הנאשם
1. הנאשם, יעקב קרקובר, יליד 1949, עורך דין ונוטריון, עוסק מזה למעלה מ-20 שנים בעריכת דין, ועיקר התמחותו בתחום דיני המקרקעין.
העבירות
2. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בכל 13 העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כדלקמן:
הכנה וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים - לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") ( 3 עבירות); שימוש במרמה ערמה ותחבולה - לפי סעיף 220(5) לפקודה ( 4 עבירות); מסירת ידיעה כוזבת או מסמך הכולל ידיעה כוזבת - לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף (להלן: "חוק המע"מ); הכנה ניהול וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים - לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק המע"מ; שימוש במרמה ותחבולה - לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק המע"מ; השמטת הכנסות מדו"ח שנערך על פי הפקודה - לפי סעיף 220(1) לפקודה ( 2 עבירות); מסירת הצהרה ביודעין שאינה נכונה - לפי סעיף 98(ג) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין").
נסיבות העבירות
3. נסיבות העבירות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ואין צורך לחזור עליהן במלואן.
עם זאת, בשל חשיבות השלכותיהן על גזירת הדין, יפורטו להלן, תמצית הנסיבות הרלוונטיות, כדלקמן:
הנאשם הורשע בהעלמת הכנסות שהיו לו מעיסוק בקבלנות בניין - עיסוק שעליו לא דווח לפקיד השומה - וממכירת דירות, משך תקופה של 4 שנים, משנת 1998 עד שנת 2002, בסכום כולל של 4,991,016 ש"ח.
עוד הורשע הנאשם באי דיווח ובהימנעות מתשלום מע"מ, בגין מכירת הדירות, בסך של 609,237 ש"ח.
לצורך הסתרת עיסוקו כקבלן בניין בונה, ולצורך העלמת הכנסותיו מעסקאות מכירת דירות, ועל מנת להתחמק מתשלום מס, השתמש הנאשם, מתחילת הדרך ועד סופה, בשלל אמצעי מרמה, כזב, תכסיסים ותחבולות, הן כלפי שלטונות המס, והן כלפי רוכשי הדירות, כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין, ובעיקר אלה:
למרות שהנאשם רכש, לבדו ובעצמו, בשנת 1998, מגרש ברחובות, במסגרת עסקת קומבינציה, ערך הנאשם חוזה כוזב, לפיו כביכול, ביחד עמו, רכשו שניים נוספים את הזכויות במגרש, כביכול, במסגרת עמותה, שלא הייתה ולא נבראה, וכל קיומה בדמיונו הפורה של הנאשם.
בהתאם, הגיש הנאשם הצהרה כוזבת למשרדי מיסוי מקרקעין לפיה, רוכשי המגרש הם שלושה.
בהמשך, בין השנים 1998-1999, מכר הנאשם דירות בבניין שהוקם על המגרש.
לצורך הכשרת קיומה, כביכול, של העמותה, ועל מנת להתחמק מתשלום מס על מכירת הדירות, פיצל הנאשם, באופן פיקטיבי וכוזב, את הסכמי מכירת הדירות, לשני הסכמים. הסכם אחד, כביכול, למכירת זכויות במגרש והסכם שני, כביכול, לרכישת שירותי בנייה.
בהתאם, הכין והגיש הנאשם לשלטונות מיסוי מקרקעין הצהרות כוזבות על מכירה, כביכול, של חלקים יחסיים מן הקרקע.
באמצעות דיווחים כוזבים אלה השלים הנאשם את המצג השיקרי של העסקאות, ותוך כדי כך, איפשר השגת הקלה במס רכישה, לרוכשי הדירות.
הנאשם, בתחכומו כי רב, השתמש באמצעי זה של חסכון במס רכישה, כ"פתיון" לשכנוע הרוכשים לחתום על חוזים מפוצלים, למרות שבפועל נקשרו בעסקה אחת של רכישת דירה.
במהלך השנים 1998-2001, קיבל הנאשם תקבולים על חשבון מכירת הדירות.