה הנחלה בהתאם להוראת סעיף 8.2.3 (ז ) לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל.

     

56. הזכויות במשק יועברו בהתאם למדרג הנורמטיבי המעוגן בנהלי הרשות החלים במקרה של פטירת בעלי הזכויות בנחלה, בהתאם לחוזה המשבצת והדין ובכפוף לנהלי הרשות, כפי שיהיו תקפים באותה עת.

57. בהתאם למסמכים המצויים כיום בידי הרשות ומבירור מול הסוכנות היהודית עולה ,כי בחיי המנוחה ז"ל לא מונה בן ממשיך ומאחר והמנוחה נפטרה, לא יכול להתמנות בן ממשיך בקשר לנחלה. כמו כן, מאחר ולאחר פטירת המנוחה לא נותר בן זוג בחיים, הזכויות בנחלה יעברו בהתאם לצו ירושה או צו קיום צוואה, כל זאת בכפוף לנהלי הרשות ולדין.

     

58. ככל והיורשים יגיעו להסכמה בדבר היורש המוכן ומסוגל לקיים את הנחלה, הזכויות יעברו על שמו בכפוף להמצאת צו ירושה או צו קיום צוואה מקורי ותצהירי ויתור של יתר היורשים/הסכם בין יורשים.

     

59. ככל ויוחלט כי הזכויות יועברו ע"ש יורש שכבר רשומות על שמו זכויות בנחלה אחרת, הוא יידרש להעביר זכויות באחת מהן לאור המטרות לשמן מוקצות הזכויות בנחלה המעוגנת בסעיף 8.2.3 (ב) לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל כדלקמן: "חוכר של קרקע חקלאית, חייב להתגורר בנחלה, לנצלה ולעבדה ברציפות ובקביעות למטרות לשמן הוחכרה הקרקע" ובהתאם לנהלי הרשות והחלטות מועצת מקרקעי ישראל.

     

60. ככל שאין הסכמה בין היורשים כאמור, יועברו הזכויות בנחלה ליורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק, כמפורט בהוראות ס' 114 לחוק הירושה, בהתאם להחלטת בית המשפט ובכפוף לנהלי הרשות והחלטות המועצה.

     

61. אחד העקרונות, העובר כחוט השני בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי הרשות הוא העיקרון בדבר "אי פיצול נחלה". משמעותו של עיקרון זה הוא כי בנחלה יכולה לגור משפחה אחת בלבד ולא ניתן לפצל את הבעלות בה בין מספר גורמים, זאת על מנת לשמר את כושרם החקלאי ואת המבנה החברתי של האגודות השיתופיות.

     

62. על אף האמור לעיל, קיימת מסגרת נורמטיבית המאפשרת פיצול המשק, להבדיל מפיצול זכויות בנחלה - היינו הפרדת מגרש המגורים מחלקה א' של הנחלה. מסגרת נורמטיבית זו מאפשרת, בתנאים מסוימים, הקצאת מגרשים מבונים למגורים, במסגרת שני מסלולים: מסלול חוזים לדורות שהינו המסלול המרכזי, והמסלול החקלאי המהווה אופציה נוספת, כל זאת בשים לב להפרדת מגרש מחלקה א' של הנחלה.

     

63. הצטרפות לאחד משני המסלולים, תיעשה בכפוף לתשלום דמי שימוש ראויים בגינם, ככל שיידרש. עוד יצוין כי שטח המגרש שיופרד לפי כל אחד מהמסלולים ייקבע בכפוף לנהלי הרשות ולמגבלות התכנוניות הקיימות על הקרקע.

     

64. משכך הרשות מתנגדת לכל הסדר העלול להוביל ולגרום לפיצול היחידה המשקית, ובכלל זה לסעד המבוקש בס' 72 לכתב התביעה בעניין פיצול הנחלה, ואשר נוגד את מדיניות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי הרשות. כל הסדר אחר שיוצע, יבחן לגופו בהתאם למדיניות הנוהגת. וכמובן שיידרש כאמור להסכמת האגודה והסוכנות.

     

65. במקרה דנן, המנוחה עדיין רשומה כברת הרשות בנחלה למרות שנפטרה ולא ניתן מבחינת מדיניות הרשות להשלים עם מצב בו הרישום בספרי הרשות אינו הולם את זהות המתגוררים בה בפועל, והרשות שומרת על כל טענותיה וזכויותיה.

     

66. כאמור לעיל, הרשות אינה צד לסכסוך הפנימי משפחתי מושא תובענה זו, ואין לה כל עניין בו. עם זאת, הרשות תעמוד על כך כי כל דיספוזיציה במשק תעלה בקנה אחד עם החלטות מועצת מקרקעי ישראל, נהלי הרשות התקפים באותה עת וחוזה המשבצת החל על המשק נושא התובענה.

     

    עמדת הסוכנות היהודית

     

67. כתב התביעה נעדר כל עילה ו /או יריבות כלפי הסוכנות היהודית ולא מבוקש נגדה כל סעד ממשי. בהתאם לאמור יש למחוק את התביעה כנגד הסוכנות על הסף תוך חיוב התובע בהוצאות ולחילופין לפטור מהתייצבות לדיונים ומהגשת כתבי טענות.

     

68. הנחלה מהווה חלק ממשבצת המקרקעין של מושב ת', אשר חל עליה הסכם שכירות תלת צדדי (להלן: "ההסכם המשולש"), שנכרת בין הרשות בשם בעלת הזכויות בקרקע, הסוכנות היהודית כשוכרת ובין האגודה השיתופית ת' כבעלת זכויות בר רשות.

     

69. ההסכם המשולש מקנה לסוכנות היהודית, בהמלצת האגודה, זכויות של בר רשות למתיישבים במשקים השונים. זכות בר רשות הינה זכות אישית-חוזית, להבדיל מקניינית, אשר עבירותה מוגבלת - הכל כמפורט בהסכם המשולש.

     

70. הזכויות בנחלה רשומות בסוכנות על שם המנוחה ובנחלה לא מונה בן ממשיך.

     

71. הסוכנות למדה מהתביעה כי המנוחה נפטרה והותירה אחריה צוואה לרישום זכויותיו של התובע וקבעה כי עליו לשפות את היורשים האחרים.

     

72. מדובר בסכסוך משפחתי שהסוכנות אינה מתערבת בו ובכפוף לכך שכל רישום זכויות בנחלה יהיה בהתאם לכלליה ונהליה.

     

    התפתחות דיונית רלוונטית

     

73. בעניינם של הצדדים, התקיימו לא פחות מ-5 דיונים (דיון אחד בסעד זמני לפני כב' הרשם, והדיונים הנוספים לפני מותב זה).

     

74. בתום הדיון שהתקיים ביום 19.5.25, בין היתר לאור עמדת הגורמים המשיבים, נקבע כי על התובע להגיש כתב תביעה מתוקן.

     

75. בדיון שהתקיים ביום 17.11.25 הושגו הסכמות עקרוניות והצדדים נדרשו להגיש הסכם בתוך 30 ימים.

     

76. ההסכם לא הוגש בסופו של יום ונקבע דיון לקדם משפט מסכם ליום 23.2.26. בסיום קדם המשפט המסכם, נקבע מועד לישיבת הוכחות ליום 20.5.26.

     

77. בישיבת הוכחות נחקרו התובע, נתבע מס' 3 והצדדים אשר סיכמו את טיעוניהם בעל פה. ניסיונותיו של בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות, לא הניבו פרי ולא היה מנוס ממתן פסק דין זה.

     

    דיון והכרעה

     

78. לאחר עיון במלוא התשתית העובדתית והראייתית, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

     

79. סעיף 20 (ה) להסכם המשבצת התלת צדדי (להלן: "ההסכם המשולש"), שנועד למלא אחר מדיניות רמ"י שלא להסכים לפיצולם של משקים חקלאיים, וזאת על מנת לשמר הן את כושרם החקלאי והן את המבנה החברתי של האגודות השיתופיות ראו: תמ"ש 58998-02-21 א.ש. נ' ד.ש. (15.5.2022) וההפניות שבו, קובע כדלקמן:

     

    "במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב ביישוב תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש בנחלה ו/או במשק העזר שבשימושו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר אגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין:

    1. במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב בישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת.

    2. באין בן ממשיך כאמור, יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה...". (ההדגשה אינה במקור).

        

80. בהתאם להוראות ההסכם המשולש, זכויות החבר יעברו לבן זוגו שנותר בחיים; באין בן זוג יעברו הזכויות לבן ממשיך; באין בן זוג ובן ממשיך יעברו הזכויות בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה, הקובע כי:

     

    "(א)משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית – יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.

    (ב)באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו – יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.

    (ג)היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי – בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.

    (ד)היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור."

     

81. ע"פ הוראת סעיף 114 לחוק הירושה, המשק יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו. בהתאם לפסיקה, יורש הינו יורש על פי דין או זוכה על פי צוואה, מכאן שאין להתחשב רק ביורשים על פי דין, ואף ליורשים על פי צוואה אפשר להעביר זכויות מכוח סעיף 20(ה)(1) סיפא להסכם המשבצת התלת צדדי ראו: בע"מ 7861/17 פלוני נ' פלוני (18.11.18).

     

82. במקרה שלפני יש להכריע מי מבין השניים – התובע או נתבע מס' 3 – הוא היורש המוכן והמסוגל לקיים את המשק.

     

83. לקביעה מיהו המוכן ומסוגל – בהתאם למבחני חוק הירושה – לקיים את המשק קבעה הפסיקה מבחן מצטבר, סובייקטיבי ואובייקטיבי ; סובייקטיבי – של מוכנות לקיים את המשק כיחידה חקלאית ואובייקטיבי – של מסוגלות של ממש ראו: תמ"ש 35074-11-21 פלונים ואח' נ' פלונים ואח' (24.6.2025); תמ"ש 15802-03-15 פלוני נ' אלמונית (27.7.16).

     

84. באשר למבחן הסובייקטיבי - הן התובע והן נתבע מס' 3 הביעו נכונות לקיים את המשק ראו: ס' 6 לכתב התביעה, ס' 19 ו-22 לכתב ההגנה.

     

85. במצב דברים זה, יש לבחון, במישור האובייקטיבי, את המסוגלות של השניים לקיים את המשק, בהתאם לשיקולים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרעה מיהו היורש "המוכן והמסוגל" לקיים את המשק ובהם: עיסוק קודם ונוכחי בחקלאות וניסיון בהפעלת המשק, הפעלת המשק בפועל לאחר פטירת ההורים, המשכיותו של המשק ומניעת הזנחתו, מגורים במשק, לרבות כוונה להמשיך להתגורר בו וקבלה לחברות באגודה ראו: תמ"ש 30318-02-10 ג.י. נ' נ.י. ואח ( 9.6.2013 ) השקעות כספיות של מי מהצדדים; שיקולי צדק ותום לב ועוד ראו: תמ"ש 1498-05-13 מ.ג. נ' א.ח. (8.5.2017).

     

86. נתון נוסף שיש להביא בחשבון הוא רצון המנוחה שבא לידי ביטוי בצוואה. ככל שאין סתירה בין צוואת בר-רשות במשק חקלאי בנוגע לזכויות אלו ובין ההגבלות הקיימות בהסכם המשולש, בנהלי רמ"י או בחוק הירושה, יש לקיים את רצונה כפי שהוא משתקף בצוואתה. ככל שבצוואה נעשה פיצול הנחלה, לא ניתן לאפשר את קיומה כלשונה.

     

87. עם זאת, יש לחתור לתוצאה לפיה רצון המנוחה יקוים בצורה המלאה ביותר האפשרית, ואשר עולה בקנה אחד עם הסכם המשבצת ונהלי רמ"י. העיקרון של כיבוד רצון המת צריך להביא לתוצאה המגשימה במידת האפשר את רצון המנוחה תוך ביצוע הוראות הצוואה ולו בקירוב, ולחתור לפתרון המוביל לקיום רצון המנוחה ובלבד שאינו סותר את ההסכם המשולש ועמדת שאר הגורמים ראו: תמ"ש 17670-05-20 פלונית ואלמוני נ' ק' ואח' (18.11.2021).

     

88. בשונה מנתבע מס' 3 אשר מתגורר בבית שנבנה בנחלה השייכת לנתבע 4 ראו: פרוט' עמ' 18 ש' 14-17 ואין לו כל זיקה לנחלה ראו: פרוט' עמ' 21 ש' 32, התובע גר בנחלה כל חייו ראו: ס' 4 לכתב התביעה, פרוט' עמ' 21 ש' 21-22 ונטיית הלב הייתה להורות כי מסוגלותו לקיים את המשק עולה על זו של הנתבע 3.

89. עם זאת, במהלך שמיעת הראיות התברר כי מלבד המגורים בנחלה, מסוגלותו של התובע לקיים את המשק, אינה עולה על זו של נתבע מס' 3 שכן:

     

    התובע עבד כ_______ ראו: פרוט' עמ' 14 ש' 22-23 ונתבע מס' 3 עוסק בתחום ______ ראו: פרוט' עמ' 18 ש' 18-19;

     

    התובע לא עוסק בחקלאות משנת 1998 ראו: פרוט' עמ' 14 ש' 28-31 ולנתבע 3 אין כל ניסיון בחקלאות ראו: פרוט' עמ' 19 ש' 11-12;

     

    התובע טען כי הוא מתכוון להקים בנחלה לול, שתילה, אריזה ומיון של פירות וירקות ראו: ס' 6 לכתב התביעה, פרוט' עמ' 15 ש' 4-5 והנתבע טען כי הוא מתכוון להתגורר בנחלה ולעבד את השטחים החקלאים ראו: ס' 22 ו- 25 לכתב ההגנה, פרוט' עמ' 18 ש' 34-35. עם זאת, אף צד לא הציג תוכנית סדורה כלשהי בעניין כוונתו הנטענת או ראיה אחרת התומכת בכוונה זו.

     

    התובע הודה כי בשעתו, בשל קשייו הכלכליים, המשק היה נתון בסכנת כינוס נכסים ראו: פרוט' עמ' 15 ש' 21-23 ונתבע מס' 3 הודה כי רמ"י הגישה נגדו תלונה בגין שימוש חריג במחסן ראו: פרוט' עמ' 18 ש' 28-31, עמ' 22 ש' 3-4.

     

90. יוצא, איפוא, כי היתרון היחיד של התובע, ביחס לנתבע 3 הוא מגוריו בנחלה כל חייו.

     

91. מנגד, על פי הפסיקה, "... במסגרת המבחן האובייקטיבי נבחנת גם היכולת הכלכלית לשלם לשאר היורשים את הפיצוי המגיע להם בהתאם לסעיף. במקרה דנן, ושעה שעסקינן במשק שאין מתקיימת בו כלל פעילות חקלאית, הרי שמבחן היכולת לפצות את שאר היורשים הוא אבן הבוחן העיקרי למסוגלות הנדרשת בסעיף" ראו: תמ"ש 12739-11-18 ח. ואח. נ' מ. ואח. (9.11.2022).

     

92. התובע הודה כי יש לו חוב למועצה בסך של 120,000 ₪ לפחות אשר נמצא בטיפול כבר 4 שנים ראו: פרוט' עמ' 16 ש' 6-8. עובדה זו שומטת את הקרקע תחת טענת התובע כי מצבו הכלכלי "מצוין" ראו: פרוט' עמ' 16 ש' 3-4 ותחת יכולת התובע לפצות את כל היורשים.

     

93. התובע אומנם טען כי יש לו חסכונות אך סירב להציג כל אסמכתה בעניין זה ראו: פרוט' עמ' 16 ש' 24-30.

     

94. במהלך הסיכומים בעל פה נשאלה ב"כ התובע ע"י בית המשפט כיצד יוכל לעמוד התובע בתשלום הפיצוי ליתר היורשים וזו האחרונה השיבה "... שיתבעו אותו" ראו: פרוט' עמ' 24 ש' 3. ב"כ התובע הוסיפה אומנם כי "קודם כל יש לו ..." ראו: פרוט' עמ' 24 ש' 3-4 ואולם, טענה זו לא נתמכה בכל ראיה וכפועל יוצא, לא הוכחה.

     

95. ניתן לסכם ולומר כי התובע לא הוכיח את היכולת שלו לשלם פיצוי ליתר היורשים.

     

96. מנגד, הנתבע 3 העיד כי הוא משתכר לפרנסתו וכי אין לו חובות ראו: פרוט' עמ' 19 ש' 32-35, כי בהתאם להסכמים שנערכו בין היורשים ולפיהם הזכויות בנחלה יועברו לנתבע 3, הוא שילם כבר ליורשים סך של מיליון ₪ ראו: פרוט' עמ' 20 ש' 24-25.

     

97. ער אני לכך שגם נתבע 3 לא הציג כל אסמכתה בתמיכה ביכולת הכלכלית הנטענת. עם זאת, עדותו בבית המשפט ניתנה בנוכחות יתר היורשים, ואיש מהם לא טען כי הנתבע לא שילם לו את הפיצוי.

     

98. עובדה זו, לצד הודאת התובע כי נתבע מס' 3 שילם את חוב הנחלה לסוכנות היהודית בסך של 40,000 ₪, מובילה למסקנה כי יכולת נתבע מס' 3 לפצות את שאר היורשים גבוהה יותר מזו של התובע.

     

99. סיכומם של דברים הוא כי באשר למבחן הסובייקטיבי קיימת נכונות של התובע ושל נתבע נס' 3 לקיים את המשק, ובאשר למבחן האובייקטיבי קיים "תיקו" במובן זה שעדיפות התובע על פני נתבע מס' 3 לקיים את המשק בא לידי ביטוי במגורי התובע בנחלה, ועדיפות נתבע מס' 3 על פני התובע בא לידי ביטוי ביכולת לפצות את יתר היורשים.

     

100. נוסף על כך, במשק לא מתקיימת כל פעילות חקלאית כמעט כ-3 עשורים ראו: ס' 15 לכתב ההגנה, פרוט' עמ' 14 ש' 28-35, נספח ז' לתיק המוצגים של הנתבעים.

      

101. בנסיבות אלה, "באין פעילות חקלאית ממשית במשק או שאין יתרון מובהק למי מבין ילדי ברי הרשות על פי השיקולים "הקלאסיים" של הטיפול והעיבוד החקלאי של המשק, יש מקום להפעלת שיקולי תום לב, יושר וצדק הנוגעים למערכת היחסים הפנים משפחתית וקביעה ערכית של בית המשפט ביחס לשאלה מיהו הבן "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק בנסיבות העניין" ראו: תמ"ש 34958-12-13 פלוני ואח' נ' פלונית ז"ל (24.5.2016); תמ"ש 36232-01-21 פלוני נ' פלונים (24.05.2023); תמ"ש 17670-05-20 פלונית נ' ש. ק. (18.11.2021).

      

102. במקרה שלפניי, היורשים קיימו מספר ישיבות שהוקדשו לחלוקת העיזבון ראו: נספח ה' לתיק המוצגים של הנתבעים בגדרן הסכימו, בין היתר, כי הנחלה תועבר לנתבע 3 אגב תשלום פיצוי לכל יורש, למעט הנתבע, בסך של 300,000 ₪ והתובע אף חתם על ההסכם בין היורשים ראו: עמ' 28 לתיק המוצגים של הנתבעים.

      

103. התובע נכח בכל הישיבות ראו: פרוט' עמ' 14 ש' 3-4 והדבר לא הוסתר ממנו ראו: פרוט' עמ' 14 ש' 4-5.

      

104. התובע הסכים כי הזכויות בנחלה יועברו לנתבע מס' 3 ראו: פרוט' עמ' 14 ש' 9-10 ועל רקע הסכמה זו, בין השניים נכרת הסכם נוסף לחלוקת העיזבון בין היורשים ראו: נספח ג' לתיק המוצגים של הנתבעים.

      

105. ההסכם בין נתבע מס' 3 ליתר הנתבעים אף קוים באופן חלקי עת שילם הנתבע ליורשים הנוספים, למעט התובע, סך כולל של מיליון ₪ ראו: פרוט' עמ' 20 ש' 23-24.

      

106. בנסיבות אלה, "... שיקולי תום לב, יושר וצדק הנוגעים למערכת היחסים הפנים משפחתית ..." והכלל לפיו הסכמים יש לקיים ראו: רמ"ש 14907-03-24 א. ב. נ' ג. ב. (1.7.2024) ולכבד ראו: בג"צ 1930/94 נתן נ' שר הביטחון, פ"ד מח (3)643; תמ"ש 10724-08-18 פלונים נ' אלמונית ואח' (19.3.2023), מטים את הכף לקביעה לפיה נתבע מס' 3 הוא "המוכן והמסוגל" לקיים את המשק.

      

107. במהלך הסיכומים בעל פה נשאלה ב"כ התובע ע"י בית המשפט כיצד מתמודד התובע עם ההסכמה שהוא חתם עליה. ב"כ התובע השיבה כי ההסכמה הייתה בשנת 2022, עת התובע היה בשיא מחלתו, והיא נעשתה במטרה לשמור על היחסים המשפחתיים ראו: פרוט' עמ' 24 ש' 13-14.

      

108. טענה זו לא ניתן לקבל. "חתימתו של מתקשר מהווה בדרך-כלל אינדיקציה מכרעת לגמירת-דעת מצדו" ראו: עמ"ש 13858-06-20 פלוני ואח' נ' פלוני (15.11.2020) ואדם צריך לקיים את תנאי ההסכם, שעליו חתם ראו: תמ"ש 41470-10-20 פלונית נ' אלמונית (25.10.2023).

      

109. אינני מתעלם מטענת התובע כי בעת החתימה על ההסכם הוא היה בשיא מחלתו. עם זאת, נקודת המוצא היא כי כל אדם כשיר לעשות פעולות משפטיות, זולת אם כשרותו הוגבלה או נשללה ראו: ס' 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. טענת היעדר כשרות לביצוע פעולות משפטיות, היא עניין שברפואה, והוכחתה טעונה הצגת מסמכים רפואיים וחוות דעת מומחה ראו: ת"ע 60599-02-22 ע' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח' (12.3.2024). התובע לא הציג כל ראיה רלוונטית, ובמצב דברים זה, אין לייחס משקל לטענה לפיה ההסכם נערך בשיא מחלתו של התובע.

      

110. נוסף על כך, התובע חתם על תצהיר מיום 3.11.22 בו הצהיר, בין היתר, כי ידוע לו שכל היורשים הסתלקו מחלקם בנחלה לטובת נתבע מס' 3, וחלקו של התובע בעיזבון המנוחה הוא פיצול המגרש עליו בנוי ביתו, מהנחלה ראו: עמ' 15 לתיק המוצגים של הנתבעים. על החשיבות הראייתית של תצהיר ראו: ע"א 1010/22 סמואל גרופ בע"מ נ' תדהר ייזום והשקעות נדל"ן בע"מ (24.2.2022).

      

111. זאת ועוד, בית המשפט צפה בסרטונים של שתי ישיבות היורשים שצולמו בידיעתם ובאף אחת מהם, התובע לא התנגד להעברת הזכויות בנחלה לנתבע מס' 3. יצוין כי בישיבה אחת, התובע היה הדמות הדומיננטית וגם עובדה זו, שומטת את הקרקע תחת הטענה כי מחלת התובע, השפיעה עליו, בדרך זו או אחרת, בעת החתימה על ההסכם.

      

112. התובע טען בסיכומים כי נשלח מכתב בו נכתב כי הוא מבטל את ההסכמה להעברת הזכויות בנחלה לנתבע מס' 3 ראו: פרוט' עמ' 24 ש' 13-14. המכתב לא צורף במסגרת תיק המוצגים של התובע.

      

113. במסגרת תיק המוצגים של הנתבעים צורפו שני מכתבים שנשלחו לנתבע 3 ע"י התובע, באמצעות עו"ד ש. מ., כדלהלן:

      

     במכתב הראשון, מיום 28.6.23 הודיע התובע, לנתבע מס' 3, בין היתר, כי ככל שאין באפשרותו לשלם ליורשים את סכום הפיצוי, התובע מוכן להיכנס לנעליו, לרכוש בעצמו את הנחלה ולפצות את יתר היורשים ראו: עמ' 19 לתיק המוצגים של הנתבעים. מכתב זה, לאור תוכנו, אינו מהווה הודעת ביטול כמשמעותה בס' 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

      

     במכתב השני, מיום 13.2.24 התובע הודיע לנתבע 3, בין היתר, כי מקום בו הוא לא שילם את מלוא התמורה בגין רכישת הנחלה ליורשים, ולא קיים את יתר הוראות הצוואה, התובע מבטל את ההסכם ראו: עמ' 17 לתיק המוצגים של הנתבעים. אולם, מכתב זה התייחס לביטול הסכמת חלוקת העיזבון בין היורשים מיום 15.9.22, בעוד שההסכמים שהוגו הם מיום 1.10.22 ראו: עמ' 28 לתיק המוצגים של הנתבעים ומיום 19.10.22 ראו: עמ' 12 לתיק המוצגים של הנתבעים ולגבי שני הסכמים אלה, לא נשלחה על פני הדברים, הודעת הביטול.

114. התובע טען בסיכומים כי לנתבע מס' 3 אין כוונה להתגורר במשק והוא מסתובב במושב ומספר כי בכוונתו לבנות צימרים בנחלה שלא בהתאם להוראות רמ"י, ואולם טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים ויש לדחותה מטעם זה בלבד ראו: רע"א 496/89 סאלם סלאמה אל-קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב פ"ד מה(4) 343); תמ"ש 32006-04-12 ק. נ' ק. (29.3.2014). בבחינת למעלה מן הצורך יצוין כי הטענה לא הוכחה כלל.

      

     התוצאה

      

115. התוצאה היא כי התביעה נדחית.

      

116. כפועל יוצא מדחיית התביעה, אני קובע כי נתבע מס' 3 הוא היורש "המוכן והמסוגל" לקיים את המשק.

      

117. הזכויות בר-רשות בנחלה יועברו לנתבע מס' 3 בכפוף לתשלום פיצוי ליתר הנתבעים.

118. ס' 114 (ב) לחוק הירושה מאפשר לבית המשפט הפעלת שיקול דעת באשר לאופן הפיצוי הנדרש ליורשים הנוספים, זמני סילוקו והבטחתו ראו: תמ"ש 31917-10-19 ד.ע. נ' ע.פ. (14.8.2023).

      

119. במקרה שלפניי, היורשים הסכימו בהסכם מיום 1.10.22 כי נתבע מס' 3 ישלם לכל יורש, למעט התובע, סך של 300,000 ₪ ראו: עמ' 28 לתיק המוצגים של הנתבעים.

      

120. בסיכומים טענו הנתבעים כי נתבע מס' 3 שילם לכל אחד מהם סך של 125,000 ₪ ולנתבע 4 סך של 308,000 ₪ (לא ניתן הסבר מדוע סכום הפיצוי עלה ב-8,000 ₪ ביחס לסכום שנקבע בהסכם) ראו: פרוט' עמ' 26 ש' 10-12.

      

121. הנתבעים הוסיפו כי איש מהם אינו מלין על חוב הנתבע כלפיהם בגין הפיצויים ראו: פרוט' עמ' 26 ש' 13.

      

122. בנסיבות אלה, לאור הסכמת הנתבעים לפיצוי בסך של 300,000 ₪ לכל אחד, לאור עיקרון לפיו הסכמים יש לקיים ובהתאם לשיקול דעתי לקבוע את גובה הפיצוי, אני קובע כי נתבע מס' 3 ישלם ליתר הנתבעים את ההפרש בסך של 175,000 ₪ לכל אחד בתוך 60 ימים.

      

      

      

123. לאור רצון המנוחה בצוואה כי התובע יקבל את הבית והשטח בגודל של 400 מטר, ולאור עמדת רמ"י לפיה קיימת מסגרת נורמטיבית, המאפשרת את פיצול המשק - להבדיל מפיצול זכויות בנחלה - דהיינו הפרדת מגרש המגורים מחלקה א' של הנחלה בשני המסלולים המפורטים בס' 23 לכתב ההגנה שהוגש מטעם רמ"י, התובע יפעל להפרדת הבית והשטח, כשההפרדה תיעשה בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, נהלי רמ"י התקפים באות עת, החוזה המשולם ועל פי הוראות כל דין.

      

124. נשאלת אפוא השאלה, מי יישא בעלות הפיצול?

      

125. בהסכם חלוקת העיזבון מיום 19.10.22 שנכרת בין התובע לנתבע 3, הוסכם כי סך של 300,000 ₪ ישולם ע"י הנתבעים בחלקים שווים והיתרה שתיוותר, תשולם ע"י נתבע מס' 3 ראו: עמ' 13 לתיק המוצגים של הנתבעים. ואולם, הנתבעים אינם צד בהליך זה ולא ניתן לחייב אותם בתשלום הסך הנ"ל.

      

126. בהסכם חלוקה מיום 1.10.22 שנכרת בין התובע לבין הנתבעים, הוסכם כי כל אחד מהנתבעים יוותר על סך של 50,000 ₪ לטובת פיצול השטח וביתו של התובע מהמשק. הכספים יישארו אצל נתבע מס' 3 עד לסיום הפיצוי והעברת הזכויות במשק. עוד הוסכם כי במידה ומסיבה כלשהי לא יבוצע פיצול בתוך שנתיים מסיום שנת האבל, נתבע מס' 3 מתחייב להחזיר את הכספים.

      

127. המנוחה נפטרה ביום 00.0.00 והמועד עליו הוסכם בהסכם מיום 1.10.22 חלף. במצב דברים זה, לא ניתן לחייב את הנתבעים לשאת בעלות הפיצול מכוח הסכם זה.

      

128. בנסיבות אלה, לאור הוראת הצוואה לפיה על התובע לשלם את עלות הפיצול ראו: ס' 4 א' לצוואה, כאשר אין סתירה בין הוראת הצוואה לבין ההגבלות הקיימות בהסכם המשולש, בנהלי רמ"י או בחוק הירושה, אני קובע כי עלות הפיצול תשולם על ידי התובע.

      

     הוצאות משפט

      

129. מתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018 (להלן: "התקנות"), עולה כי ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות, ובמקרים חריגים בהם מוצא בית המשפט שקיים טעם מיוחד שלא לחייב בהוצאות – הוא רשאי להימנע מכך, ראו: תקנה 152 לתקנות; ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ (24.2.2022); רע"א 1689/24 ינקילוב נ' נחשונוב שמחייב (21.3.2024).

      

130. "פסיקת הוצאות נועדה לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך, וזאת בהתחשב, בין היתר, בתוצאות ההליך, במורכבותו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין – כך על פי הקבוע בתקנות 151(א) ו-153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). ההוצאות נדרשות להיות סבירות והוגנות, ועל שיעורן לבטא איזון ראוי בין הבטחת זכות הגישה לערכאות ובין הגנה על זכות הקניין של הפרט, תוך שמירה על שוויון בין בעלי הדין (תקנות 152 ו-151(ב) לתקנות)" ראו: רע"א 2507/24 לבון נ' ד"ר שולמית שרון (14.4.2024).

      

131. הצדדים לא פירטו את סכום ההוצאות שנגרמו להם לצורך ניהול ההליך, ויש לראותם כמי שהותירו את ההכרעה בעניין זה לשיקול דעת בית המשפט ראו: תלה"מ 42974-05-22 פלוני נ' פלונית (10.11.2024).

      

132. במקרה שלפניי, כאשר הבאתי בחשבון, בין היתר, את משך ההליך, מספר הדיונים והצורך של הנתבעים להגיש כתב תביעה מתוקן – מחד גיסא, ומאידך גיסא את העובדה כי ההליך, בסופו של יום, לא היה מורכב והוא הסתיים בישיבת הוכחות אחת, מבלי שהעידו בגדרה עדים חיצוניים, אני מחייב את התובע בהוצאות משפט בסך של 40,000 ₪.

      

133. זכות ערעור כדין.

      

134. המזכירות תסגור את התיק.

      

     ניתן לפרסם החלטה זו בכפוף להשמטת כל הפרטים המזהים.

      

     ניתן היום, ל' סיוון תשפ"ו, 15 יוני 2026, בהעדר הצדדים.