פלוני נ' מגן דוד אדום ואח'

תביעה נזיקית שעניינה נזקים שנגרמו במהלך הליך חירום רפואי.רקע עובדתי -

1. ביום 28.6.2014 בשעה 13:00 לערך, נסע התובע, מר ג' (להלן: "התובע") בליווי רעייתו דאז, הגב' ג' (להלן: "אשת התובע לשעבר") למוקד הרפואי של קופת חולים מכבי (להלן: "נתבעת 2" או "קופת החולים"), באחד מהסניפים באזור הצפון (להלן: "הסניף"), וזאת עקב כאבים בחזה.

2. עם הגיעו לסניף, התובע התמוטט בסמוך לכניסה לסניף. אין חולק כי לסניף מוביל גרם מדרגות (להלן: "גרם המדרגות"), וכי קיימים במקום מעקות שעשויים ברזל, הן כחלק ממאחז היד של גרם המדרגות והן מעקות המפרידים בין המדרכה לכביש. לטענת התובע, הוא התמוטט ליד אחד מהמעקות (להלן: "המעקה"), ועל טענה עובדתית זו עוד נרחיב בהמשך.

3. מוסכם כי מזג האוויר ששרר באותו יום היה חם, והתובע היה לבוש בחולצה קצרה, מכנסיים קצרים ונעל כפכפי אצבע.

4. אשת התובע לשעבר קראה מיד לעזרה, והצוות הרפואי של קופת החולים שהיה בסניף הגיע למקום והגיש טיפול ראשוני לתובע. במקביל, הוזעק למקום אמבולנס טיפול נמרץ (אט"ן) של מגן דוד אדום (להלן: "נתבעת 1" או "מד"א"). עם הגעת צוות מד"א, החל הצוות בביצוע פעולות החייאה מתקדמות, כולל טיפול תרופתי ודפיברילציה (הַפְעָמָה), כאשר התובע שכוב על המדרכה.

5. לאחר כ-45 דקות של פעולות החייאה (להלן: "ההחייאה"), על ידי כמה אנשי צוות, נצפו סימני חיים חיוביים אצל התובע, המתבטאים בחזרת דופק. התובע הועבר באמבולנס להמשך טיפול בבית החולים רמב"ם, שם אושפז ביחידה לטיפול נמרץ ועבר הליך צנתור. במהלך הטיפול הרפואי, התגלו כוויות מופשטות בדרגה 2-3 בפלג גופו האחורי של התובע, בהיקף של כ-30% משטח גופו – מאחורי הראש, בגב עליון ותחתון, מרפקים ואמות, אזור העכוזים, השוקיים וכן כוויות ופציעות בכפות הרגליים והעקבים (להלן: "הכוויות").

6. בעקבות פציעותיו, אושפז התובע למשך חודשיים, במהלכם נזקק לניתוחי השתלות עור והטריות. בתום תקופה זו, הועבר התובע למחלקת השיקום בבית חולים בני ציון להמשך טיפול.

7. הצדדים בתיק חלוקים לגבי מצבו הרפואי של התובע, לגבי השאלה אם נותרה לו נכות, ואם כן - לגבי שיעורה, אך בעיקר חלוקים הם באשר לנסיבות גרימת הכוויות ובשאלת האחריות הנטענת לגרימת הכוויות, והכל כפי שיפורט.

   תמצית טענות התובע –

8. שאלת הנסיבות והאחריות - התובע טוען כי התנהלות שתי הנתבעות (להלן ביחד: "הנתבעות") במהלך ההחייאה הייתה רשלנית, חסרת זהירות, חסרת מיומנות, פזיזה ואדישה, בניגוד לפרוצדורה רפואית מקובלת ולסטנדרטים הנדרשים. התובע מבסס את תביעתו על קיומן של חובות זהירות מושגית וקונקרטית מצד הנתבעות כלפיו. חובות אלו נובעות מעצם היותן מוסד רפואי וצוות רפואי המעניק טיפול, כאשר היה עליהן לצפות את הנזק האפשרי מביצוע פעולות החייאה על מדרכה לוהטת בתנאי מזג אוויר חמים. בפתח טענותיו, מדגיש התובע את הכרתו בכך שהנתבעות הצילו את חייו, אולם טוען כי במהלך פעולות ההצלה נגרמו לו נזקים משמעותיים שניתן היה למנוע. לשיטתו, אף אם הייתה החייאה מוצלחת, עדיין יש לבחון אם במהלכה הייתה רשלנות; שכן, מטרת ההחייאה כפולה: להצליח בהחזרת המטופל לחיים תקינים ככל הניתן, וכן להגן עליו מפני נזקים. הוא מדגיש כי עניינה של תביעה זו ברשלנות בהגשמת המטרה השנייה.