8 שנות מאסר לרוכב אופנוע - בתאונה נהרגה חברתו שישבה מאחוריו

הרשעת הנאשם

הנאשם הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, לאחר שהתנהל הליך גישור בפניי. בסיכומם של דברים, הסכימו הצדדים לעתור לטווח ענישה, הכולל בחובו את המאסר המותנה בן 24 החודשים בר ההפעלה, כך שהתביעה תטען לרף של 8 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצר הנאשם, 20.1.2011, ואילו ההגנה תטען לענישה של 7 שנות מאסר לריצוי בפועל. כמו כן יטענו לרכיבי ענישה מוסכמים של מאסר על תנאי, פסילה ממושכת של רישיון הנהיגה ופיצוי למשפחת הקורבן ובאשר לאורך תקופת הפסילה, המאסר המותנה ופיצוי למשפחת הקורבן - יותירו זאת לשיקול דעת בית המשפט.

מתברר, כי הנאשם מעולם לא קיבל רישיון נהיגה, ובעת שביצע את העבירות לא היה מורשה לנהיגה כלל.

ביום 2/4/09 השית בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה על הנאשם פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים. חרף היות הנאשם בלתי מורשה לנהיגה ומצוי בפסילה, נהג, עובר ליום 17.1.11, פעם אחת ברכב ומספר פעמים באופנועים. ביום 12.1.11 או בסמוך לכך, רכש אופנוע מסוג סוזוקי R1000 מ.ר. 5464950.

בתאריך 17.1.11, בסביבות השעה 20:30, רכב הנאשם על האופנוע מביתו שבפתח-תקווה לקניון "שרונים" בהוד השרון על מנת לאסוף את חברתו, עליזה גולדנברג ז"ל, ילידת 15.3.90 ומשם נסע, כשהוא מרכיב אותה על האופנוע מאחוריו, בחזרה לביתו שבפתח-תקווה. בהמשך אותו ערב, בשעה 21:20 לערך, נהג הנאשם שוב באופנוע כשהוא מרכיב את עליזה מאחוריו, בכביש 40 מצפון לדרום והתקרב לצומת סירקין. באותה עת מצב הכביש היה כדלקמן: דרך עירונית, מהירות מותרת 60 קמ"ש; כביש אספלט תקין ויבש, דו סטרי בו שני נתיבים לכל כיוון, המופרדים על ידי שטח הפרדה בנוי עליו צמחיה ועצי דקל; בכיוון נסיעת הנאשם, מצפון לדרום, שני נתיבים לישר המופרדים על ידי קו מקווקו; 130 מטר מצפון לדרום, לפני צומת סירקין, הנתיבים מצטמצמים משלושה לשניים; שדה ראיה מכיוון נסיעת הנאשם פתוח לפנים 250 מטר ומזג האוויר היה נאה עם ראות טובה ותאורת רחוב תקינה דולקת.

במהלך נהיגתו בכביש 40 האיץ הנאשם את מהירות נסיעתו ל- 140 קמ"ש, זיגזג בין נתיבי התנועה וביצע עקיפות של כלי רכב, שנסעו אותה עת בכביש. באותה עת, נהגה יהודית אשכנזי ברכבה מסוג דייהטסו מ.ר. 3676963 בנתיב הימני בכביש, מצפון לדרום. לאחר שהנאשם עבר את צומת סירקין והמשיך בנהיגה מהירה ופרועה בנתיב הימני, מבין שניים, לא שמר מרחק מספיק מרכב הדייהטסו שנסע לפניו, והתנגש בעוצמה עם חזית האופנוע בחלקו השמאלי אחורי של הדייהטסו.

כתוצאה מן ההתנגשות החליק האופנוע על גבי הכביש, עד שנעצר על צדו ועלה באש. הנאשם ועליזה הועפו קדימה על גבי הכביש.

עליזה ז"ל הובהלה באמבולנס, מחוסרת הכרה ומונשמת, כשהיא פגועה בחבלת ראש קשה ופגיעה בעמוד שידרה צווארי, לבית החולים בילינסון שבפתח-תקווה. שם נקבע מותה ביום 19.1.11, והיא בת 20 במותה.

הנאשם הובהל גם הוא באמבולנס לבית החולים בילינסון, כשהוא סובל משברים בירך, בשוק רגל ימין ובשורש כף יד ימין, נותח ואושפז. הוא שוחרר מבית החולים ביום 20.1.11. נהגת רכב הדייהטסו נחבלה בגבה ובצווארה.

בתאריכים 20.1.11 ו- 23.1.11, מסר הנאשם במסגרת חקירותיו במשטרה, כי עליזה ז"ל היא זו שנהגה באופנוע והוא ישב מאחוריה.

על פי אלה הורשע הנאשם בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"); שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק; נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: " הפקודה"); נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודה ו נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה הדגיש, כי לנאשם, יליד 1980, לא היה מעולם רישיון נהיגה ועל כן במועד התאונה היה בלתי מורשה לנהיגה כלל.  חרף העובדה, שהנאשם השתחרר ממאסר של שנה וחצי, שנגזר עליו  על ידי בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה באפריל 2009, בגין עבירות דומות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח ונהיגה בפסילה, שוב יצא אל הכביש, כך שעובר ליום התאונה נהג פעם אחת ברכב ומספר פעמים על אופנועים, כשחרב בדמות מאסר מותנה בן שנתיים, פסילה בפועל של שנתיים ופסילה מותנית בת שנתיים מרחפת מעל ראשו. הנאשם אף הגדיל לעשות ורכש אופנוע מסוג סוזוקי R1000 כחמישה ימים עובר לתאונה.

התובע עמד בהרחבה על שתואר בכתב האישום וציין, כי הנאשם במעשיו גרם לתאונה - הוא דהר על אופנועו במהירות של 140 קמ"ש, כשהמהירות המותרת היא עד 60 קמ"ש, כשהוא מזגזג בין הנתיבים, עוקף כלי רכב ואיננו שומר מהם מרחק כנדרש. אגב כך פגע ברכב הדייהטסו והתנגש בו.  במעשיו אלה הביא למותה של עליזה המנוחה, עימה היה לו קשר חברי קצר, כשהיא אך בת 20 ואף הוא עצמו הובהל לבית חולים, נותח ואושפז. אם לא די בכל אלה, כך לדברי ב"כ המאשימה, בחר הנאשם למסור בשתי חקירותיו הראשוניות, כי עליזה ז"ל היא זו שנהגה באופנוע ועל ידי כך ניסה להכשיל את החקירה המשטרתית, שהתנהלה אותה שעה.

הוא הפנה לרישום הפלילי של הנאשם, הכולל שבע הרשעות קודמות בעבירות, שבעיקרן מתחום הרכב - פריצה לרכב, גניבה מרכב והיזק לרכב. כמו כן הפנה לרישומיו התעבורתיים בהם שמונה הרשעות קודמות, חרף היותו מי שאיננו מורשה לנהוג כלל. 

במעשיו של הנאשם דכאן, אמר, ניתן למצוא מספר היבטים לחומרה. ראשית, המדובר בנהיגה פרועה ומסוכנת, כמתואר. שנית, המדובר במי שסיכן חייהם של המשתמשים בדרך ובראש ובראשונה את חייה של עליזה  הצעירה. שלישית, יש לזקוף לנאשם לחומרה את התוצאות הרות האסון של מעשיו - מותה של עליזה, פציעתה של נהגת הדייהטסו ופציעתו שלו. רביעית, לא ניתן להתעלם מן הזלזול המשווע, הנשקף ממעשיו של הנאשם, בחוקי התנועה ובהחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו. יתרה מכך, עברו הפלילי והתעבורתי מעידים, כי עניין לנו במי שמזלזל בחוק ובבית המשפט. הוא שב ל"חיידק" הנהיגה בכביש, ואף רוכש אופנוע כבד עליו מרכיב הוא את עליזה אל מותה. חמישית, יש לזקוף לחובת הנאשם, את העובדה שהוסיף חטא על פשע, עת ביקש לשבש מהלכי חקירה, על מנת למלט את עצמו מעונש. בניסיונו זה, להפיל את האשמה על עליזה ז"ל, כאילו היא נהגה את האופנוע עת התרחשה התאונה המחרידה, יש משום פגיעה בכבוד המת. שישית, לא ניתן להתעלם מהחומרה הטמונה בעבירות בהן הורשע הנאשם. בנוסף לכל אלה, הפנה להלכה הנוהגת, לפיה על בתי המשפט להירתם למלחמה בנגע תאונות הדרכים, על ידי הטלת ענישה קשה של מאסרים ממושכים ופסילות רישיונות נהיגה ממושכות.

בסיכומם של דברים, הפנה התובע להצהרת הנפגע, שהגישה המשפחה, בה כתבה האם דברים חמים על בתה המנוחה, שרק בת 20 הייתה במותה וכן לתמונות מהן נשקפת דמות צעירה יפהפייה, שמחה ומאושרת. עליזה הייתה אדם ערכי, מנהיגה חברתית, אוהבת אדם, תרמה לקהילה ככל יכולתה, שירתה בצבא כתצפיתנית במוצבים באיו"ש ותמכה בהוריה, שאינם בקו הבריאות, בתקופות קשות. עוד תיאר התובע את עליזה, כשהוא מפנה לתעודות הוקרה שונות, כמי שלא רק בחייה, כי אם גם במותה המשיכה לסייע לקהילה. עליזה, בעודה בחיים, חתמה על תעודת אד"י לתרומת איברים וכך איבריה נתרמו לארבעה אנשים שונים. השבר העמוק שנוצר במשפחתה הינו קשה מנשוא.

עמדת התביעה היא לענישה ראויה של 8 שנות מאסר לריצוי בפועל, שמניינם מיום מעצרו של הנאשם, 20.1.2011 (כאשר בתוך ענישה זו גלומה גם הפעלת המאסר המותנה), מאסר על תנאי ופסילת רישיון לצמיתות, שהינו בגדר רכיב חשוב בסך משוואת רכיבי הענישה, כמו גם פיצוי למשפחת המנוחה. זו עמדה המאזנת, לטעמו, בין הנסיבות המחמירות שמנה לבין הנקודות, שיש לזקוף לזכות הנאשם, כדוגמת שיתוף הפעולה המלא שלו, החל מחקירתו השלישית במשטרה עם חוקריו הן במסגרת שחזור התאונה והן במסירת העדות אודות המהירות בה נהג, שעה, שלא עלה בידי חוקרי המשטרה, על סמך הממצאים לחשבה. כל אלה היה בהם כדי לחסוך מזמנו היקר של בית המשפט ומזמנם של התביעה הכללית ועדיה. עוד, יש לקחת בחשבון את היות המנוחה חברתו של הנאשם, גם אם מדובר בתקופה קצרה, שכן עובדה זו מוסיפה על הכאב והצער בגרימת מותו של אדם מוכר וקרוב.

להצדקת עמדתו לענישת המאסר ברף לו עותרת התביעה, הפנה לפסיקה, תוך שהדגיש, כי המדובר במקרים חמורים יותר מעניינו של הנאשם כאן, אולם ניתן ללמוד ממנה, על הרוח החדשה הנושבת מכותלי בית המשפט, לפיה יש לנקוט ענישה קשה ובלתי מתפשרת בעברייני התנועה החמורים.