פס"ד בשלוש תביעות בין בני זוג לשעבר

 

לפניי הכרעה בשלושה הליכים המתנהלים בין הצדדים:

 

א.          תביעה רכושית מטעם האיש: דרישה לאכיפת הסכם ממון מיום 06.09.2007 ואכיפת נספח להסכם ממון מיום 17.09.2009.

ב.           תביעה לסילוק יד מטעם האישה: דרישה לפינוי האיש מהדירה ברחוב X בעיר Y.

ג.            תביעה כספית על סך 142,479 ש"ח מטעם האישה: דרישה להשבת כספי הלוואה, הכוללת גם תשלום עבור רכישת קטנוע לאיש.

 

ליבת המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה: האם האיש זכאי לזכויות בדירה ברחוב X בעירY בהתאם להסכם הממון הראשון שנחתם בין הצדדים, לאור קיומו של הסכם ממון שני הקובע מפורשות כי אין לו זכויות בדירה זו, ובפרט לאחר שהתברר שגרסתו של האיש בדבר קיומו של הסכם שלישי חתום, המקנה לו לכאורה זכויות בדירה, התבררה כגרסה לא נכונה.

 

רקע עובדתי

 

1. הצדדים הכירו בשנת 2005 וניהלו קשר זוגי משנת 2006 ועד לחודש פברואר 2021, ללא ילדים משותפים. בעת היכרותם היה האיש גרוש ואב לילד מקשר זוגי קודם, בעוד האישה הייתה גרושה פעמיים ואם לתאומות שנולדו מקשר הנישואין השני שלה.

 

2. ביום 12.07.2007 נרכשה ע"ש האישה הדירה ברחוב X בעיר Y הידועה כגוש ____חלקה ______, תת חלקה _____ (להלן: "הדירה ברחוב X" או "הדירה"). ראה גם: נסח רישום מקרקעין שצורף כנספח ב' לתצהיר האישה.

      

ביום 06.09.2007 נחתם ע"י הצדדים הסכם ממון בפני הנוטריון עו"ד ד' ק'  (להלן: "הסכם הממון הראשון" או "ההסכם הראשון"). ראה: נספח ד' לתצהיר האישה.

בהסכם הממון הראשון נקבע, כי בבעלות האישה שתי דירות נוספות – דירה ראשונה ברחוב ז' בעיר Y שניתנה לה במתנה ע"י הוריה טרם הקשר הזוגי בין הצדדים ומושכרת לצד ג' (להלן: "הדירה ברחוב ז'"), ודירה ברחוב ט' בעיר Y שנרכשה ע"י האישה טרם הקשר הזוגי בין הצדדים ומושכרת לצד ג' (להלן: "הדירה ברחוב ט').

 

לגבי הדירה ברחוב X נקבע, כי הדירה נרכשה ע"י האישה בתאריך 16.07.2007 תוך נטילת משכנתה, והצדדים יישאו בהחזרי המשכנתה בחלקים שווים.

נרשם, כי למרות שהדירה ברחוב X רשומה ע"ש האישה בלבד, כל אחד מהצדדים יהיה הבעלים של מחצית הדירה.

במקרה של פרידה, הדירה ברחוב X תוצא למכירה והאישה תהא זכאית לקבל סך של 20.7% מהסכום שיתקבל ממכירתה, ולאחר פירעון המשכנתה הצדדים יתחלקו ביתרת התמורה בחלקים שווים.

יצוין כי במסגרת הסכם הממון נרשם כי מדובר בדירה ברחוב ה' בעיר Y הידועה כגוש ... חלקה .., אולם אין מחלוקת בין הצדדים כי הכוונה לדירה ברחוב X מושא המחלוקת בין הצדדים (ראה גם: סעיף 7 להחלטת כב' הרשמת מיום 28.09.2022).

 

ביום 17.09.2009 חתמו הצדדים על הסכם ממון נוסף בפני הנוטריון עו"ד א' פ' (להלן: "הסכם הממון השני" או "ההסכם השני"). ראה: נספח י' לתצהיר האישה.

במסגרת הסכם הממון השני נרשם, כי הדירה ברחוב X (כמו גם הדירות בז' ובט') תהא שייכת לאישה בלבד ולאיש לא תהיינה כל זכויות בדירה זו.

 

3. בתאריך 26.07.2021 הגישה האישה תביעה לסילוק ידו של האיש מהדירה ברחוב X לאור קיומו של הסכם הממון השני הקובע שלאיש לא תהיינה זכויות בדירה זו (תיק מספר 53434-07-21).

 

       בתאריך 26.07.2021 הגיש האיש תביעה רכושית מטעמו במסגרתה עתר לאכיפת הסכם הממון הראשון ולפירוק השיתוף בדירה ברחוב X בהתאם להוראות הסכם הממון הראשון (תיק מספר 55253-07-21).

       בין היתר טען האיש, כי על אף קיומו של הסכם הממון השני, הצדדים חתמו על הסכם שלישי הקובע כי המשטר הרכושי החל על מערכת היחסים ביניהם הוא המשטר הקבוע בהסכם הממון הראשון (מכונה כאמור להלן: "ההסכם השלישי הנטען").

 

       יצוין כי במסגרת התביעה הרכושית, ניתן צו עיקול ארעי ברישום בלבד על מחצית מזכויות האישה בדירה ברחוב X.

 

ביום 06.12.2021 הגישה האישה את התביעה הכספית מטעמה להשבת כספי הלוואה נטענת לרבות תשלום בגין רכישת קטנוע עבור האיש (תיק מספר 12193-12-21).

 

       מאחר והמחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה סביב הדירה ברחוב X אדון בתחילה בהליכים הנוגעים לדירה זו, ולאחר מכן אדון בתביעה הכספית.

 

יצוין כי במסגרת הליך של צו הגנה (שהתנהל בפני מותב אחר בין בנותיה הבגירות של האישה לבין האיש) הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן האישה עזבה את הדירה ברחוב X עם הבנות, בעוד האיש נותר להתגורר בדירה והוא משלם לידי האישה מחצית החזרי המשכנתה ומחצית דמי שכירות עד לגובה של 3,000 ש"ח לחודש. עם זאת, האישה הבהירה כי אין בהסכמות אלו כדי לגרוע מתביעתה לסילוק ידו של האיש מהדירה.

      

טענות האיש בתביעה הרכושית

 

4. הצדדים לא נישאו זה לזו אך ניהלו חיי זוגיות ומשק בית משותף כזוג נשוי לכל דבר ועניין במשך כ-14 שנים. הצדדים נמנעו מלהינשא בעיקר לאור העובדה שהאיש היה מצוי בהליכי פשיטת רגל.

 

לאור טיב מערכת היחסים, הוסכם בין הצדדים לרכוש דירה שתהא בבעלותם, על מנת שלא לבזבז כספים על תשלום דמי שכירות.  האיש תר אחר דירה מתאימה, וביום 12.07.2007 נחתם הסכם לרכישת הדירה ברחוב X בנתניה.

הדירה נרשמה ע"ש האישה בלבד, אולם הצדדים לא ייחסו כל חשיבות לאופן הרישום שכן היה להם ברור לחלוטין שמדובר בנכס משותף.

 

מאחר והאישה השקיעה הון עצמי ממקורותיה הנפרדים לצורך רכישת הדירה בשיעור של

כ-20% משווי עלות הרכישה, הוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם הממון הראשון, כי במקרה של פרידה האישה תהא זכאית להשיב לעצמה את הכספים שהושקעו על ידה, ולאחר מכן יתרת תמורת המכר תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

 

בהסכם הממון הראשון אף נקבע כי כל הרכוש החדש שיצטבר במהלך החיים המשותפים יהא שייך לצדדים בחלקים שווים ויחולק בחלקים שווים במקרה של פרידה.

 

הצדדים התגוררו בדירה יחד עם בנותיה של האישה מנישואיה השניים (ובחלק מהזמן גם עם בנו של האיש) ושילמו יחדיו את כל הוצאות המחייה המשותפות לרבות החזרי המשכנתה.

לאור מגבלות שונות, הרי שבמרבית המקרים חלקו של האיש בהחזרי המשכנתה שולם לידי האישה במזומן.

 

5. כשנתיים לאחר עריכת הסכם הממון הראשון ובעצת הוריה של האישה חתמו הצדדים על הסכם ממון שני שם נקבע כי הדירה ברחוב X תהא שייכת לאישה בלבד.

       לאחר חתימת הסכם הממון השני, נחתם על ידי הצדדים הסכם שלישי שכותרתו "תוספת להסכם יחסי ממון בין בני זוג". במסגרת ההסכם השלישי מיום 17.09.2009 הצדדים חזרו וקבעו, כי הוראות הסכם הממון הראשון הן שמחייבות את הצדדים.

       לאור מעורבותם העמוקה של הורי האישה בענייניה הרכושיים, גם הוריה חתמו על הוראות ההסכם השלישי.

       חרף הוראותיו הברורות של ההסכם השלישי, לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים האישה התכחשה להוראותיו וטענה משום מה כי הוראות הסכם הממון השני הן התקפות.

 

6. התנהלותם של הצדדים בפועל מלמדת על הבעלות המשותפת בדירה:

 

א.   הצדדים ערכו שיפוץ מקיף בדירה ברחוב X, כאשר השיפוץ שולם ממקורותיו של האיש.

       ב.    האישה ערכה צוואה במסגרתה הצהירה על בעלותו של האיש במחצית הזכויות בדירה.

       ג.    האישה ערכה "הסכם שכירות" שנערך בין הצדדים לבין בנותיה של האישה, שם הצהירה כי האיש הוא הבעלים של מחצית הזכויות בדירה.

ד.   לאחר מועד הקרע האישה שלחה הצעת פשרה להסכם כולל המעידה על בעלותו של האיש בדירה.

 

7. לאור כל האמור לעיל יש להורות על אכיפת הוראותיו של הסכם הממון הראשון, להורות על פירוק השיתוף בדירה ברחוב X וחלוקת תמורת המכר בהתאם להוראות הסכם הממון הראשון וכן להורות על איזון כלל הנכסים שנצברו ע"י הצדדים במהלך החיים המשותפים לרבות מינוי מומחה לצורך כך.

 

 

טענות האישה בתביעה הרכושית

 

8. האיש הוכרז כפושט רגל בשנת 2007 או בסמוך לכך, מעולם לא החזיק בעבודה קבועה ובחלק ניכר מהזמן בו ניהלו הצדדים חיי זוגיות היה מובטל.

       האישה עובדת בתור מזכירה החל משנת 2004, ובסמוך להיכרות עם האיש עברה פרשת גירושין קשה מאבי בנותיה, תוך שהיא נאבקת במחלת הסרטן ממנה היא סובלת עד היום.

 

       הצדדים לא ניהלו משק בית משותף כזוג נשוי, אין להם ילדים משותפים והם לא נשאו באופן שווה בנטל הטיפול בבית ואף לא בנטל הכלכלי. הדירה ברחוב X נרשמה ע"ש האישה בלבד והיא רכשה לבדה את הרהיטים, מכשירי החשמל וכיוצ"ב.

 

9. הצדדים חתמו על הסכם ממון בשנת 2007, אולם הסכם זה בוטל עם חתימתם על הסכם ממון חדש בשנת 2009.

ביום 17.09.2009 נחתם בין הצדדים הסכם ממון בפני נוטריון הקובע הפרדת רכוש מלאה בין הצדדים. האיש מנסה להתנער מהתחייבותו מכוח הסכם הממון הנ"ל וסומך תביעתו על מסמכים לא חתומים ו/או מזויפים.

       חתימת האישה והוריה על גבי "התוספת להסכם הממון השני" מזויפות, ואותה "תוספת" לא אושרה ע"י בית המשפט או אומתה ע"י הנוטריון.

 

10. האיש ניצל את חולשותיה של האישה בבריונות תוך שהוא מפעיל עליה לחצים וסחטנות רגשית ומנצל את מצבה הנפשי אותו חשפה בפניו. כל אימת שהאיש לא היה מרוצה, הוא היה יוזם ויכוחים עם האישה, מביא אותה לכדי דמעות ומכריח אותה להתיישב על המחשב ולהקליד דברים שישרתו את האינטרס שלו כדי לשמור על שלום בית.

 

       האיש לא תרם שקל אחד מכספו לרכישת הדירה. גם המשכנתה נלקחה ע"י האישה ושולמה מחשבונה בלבד. האיש לא העביר לאישה מחצית תשלומי המשכנתה.

       האיש מעולם לא שילם דמי שכירות או דמי שימוש ראויים, והתיקונים הקלים שביצע בדירה  הם כאין וכאפס לעומת מגוריו בדירה במשך כ-14 שנים. כמו כן, בהתאם להסכם הממון השני כל תשלום שיכניס האיש לתוך הקופה המשותפת של משק הבית ייחשב כתשלום דמי שימוש.

 

האישה ערכה צוואה בפני נוטריון מיום 28.08.2008 במסגרתה ציוותה את רכושה להוריה ו/או לשתי בנותיה, והאיש כלל אנו מוזכר בצוואתה. האיש צירף מסמך שאינו חתום, אינו נושא תאריך, אינו מנוסח כצוואה ומשולל כל תוקף.

טענות האישה בתביעה לסילוק יד

 

11. בהסכם הממון השני נקבע כי האישה היא בעלת הזכויות הבלעדיות בדירה ברחוב X.

      

בהתאם לסעיף 4 (ט) להסכם הממון השני, במקרה של פרידה על האיש לפנות את הדירה תוך 30 ימים ממועד הפרידה. לעניין זה, אין נפקא מינא אם מדובר בדירה בה יש לאיש זכויות אם לאו, כאשר בענייננו האיש נעדר זכויות בדירה האמורה.

 

לפיכך יש להורות לאיש לפנות את הדירה לאלתר, ולהתיר לאישה לפצל את סעדיה.

             

טענות האיש בתביעה לסילוק יד

 

12. יש לדחות את התביעה בהעדר כל עילת פינוי. האישה עותרת לפינוי האיש מהדירה בה הוא מתגורר מזה כ-14 שנים, משל אין לו זכויות בדירה זו. האישה הסתירה את דבר קיומו של ההסכם השלישי שכן ההסכם הנ"ל מרוקן מתוכן את תביעתה.

 

       קיימות אינדיקציות רבות לכך שהאישה הכירה בכך שלאיש זכויות שוות בדירה.

 

       האישה בעלת רכוש רב כאשר הדירה ברחוב X אינה הדירה היחידה בבעלותה, בעוד לאיש אין רכוש אחר או נוסף. אין לו לאן ללכת ומתן צו פינוי בהכרח יגרום לו "להיזרק לרחוב".

 

השתלשלות ההליך המשפטי

 

13. ההליכים בין הצדדים התקיימו תחילה בפני כב' השופטת אפרת ונקרט, אולם עקב שינוי בסדרי העבודה בבית המשפט הועברו ההליכים לטיפולי ביום 06.03.2022.

       התקיימו שבעה דיונים: שלושה דיונים מקדמיים, שלושה דיוני הוכחות ודיון שנועד לשמיעת סיכומים בעל פה.

 

14. בסמוך למועד תחילת דיוני ההוכחות, הגישה האישה בקשה לצירוף מסמכים נוספים לעניין אלימותו הנטענת של האיש, בעוד האיש עתר להוספת סעד חלופי לכתב התביעה, כך שיתווסף בסעיף 63 לכתב התביעה הסעד הבא:

"לחילופין, לקבוע כי מצגיה והתנהגותה של הנתבעת מלמדים על שינוי ההסכם מכח התנהגות ועל קיומה של כוונת שיתוף ספציפית בנכס".

      

       בהחלטתי מיום 29.12.24 נקבע כי הבקשות תידונה במהלך הדיון. בסופו של יום החלטתי להכריע בבקשות אלו במסגרת פסק הדין כפי שיפורט בהמשך.

 

15. בדיון מיום 30.12.24 נשמעו חקירותיהם של האיש, של מר א' מ' בן דודו של האיש (להלן: "א'") ושל מר ל' ע' אחיו של האיש (להלן: "ל'").

       בדיון מיום 17.02.25 נשמעו חקירותיהם של מר א' ד', שותפו לשעבר של האיש (להלן: "אד'") ושל עו"ד פ' שערך את ההסכם השני וזומן לדיון לבקשת האיש ובהעדר התנגדות האישה (להלן: "עו"ד פ'").

       בדיון מיום 14.05.2025 נשמעו חקירותיהם של הגב' י' ד'-ב', חברה של האישה (להלן: "י'"), של האישה ושל הורי האישה: מר מ' ק' וגב' מ' ק'.

 

       יצוין, כי בין דיון הוכחות למשנהו הגיש האיש לתיק העתק דפי בנק של האישה כפי שהתקבלו לידיו באמצעות צווי גילוי מסמכים.

 

       לאחר סיום דיוני ההוכחות, הגישו ב"כ הצדדים מראי מקום פסיקה עליהם הם מבקשים להסתמך, וביום 29.10.25 נשמעו סיכומים בעל פה.

 

דיון והכרעה בתביעה הרכושית ובתביעה לסילוק יד

 

16. לאחר עיון בחומר שלפניי ושמיעת הצדדים ועדיהם, הגעתי למסקנה כי האיש אינו זכאי לזכויות בדירה ברחוב X, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

 

שאלת קיומו של הסכם שלישי נטען

 

17. לאור העובדה שהאישה הכחישה את קיומו של ההסכם השלישי הנטען, בדיון מיום 29.05.2022 הסכימו הצדדים על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת החתימות על ההסכם השלישי הנטען, ומר אמנון בצלאלי מונה כמומחה לעניין זה (להלן: "המומחה").

 

ביום 17.07.2022 הוגשה לתיק חוות הדעת של המומחה (להלן: "חוות הדעת") במסגרתה נקבע ביחס להסכם השלישי הנטען שסומן כמסמך [א] ע"י המומחה כדלקמן:

 

"בבדיקה שערכתי למסמך {א} הנ"ל שבמחלוקת, האמור להיות העתק צילומי מתוספת להסכם, מצאתי סימנים המצביעים על כך שהחתימות לא נחתמו במקור במסמך התוספת וכי נעשו במסמך הרכבות צילומיות (פוטומונטאז') של חתימות:

א.          חתימת ט' ק' וחתימת א' ב' ע' שבמסמך [א] מקורן בחתימות

שסימנתי 7 ו-ע/1 בהסכם יחסי ממון בין בני הזוג מ-17.09.09 והן הועברו למסמך [א] בשיטה של הרכבה צילומית.

ב.           בבדיקה מצאתי סימנים המצביעים על כך שגם החתימות האמורות להיות של מ' ק' ומ' ק' במסמך [א] הנ"ל לא נחתמו במקור במסמך.

ג.           אני מעריך שבתהליך של זיוף המסמך גם חתימתו של א' ע' הועברה למסמך בהרכבה צילומית, כדי לנסות למנוע פער איכות צילום בין החתימות לבין עצמן העשוי להחשיד".

 

חוות הדעת הועברה לתגובת הצדדים.

 

האישה טענה, כי קביעת המומחה מלמדת באופן מפורש על זיוף חתימות, ולכן נסתם הגולל על טענות האיש לזכויות בדירה ויש לקבל את תביעתה לסילוק יד.

 

מנגד, האיש טען כי הוא "נדהם מחוות הדעת ממנה עולה כי הנתבעת לכאורה היתלה בו ורימתה אותו (כך ממש) לאחר שמסרה לו העתק מההסכם שיכול וכעת מתברר שהיא לא חתמה עליו".

 

האיש טען כי הוא מתכוון למצות את מלוא זכויותיו הדיוניות בקשר לחוות הדעת לרבות בדרך של הגשת שאלות הבהרה ו/או זימון המומחה לחקירה על חוות הדעת ו/או באמצעות הגשת חוות דעת נגדית.

 

בפועל האיש לא שלח שאלות הבהרה ולא ביקש לזמן את המומחה לחקירה, כך שחוות הדעת לא נסתרה.

 

אביה של האיש אף העיד בחקירתו, כי הוא מעולם לא חתם על ההסכם השלישי הנטען והוא אף עשה על דעת עצמו בדיקת פוליגרף כדי להוכיח שהוא דובר אמת. ראה: עמ' 141 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 32-18.

 

 

18. לאור ממצאי חוות הדעת, החליט האיש לבקש לתקן את כתב התביעה, על מנת להוסיף סעד של ביטול הסכם הממון השני, בין מחמת התנהגות ובין מחמת היותו הסכם למראית עין. האיש טען בבקשתו שלא היה חותם על ההסכם השני, אלמלא היה נחתם באותו מעמד גם "ההסכם השלישי".

 

ביום 28.09.2022 ניתנה החלטת כב' הרשמת שלי פרקש הדוחה את בקשת האיש לתיקון כתב התביעה מהנימוקים המפורטים בהחלטה זו.

 

בין היתר התייחסה כב' הרשמת למופרכות גרסת האיש לפיה האישה היא זו שרימתה את האיש בעת שמסרה לו את ההסכם השלישי כדלקמן:

 

"המבקש שינה אפוא את גרסתו העובדתית בעקבות חוות-דעת המומחה. נמצא תחילה מקום לעמוד על הקשיים שבגרסה העובדתית הראשונה. ראשית, הטענה שלפיה ההסכם השלישי נערך במעמד ההסכם השני, אינה הגיונית ואינה סבירה, זאת מבלי לקבע כל ממצא עובדתי, זאת בהינתן שהוראות ההסכמים סותרים זה את זה. שנית, ההסכם השלישי, אשר נערך לטענת המבקש באותו מעמד, לא אושר על-ידי הנוטריון אשר אישר את ההסכם השני.

שלישית, וזה העיקר, לעניין הגרסה העובדתית החדשה, שלפיה המבקש רומה על-ידי המשיבה, בכך שמסרה לו העתק מההסכם השלישי שעליו "לא באמת חתמה", הרי בזהירות המתבקשת ומבלי לקבע כל ממצא, היא קלושה. משמעות הטענה היא שהמשיבה העתיקה בעצמה את חתימתה מההסכם השני להסכם השלישי ומסרה את המסמך, הכולל חתימה מועתקת שלה עצמה, לידי המבקש. מבלי לקבע דבר בהליך העיקרי, הטענה אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם שכל ישר.

שינוי גירסה עובדתית זה, אינו יכול, במכלול נסיבותיו של המקרה, להוביל לתוצאה של מתן רשות להגשת כתב טענות מתוקן".

 

19. בסמוך למועד שנקבע להוכחות הודיע האיש, כי בכוונתו להציג במעמד הדיון ראיות במדיה אלקטרונית שעניינן הצגת תיקיות ומסמכים שנערכו ונשמרו בזמן אמת על גבי כונן קשיח שהיה מצוי בדירה.

האיש טען בחקירתו כי לא זו בלבד שהאישה חתמה על ההסכם השלישי הנטען, אלא שהאישה היא זו שערכה את הסכם במחשב שלה. ראה: עמ' 23 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 33-11.

מנגד האישה טענה בחקירתה, כי לא חתמה על ההסכם השלישי הנטען, וכי ראתה אותו לראשונה כאשר האיש הגיש אותו לבית המשפט. ראה: עמ' 75 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 27-21.

 

על מנת להפריך את גרסת האישה, ביקש ב"כ האיש להציג מסמך שכביכול נערך במחשב של

האישה בשנת 2009, על מנת לטעון שהצדדים ערכו את ההסכם השלישי במחשב של האישה

בתאריך 01.01.2009 בשעה 14:46.

 

       ראשית, מדובר בטענה חדשה שלא עלתה קודם לכן בכתבי טענותיו של האיש.

 

שנית, האישה טענה שהקובץ שהוצג לה במהלך חקירתה שונה מהקובץ שנמסר לעיון בא כוחה טרם הדיון.

 

שלישית, האישה הראתה במהלך חקירתה כי מדובר במצג שווא נוסף של האיש, שגרר את המסמך (ההסכם השלישי הנטען) מתיקייה אחרת  והשתיל אותו בשלב מאוחר יותר בתוך תיקייה של האישה שכותרתה "כללי". האישה הבהירה כיצד ניתן ללמוד שהמסמך האמור לא נערך על ידה, הן לאור העובדה שלה הייתה גישה למחשב ללא סיסמה ואילו המסמך האמור נערך ע"י מישהו שהזין סיסמה; הן לאור העובדה שהאישה מופיעה במסמך הנטען בשם "ט' ק' ח'" על אף שהיא הסירה את שם המשפחה של הגרוש שלה (ח') עוד בשנת 2008; הן לאור העובדה ששם אמה של האישה מופיע "מ' ק'" כפי שהאיש נהג לכנותה, על אף ששמה המלא הוא "מ' ש' ק'" ועוד.

לטענת האישה, נראה כי האיש ערך את ההסכם השלישי הנטען טרם החתימה על ההסכם השני

על מנת להתכונן לחתימה על ההסכם השני, וכדבריה: "עשה לעצמו אליבי". ראה: מעמ' 77

לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 23 ועד עמ' 80 ש' 24.

 

20. משהוכח כי ההסכם השלישי לא נחתם ע"י הצדדים או ע"י הוריה של האישה, ולאחר שגם הניסיון של האיש להוכיח שהאישה היא זו שערכה את ההסכם השלישי במחשב שלה – כשל, נראה כי היה מקום להחיל את "חזקת השקר".

מדובר בחזקה ראייתית הקובעת כי בעל דין ששיקר ביודעיו בעניין מרכזי המצוי בליבת המחלוקת, חזקה עליו ששיקר בכל עדותו וניתן להכריע לחובתו על בסיס שקר זה בלבד.

ראה: פסק דינו של כב' השופט א' שטיין בע"א 765/18 חיון נ' חיון (פורסם בנבו, 01.05.2019).

 

הפסיקה הגדירה שלושה תנאים מצטברים להפעלת חזקת השקר: ראשית, מדובר בעדות של בעל דין (ולא עד רגיל, לגביו נדרשת זהירות רבה יותר); שנית, השקר נעשה ביודעין ובמכוון; שלישית, השקר נוגע לליבת המחלוקת ולעניין מהותי בהליך, ולא רק ב"תיבול" של שקרים בעדות שרובה אמת. ראה: רע"א 26714-11-24 מנורה מבטחים לביטוח בע"מ נ' נעים (פורסם בנבו, 04.09.2025).

 

סבורני כי שלושת התנאים מתקיימים במקרה דנן:

א.   מדובר בעדות של האיש עצמו.

ב.   השקר נעשה ביודעין, שכן גרסת האיש לפיה האישה העתיקה בעצמה את חתימתה מההסכם השני להסכם השלישי ומסרה לאיש מסמך הכולל חתימה מועתקת שלה אינה סבירה.

ג.    השקר נוגע לליבת המחלוקת, שכן האיש ביקש להסתמך על הטענה שההסכם השלישי הנטען מבטל את ההסכם השני שאינו מקנה לו כל זכות בדירה.

 

לפיכך על פניו היה ניתן לעשות שימוש ב"חזקת השקר" כדי להביא לדחיית תביעתו של האיש כבר בשלב זה.

 

עם זאת, לאור העובדה שכיום בתי המשפט אינן מתייחסים לחזקת השקר כחזקה חלוטה אלא כחזקה המצויה בשיקול דעת בית המשפט ולאור ההסתייגויות המצויות בפסיקה לשימוש בחזקה זו לבדה לצורך מתן פסק דין לחובת השקרן – איני מוצאת לנכון להסתפק באמור לעיל אלא לבחון את שאר טענותיו של האיש.

 

בחינת הטענה להשתק שיפוטי בראי הליך פשיטת הרגל של האיש

 

21. בסעיף 16 לכתב התביעה ציין האיש, כי הצדדים לא נישאו זה לזו מאחר והוא היה מצוי

       בהליכי פשיטת רגל.

בסעיף 19 לכתב התביעה נרשם, כי הדירה נרשמה על שם האישה בלבד, "אולם הצדדים לא ייחסו כל חשיבות לאופן רישומו של הנכס שכן היה להם ברור לחלוטין שמדובר בנכס משותף לשניהם". דהיינו, בכתב התביעה הוזכר עצם קיומו של הליך פשיטת הרגל של האיש, אולם  לא נכתב מפורשות כי הדירה לא נרשמה על שם האיש בשל קיומו של הליך זה.

 

בעת שעתר האיש לתיקון כתב התביעה התייחסה כב' הרשמת בהחלטתה מיום 28.09.2022 לשינוי גרסתו העובדתית של האיש בעקבות חוות הדעת של המומחה כדלקמן:

 

       " מבלי לגרוע, אשר לטענה שלפיה הזכויות בדירה נרשמו על-שם המשיבה בשל

חשש הנובע מקיומו של הליך פש"ר, הרי שראשית, טענה זו לא הועלתה ולו ברמז בכתב התביעה. נטען שם, פוזיטיבית, כי "הצדדים לא ייחסו כל חשיבות לאופן רישומו של הנכס", ר' ס' 19. כך, שגם בהקשר זה מדובר על שינוי גירסה עובדתית. שנית, המבקש מושתק מלטעון לזכויות בנכסים, לאחר שהצהיר אחרת בהליך אחר - הוא הליך הפש"ר - והוא אינו רשאי להעלות טענות עובדתיות שונות לפי האינטרס באותה עת. ר' בע"מ 2158/16 פלוני נ' פלונית ואח', מיום 1.5.16. יצוין בהקשר זה שצו הפטר ניתן בשנת 2016.

 

עוד מבלי לגרוע, בכל הנוגע לטענה בדבר הסכם אשר נערך "למראית עין", נקבע בעבר, כי "הסכם המבריח רכוש מנושים אינו בהכרח הסכם למראית עין. יכול ובמישור החיצוני (בעל-נושים) ההסכם נגוע בחוסר תום-לב ולעתים ניתן לבטלו על-פי העילות הקבועות בפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, אולם במישור הפנימי של בני-הזוג ההעברה במתנה הייתה אמיתית, גם אם מטרתה ותוצאתה הברחת רכוש מנושים". ר' תמ"ש (ת"א) 13461/96 אלטשולר נ' אלטשולר, פ''מ, כרך תשס"א 2001, 625 (2002)".

 

22. בהמשך ההליך לאחר שהאישה קיבלה לידיה מסמכים מתוך תיק פשיטת הרגל של האיש, עתרה

לסילוק התביעה מחמת השתק שיפוטי נוכח הצהרת האיש בתיק פשיטת הרגל כי אין לו כל רכוש, הצהרה שעל בסיסה קיבל הפטר.

 

       האיש התנגד לבקשה וטען, כי לא נפל כל פסול בהצהרותיו של האיש בהליך פשיטת הרגל, שכן באותה עת, כמו גם נכון למועד כתיבת שורות אלו, אין בבעלותו רכוש כלשהו. עוד צוין כי חלק מעילת התביעה שלו התגבשה לאחר מועד מתן צו ההפטר.

 

       בהחלטתי מיום 07.07.2023 נדחתה הבקשה לסילוק על הסף עקב העובדה שהתיק מצוי בשלבים מתקדמים טרם שמיעת הוכחות, ויש להעדיף בירור עובדתי והכרעה לגופו של עניין על פני דחיית התביעה על הסף באופן שאינו מאפשר לאיש לשוב ולהגיש תביעתו בעתיד. עם זאת הובהר, כי לטענות האיש לעניין קיומו של הסכם שלישי ולהצהרותיו בהליך פשיטת הרגל לפיהן אין ברשותו נכסים יינתן המשקל הראוי במסגרת פסק הדין שיינתן, לרבות בחינת הטענה להשתק שיפוטי.

 

       האישה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתי מיום 07.07.2023, אולם הבקשה נדחתה ללא צורך בתגובה תוך שנקבע כי בית המשפט לא התעלם מטענות האישה אלא קבע בצדק שהמקום להכריע בהן הוא במסגרת פסק הדין שיינתן לאחר סיום ההליכים המצויים בשלב מתקדם.

 

23. האישה צירפה כנספח ו' לתצהירה דו"חות על הכנסות והוצאות שהגיש האיש במסגרת הליך פשיטת הרגל בשנים 2009-2008. מעיון בדו"חות הללו עולה, כי האיש מעולם לא הצהיר שהוא מתגורר עם האישה בדירה ברחוב X, אלא ציין כתובות משתנות (ר', חוף פ', כיכר ה' בעיר Y) ולעיתים לא ציין כתובת מגורים בכלל.

כמו כן, האיש מעולם לא ציין שהוא משלם משכנתה, אלא במרבית הדו"חות שהוגשו לא צוינו תשלומי משכנתה או שכירות כלל, ואילו בחודשים מרץ / אפריל 2008 ציין האיש כי הוא משלם דמי שכירות בסך 1,750 ₪ לחודש.

כמו כן, האישה צירפה כנספח ט' לתצהירה "תסקיר הנאמן לבקשת החייב להפטר" ממנו עולה כי האיש מעולם לא הצהיר כי יש בבעלותו זכויות בדירה ברחוב X (או כל דירה אחרת). עוד צוין בתסקיר כדלקמן:

 

"בתחילת ההליך לא שיתף החייב פעולה עם הנאמן ולא מסר מסמכים בזמן, התנהלות זו של החייב יצרה כר פורה לחשדות בדבר חוסר תום לב מצד החייב וכן חשדות לניצול הליכים לרעה.

כמו כן, הנושים העיקריים – שותפיו לשעבר, העלו בפני הנאמן טענות חמורות נגד החייב.

.

...הח"מ ידגיש כי מעל ראשו של החייב עדיין מרחפת עננה כבדה של חשדות לחוסר תום לב וניצול הליכים לרעה.

.

החייב מסר כי אין לו מקום מגורים קבוע והיו מתגורר אצל מכרים שונים, החייב דיווח כי על סך הוצאות (בשנה האחרונה) אשר נע 7,000 ₪ לחודש ל12,000 ₪ לחודש, מדובר בהוצאות גבוהות ולא סבירות".

 

24. האיש הודה בחקירתו כי במסגרת הליך פשיטת הרגל הוא הצהיר בפני כב' בית המשפט המחוזי שאין לו נכסים. לטענתו, הוא לא שיקר לבית המשפט המחוזי שכן באותו זמן לא היו בידיו נכסים, אלא לדבריו "היה לי בהם זכויות אבל זה לא משהו שהחזקתי". ראה: עמ' 18 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 33-9 וכן בעמ' 21 ש' 33-32

 

       לא מצאתי לנכון לקבל טענה זו.

 

ראשית, האיש טען בכתב התביעה כי הדירה נרכשה במשותף וכי הצדדים לא ייחסו כל חשיבות לאופן הרישום שכן היה ברור להם שמדובר בנכס משותף לשניהם. לפי גרסה זו, האיש ראה בדירה דירה משותפת מרגע רכישתה, כאשר הרישום על שם האישה בלבד הוא פורמאלי ותו לא.

 

שנית, האיש התגורר בדירה יחד עם האישה, כך שהוא גם לכאורה החזיק בה בפועל יחד עם האישה.

 

שלישית, האיש טען בחקירתו בבית המשפט כי היו לו זכויות בדירה (גם אם לא רשומות), אולם הוא לא דיווח על זכויות אלו בדו"חות שהגיש בהליך פשיטת הרגל.

 

רביעית, האיש הודה בחקירתו בבית המשפט, כי בחר שלא לציין את הדירה במסגרת הליך פשיטת הרגל, על מנת שנושים לא יגיעו אליה. ראה: עמ' 49 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 11-7.

 

דהיינו, האיש הודה כי לדידו הייתה לו זכאות למחצית הזכויות בדירה, אולם הוא בחר להסתיר זאת במסגרת הליך פשיטת הרגל, כדי שהנושים לא ישימו ידם על דירה זו.

 

זאת ועוד, האיש נשאל מדוע הוא ציין כתובות מגורים שונות במסגרת הדו"חות שהגיש בהליך פשיטת הרגל והשיב:

 

"לא זה סתם. הם לא מתייחסים לזה. כיכר ה' זה איפה שעבדתי והם לא מתייחסים לזה זה בדיוק מראה כמה שההליך הזה רציני...

...זה מראה לך כמה שהמדינה היא בדיחה ושאף 1 לא מתייחס לכלום ממה שקורה שם...

...זה רק מראה לך איזה בדיחה כל ההליך.

איזה הליך שטותי זה...".

ראה: מעמ' 28 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 7 ועד עמ' 29 ש' 5.

 

הזלזול שבו מתייחס האיש להליך פשיטת רגל שנוהל בפני כב' בית המשפט המחוזי תוך הכתרתו כ"בדיחה" ו"הליך שטותי" מלמד אף הוא על התנהלות חסרת תום לב של האיש העשויה לשמוט את ההצדקה לקיומו של הליך פשיטת הרגל, שכונה בפסיקה "חסד של המחוקק" ונועד ליתן לחייב הזדמנות להיחלץ ממצבו ולהשתקם כלכלית, תוך פגיעה בנושים שלא ייפרעו את מלוא חובם. ראה: ע"א 1193/21 רחמני נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 03.05.2021).

 

יתרה מכך, כאשר נשאל האיש מדוע באף אחד מהדו"חות לא ציין שיש לו בת זוג שהוא גר עמה

טען, שהוא ניסה שלא לערב את האישה בהליכי פשיטת הרגל שלו ושזה הייעוץ המשפטי שניתן לו ע"י עו"ד נ' ז'. גם בהמשך כאשר נשאל האיש, מדוע לא רשם את חלקו הנטען בדירה לאחר שקיבל הפטר, טען שאותו עו"ד אמר לו שגם אם קיבל הפטר אין פירוש הדבר שהוא יכול מיד לרשום את הדירה על שמו, שכן היו אנשים שקיבלו כסף לאחר קבלת ההפטר ונאלצו לחזור לבית המשפט ולפתוח את תיק פשיטת הרגל מחדש. ראה: עמ' 29 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 33-18, וכן בעמ' 65 ש' 26-12.

 

דא עקא, שהאיש לא הגיש תצהיר מטעם עורך הדין שלכאורה ייעץ לו בעניין זה ולא ביקש לזמנו לעדות, על אף שמדובר בעדות הרלוונטית לסוגיה שבמחלוקת.

 

25. במסגרת בע"מ 2158/16 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 01.05.2016) קבע כב' בית המשפט העליון, כי בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה.

באותו מקרה המבקש עתר במסגרת הליך קודם לרשום את המגרש מושא התובענה על שם בנו וניתנה החלטה המאשרת זו. לפיכך נפסק כי אין מנוס מן האמירה שהוא מושתק במסגרת הליך אחר מטענה אחרת באשר לבעלות במגרש, וזאת במיוחד לאור טענתו כי ההצהרה בדבר העברת הזכויות לבנו הייתה למראית עין בלבד, וכדברי כב' בית המשפט העליון:

"אין להלום טענות כגון דא, ועל המבקש לשאת בסיכון שנטל על עצמו בהצהירו בפני בית המשפט כי הוא מעביר את הבעלות לבנו".

 

דברים אלו יפים לענייננו.

 

משטען האיש בהליך פשיטת הרגל שאין לו נכסים, טענתו התקבלה ועל בסיס זה ניתן בין היתר הפטר בשנת 2016  - הרי שהוא מושתק מלטעון אחרת במסגרת ההליך שלפניי.

 

כלל זה מבוסס על עקרונות תום הלב וההגינות. מדובר בדרישה להתנהלות כנה של בעל דין שאינה מבוססת על שיקולים טקטיים, כמפורט בבע"מ 2158/16.

 

יצוין כי במסגרת סיכומיו ניסה האיש לטעון כי עילת התביעה ביחס לדירה התגבשה בין היתר לאחר קבלת ההפטר בשנת 2016, אלא שמדובר בטענה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של האיש לפיהן זכותו הקניינית בדירה התגבשה כבר במועד חתימת ההסכם הראשון.

 

למעשה גם בשלב זה ניתן היה לעצור ולהביא לדחיית תביעתו של האיש מכוח כלל ההשתק השיפוטי.

 

עם זאת מצאתי לנכון לבחון גם נסיבות חתימת ההסכם השני ואת טענותיו של האיש לפיהן התנהלותם של הצדדים בפועל מלמדת על הבעלות המשותפת בדירה.

 

 

 

נסיבות החתימה על ההסכם השני

 

26. האיש טען בכתב התביעה כי הסכם הממון השני נחתם "בעצה הוריה של הנתבעת", מבלי לפרט את נסיבות חתימת ההסכם השני בכתב התביעה.

 

לאחר שבקשתו של האיש לתיקון כתב התביעה נדחתה, ניסה האיש "לשפץ" את גרסתו העובדתית ביחס לנסיבות חתימת ההסכם השלישי הנטען במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמו.

בתצהיר עדות ראשית טען האיש, בין היתר, כי ההסכם השלישי הנטען נחתם ביוזמת הוריה של האישה ותוך הפעלת לחץ כבד מצדם בשל הליכי פשיטת הרגל אליהם  נקלע האיש. עוד נטען כי האיש לא היה מיוצג בעריכת ההסכם, כי ההסכם נחתם מבלי שהאיש תיקן או הוסיף ולו פסיק להוראות ההסכם וכי האישה לקחה את ההסכם השלישי והחזירה אותו חתום על ידה ועל ידי הוריה.

האישה הגישה בקשה למחיקת סעיפים 27-22 לתצהיר האיש בהיותם הרחבת חזית אסורה.

לאחר קבלת תשובת האיש ותגובת האישה, החלטתי לקבל את הבקשה.

בהחלטתי מיום 23.01.2023 נקבע בין היתר, כי בקשת האיש לתקן את כתב התביעה לאחר קבלת חוות הדעת של המומחה נדחתה בהחלטה מנומקת של כב' הרשמת. ככל שיתאפשר לאיש לשנות את הגרסה עובדתית במסגרת תצהירו, הרי שיהא בכך כדי לעקוף את ההחלטה שאינה מתירה לו לתקן את כתב תביעתו. לפיכך האיש נדרש להגיש תצהיר מתוקן ללא סעיפים המהווים הרחבת חזית אסורה.

 

27. האישה טענה, כי הסכם הממון השני נחתם לאחר שהתברר כי האיש אינו עומד בהתחייבויותיו לפי הסכם הממון הראשון ואינו נושא במחצית החזרי המשכנתה כמובטח.

       האישה אף העידה, כי הוריה כלל לא ידעו על ההסכם הראשון עד שהיא החליטה לחתום על ההסכם השני ושיתפה את הוריה בכך שהאיש אינו משתתף עמה בהחזרי המשכנתה. ראה: מעמ' 55 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 19 ועד עמ' 56 ש' 4.

       גם הוריה של האישה העידו כי לא היו מודעים להסכם הראשון עד שנחתם ההסכם השני. ראה: עמ' 132 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 17-2, וכן בעמ' 148 ש' 2-1.

 

       מנגד, האיש טען כי הצדדים שילמו יחדיו את כל הוצאות המחייה המשותפת לרבות את החזרי הלוואת המשכנתה. דא עקא, שהאיש לא הצליח להוכיח כי שילם את מחצית החזרי המשכנתה.

      

        האיש לא צירף לכתב התביעה ולו אסמכתה אחת על תשלום מחצית החזרי המשכנתה.

 

       האיש טען בחקירתו כי בהתאם להסכם הממון הראשון הוא היה יכול להעביר את מחצית תשלומי המשכנתה "בכל דרך אחרת שתהיה מקובלת בין הצדדים". אולם, כאשר האיש נשאל האם יש לו אסמכתאות לביצוע התשלומים לידי האישה, הודה שאין בידיו אסמכתאות להעברת הכספים לחשבון האישה. לטענתו, הוא לא החתים את האישה על קבלת הכספים במזומן, והאישה לא רצתה שהוא יפקיד כסף לחשבונה ואף התעצבנה שעשה כן. ראה: מעמ' 47 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 29 ועד עמ' 48 ש' 11.

 

אין בידי לקבל טענה זו.

 

       ראשית, הטענה שהאישה כעסה כאשר האיש ביקש להפקיד כספים בחשבונה היא טענה חדשה שעלתה בחקירתו של האיש ואינה נתמכת בדבר.

 

       שנית, בסעיף 30 לתצהירו המתוקן האיש טען מפורשות, כי הוא ביצע העברות בנקאיות לחשבון האישה ואף צירף לכאורה ראיות לכך כנספח ז' לתצהירו.

       אולם עיון באסמכתאות שצורפו מעלה, כי מדובר בתשלום מזונות לידי גב' ס', אם בנו, בהוראת קבע. הווה אומר, כאשר האיש רצה לבצע תשלום כלשהו בצורה סדירה וברורה, הוא דאג לעשות זאת בהוראת קבע מסודרת. מכאן ניתן להסיק, כי אילו האיש היה מבצע העברה בנקאית לחשבון הבנק של האישה כנטען, הוא היה דואג לכתוב הערה כי מדובר בתשלום מחצית משכנתה, כשם שהוא דאג לרשום כי מדובר בתשלומי מזונות, ובפרט שהוא היה מודע לכך שהתחייבותו לשלם מחצית המשכנתה מעוגנת בהסכם הממון הראשון.

       האיש הוסיף וטען, כי נתן ללמוד על ביצוע תשלומי המשכנתה על ידו מההתכתבויות בין הצדדים, שכן האישה הייתה כותבת לו מדי פעם האם העביר לה כסף או לא. ראה: עמ' 48 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 25-12.

       האיש צירף כנספח ח' לתצהירו התכתבות בין הצדדים מתאריך 20.11.2017 שם האישה כותבת לאיש מה גובה המשכנתה החודשי, האיש שואל האם זה טוב, והאישה משיבה: "כן. זה טוב. זה הסכום שהסכמנו עליו". האיש צירף גם התכתבות מתאריך 17.07.2020 שם האיש מעדכן את האישה על הפקדת 12,000 ₪ בחשבונה. כמו כן, צורפה התכתבות נוספת שם האישה שואלת את האיש האם הצליח להפקיד כספים בחשבונה והאיש שולח אסמכתה על ההפקדה.

 

אולם, גם ההתכתבויות הללו אינן מלמדות על עמידת האיש במחצית תשלומי המשכנתה.

 

       ראשית, מדובר בהתכתבויות ספורות ותו לא.

 

       שנית, מדובר בהתכתבויות מאוחרות משנת 2017 ואילך, בעוד ההסכם הראשון נחתם בשנת 2007 וההסכם השני נחתם בשנת 2009.

       האיש לא הביא ולו ראיה אחת לכך שביצע תשלום בגין המשכנתה בפרק הזמן שחלף ממועד החתימה על הסכם הממון הראשון ועד למועד הסכם הממון השני. גם האישה העידה, כי בפרק הזמן שבין 2009-2007 האיש לא שילם אפילו תשלום אחד בגין החזר המשכנתה.

לדבריה, גם בשנה וחצי שקדמו לרכישת הדירה האיש לא השתתף עמה בתשלום דמי השכירות, כך שמדובר בשלוש שנים וחצי בהם האיש לא שילם לידיה דבר. ראה: מעמ' 61 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 27 ועד עמ' 62 ש' 4.

 

       במהלך חקירתה של האישה, הוצגה לאישה אסמכתה על כך שהאיש הפקיד בחשבונה סך של 4,000 ₪ בתאריך 17.04.2019, אלא שכאמור מדובר בהפקדה שבוצעה שנים רבות לאחר שנחתם הסכם הממון השני. האישה נשאלה גם על כך שבתאריך 17.06.2019 האיש משך 4,400 ₪ מחשבונו ובאותו יום היא הפקידה סך של 4,000 ₪ בחשבונה, אלא שלדבריה יש להציג את השעות של המשיכה וההפקדה, שכן ייתכן שהיא הפקידה כסף בחשבונה בשעה 08:00 והאיש משך כסף מחשבונו בשעה 17:00. לדבריה, כאשר האיש רוצה להוכיח שהוא ביצע העברה בנקאית כלשהי הוא דאג לעשות זאת בצורה מסודרת כמו שעשה עם תשלומי המזונות. ראה: מעמ' 94 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 1 ועד עמ' 95 ש' 25.

 

       כאשר האישה נשאלה מדוע היא משתפת את האיש בגובה ההחזר החודשי של המשכנתה, השיבה, כי העובדה שהיא מציינת את גובה המשכנתה אינה אומרת שהאיש השתתף בתשלום המשכנתה. עוד העידה, כי האיש דרש לדעת מה גובה החזר המשכנתה מתוך רצון לשלוט בה. ראה: עמ' 99 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 21-9 וכן בעמ' 100 ש' 33-5.

 

       שלישית, האיש לא הוכיח שהיה ביכולתו לעמוד במחצית החזרי המשכנתה בתקופה הרלוונטית.

 

האיש טען בחקירתו, כי הצדדים ניהלו טבלת אקסל ובהתאם לה הוא העביר לאישה סך של 4,500 ₪ לחודש עבור הוצאות המדור והחזקת המדור ובכלל זה חלקו בתשלומי המשכנתה. דא עקא, שהאיש לא צירף את טבלת האקסל הנטענת על אף שטען שיש ביכולתו להציגה. ראה: עמ'  31 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 13-1.

כמו כן, האיש לא הוכיח שהכנסותיו באותה עת אפשרו לו להעביר לאישה 4,500 ₪ לחודש.

 

 

האיש אמנם טען בחקירתו, כי בשנת 2009 משכורתו עמדה על 7,500 ₪ לחודש וכי היה ביכולתו גם לשלם מזונות לבנו, גם להחזיק אופנוע וגם להעביר לאישה 4,500 ₪ לחודש (ראה: מעמ' 51 לפרוטוקול מיום 30.12.14 ש' 11 ועד עמ' 52 ש' 13), אלא שהדבר אינו תואם את הדו"חות שהגיש במסגרת הליך פשיטת הרגל.

 

       מעיון בדו"חות שצורפו כנספח ו' לתצהיר האישה עולה, כי בין השנים 2009-2008 האיש דיווח על הכנסות שמרביתן נעות בין 4,500 –5,500 ₪ לחודש ועל הוצאות בסכומים דומים, כך שעל פניו לא נותרה בידיו יתרה פנויה לתשלום 4,500 ₪ לידי האישה.

 

       באותן דו"חות נדרש האיש לציין האם הוא משלם שכר דירה או משכנתה. האיש לא הצהיר על תשלום משכנתה באף אחד מהדו"חות. בשני דו"חות בלבד מתוך אלו שהוצגו דיווח על תשלום שכר דירה בסך 1,750 ₪ ותו לא, כאשר באחד מהם האיש אף מציין כי הוא מתגורר "בחוף פ'".

 

       לא למותר לציין כי במידה והאיש לא אמר אמת במסגרת הדו"חות שהגיש בהליך פשיטת הרגל, נשאלת השאלה מדוע שבית משפט זה ייתן אמון בדבריו?

 

       האיש הודה כי במסגרת הליך פשיטת הרגל הוטלו עליו תשלומים בסך 500 ₪ לחודש לאור העובדה שהוא הצהיר על שכר בגובה 6,000-5,000 ₪ לחודש והוצאות בגובה 5,500-5,200 ₪ לחודש. אילו היה האיש מצהיר על הכנסות גבוהות יותר, ברי כי גם סכום ההחזר החודשי לנושים היה גדל בהתאם. ראה: עמ' 19 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 15-8.

 

       גם האישה העידה, כי האיש היה מבוטל מרבית הזמן וכי בשנים 2008-2007 הוא עבד בעבודות שונות תמורת סכומים הנעים בין 1,930 ₪ - 4,000 ₪ לחודש. ראה: עמ' 57 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 25-19.

 

       יצוין כי האיש זימן לעדות את מר אד', השותף שלו לשעבר בעסק בשם "______", על מנת להוכיח שבשנת 2010 אד' רכש את חלקו בעסק תמורת 75,000 ₪.

       עדות זו נועדה לתמוך בטענה שהיה לאיש די והותר כספים לצורך השתתפות במחצית החזרי המשכנתה. דא עקא, שאין בעדות זו כדי לסייע לאיש.

       ראשית, הכספים הנטענים שולמו לידי האיש לפי הנטען בשנת 2010, כך שאין לכך רלוונטיות לשאלת תשלום המשכנתה משנת 2007, אז נערך ההסכם הראשון ועד לשנת 2009 אז נערך ההסכם השני.

       שנית, העובדה שהאיש פדה את השיקים במזומן לידיו אין פירושה שכספים אלו הועברו לידי האישה.

       שלישית, מעדותו של אד' עולה שהאיש הקים עסק משותף בתקופת היותו בפשיטת רגל, תוך הסתרת הקמת העסק מעיני הנאמן ומעיני כב' בית המשפט המחוזי, דבר המשליך  אף הוא על מהימנותו של האיש. ראה: עמ' 12 לפרוטוקול מיום 17.02.25 ש' 5-1.

 

       גם האישה העידה שהעובדה שהאיש קיבל או לא קיבל כספים מאד' אין פירושה שהכספים הללו הגיעו לידיה, וממילא בשנת 2010 ההסכם השני כבר עמד בתוקפו.

עוד העידה האישה, כי בשנים 2009-2007 חוץ מהעובדה שהאיש הרוויח כ-4,000 ₪ לחודש היו לו חובות שונים – להוצאה לפועל, לכנ"ר, חוב מזונות, קנסות מנהליים, חובות למוסד לביטוח לאומי ועוד. ראה: מעמ' 58 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 7 ועד עמ' 59 ש' 3.

 

       טענה נוספת שניסה האיש להעלות בשלב מאוחר יותר היא שלאישה לא הייתה דרך לשלם את החזרי המשכנתה בלעדיו, אלא שטענה זו לא עלתה בכתבי טענותיו (ראה: מעמ' 22 לפרוטוקול מיום 17.02.25 ש' 29 ועד עמ' 23 ש' 11).

       האישה טענה, כי היא שילמה את החזרי המשכנתה באמצעות דמי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירות בז' ובט', וכן קיבלה סיוע כלכלי מבני משפחתה בצירוף הכנסתה מעבודתה. ראה: עמ' 60 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 30-3.

       גם הוריה של האישה העידו כי נהגו להעביר לאישה את דמי השכירות במזומן בצירוף כספים נוספים מטעמם כדי לסייע לה כלכלית.

       אביה של האיש העיד, כי הוא נהג להעביר לאישה סך של כ-14,000 ₪ לחודש המורכב מדמי שכירות של הדירות בז' ובט' בצירוף סיוע כלכלי מצדו, שכן האישה הייתה מפרנסת יחידה ונאלצה לכלכל לבדה את עצמה, את שתי הבנות שלה, את האיש ואת בנו. ראה: מעמ' 136 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 18 ועד עמ' 137 ש' 8.

 

       מכל מקום, אין מחלוקת שמצבה הכלכלי של האישה היה טוב משל האיש לאור העובדה שהיא הייתה הבעלים של דירות נוספות, הביאה את ההון העצמי לדירה מושא התביעה וקיבלה גב כלכלי ממשפחתה, כך שהטענה שהיא לא הייתה יכולה לשלם את המשכנתה ללא האיש אינה יכולה לעמוד.

 

       כאשר האיש נשאל האם ייתכן שהאישה הייתה מקבלת את דמי השכירות של הדירות הנוספות הרשומות על שמה מאביה, השיב "אין לי מושג". כאשר האיש נשאל האם יש ביכולתו להראות שבאותו מועד שבו הוא משך כספים מחשבונו יש הפקדה של אותם סכומים בחשבון של האישה, השיב שאין ביכולתו להראות זאת. ראה: עמ' 59 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 30-16.

      

28. זאת ועוד, עו"ד פ', שערך את ההסכם השני, זכר היטב את נסיבות חתימת ההסכם השני והעיד כי שני הצדדים סיפרו לו שהסכם הראשון לא עמד במבחן המציאות וכי בפועל המשכנתה לא שולמה ע"י שני הצדדים במשותף.

עו"ד פ' אף העיד, כי הוא ייצג את שני הצדדים בעריכת ההסכם השני, וכי ההסכם לא נערך במקום אלא נערכה טיוטה טרם החתימה והתקיימו שתיים או שלוש פגישות בינו לבין הצדדים. ראה: מעמ' 17 לפרוטוקול מיום 17.02.25 ש' 10 ועד עמ' 18 ש' 4.

       עו"ד פ' הבהיר, כי בעת שהצדדים הגיעו אליו הם סיפרו שהם עתידים להינשא בקרוב ולכן הוא אישר את ההסכם כנוטריון, כך שההסכם היה חוקי ותקף לכל דבר ועניין. לדבריו, העובדה שבסופו של יום הצדדים החליטו שלא להינשא אינה בידיים של הנוטריון. ראה: מעמ' 18 לפרוטוקול מיום 17.02.25 ש' 20 ועד עמ' 19 ש' 10.

גם האישה העידה כי בשנים הראשונות לזוגיות, הצדדים התכוונו להינשא וזה נזנח רק לאחר

 8-7 שנים, דהיינו במועד עריכת הסכמי הממון, הנישואין היו על הפרק. ראה: עמ' 47 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 31-6. לדבריה, בעת עריכת הסכם הממון השני, שני הצדדים סיפרו לעו"ד פ' שהם מתכננים להינשא. ראה: עמ' 72 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 17-12.

      

       האיש טען כי לעולם לא היה מוותר על זכויותיו הקנייניות בדירה לפי ההסכם הראשון. לדבריו, בהסכם הראשון נקבע שבמידה ומי מהצדדים אינו מסוגל לעמוד בתשלומי המשכנתה במשך מעל ל-3 חודשים, אז יחולו ההסדרים המופיעים בסעיף 3 להסכם, דהיינו הדירה תוצא למכירה, האישה תהא זכאית לקבל 20.7% מסכום התמורה, יילקח בחשבון סכומים ששילם מי מהצדדים בגין פירעון המשכנתה ולאחר סילוק יתרת המשכנתה תחולק היתרה בין הצדדים בחלקים שווים.

       אולם, גם בעניין זה לא מצאתי לנכון לקבל את טענותיו.

 

       ראשית, לאיש לא היו זכויות קנייניות בדירה שכן הדירה הייתה רשומה ע"ש האישה בלבד, היא זו שהביאה את ההון העצמי לרכישת הדירה והמשכנתה נלקחה על שמה בלבד.

האיש הודה בכך ששמו לא נרשם בשום מקום, לא בהסכם הרכישה, לא בדיווחים לרשויות המס ולא במסמכי המשכנתה, שכן לטענתו היה בהליך פשיטת רגל. עם זאת, אין מחלוקת כי גם לאחר שהאיש קיבל הפטר בשנת 2016, זכויותיו הנטענות בדירה לא נרשמו בשום מקום, הוא לא נכנס כלווה נוסף או ערב למשכנתה והצדדים אף המשיכו להתנהל בחשבונות בנק נפרדים. ראה: מעמ' 42 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 2 ועד עמ' 43 ש' 21.

האיש אף הודה בכך שההון העצמי לרכישת הדירה הושקע ע"י האישה בלבד. ראה: עמ' 50 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 16-14.

 

       שנית, האישה העידה כי היה לה הסכם ממון גם במערכות יחסים קודמות, והאיש ידע שהיא מגינה את הרכוש שלה באמצעות הסכם ממון. לפיכך, ב"דקה ה-90" האיש הציע שגם הוא ישקיע כספים בדירה, והיא אמרה לעצמה שבמידה והיא תקבל חזרה את ההון העצמי שלה והאיש ישלם עמה את החזרי המשכנתה במשך 30 שנה, אז בתום התקופה היא תתחלק עמו ביתרת התמורה. לדבריה, האיש לא קיבל מחצית הדירה במועד חתימת ההסכם הראשון אלא מדובר בזכות עתידית המותנית בתשלום המשכנתה.

 

       יצוין כי בכתבי הטענות מטעם האישה לא נרשם מפורשות שלאיש הייתה זכות עתידית מותנית בהתאם להסכם הממון הראשון, אולם האישה ציינה בסעיף 9 לתצהירה כי לאור העובדה שהיו לה הסכמי ממון בשתי מערכות יחסים קודמות, האיש ידע שהיא לא תגור עמו ללא הסכם ממון, ולכן הוא הכתיב הסכם שישרת את האינטרסים שלו ואותו הם אישרו בפני נוטריון.

 

האישה העידה, כי האיש הוא זה שניסח את הסכם הממון הראשון לאחר שעיין בהסכם הממון עם הגרוש שלה, והוא זה שבחר את עו"ד ק', כאשר עו"ד ק' רק שם את החותמת הנוטריונית שלו על ההסכם שהאיש ערך. ראה: מעמ' 49 לפרוטוקול מיום 14.05.2025 ש' 20 ועד עמ' 52 ש' 32. כאשר האישה נשאלה לגבי מנגנון מכירת הדירה במקרה של אי עמידה בתשלומי המשכנתה השיבה כדלקמן (ראה: עמ' 54 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 32-2):

      

"בגלל שכשאתה קורא את ההסכם, אתה צריך לקחת שני דברים בחשבון. דבר ראשון, היגיון וכוונת הצדדים בזמן שהם חתמו על ההסכם. לא הגיוני שכשב' (הכוונה לאיש – מ"ו) בא לדירה, לא מביא איתו הון עצמי, לא מביא איתו יכולת לחתום על המשכנתה, לא מביא איתו ערבות על המשכנתה, הוא יגיד לי 'שלום ט', יש לך חצי דירה', ואני אגיד לו 'שלום ב', יש לך חצי דירה'. כל הפרשנות הזאתי שלך היא מעוותת. זה דבר ראשון. ודבר שני, צריך לקרוא את ההסכם הזה על כל החלקים שלו. כשאתה קורא את החלק שבן הזוג ידאג להעביר מחצית מסכום המשכנתה, אתה מבין שיש פה התניה, אתה מבין שהוא מחויב להעביר משכנתה. וגם כשאתה קורא בסעיף 2.6, למרות שהדירה השלישית תהיה רשומה על שם האישה, יהיו כל אחד מבני הזוג הבעלים של מחצית מהדירה השלישית. בגלל זה אמרתי לך שזה לא ניסוח משפטי. נראה לך שמישהו משפטי היה מנסח דבר כזה? אבל כתוב "יהיו". גם "יהיו" זה לא יש עכשיו, גם "יהיו" זה זכות עתידית. ולכן במקרה כזה, וגם זה ברור שלאורך כל הדרך, אין מצב שב' היה מקבל חצי דירה רק בגלל העיניים היפות שלו, בזה שהוא אמר לי 'שלום ט', אני רוצה חצי'. למה מגיע לו חצי דירה? מה הוא הביא לחצי דירה הזו?.

.

...א' בא לקשר שלנו בלי כלום, הוא בא עם מינוס. אני באתי עם רכוש. א' בא, והציע איזשהו רעיון בדקה ה-90, ואמרתי 'וואלה אני מקבלת אותו'. הוא אמר 'ט', אם אני משלם את המשכנתה, יש לי מקורות, אני אשלם חצי. יש לי כסף, אני אביא לך כסף. וואלה, אם אני אומר לך שאני נותן לך כסף, בסוף הדרך חצי דירה תהיה שלי'. אמרתי 'יש 30 שנה משכנתה? או-קיי, נחיה ביחד, נחיה בזוגיות, נחיה בכיף, בסדר גמור'. ההסכם הזה הוא רק לטובת א', אם ההסכם הזה היה לטובתי, הייתי כותבת שהדירה שלי. הייתי אומרת חד משמעית שהדירה שלי, אני הבאתי משכנתה, אני הבאתי הון, אני שעבדתי דירה נוספת

בשביל לקחת משכנתה".

 

האישה אף העידה כי אילו האיש היה עומד בהתחייבותו לפי ההסכם ומשלם את מחצית

המשכנתה כפי שהתחייב, אז הצדדים היו פועלים לפי ההסכם הראשון ובסופו של דבר הוא

היה מקבל מחצית הדירה, אלא שהאיש לא העביר את הכספים להם התחייב. ראה: מעמ'

59 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 26 ועד עמ' 60 ש' 2.

האישה הדגישה, כי מאחר והאיש לא שילם את המשכנתה ממועד חתימת ההסכם הראשון

ועד חתימת ההסכם השני, אזי ההסכם השני שיקף את המצב באותה עת, לפיו היא משלמת

את המשכנתא לבד והדירה שייכת רק לה כך שממילא לא היו לאיש זכויות בדירה. 

עוד העידה, כי במידה והאיש היה משלם את המשכנתה 25-20 שנה אז היה מקום לדבר על

מכירת הדירה וחלוקת תמורתה בהתאם להסכם ראה: מעמ' 62 לפרוטוקול מיום 14.05.25

ש' 26 ועד עמ' 63 ש' 20.

 

29. גם עו"ד פ' הבהיר בעדותו כי האיש לא וויתר על מחצית הדירה, שכן לא הייתה לו מחצית דירה, אלא הדירה הייתה על שם האישה וזכותו של האיש בדירה הייתה מותנית בתשלום. לדבריו, לא רק האישה אמרה לו שהאיש אינו עומד בתשלומי המשכנתה אלא גם האיש אמר זאת והסכים לתנאי ההסכם השני. ראה: עמ' 31 לפרוטוקול מיום 17.02.25 ש' 30-11.

 

       בהקשר זה יצוין, כי על אף שעו"ד פ' אישר שהוא עורך דין המייצג את משפחתה של האישה שנים ארוכות, וכי הוריה של האישה אמרו לו מראש שיש כוונה לזמן אותו למתן עדות בבית המשפט, עדותו הותירה רושם מהימן על בית המשפט.

 

       עו"ד פ' הבהיר כי הפגישה עם הורי האישה התקיימה לפני שזומן לעדות מטעם האיש, כי הוריה של האישה לא היו מעלים בדעתם לומר לו להעיד דבר שאינו אמת, וממילא הוא לא היה אומר דבר שאינו אמת ולא היה משנה את גרסתו כהוא זה. לדבריו, יש לו ותק של 50 שנה במקצוע, שמו עובר מפה לאוזן והוא מייצג דור שלישי בעסקאות מקרקעין. ראה: עמ' 24 לפרוטוקול מיום 17.02.25 ש' 30-28, עמ' 30 לפרוטוקול ש' 14-8, וכן מעמ' 39 לפרוטוקול ש' 11 ועד עמ' 40 ש' 8.

       עו"ד פ' אף לא התבייש להודות שסעיף 7 להסכם הממון השני, העוסק בחובות העבר של האיש, הוא סעיף שהוכנס ע"י האיש והוא לא חשב על כך למרות שהיה אמור לחשוב על כך בעצמו. לדבריו הוא מחזיק מעצמו כעו"ד טוב, והוא זוכר את המבוכה שלו מכך שלא חשב על כך לבד ראה: עמ' 34 לפרוטוקול מיום 17.02.25 ש' 16-2, עמ' 35 לפרוטוקול ש' 18-11 ועמ' 36 לפרוטוקול ש' 10-6.

 

       בהקשר זה יצוין כי האיש ממילא אינו חולק שהוא חתם על ההסכם השני. ראה: עמ' 42 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 1.  האיש אף העיד, כי הוא מכיר את ההסכם השני ויודע מה הוא רשם במסגרתו. ראה: עמ' 40 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 32-25.

 

משכך, גם אילו היו לאיש זכויות קנייניות בדירה (דבר שלא הוכח) הרי שהוא ויתר עליהן בעת חתימת ההסכם השני.

 

       עו"ד פ' העיד, כי בעת עריכת ההסכם השני הוא פעל לפי הרצון המשותף של שני הצדדים.

       ראה: עמ' 33 לפרוטוקול מיום 17.02.25 ש' 15-1.

       עו"ד פ' הבהיר, כי ההסכם הראשון לא ענה על הדרישות של הצדדים בעת שפנו אליו, ולכן הם ביקשו לערוך הסכם חדש עם תנאים חדשים. לדבריו, ההסכם הראשון עסק בדירה שמרבית מימונה היה באמצעות תשלום משכנתה ע"י שני הצדדים, והדבר לא בוצע. ראה: עמ' 37 לפרוטוקול מיום 17.02.25 ש' 31-1.

 

       זאת ועוד, על אף שהאיש לא הכחיש את טענת האישה כי הוא זה שבחר את עו"ד ק', האיש בחר שלא לזמן את עו"ד ק' לעדות, על מנת לברר את נסיבות חתימת ההסכם הראשון והאם הוקנו לו זכויות קנייניות כנטען במסגרת הסכם זה, דבר הפועל לחובתו ועשוי לחזק את טענת האישה כי האיש ערך את ההסכם הראשון בהתאם לאינטרסים שלו ועו"ד ק' רק שימש כחותמת נוטריון.

 

הלכה מושרשת היא כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב וכי הסיבה לאי הבאתו הינה החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד.  ראה: ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל פ"ד מא(3) 617, 625 .(19.07.87)

 

       האיש אף הודה כי לפי ההסכם השני כל תשלום שיכניס לתוך הקופה המשותפת של משק הבית ייחשב כתשלום דמי שימוש בדירה ולא יקנה לו כל זכויות בדירה. ראה: עמ' 79 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 22-15.

 

בחינת הטענה כי התנהלות הצדדים מלמדת על הבעלות המשותפת בדירה

 

30. עתה אבחן אחת לאחת את טענותיו של האיש לעניין התנהלותם של הצדדים המלמדת לכאורה על הבעלות המשותפת בדירה.

 

לעניין השיפוץ הנטען

 

       האיש טען כי הוא ביצע שיפוץ מקיף בדירה ששולם ממקורותיו.

       האיש צירף כנספח ו' לכתב התביעה הרכושית טבלה שערך שבה העריך את השקעתו בדירה בסך של 189,700 ₪, אלא שסכום זה כולל בתוכו גם הוצאות נטענות בגין רכישת תכולת דירה, ביטוח רכב, טיפול לרכב, טסט וכיוצ"ב. כמו כן, לא צורפו אסמכתאות לתמיכה בסכום הנטען.

       האישה התייחסה לטבלה שצירף האיש כנספח ו' לכתב התביעה במסגרת נספח 8 לכתב ההגנה שלה וציינה כי חלק מהריהוט של הדירה נרכש מכספיה / כספי הוריה, לא צורפו קבלות ע"י האיש והאיש מתמחר את העבודות שביצע באופן חובבני בסכומי עתק שאינם מבוססים.

       האישה אף צירפה כנספח 9 לכתב ההגנה תמונות של העבודות שביצע האיש בדירה על מנת להוכיח כי מדובר בעבודות בעלות ערך זניח.

 

במסגרת נספח ו' לתצהירו, האיש צירף התכתבויות של האישה משנת 2020 בהן היא מספרת על החלפת ספות ושינויים בדירה, וכן מתכתבת עם האיש על ספוטים לתקרה.

כמו כן, צירף פירוט תדפיסי אשראי שם סימן הוצאות הקשורות לשיפוץ הנטען. לטענתו, לעולם לא היה משקיע כספים או מאמץ בדירה שאינה שייכת לו.

האיש טען בחקירתו כי ההוצאות שסימן בחץ אינן כל ההוצאות שהוציא, אלא מדובר בסך של 16,000 ₪ רק בגין החומרים. כמו כן, האיש הודה שהוא יכול להציג ראיות רק לסך הנטען של 16,000 ₪ ולא מעבר לכך. האיש הבהיר כי הוא ביצע את השיפוץ בעצמו והוא זה שתמחר את עבודתו, שכן לדבריו אילו הצדדים היו מזמינים שיפוצניק זה היה עולה יותר.

ראה: מעמ' 61 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 6 ועד עמ' 63 ש' 12.

 

       מכל האמור לעיל עולה כי האיש לא הוכיח השקעה בדירה בסכומים משמעותיים.

       יתרה מכך, על פי ההסכם השני ממילא כל תשלום שהאיש יכניס לקופה המשותפת של משק הבית ייחשב כתשלום דמי שימוש ולא יקנה לו זכויות בדירה.

 

לעניין הצוואה הנטענת

 

31. האיש צירף כנספח ז' לכתב התביעה הרכושית צוואה נטענת של האישה במסגרתה האישה לכאורה מציינת כי מחצית הבעלות בדירה מושא התביעה שייכת לאיש ונותנת הנחיות בדבר אופן חלוקת הדירה בין האיש לבין בנותיה לאחר קיזוז השקעתה בדירה (ברוח ההסכם הראשון).

 

דא עקא, שאין מחלוקת כי המסמך שצורף ע"י האיש כלל אינו חתום, לא ע"י האישה ולא ע"י עדים לצוואה.

 

       מנגד, האישה צירפה כנספח 10 לכתב ההגנה בתביעה הרכושית העתק צוואה שנערכה על ידה בתאריך 28.08.2008, כשהיא חתומה ומאומתת ע"י נוטריון - עו"ד פ', שם היא מורישה את כל רכושה להוריה, ובמידה והוריה אינם בחיים לבנותיה, והאיש כלל אינו מוזכר בצוואה זו.

 

       האיש הודה בחקירתו כי הצוואה שהוצגה על ידו אינה חתומה. לטענתו האישה הראתה לו את הצוואה לפני שהיא חתמה עליה כדי להראות לו שהוא רשום בצוואתה ו"מוגן". אולם, אילו הייתה האישה מעוניינת באמת ובתמים להוריש לאיש חלק מרכושה או להגן על זכויותיו הנטענות במסגרת צוואתה, מצופה היה ממנה ליתן לאיש העתק מצוואתה החתומה, דבר שכאמור לא נעשה על ידה ראה: מעמ' 66 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 17 ועד עמ' 67 ש' 25.

 

       האישה אף התייחסה בחקירתה למסמך שצירף האיש ותמהה האם יש עוד מסמך מזויף ומדוע האיש צירף צוואה מזויפת שהומצאה על ידו. ראה: עמ' 106 לפרוט' מיום 14.05.25 ש' 17-1.

      

לעניין "הסכם השכירות" הנטען

 

32. האיש צירף כנספח ח' לכתב התביעה הרכושית "הסכם שכירות" שנערך לכאורה בין הצדדים לבין בנותיה של האישה. בהסכם זה האיש והאישה מוגדרים כ"בעלים" של הדירה ובנותיה של האישה מוגדרות כ"דיירות".

 

       אולם, גם הסכם זה אינו חתום, לא ע"י מי מהצדדים ולא ע"י מי מבנותיה של האישה.

 

       יתרה מכך, עיון ב"הסכם" מעלה כי לא מדובר בהסכם שכירות אלא בהסכם הקובע "נהלי מגורים בדירה" וכולל הוראות לפיהן נדרשת מ"הדיירות" התנהגות נורמטיבית ללא קללות, נטילת חלק במטלות הבית השוטפות וכו', בעוד ה"בעלים" מתחייבים לשמור על התנהלות תרבותית ומכבדת ללא אלימות פיזית או מילולית, מבלי לדחוף את הדיירות, מבלי לסטור להן, מבלי להשליך רכוש אישי של הדיירות ועוד.

       האישה העידה כי היא לא ערכה את ההסכם הנטען ולא ראתה אותו בזמן אמת, אולם ידוע לה שהאיש רצה להעיף את בנותיה מהדירה ולכן איים לערוך הסכם לעניין זה.

לדבריה מדובר במסמך וורד לא חתום וללא תאריך, שאינו מדבר על קניין או בעלות בדירה אלא מסמך המעיד שהאיש נהג להרביץ לבנותיה. ראה: מעמ' 125 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 24 ועד עמ' 126 ש' 4.

גם האיש הודה כי ההסכם לא נחתם, וכי ההסכם נועד רק להפחיד את בנותיה של האישה. ראה: מעמ' 63 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 21 ועד עמ' 64 ש' 1.

 

ברי כי אין במסמך האמור כדי להקנות לאיש זכויות כלשהן בדירה.

 

לעניין הצעות הפשרה מטעם האישה

 

33. האיש טען כי לאחר מועד הקרע, האישה שלחה לו הצעות פשרה המעידות על בעלותו בדירה.

       האיש צירף כנספח ט' לכתב התביעה הודעת מייל שנשלחה אליו מהאישה בתאריך 10.03.2021 שם נרשם בין היתר כי הדירה תימכר, מתמורת מכירת הדירה תשולמנה יתרת המשכנתה והוצאות המכירה, לאחר מכן האישה תקבל 450,000 ₪ הכולל את השקעתה בדירה וחיובים נוספים של האיש כלפיה והיתרה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

 

       האישה טענה בכתב ההגנה, כי האיש כפה עליה לכתוב את נספח ט' כ"גילוי נאמנות" כלפיו, כשהוא עומד מעליה ומכתיב לה מה לכתוב בבריונות.

 

       בתשובה לכך טען האיש בתצהירו, כי המייל נשלח ביום 10.03.21 בשעה 11:33 בזמן שהאישה הייתה בדירה ואילו הוא כלל לא נכח בדירה, אלא ביקר בסניף דיזנגוף בתל אביב, דבר העולה מהתכתבות בזמן אמת עם המעסיק שלו (ראה: נספח י"ז לתצהיר של האיש).

 

       האישה התייחסה לעניין זה בחקירתה והסבירה כי אכן המייל נשלח בזמן שהאיש לא היה בבית, אלא שלדבריה נוסח המייל הוכתב לה ע"י האיש כמה ימים קודם לכן והאיש השאיר את זה בטיוטות מספר ימים על מנת שיישלח על ידה בהמשך כאילו מרצונה החופשי.

 

יצוין, כי על פניו הגרסה לפיה האיש כפה על האישה לשלוח מייל בזמן שהוא אינו עומד לידה מעוררת תמיהה. עם זאת, האישה הבהירה זאת במילותיה כדלקמן:

 

" הוא כפה עליי לעשות את זה כמה ימים לפני, הוא השאיר זה בדראפטים במייל, ובמשך

5 ימים או 4 ימים, הוא חפר לי את הנשמה, כי הוא רצה, מה שהוא רצה לעשות, הוא לא

רצה שאני אשלח את זה מיד. הוא רצה לגרום לי, ברצון, שאני אאמין שכאילו אני שולחת

את זה, שכאילו אני רוצה לשלוח את זה. ולכן ביום שזה קרה ב-10/03/2021, אני שלחתי

את המייל הזה כשב' לא היה בבית.

.

.. הדוא"ל נכתב כשב' רוכן מעלי ובאופן פיזי מכתיב לי מילולית מה לכתוב, תוך שהוא

מאיים עליי". זהו, ואני שלחתי אותו כמה ימים אחרי, כדי שזה ייראה כאילו זה נשלח

מהרצון החופשי שלי, אבל זה לא נשלח מהרצון החופשי שלי, איך? איך בן-אדם יגיד 'ט'

לא תהיה רשאית להכניס אף בן אדם אחר הביתה'? איך זה יכול להיות?"

 

כאשר האישה נשאלה מה ההיגיון בכך שהאיש ייאלץ אותה לשלוח את המייל בעוד מספר ימים

במקום להחתים אותה על הסכם במקום, השיבה:

 

" אם היית נרקיסיסט, זה לא היה עובד ההגיון שלך ככה. אם היית נרקיסיסט, היית נותן לי להתבשל על זה,

.

...אם היית נרקיסיסט היית נותן לי 4 ימים לשבת על זה וגומר לי על החיים...".

 

ראה: מעמ' 121 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 9 ועד עמ' 123 ש' 11.

 

עיון במייל מיום 10.03.21 מעלה, כי אכן נרשמו בו תנאים שעל פניו אינם מתיישבים עם הטענה שהמייל נשלח מרצונה החופשי של האישה. כך למשל נרשם:

 

"גם אם א' יעזוב את הדירה למכירה, הוא ימשיך להחזיק במפתח לדירה ויוכל להגיע לדירה.

.

ט' לא תהיה רשאית להכניס אף אדם אחר להתגורר בדירה עימה באופן קבוע או זמני.

ט' מתגוררת בדירה באופן קבוע עם שתי בנותיה בלבד".

 

נשאלת השאלה: מדוע שהאישה תכתוב מיוזמתה שנאסר עליה להכניס אף אדם להתגורר בדירה הרשומה על שמה לאחר שהצדדים נפרדים?!

 

בהקשר זה יצוין, כי האישה רשמה בסעיף 17 לתצהירה, כי היא הכירה את האיש לאחר שסיימה מערכת יחסים אלימה עם הגרוש שלה בהליך משפטי שנמשך ארבע שנים, כשהיא מתמודדת עם מחלת הסרטן, סובלת ממחשבות אובדניות וממשקל יתר, כאשר האיש מנצל את החולשות שלה, את חוסר הביטחון שלה ואת מצבה הנפשי הירוד. האישה אף העידה לעניין זה מעמ' 127 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 30 ועד עמ' 128 ש' 9.

האיש הודה בחקירתו, כי האישה חלתה בסרטן וסבלה מהפרעות אכילה, אלא שלטענתו היא לא רצתה להתאבד אלא כתבה מכתב התאבדות כדי שהגרוש שלה ייקח את אחת הבנות אליו על מנת לעשות הפרדת כוחות בין הבנות. ראה: עמ' 57 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 23-1.

 

הווה אומר, גם מעדותו של האיש ניתן ללמוד כי האישה נכנסה לתוך מערכת היחסים עמו במצב רגשי ובריאותי פגיע.

 

34. האיש אף צירף כנספח י"ג לתצהירו התכתבויות בין הצדדים מהן עולה לכאורה, כי האישה מציעה למכור את הדירה ולתת לאיש את חלקו.

אולם עיון מעמיק בהתכתבויות מעלה תמונה מורכבת יותר, המחזקת את טענת האישה כי הייתה נתונה ללחצים מצד האיש בכל הנוגע לדירה.

 

       כך למשל, באחת ההודעות האישה מודיעה לאיש שהיא החליטה לעזוב את הדירה עם הבנות ושהוא יישאר בדירה. האיש מסכים וכותב:

 

"אני ימכור ונתחלק...ואז תחליטי מה מתאים לך...להמשיך איתי או להמשיך בביצה המסריחה שלך".

 

       האישה משיבה:

 

"אין בעיה. אמרתי לך שאלך בדרכך בלי מריבות. אנחנו נמכור את הבית, נתחלק לפי מה שמגיע לי ומה שמגיע לך. לאחר הקיזוז הרווח יתחלק בינינו...

              .

       מבחינת רכוש אנחנו נסתדר. אתה יודע מה אני הבאתי לבית בהתחלה וזה הסכום שאקח איתי. לא אתקזז איתך על שאר התשלומים ששילמתי עליך לאורך השנים. לא על משכנתה שאני שילמתי ולא על סכומים אחרים שנתתי".

 

       והאיש מגיב:

 

              "טוב. אחרי שנהיה שווים...אז תבדוק כמה את אוהבת אותי באש ובמים".

 

       האישה העידה, כי האיש היה מכריח אותה לכתוב הודעות, וכי בית המשפט אינו יודע מה היא עברה בחייה ומה היא עברה לפני ואחרי כתיבת ההודעות. ראה דברי האישה:

 

"כב' הש' ואלך-ניסן:      מה הטענה? שאת לא שלחת את ההודעה או ששלחת כי הוא הכריח אותך מה לכתוב? מה הטענה?

העדה, גב' ט' ק':             אני טוענת שהוא הכריח אותי מה לכתוב, אני טוענת שהוא אמר לי מה לכתוב, אני טוענת שהוא כפה עליי לכתוב, ובית המשפט לא יודע מה אני עברתי לפני שאני כתבתי את ההודעה הזאת. אני עברתי מוות, אני עברתי סבל, הבן-אדם התעלל לי בחיים, הוא גמר עליי על החיים שלי. הוא גמר עליי כי הוא הייתה לו פנטזיה כזאת שיש לו חצי דירה, בשביל חצי דירה הזאתי, הוא גמר אותי. כל הזמן שלי איתו. זה מה שהיה. בדיוק.

עו"ד ביטון:        תסבירי לי איך הוא כפה עליך לכתוב את ההודעה הספציפית הזאת? איך?

העדה, גב' ט' ק':             אתה רוצה שאני אסביר לך?

עו"ד ביטון:        כן, הוא עמד לידך? הוא עמד עלייך? הוא איים עלייך באקדח?

העדה, גב' ט' ק':             הוא לא איים עליי באקדח.

עו"ד ביטון:        איך הוא כפה?

העדה, גב' ט' ק':             האלימות של ב' היא לא צריכה להיות פיזית ועם אקדח. הוא היה מקפיא אותי במבטים שלו, הוא היה משפיל אותי, הוא היה מנמיך אותי, והוא היה עושה לי כל הזמן מבחני אהבה. 'אם את תמכרי את הדירה זה אומר שאת אוהבת אותי באש ובמים, אם את לא תתני לי כסף זה אומר שאת בוגדת בי'. הוא כל הזמן היה עוקב אחריי, ואם הייתי אומרת לו שהדירה היא שלי לפי הסכם הממון השני, הוא לא היה נותן לי לצאת, והוא ניתק אותי מכל החברים שלי. והוא לא היה נותן לי לצאת לאירועי חברה, כשהייתי מורידה את הכלב, הוא היה מסתכל לי דרך חלון כדי לראות אם אני מדברת עם איזה גבר במקרה. כי הוא כל הזמן אמר לי שאני בוגדת בו. כן, זה מה שהיה. אז הוא לא איים עליי עם אקדח,

עו"ד ביטון:        יש תשובה יותר פשוטה, שזה באמת מה שהתכוונת.

העדה, גב' ט' ק':             לא. זה לא מה שהתכוונתי. לא התכוונתי לשום דבר ממה שרשום שם. לא. התכוונתי לשרוד".

 

ראה: מעמ' 115 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 20 ועד עמ' 116 ש' 26.

 

גם בהמשך העידה האישה, כי העובדה שהיא נאלצה לעזוב את הדירה יחד עם הבנות בעוד האיש נותר בבית מדברת בעד עצמה, וכי אין הצדקה שהאיש ידבר אליה בצורה משפילה ויאמר לה שאם היא לא תמכור את הבית היא תישאר בביצה המסריחה שלה. לדבריה, היא הסכימה ללכת בדרך של האיש מאחר והייתה מוכנה לעשות כל דבר על מנת שיפסיק להתעלל בה וייתן לה שקט. ראה: עמ' 118 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 26-7.

 

בשים לב לכך שהאישה רשומה כבעלת מלוא הזכויות בדירה, בעוד זכויותיו הנטענות של האיש בדירה נתונות במחלוקת ובשים לב שצו ההגנה הוצא ע"י בנותיה של האישה כנגד האיש, אכן בחירתה של האישה להיות זו שעוזבת את הדירה יחד עם בנותיה ולאפשר לאיש להיוותר בדירה מעוררת תמיהה ועשויה ללמד על הפחד שבו הייתה נתונה האישה, אשר העדיפה להבטיח את שלום בנותיה מאשר להישאר עם האיש תחת קורת גג אחת לאחר שיפקע צו ההגנה.

 

       גם מהמשך ההתכתבויות שצירף האיש ניתן ללמוד כי האיש בוחן כל הזמן האם האישה מסתירה ממנו דברים, והאישה רק מתחננת שיניח לה לנפשה.

 

כך למשל, באחת ההודעות האישה כותבת לאיש:

 

"אני לא עושה כלום מאחורי הגב שלך. הכל פרוש ופתוח. גם הטלפון. אין לי סודות. אני משתפת בהכל".

 

האיש משיב:

 

              "לא זכור לי ששיתפת אותי בתוכנית להשכיר את הבית ולגור עם ההורים שלך...".

 

והאישה עונה:

 

"אין לי כח לזה שוב ושוב. לא מתאים לך. הכל בסדר. בניגוד לפעם, אני מוכנה למכור את הבית. להחזיר לי את הכסף של ההורים שלי + הלוואה שנתתי לך (מאה שלושים אלף). מעבר לזה לא אתקזז איתך על כל הכספים האחרים שאתה חייב לי (ויש הרבה כאלו. כיסוי חובות למיניהם וכו) אבל כמו שאמרת, לא הכל כסף בחיים. אז נתחלק בכמה ששווה הדירה ויהיה לך כסף להשקיע בעסקים שאתה רוצה. רק בבקשה רד ממני. אין לי כוח לשמוע את האשמות השווא שלך".           

 

כאשר האיש נשאל בחקירתו האם  הפעיל על האישה לחץ על מנת שתשלח הודעות הנוגעות לדירה, השיב: "לא הפעלתי עליה לחץ לגבי הודעות. ההפך. הלחץ היחיד שהפעלתי עליה היה שבתקופות שהיחסים עלו על סרטון, אמרתי לה אין בעיה, בואי נפריד את היחסים, יש לנו הסכם, ההסכם הראשון נפל לפיו נגמור את העניין אבל היא לא רצתה לעשות את זה אף פעם". ראה: עמ' 44 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 29-21.

תשובה זו דווקא מלמדת כי האיש הפעיל על האישה לחצים לפעול על פי ההסכם הראשון ולהתעלם מההסכם השני, והאישה לא הייתה מעוניינת בכך.

 

35. יצוין, כי טענות האישה בדבר אלימותו של האיש לא הועלו רק בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט בהליכים שלפניי, אלא הועלו עוד קודם לכן במסגרת התכתבויות בין הצדדים, הן מחודש אוגוסט 2020 והן מחודש פברואר 2021 כפי שצורפו כנספח י"ג לתצהיר האישה.

 

       כך למשל, בהתכתבות מיום 20.08.2020 האישה כותבת לאיש שהיא נכנסה לחדר וראתה אותו יושב על הבת י' ושזה היה נורא ומזעזע, והאיש עונה: "לא הרבצתי לה...רק סתמתי לה את הפה והבהרתי לה שההתנהלות לא מקובלת . זה היה הרתעה לשתי המקסימות שלך...".

 

       בתאריך 21.08.2020 האיש כותב לאישה: "אם היית סותמת ומאפשרת לי לחנך כמו שאני יודע ומבין...אולי מצבך היה יותר טוב !! אבל תמיד התערבת. גם היום את לא סותמת אף פעם. ..הם אוהבות את י' (אביהן של הבנות – מ"ו) יותר. כמה שיותר משפיל – ככה יותר אוהבות.

       ...איך אומרים – חנוך את הנער לפי דרכו. ילד חרא – מקבל יחס חרא...".

 

       בתאריך 22.08.2020 האישה ממשיכה להטיח באיש שהוא נהג בי' באלימות – הרים ידיים, נתן לה אגרופים וישב עליה, והאיש משיב בין היתר: "ט'.. את ממשיכה להגזים. אדם אלים עושה את זה על בסיס יומי – שעתי – כמו אבא שלהם – זה שיטה בשבילו. אני מנסה כל מיני שיטות.. אבל כלום לא מצליח...פעם בכמה זמן גם לי יש משבר עם עצמי.. ואז אני מחליט לעשות לזה סוף. בדרך היחידה שהם מבינות...".

       "שאת נכנסת לא היה כלום. בגלל שהתערבת והתחלת להשפיל אותי... בסיום הסשן...היא קיבלה אגרוף אחד חלש כדי שתבין שאני רציני בקשר לשקט שאני רוצה".

 

       בתאריך 03.02.2021 האישה רושמת לאיש: "תעשה איזה טיפול שנראה לך. אני לא מקבלת אלימות. זהו....אני סיימתי עם זה. לא מוכנה יותר. אתה רוצה להיות איתי? אך ורק בלי אלימות". בתגובה, האיש לא מכחיש את הטענה לאלימות אלא מאשים את האישה במצב אליו הגיעו כדלקמן: "תפסיקי להאשים ולהפיל על כל העולם וחברו את המקום שהגענו אליו...זה היה ברור כשמש לשם נגיע". האישה ממשיכה וכותבת: "אני לא מוכנה לחיות עם גבר אלים ואתה גבר אלים ולכן ניפרד....לא יבעטו בי. לא יבעטו בדלתות. לא יקללו אותי יותר. אני לא חיה יותר בפחד". האיש משיב: "לכן תעשי סיכום...נעשה ישיבה...אז בשביל מה את עוד אומרת לי תישן בחדר? איך אפשר? עדיף תשני עם דלת נעולה...שלא תקבלי מכות חבל".

 

       האישה מוסיפה וכותבת שהיא לא יכולה לישון עם דלת נעולה או לצאת מהבית ולהשאיר את הבנות עמו כי היא מפחדת שהוא יהיה אלים כלפיהן ואף מסוגל לטענתה להרוג אותן. בתגובה האיש לא מכחיש את האלימות הנטענת, אלא רק טוען שאין לו כוונה לסכן את החירות שלו ולבלות דקה בכלא "בשביל מפגרות" כדבריו. האיש אף טוען: "עם טרור צריך לייצר הרתעה...וזה מה שאני מייצר ואת כל פעם נדחפת והורסת לי".

 

       בתאריך 14.02.2021 האישה כותבת לאיש שהיא סבורה שעליו לתקן את הדלת ששבר כדי להמתיק את הרע שהאלימות שלו עשתה. האיש משיב שהעונש של י' להסתדר עם דלת שבורה לכמה זמן כדי ללמוד לקח, אולם בהמשך כותב: "אני קלקלתי...אני יתקן...הכל מעולה".

 

       האיש נשאל על שבירת הדלת בחקירתו וניסה לטעון, כי לא שבר את הדלת אלא היא נטרקה והיה צריך לתקן אותה. כאשר נשאל ממה היא נטרקה, טען האיש כי האישה טרקה את הדלת בצורה חזקה והוא ניסה לפתוח וכך הדלת התקלקלה. ראה: עמ' 35 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 30-2. דא עקא, שגרסה זו אינה מתיישבת עם ההתכתבויות בין הצדדים מזמן אמת, שם האיש אינו מכחיש את טענת האישה שהוא "שובר דלתות" ומתחייב לתקן את מה שקלקל.

       האיש אף הודה בחקירתו כי הוא עשה "החזקה" לבת של האישה וסתם לה את הפה, שכן לטענתו היא השתוללה והרסה את הבית. ראה: מעמ' 36 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 23 ועד עמ' 37 ש' 19.

      

36. האישה צירפה כנספח י"א לתצהיר מטעמה תמליל של שיחה מחודש אפריל 2021 שהתרחשה לטענתה לאחר שהאיש סירב לעזוב את הדירה והאישה הודיעה לו שהיא מבקשת לפעול לפי ההסכם השני. על פי התמליל, האיש אומר לאישה בין היתר את המילים הבאות:

 

              "סכינים, רוצח אותך, זבל לא מאמין משוגעת, משוגעת (בצעקות), זה מה שאת".

       "זה לא יעבור לכם בשתיקה עכשיו, אחרי מה שעשיתם זה לא יעבור לכם בשתיקה, כדאי לכם מאוד מאוד מאוד לחשוב מה אתם עושים...

אל תדאגי. אני אהיה כל כך מגעיל, שאתם תכירו את ב' שלפני 25 שנה, אל תדאגי..".

"...איזה אנשים אמיצים, אמא שלך, וואו איזה אמיצה, וואי היא תקבל את זה, איך היא תקיא את כל החיים שלה, השמנה המגעילה הזאת, הזבל הזאת, שרק אוהבת לחזר חזירה. חזירה מגעילה. אל תדאגי, הבנות שלך ישמעו דברים כאלה שכל החיים שלכם יתפרק, כל המשפחה שלכם תתפרק....".

 

       האיש נשאל על כך בחקירתו וטען כי ההודעה הוצאה מהקשרה, כי התמליל אינו נכון וכי כוונתו הייתה שהאישה בוגדת בו ותוקעת לו סכינים בגב, אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם האמור בתמליל לרבות שאר הקללות והאיומים המופיעים בתמליל. ראה: מעמ' 38 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 13 ועד עמ' 39 ש' 11.

 

37. האישה צירפה כנספח י"ב לתצהירה העתק על התלונה שהגישה למשטרה ביום 02.03.22 בגין "תקיפה סתם – בן זוג, איומים, תקיפה סתם".

       האישה העידה כי הגישה תלונה למשטרה לראשונה רק בשנת 2022, שכן במהלך החיים המשותפים היא פחדה מהאיש פחד מוות ופחדה להתלונן נגדו. לדבריה כל אימת שהיה קורה משהו בינה לבין האיש, הוא היה מרביץ לבנות שלה ובגלל זה שתי הבנות מאובחנות עם פוסט טראומה. עוד העידה, כי בעבר היא חוותה מערכת יחסים אלימה עם הגרוש שלה ולמדה שגם פנייה לבית המשפט ולמשטרה אינה מסייעת לה. ראה: מעמ' 99 לפרוטוקול מיום 14.05.22 ש' 27 ועד עמ' 100 ש' 2.

      

בסמוך למועד תחילת דיוני ההוכחות, עתרה האישה להגשת גזר הדין של האיש בהליך הפלילי, וכן לצירוף מסמך שעניינו בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת שהוצא כנגד האיש בגין הטרדת בעל הדירה השכורה בה התגוררו הצדדים.

 

האיש התנגד לצירוף המסמכים ע"י האישה, בטענה שמדובר במסמכים לא רלוונטיים שנועדו להשחיר את דמותו. לטענתו, גזר הדין מתייחס לאירוע שקרה לאחר פרוץ הסכסוך ולא במהלך החיים המשותפים, ואילו הצו למניעת הטרדה מאיימת ניתן בשנת 2007 ואין בו ראיה לאלימות כלשהי כלפי האישה עצמה.

 

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, אני מוצאת לנכון לצרף את הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו כנגד האיש ביום 21.04.24 במסגרת ההליך הפלילי.

 

ראשית, מדובר במסמכים שלא היו ברשות האישה בעת הגשת תצהיריה שכן ניתנו במועד מאוחר להגשת התצהירים.

שנית, מדובר במסמכים רלוונטיים לטענותיה של האישה, שכן האישה טענה לאלימותו של האיש עוד בכתבי טענותיה וכן ציינה בתצהירה כי מתנהל הליך פלילי כנגד האיש בגין אלימותו. עוד יש לקחת בחשבון כי לא זו בלבד שלא מדובר בטענות חדשות, אלא שמדובר במסמכים שאין בהם כדי להפתיע את האיש, שכן האיש היה צד להליך הפלילי הנ"ל.

האיש הודה בחקירתו כי הוגש נגד כתב אישום בגין תקיפת בנותיה של האישה, וכי הוא הודה בחלק מהעבירות והורשע. ראה: עמ' 17 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 27-12.

 

מעיון בהכרעת הדין עולה כי האיש הודה בעבירות של תקיפה סתם ואיומים והורשע על פיו הודאתו. מעיון בגזר הדין עולה כי על האיש נגזרו 3 חודשי מאסר אותם לא ירצה אלא אם יעבור תוך 18 חודשים עבירה בה הורשע.

מכאן שיש ראיות מוצקות לאלימותו של האיש. האיש אמנם טוען כי מדובר באירוע לאחר פרוץ הסכסוך ולא במהלך החיים המשותפים, אלא שההתכתבויות בין הצדדים מלמדות כאמור שלא מדובר במעידה חד פעמית.

 

מנגד לא מצאתי לנכון לצרף את הבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת שהוצא ע"י בעל הדירה השכורה. ראשית, מדובר במסמך משנת 2007 שהיה ניתן לצרפו עוד קודם לכן. שנית, מדובר באלימות נטענת כנגד צד ג' ולא כנגד האישה או בנותיה. שלישית, צורף הצו שניתן במעמד צד אחד ולא צורף פרוטוקול הדיון במעמד שני הצדדים.

 

עדויות וראיות נוספות מטעם האיש

 

38. האיש צירף תצהירים של בן דודו א' ושל אחיו ל' (נספח י"ד לתצהירו של האיש) על מנת לתמוך בטענת השיתוף בדירה, אלא שאין בעדויות אלו כדי לסייע לאיש.

 

       ראשית יוזכר כי מדובר בקרובי משפחה של האיש ולא בעדים חיצוניים.

 

       שנית, א' כתב בתצהירו כי האישה תמיד התייחסה לדירה כמשותפת לה ולאיש, וכי לצדדים הייתה תכנית למכור את הדירה ולרכוש תחתיה נכס אחר, אלא שתוכנית זו לא יצאה אל הפועל. אולם, מעדותו של א' עלה שהוא אפילו אינו יודע מה כתובת הדירה, מעולם לא ביקר בה ולא ידע דבר לגבי הסכמי הממון או אופן מימון רכישת הדירה. ראה: עמ' 83 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 33-26, וכן בעמ' 87 לפרוטוקול ש' 17-11.

 

       גם ל' רשם בתצהירו, כי האישה תמיד התייחסה לדירה כמשותפת לצדדים וכי לצדדים הייתה תכנית למכור את הדירה ולרכוש בתמורה נכס אחר, אלא שגם הוא לא ידע דבר על הסכמי הממון בין הצדדים ולא ידע שהדירה רשומה ע"ש האישה בלבד. ראה: מעמ' 92 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 19 ועד עמ' 93 ש' 1.

 

       דהיינו, מדובר בשני עדים שלא ידעו דבר על מערכת היחסים הכלכלית שהתנהלה בין הצדדים, על הסכמי הממון שנחתמו, על אופן רישום הדירה ועל מקורות המימון שלה.

       אגב, גם אד' העיד כי לא ידע כיצד הדירה נרשמה ולא ידע איך שולמה המשכנתה, שכן לדבריו לא היה צריך להיכנס לפרטים אלו. ראה: מעמ' 15 לפרוטוקול מיום 17.02.25 ש' 20 ועד עמ' 16 ש' 1.

 

39. באשר לטענה כי הצדדים תכננו למכור את הדירה ולרכוש תחתיה נכס אחר –

 

האיש צירף כנספח י' לתצהירו אסמכתה לכך שהצדדים נרשמו ל___, וכן צירף כנספח י"א לתצהירו אסמכתה על פרסום מודעה למכירת דירה ביד 2 מחודש מרץ 2021. נוסף על כך, האיש צירף כנספח י"ב לתצהירו תמלול שיחה בין הצדדים מתאריך 24.01.21 במסגרתה משוחחים הצדדים בין היתר על אפשרות רכישת נכס אחר.

 

האישה נשאלה לגבי התכתבויות הנוגעות למכירת הדירה ורכישת נכס אחר והעידה, כי לאחר שהאיש חתם על ההסכם השני והבין שאין לו זכויות בדירה, הוא החל ללחוץ עליה למכור את הדירה ולרכוש נכס אחר בתקווה שיצליח לרשום את הנכס האחר גם על שמו. לדבריה היא נאלצה לחפש דירות רק כדי להשתיק אותו, וממילא אילו הייתה מוכרת את הדירה ורוכשת בתמורתה נכס אחר, היא הייתה רושמת את הנכס האחר על שמה.

 

ואכן, האיש לא הצליח להראות כי הייתה כוונה לרכוש נכס חלופי ולרשום את מחצית הזכויות בנכס על שמו. האישה כאמור העידה שבכל מערכות היחסים שלה היא דאגה לערוך הסכמי ממון ולשמור על זכויותיה. גם בהסכם הממון השני נרשם מפורשות, כי במידה והאישה תמכור את הדירה ותרכוש תמורתה דירה חדשה אזי הדירה החדשה תיחשב כרכושה של האישה בלבד.

עוד נרשם כי האיש יהיה זכאי לחלק בדירה חדשה שתירכש רק אם ישקיע ממקורותיו בדירה זו, וזאת בהתאם לגובה השקעתו.

 

האישה נשאלה גם על תמליל השיחה שצורף כנספח י"ב לתצהיר האיש והפנתה לתחילת השיחה, שם היא מספרת לאיש שהרגע נכנסה הבית כי היה פקק עצום, והאיש אומר לה: "עכשיו חמש וחצי ט'", על מנת להוכיח את הטענה שהאיש עקב אחריה ולא האמין לה כשסיפרה היכן היא נמצאת. עוד העידה, כי השתמשה במונח "משכנתה שלנו", כי במידה והייתה מעזה לומר "המשכנתא שלי", "הבית שלי",  אזי האיש היה נעמד באמצע הבית, צורח עליה ועל הבנות שלה ומשפיל אותה. ראה: מעמ' 113 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 21 ועד עמ' 115 ש' 7.

 

טענה זו של האישה מתיישבת גם עם טיב ההתכתבויות בין הצדדים, כפי שצורפו ע"י האיש עצמו כנספח י"ג לתצהירו, במסגרתן האיש משתמש במילות גנאי ובטון מאיים כלפי האישה, כגון: "תחליטי מה מתאים לך...להמשיך איתי או להמשיך בביצה המסריחה שלך", "תגידי לה שאף אחד לא מעיף אותי", "אל תחשבי שתרשמי לי את החרטה הזאת ואני ישתוק לך !!!! זה רק מעלה לי סימני שאלה לגבי העתיד !! כנראה ממש לא בטוח איתך. תתביישי".

הדבר אף עולה מהתרשמותי הישירה מעדויות הצדדים בפניי, כאשר האישה הייתה נסערת כאשר העידה על אלימות האיש כלפיה וכלפי הבנות (ראה למשל: בעמ' 100 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 4-1), בעוד האיש ישב לעיתים זחוח וגיחך לעצמו (ראה למשל: עמ' 61 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 9-1).

 

הבקשה להוספת סעד חלופי לכתב התביעה

 

40. האיש עתר להוספת סעד חלופי לכתב התביעה, כך שיתווסף בסעיף 63 לכתב התביעה הסעד הבא:

"לחילופין, לקבוע כי מצגיה והתנהגותה של הנתבעת מלמדים על שינו ההסכם מכח התנהגות ועל קיומה של כוונת שיתוף ספציפית בנכס".

 

לטענתו, הסעד הנ"ל מתבקש בין היתר לאור האמור בסעיף 11 לפסק דינו של כב' בית המשפט העליון בבג"צ 7900/22, כאשר פסק הדין פורסם ביום 29.06.23 כך שלא ניתן היה להסתמך עליו במסגרת כתב התביעה.

 

       האישה התנגדה להוספת הסעד החלופי בטענה שמדובר ששימוש לרעה בהליכי משפט, שכן האיש עתר לאותו סעד במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה ובקשתו כבר נדחתה. לטענתה פסק הדין שניתן בבג"צ 7900/22 מנוגד לטענותיו של האיש, שכן שם נקבע כי עריכת הסכם עשויה להוות אינדיקציה לכוונת הצדדים לבצע הפרדת רכוש.

 

41. עיון בהחלטת כב' הרשמת מיום 28.09.22 מעלה, שבקשתו של האיש להוספת סעד של "שיתוף ספציפי בנכס חיצוני" נדחתה ע"י כב' הרשמת, תוך שצוין, בין היתר, כדלקמן:

 

"יתרה מכך, דבר לא נטען בכתב התביעה בקשר עם הטענות בדבר "מראית עין" ושינוי בהתנהגות, וכן כוונת שיתוף ספציפית, על-אף שלא היתה כל מניעה להעלותן, בהינתן שהן באות בהלימה, או למצער אינן סותרות, גם את הגרסה העובדתית המקורית. ר' ס' 29-30 לכתב התביעה.

.

יתרה מכך, בהינתן האמור, הרי שהמידע עליו מבסס המבקש את בקשת התיקון, נמצא בידיו, על פניו לכאורה, ומבלי לקבע כאמור כל ממצא עובדתי, במועד הגשת ההליך בחודש יולי 2021, אך הוא בחר בגרסה אחרת, זו שהוצגה בכתב התביעה. כידוע, בהקשר זה, על בית המשפט לשקול את השיהוי שנפל בהגשת הבקשה, ובמקרה דכאן, ללא הצדקה.

ביתר שאת, נכון הדבר בכל הנוגע לטענה בדבר "מראית עין", שינוי בהתנהגות, וכוונת שיתוף ספציפי".

 

האיש בחר שלא לערער על החלטת כב' הרשמת כך שלמעשה מדובר בהחלטה חלוטה.

 

42. אולם, גם אם אבחן את טענת השיתוף הספציפי לגופה – אין בידי לקבלה.

 

עיון בכתב התביעה מעלה כי האיש ציין בשלהי התביעה מטעמו (בסעיף 50 לכתב התביעה מתוך 63 סעיפים), כי הוא זכאי למחצית הזכויות בדירה לאור מצגיה האובייקטיביים של האישה שיצרו אצלו הסתמכות ולאור כוונת שיתוף ספציפי בנכס. עם זאת, האיש בחר לבסס את עילת התביעה שלו על אכיפת הסכם הממון הראשון ואכיפת ההסכם השלישי הנטען.

 

אילו היה האיש סבור שמוקנות לו זכויות בדירה מכוח כוונת שיתוף ספציפי, לא היה צריך להתבסס על הסכם שלישי נטען שהתברר שמעולם לא נחתם ע"י האישה והוריה.

 

זאת ועוד, הפסיקה הדנה בשיתוף ספציפי בנכס חיצוני עוסקת בבני זוג נשואים שחל עליהם חוק יחסי ממון, אולם ניתן להחיל על נכסיהם חיצוניים את הוראות "הדין הכללי", באופן התואם את התא המשפחתי שבו מצוי המאגר הרכושי של בני-הזוג. ראה: רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי נו (6) 175.

 

בבע"מ 1270/23 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 06.09.23) נפסק, כי הלכת השיתוף הספציפי אינה רלוונטית לזוגות שחוק יחסי ממון אינו חל בעניינם, וממילא קיימת האפשרות להחיל לגביהם את חזקת השיתוף ביחס לנכסים חיצוניים.

בבע"מ 1270/23 צוין, כי המשיב כלל לא טען לשיתוף בדירה מכוח דיני השיתוף הזוגי, ובשום שלב לא נקבע כי בני הזוג דנן מקיימים את התנאים לתחולת חזקת השיתוף. עוד הודגש כי דיני החוזים ודיני השיתוף הזוגי הם מערכות דינים נפרדות, שבבסיסן תכליות ורציונלים שונים, כך שיש להבחין בין טענה לשיתוף בנכסים מכוח חזקת השיתוף המבוססת, בעיקרו של דבר, על מאמץ משותף, לבין טענה לקיומו של חוזה קונקרטי תקף ביחס לנכס זה או אחר.

כב' בית המשפט העליון קבע, כי הדין אינו מכיר במוסד של "שיתוף מוחלש", שמשמעותו חלוקת רכוש משותף לצדדים לפי חזקת השיתוף ביחס שאינו שוויוני.  עוד נקבע, כי אף בהנחה שהצדדים סיכמו בעל-פה, שסיוע המשיב בהחזר המשכנתה יזכה אותו בזכויות בדירה – הרי שעניינו בוודאי אינו נמנה עם המקרים הנדירים שבנדירים, המיוחדים ויוצאי הדופן, שבהם קמה "זעקת הגינות" שבכוחה להתגבר על דרישת הכתב הקבועה בחוק המקרקעין.

 

דברים אלו יפים לעניינו. האיש לא טען לשיתוף בדירה מכוח דיני השיתוף הזוגי ולא הוכיח כי הצדדים מקיימים את תנאי תחולת חזקת השיתוף. נהפוך הוא, מהחומר שלפניי עולה כי הצדדים לא קיימו מאמץ משותף אלא האישה נאלצה לשאת לבדה בתשלומי המשכנתה לרבות מרבית הוצאות הבית השוטפות.

 

בכל הנוגע לחוזה קונקרטי שנחתם בין הצדדים – הרי שבין הצדדים נחתמו שני הסכמים, כאשר ההסכם הראשון אותו מבקש האיש לאכוף בוטל ע"י ההסכם השני, ולא קיים כל הסכם שלישי בכתב הקובע אחרת.

לא למותר לציין, כי המקרה שלפניי בוודאי אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם יש להפעיל את "זעקת ההגינות" כדי להתגבר על דרישת הכתב הקבועה בחוק המקרקעין ולהקנות לאיש זכויות בדירה בניגוד לאמור בהסכם השני.

 

לא למותר לציין, כי גם פסק הדין עליו ביקש האיש להסתמך בבג"צ 7900/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (פורסם בנבו, 29.06.23) אינו יכול לסייע בידי האיש.

 

באותו פסק דין נקבע כי עריכת ההסכם על ידי הצדדים עשויה להוות אינדיקציה המעידה על כוונת הצדדים להפריד את רכושם, אולם אין בכך כדי לשלול באופן גורף כוונת שיתוף ספציפי בכל מקרה שבו הצדדים ערכו הסכם, קל וחומר במקרים בהם ההסכם לא אושר או שאינו תקף, בחלוף שנים רבות מעת כריתתו ובמיוחד שהתנהגות הצדדים לאורך השנים יכולה להתפרש כשינוי ההסכם מכוח התנהגות.

 

ראשית, פסק הדין הנ"ל חל על בני זוג נשואים שחל עליהם חוק יחסי ממון.

 

שנית, במקרה שלפניי לא מדובר בהסכם שאינו תקף, שכן במועד שבו הצדדים ערכו את ההסכם השני הם אישרו אותו בפני נוטריון מתוך כוונה להינשא בקרוב, ולא הייתה לנוטריון יכולת לדעת שבסופו של דבר הצדדים לא יינשאו. יתרה מכך, ממילא בני זוג ידועים בציבור אינם חייבים לאשר הסכם ממון בפני בית המשפט כתנאי לתוקפו.

 

שלישית, כפי שפורט לעיל לא השתכנעתי כי התנהגות הצדדים בפועל מלמדת על שינוי ההסכם השני, אלא השתכנעתי כי האישה הייתה נתונה ללחצים בלתי פוסקים מצד האיש בעניין הדירה ופעלה מתוך רצון להרגיע את האיש ולא להיכנס עמו לעימותים.

 

האיש הפנה במסגרת הפסיקה מטעמו גם לפסק דין שניתן בבע"מ 2943/18 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 06.12.2018) שם נקבע כי הסכם ממון בטל מחמת זניחתו על ידי הצדדים.

 

דא עקא, שבאותו מקרה היה הסכם ממון לפיו האישה תמסור ייפוי כוח בלתי חוזר לב"כ האיש להעברת מחצית הזכויות בדירה ע"ש האיש, והצדדים היו אמורים לפתוח חשבון בנק משותף אליו יעבירו את הכנסותיהם וממנו ישלמו את המשכנתה והוצאות ניהול משק הבית. העברת הרישום לא בוצעה, מאחר והאיש לא עמד בחיוביו לפי ההסכם, לא נפתח חשבון בנק משותף והאיש לא השתתף בתשלומי המשכנתה אלא הם שולמו ע"י האישה בלבד. לפיכך פסק כב' בית המשפט העליון, כי מדובר במקרה חריג המצדיק מתן רשות ערעור משיקולי צדק ולמניעת עיוות דין חמור ובוטלה העברת מחצית הזכויות בדירה ליורשיו של האיש.

 

הווה אומר, הרציונל של פסק הדין בבע"מ 2943/18 עניינו הגנה על הצד שנשא לבדו בתשלומי המשכנתה ואי הענקת לזכויות לצד שלא עמד בחיוביו על פי ההסכם. ברי כי אין בפסק הדין הנ"ל כדי לתמוך בהקניית זכויות לאיש שלא עמד בחיוביו לפי הסכם הממון הראשון.

 

לסיכום התביעה הרכושית והתביעה לסילוק יד

 

43. לאור כל האמור לעיל, הנני מוצאת לנכון לדחות את תביעתו של האיש לאכיפת הוראותיו של הסכם הממון הראשון, לרבות כל הסעדים שנכללו בתביעה זו.

 

       כפועל יוצא מהמסקנה שלאיש אין כל זכויות בדירה ברחוב X בעיר Y, הרי שהאישה זכאית לפנותו מדירה זו.

 

       על כן, על האיש לפנות את הדירה בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.

 

44. כאמור, במסגרת הבקשה למתן צו הגנה הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן האיש נותר להתגורר בדירה והוא משלם לאישה מחצית החזרי המשכנתה ומשתתף במחצית דמי השכירות עד לגובה של 3,000 ₪ לחודש, כאשר בתום ההליכים תערך ביניהם התחשבנות כוללת.

       לפיכך ככל שהצדדים לא יגיעו ביניהם להסכמות לעניין אופן ביצוע ההתחשבנות, ככל שיש צורך בכך, יהא רשאי כל צד לנקוט בהליך נפרד לצורך ביצוע ההתחשבנות הכספית.

 

45. באשר להוצאות המשפט – בשים לב למשך ניהול ההליך (למעלה מארבע שנים) ולתוצאותיו, כמו גם לדרך שבה ניהל האיש את ההליך (הגשת הסכם שלישי שהוכח שלא נחתם כדין, בקשה לתיקון כתב התביעה, שינוי גרסאות בתצהירים ועוד), יישא האיש בהוצאות המשפט של האישה לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪ בגין התביעה הרכושית ובסך של 20,000 ₪ בגין התביעה לסילוק יד. סכומים אלו יישאו ריבית שקלית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד הפירעון שיבוצע בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין. 

 

טענות האישה בתביעה הכספית

 

46. בין השנים 2013 – 2014 או בסמוך לכך, האיש הכריח את האישה לקחת עבורו הלוואות על סך 130,000 ₪. ההלוואה נלקחה לצורך עסק שהאיש ביקש להקים. מאחר והאיש היה בזמנו בהליך של פשיטת רגל ולא החזיק בחשבון בנק, הוא לחץ על האישה לקחת עבורו הלוואה.

 

       האיש הקים את העסק החדש ע"ש אדם בשם  י' א' שלמיטב ידיעת האישה שימש "איש קש" לנוכח מגבלות שהוטלו על האיש במסגרת הליך פשיטת הרגל שמנעו ממנו להקים חברה על שמו. מר י' העביר שיקים בסך 60,000 ₪ כבטוחה עבור ההלוואה שנטלה האישה, אולם האישה מעולם לא הפקידה את השיקים בחשבונה אלא השיבה אותם לאיש, וזאת לאור רצונה שלא להיות מעורבת בעניינים שכשרותם מוטלת בספק.

 

 

47. ביום 29.10.2019 נרכש אופנוע עבור האיש, כשלצורך כך ביצעה האישה שתי עסקאות תשלומים משני כרטיסי אשראי בבעלותה בסך כולל של 12,479 ₪. האיש הבטיח שימכור את האופנוע וייתן לאישה את הכספים שיתקבלו מהמכירה. אולם האיש מכר את האופנוע לצדדים שלישיים ולא שיתף את האישה בכספי התמורה כפי שהבטיח וכפי שהיה עליו לעשות.

       האיש מעולם לא הכחיש כי האישה הלוותה לו כספים וכי עליו להשיב את הכספים, והדבר עולה מהתכתבויות בין הצדדים.

       על כן יש לחייב את האיש להשיב לאישה סך של 142,479 ₪ בצירוף הפרשי הצדה וריבית.

      

טענות האיש בתביעה הכספית

 

48. הטענה שהאישה העניקה לאיש "הלוואה" היא טענה משוללת כל יסוד, שנטענה בעלמא ללא ראשית ראיה להוכחת טענת ההלוואה.

       בין הצדדים נחתמו בעבר מספר הסכמים רכושיים, אולם בנוגע לאותה "הלוואה" נטענת לא נחתם כל הסכם, ולא בכדי.

       אין זה סביר שמי שטוענת להפרדה רכושית מוחלטת תעביר לאיש 130,000 ₪ ללא עיגון בכתב.

       אף אם הועברו כספים כלשהם מהאישה לאיש, הרי שכספים אלו לא ניתנו כ"הלוואה" אלא לכל היותר כמתנה וסיוע לבן זוגה כנהוג בין בני זוג.

       אף אם הייתה מוכיחה האישה כי נתנה את הכספים "בהלוואה", אזי עילת התביעה התיישנה בהתאם למועד מתן "ההלוואה", או לכל הפחות יש לדחות את התביעה מפאת שיהוי בלתי סביר בן למעלה משמונה שנים.

 

49. אף אם בית המשפט יקבל את טענותיה של האישה, אין מקום לחייב את האיש בהשבת הכספים, לזאת לאור זכות קיזוז שעומדת לאיש. האישה מודה שקיבלה עוד בשנת 2014 סך של 60,000 ₪ על חשבון אותה "הלוואה" נטענת, אלא שהיא בחרה משיקולי השונים לוותר על הפקדת הכספים בחשבונה.

       כמו כן, האיש זכאי לקזז את כל הכספים שהעביר לאישה במהלך חיי הזוגיות, בין בהעברות בנקאיות, בין בהפקדות של שיקים ובין במתן מזומנים.

 

הכרעה בתביעה הכספית

 

50. לאחר עיון בחומר שלפניי ושמיעת עדויות הצדדים אני מוצאת לנכון להורות על השבת הכספים לידי האישה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

 

האישה צירפה כנספח ג' לתצהירה בתביעה הכספית אסמכתאות על כך שבתאריך 24.05.2013 היא פתחה חשבון בבנק לאומי ונטלה הלוואה בסך 70,000 ₪, וכי בתאריך 21.01.2014 היא נטלה הלוואה בסך 35,000 ₪. כמו כן, צירפה האישה חשבונית על רכישת קטנוע בסך 18,810 ₪ בתאריך 29.10.2019, וכן אישור כי היא שילמה בגין רכישת הקטנוע באמצעות שני כרטיסי אשראי שונים שהיו בבעלותה סך של 6,240 ₪ מכל כרטיס, דהיינו 12,480 ₪.

 

האישה צירפה כנספח ד' לתצהירה בתביעה הכספית התכתבויות בין הצדדים מתאריך 04.09.2017 שם היא כותבת לאיש: "מכירת הדירה וגם זה שהכרחת אותי לקחת הלוואה לא היה בשבילי. זה היה רק בשבילך להגשת השאיפות והמטרות האגואיסטיות שלך. לאגו שלך. להגשמת העצמית שלך ובשביל זה היית מוכן להתעלל לי כל כך הרבה שנים".

האיש משיב: "את באמת מטומטמת... ...אבל עם הייתי מצליח בגדול והיית נוסעת כל יום לחו"ל ומחליפה לוילה היית מדבר אחרת", והאישה ממשיכה: "ואני לא אמרתי לך לא לעשות. אני רק ביקשתי שתעשה בלעדיי. אבל אתה כפית עליי והכרחת אותי ואיימת עליי. אין דרך אחרת שבה אני הייתי לוקחת מאה אלף שקל. רק באיומים!!!".

 

עוד צירפה האישה התכתבויות בין הצדדים מיום 05.04.2021 שם האישה כותבת לאיש: "ידעתי שאתה מרמה. אבל אתה אישיות נפרדת ממני ואיימת עליי שאם לא אתן לך כסף, תפרד ממני. אז מאהבתי הגדולה לקחת 130 אלף בשבילך. בכפייה". והאיש משיב: "לא בכפייה...בהלוואה...ועכשיו מחזיר לך...איפה פה הבעיה", והאישה עונה: "בכפייה ובאיומים. בצורה הכי נוראית שיש".

האישה צירפה גם התכתבויות מפברואר 2021, שם האיש שואל את האישה מה גובה ההלוואה שהיא לקחה לצורך רכישת האופנוע ואז אומר: "אני אמכור את האופנוע...ויתן לך את כסף...זה יכסה את ההלוואה שלקחת + השתתפות ברכב...אני רוצה שהוא ישאר אצלך עד שנמכור את הבית". גם בתאריך 03.05.21 האישה כותבת לאיש כי היא שילמה עבור רכישת האופנוע באמצעות שני כרטיסי אשראי שונים כ-12,500 ₪, והאיש כותב: "מה ששילמת תקבלי חזרה".

האישה צירפה כנספח ו' לתצהיר בתביעה הכספית צילומי שיקים של מר י' א' שנרשמו לטובתה בשנת 2014 בסך כולל של 60,000 ₪, אותם היא בחרה שלא להפקיד בטענה שלא רצתה לקחת חלק בדבר שאינו חוקי.

 

51. מהראיות שצירפה האישה ניתן ללמוד, כי טענות ההגנה של האיש אינן יכולות לעמוד.

 

 

 

       ראשית, האסמכתאות שצורפו כמפורט לעיל מלמדות כי לא מדובר במתנה, שכן האיש מודה מפורשות שמדובר בהלוואה אותו עליו להשיב.

 

יתרה מכך, ניתן לראות כי האישה נאלצה לקחת שתי הלוואות מהבנק ולפצל את עסקת רכישת הקטנוע לשני כרטיסי אשראי שונים על מנת לעמוד בהוצאות הללו, דבר המחזק את הטענה שלא מדובר ברצון להעניק כספים במתנה לאיש, אלא בכספים שהאישה נאלצה להעביר לאיש לפי דרישתו.

 

גם העובדה שהאיש ביקש להשיב לידי האישה בשנת 2014 סך של 60,000 ₪ באמצעות שיקים של צד ג' מלמדת על כך שהאיש ידע שלא מדובר במתנה. אמנם, האישה בחרה שלא להפקיד את השיקים הנ"ל על מנת שלא להסתבך בעסקה שכשרותה מוטלת בספק, אולם האיש יכול היה לפדות את השיקים ולהעביר את הכסף לאישה בדרך אחרת, אולם הוא בחר שלא לעשות כן.

 

       שנית, גם טענת ההתיישנות או השיהוי אינה יכולה לעמוד, שכן האיש הודה במפורש בכתב בקיום זכותה של האישה לקבל את הכספים בחזרה בשנת 2021, כך שתקופת ההתיישנות מתחילה להימנות מחדש ביום ההודאה. ראה: סעיף 9 לחוק ההתיישנות התשי"ח- 1958.

       כמו כן, לא ניתן לצפות מהאישה לנקוט בהליכים כנגד האיש לגביית הלוואה כל זמן שהצדדים חיו בזוגיות תחת קורת גג אחת.

 

       לא למותר לציין כי העובדה שהאישה עמדה על השבת הכספים בסך 130,000 ש"ח ועל השבת כספי רכישת הקטנוע מלמדת אף היא על העדר השיתוף בין הצדדים ועל העובדה שהצדדים נהגו בפועל לפי הסכם הממון השני. שכן אין זה סביר שהאישה תסכים לשתף את האיש בזכויות בדירה שהיא מימנה לבד את רכישתה, אולם תעמוד על השבת כספים בסכומים נמוכים בהרבה.

 

52. יצוין כי לגבי רכישת הקטנוע, האישה שילמה סך של 6,240 ₪ בכל כרטיס כך שהוגשה אסמכתה לגבי מלוא סכום הרכישה.

האיש הודה בסעיף 52 לכתב ההגנה כי הוא הבטיח למכור את האופנוע ולסייע לסלק את ההלוואה שנטלה האישה, כך שיש הודאה מטעם האיש גם ביחס למועד בו היה עליו להשיב את הכספים, קרי לכל המאוחר במועד מכירת האופנוע, שכבר נמכר על ידו.

האיש אמנם טען, כי הבטחה זו ניתנה בטרם החלה להתכחש האישה לזכויותיו הרכושיות, אלא שלאור המסקנה אליה הגעתי לפיה לאיש אין זכויות רכושיות בדירה, ברי כי האיש אינו רשאי להתנות את תשלום החזר ההלוואה בקבלת זכויות שאינן מגיעות לו בדירה.

 

בחקירתו טען האיש, כי למעשה הוא זה שקנה את האופנוע מכספים שלו וכי כל חודש הוא העביר לאישה כספים במזומן (ראה: עמ' 75 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 20-8) אלא שטענה זו אינה נתמכה בראשית ראיה, ואף אינה מתיישבת עם הודאת האיש שהבטיח למכור את האופנוע ולהשיב לאישה את כספה בחזרה.

 

53. לגבי ההלוואה שניתנה לאיש לצורך הקמת עסק, האישה טענה כי הלוותה לאיש 130,000 ₪ אולם צירפה אסמכתאות על נטילת סך כולל של 105,000 ₪ מהבנק.

 

       האיש טען בחקירתו, כי האישה לא נתנה לו הלוואות שכן הצדדים פעלו בשותפות, אולם בהמשך העיד כי האישה נתנה 70,000 ₪ לא' (הכוונה לא' י' – מ"ו) לצורך הקמת העסק, אולם סירבה לקבל ממנו את הכסף בחזרה. אגב בחקירה העלה האיש את הטענה שהאישה לא רצתה שייכנס כסף לחשבונה, על מנת שלא להפסיד הטבות מהעירייה, אולם מדובר בטענה חדשה שנותרה בעלמא. האיש לא הבהיר לאילו הטבות הייתה האישה זכאית, ומדוע הייתה עלולה להפסידן אילו הייתה מקבלת חזרה את כספי ההלוואה ראה: מעמ' 45 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 4 ועד עמ' 46 ש' 7.

 

       מכל מקום, אין כל היגיון בכך שהאישה תיתן לאדם זר 70,000 ש"ח, וברי כי הכסף הנ"ל היה מיועד לאיש עצמו והוא זה שהיה צריך לדאוג להשיב לאישה את הכסף. גם במסגרת ההתכתבויות בין הצדדים, האיש מבטיח להשיב את הכספים לאישה ולא טוען שעליה לפנות לצד ג' לצורך כך.

 

       כאשר האיש נשאל בחקירתו לגבי ההתכתבות שבה הוא מבטיח להשיב לאישה סך של 130,000 ₪ טען, כי הדבר נאמר בצורה צינית וכי הוא היה מוכן לתת לאישה אף כספים נוספים בסך 50,000 ₪ ובלבד שתהא הסכמה על מכירת הדירה. לדבריו, הוא בכלל לא יודע כיצד האישה הגיעה לסך של 130,000 ₪, אולם היה מוכן לשלם זאת כדי לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. בהמשך טען האיש כי האישה נתנה לו את הכספים כ"השקעה משותפת". לדבריו, אילו העסק היה מצליח האישה הייתה מרוצה, ורק בגלל שהעסק כשל, האישה טוענת שאין לה קשר לכך. ראה: מעמ' 69 לפרוטוקול מיום 30.12.24 ש' 3 ועד עמ' 73 ש' 5.

אולם, גם הטענה לשותפות עסקית לא הוכחה, אלא להפך מהתכתבויות בין הצדדים עולה כי האישה לא רצתה שום קשר לעסק שהקים האיש, ולכן גם לא רצתה לקבל את השיקים של השותף.

       האישה העידה כי היא לא הסכימה לקחת שיקים השייכים לאדם שהיא לא מכירה, שכן מי שצריך להשיב לה את הכסף זה האיש עצמו ו"אני לא אפקיד צ'קים של קוף". ראה: עמ' 130 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 15-3.

 

       האישה העידה, כי היא נטלה 105,000 ₪ בהלוואות מהבנק ואילו סך של 25,000 ₪ ניתן לאיש במזומן. האישה הודתה שאין לה אסמכתה לנטילת הלוואה בסך 25,000 ₪ אלא שלדבריה בכל ההתכתבויות בין הצדדים דובר על 130,000 ש"ח ראה: עמ' 128 לפרוט' מיום 14.05.25 ש' 26-13.

 

לדבריה בעת שהאיש הכריח אותה ליטול עבורו הלוואות לא היה לכך שום קשר לדירה, אלא מדובר היה בהלוואה שעומדת בפני עצמה.

האיש העידה, כי היא דרשה את החזר ההלוואה החל משנת 2014, אולם האיש כל הזמן הבטיח להשיב את ההלוואה כשיהיה לו כסף, ורק לקראת סוף מערכת היחסים הוא המציא תנאי חדש שזה ישולם מכספי מכירת הדירה, תנאי שהיא לא הסכימה לו. ראה: עמ' 129 לפרוטוקול מיום 14.05.25 ש' 34-1.

 

       גם לעניין זה אני מקבלת את טענת האישה כי לא ניתן להתנות את החזר ההלוואות בכך שהאישה תיתן לאיש זכויות בדירה שאינן מגיעות לו.

 

54. לאור כל האמור לעיל אני מוצאת לנכון להיעתר למלוא התביעה הכספית שהגישה האישה, שכן קיימת הודאת בעל דין במסגרת ההתכתבויות בין הצדדים בגובה הסכומים ובצורך להשיבם.

 

ערה אני לכך שאין בין הצדדים הסכמה על שיעור ההצמדה והריבית. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהאישה נאלצה לקחת הלוואות לצורך העברת הכספים לאיש ונשאה בעצמה בעלויות הכרוכות בכך (ראה: נספח ג' לתצהיר האישה בתביעה הכספית).

כמו כן, גם אם אקח בחשבון כי כל עוד הצדדים ניהלו זוגיות, האישה הייתה מוכנה להמתין עם מועד השבת הלוואות, הרי שיש לראות את מועד הגשת התביעה כמועד שבו הביעה האישה את דעתה שהיא מעוניינת בהשבת הכספים לאלתר וללא ארכות נוספות.

 

לפיכך, אני מוצאת לנכון לקבוע כי הסך של 142,479 ₪ יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ביום 06.12.2021 ועד למועד ביצוע התשלום בפועל שיבוצע בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.

כמו כן, בגין התביעה הכספית יישא האיש בהוצאות משפט של האישה ובשכ"ט עו"ד בסך כולל 20,000, שיישא ריבית שקלית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד הפירעון שיבוצע  בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין. 

 

55. המזכירות תסרוק את פסק הדין גם לתיק הקשור ותסגור את התיקים התלויים ועומדים.

       פסק הדין מותר לפרסום בהעדר פרטים מזהים

 

ניתן היום,  כ"ח שבט תשפ"ו, 15 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.