פס"ד בהתנגדות לצוואת מנוח

זה עוסק בתוקף צוואת המנוח מ' כ' ז"ל, צוואה בפני עדים מיום 12.3.2020 (להלן – ""המנוח" ו –"הצוואה"). המנוח הלך לעולמו בתאריך 00.00.2021 בי' בהיותו בן 85. המנוח היה גרוש משנת 2005 והוא היה אביהם של הצדדים שהם אחים.

רקע ותמצית טענות הצדדים

על פי הצוואה, יורשיו של המנוח הם שלושת ילדיו, אולם לא בחלקים שווים. התובעים קיבלו בחלקים שווים את נכס המקרקעין של המנוח לצד כספים בחשבונות בנק ואת יתר "הרכוש המצווה". הנתבעת (להלן: "המתנגדת") קיבלה יחד עם התובעים בחלקים שווים כספים בפוליסת ביטוח ואילו מיתר רכוש המנוח (שכלל נכס המקרקעין) נושלה המתנגדת.

המתנגדת טענה, כי המנוח לא היה כשיר לצוות, או לערוך צוואה וזאת נוכח מצבו הפיסי והקוגניטיבי. נטען, כי כבר בשנת 2017 חלה המנוח בדמנציה וסבל מלקות שמיעה וקריאה בגינה, לא ידע להבחין בטיבה של צוואה. לצד זאת, טענה המתנגדת שיש לבטל את הצוואה נוכח השפעה בלתי הוגנת, תחבולה ותרמית מצד התובעים שלכל אורך הדרך תכננו לנשלה מירושת אביה. כמו-כן, טענה המתנגדת, כי הצוואה פגומה מבחינה צורנית וחסרה את אישור העדים לפיו המנוח הצהיר בפניהם שזו צוואתו.

התובעים טענו בתגובתם שלא בכדי ציווה המנוח את עיקר רכושו להם. התובעים טיפלו במנוח וסעדו אותו. תובע 2 אף התגורר בצמוד לו. לעומת זאת, לאורך השנים המתנגדת התנהגה כלפי המנוח באופן מחפיר, רבה עמו תדיר וכחצי שנה טרם חתימת הצוואה שלחה לו מסרונים, שבהם כינתה אותו, "טיפש ועקשן, בריון וטרוריסט, מפלצת, מרושע, קמצן גנב ושקרן".

בכל הנטען כלפי מצבו הרפואי והמנטלי של המנוח, טענו התובעים כי שלושה ימים לאחר עריכת הצוואה, קרי בתאריך 15.3.20, נבדק המנוח בידי מומחה לפסיכיאטריה, הפסיכוגריאטר – ד"ר איליה גורביץ' וזה מצא את המנוח כבעל שיפוט תקין ובעל מסוגלות לקבל החלטות ענייניות. מומחה זה אישר למנוח לחתום על ייפוי כוח מתמשך ועל צוואה בהיותו "בדעה צלולה" ומודע להשלכות מעשיו. התובעים טענו, כי היה זה המנוח שיזם את עריכת הצוואה ולא הייתה להם כל מעורבות, או השפעה על המנוח בעניין זה. המנוח עמד על רצונו ולא נמנע ממנו כל קשר עם צד שלישי ולרבות עם המתנגדת. התובעים הדגישו את יכולותיו העצמאיות של המנוח טרם עריכת הצוואה, על אף קשייו הפיסיים.

יצוין, כי בשנת 2006 ערך המנוח צוואה קודמת שבה הוריש את רכושו לצדדים באופן שהתובע יקבל 40% מרכושו, התובעת 30% והמתנגדת 30%. לשיטת המתנגדת יש לבטל את הצוואה המאוחרת ולשוב ולקיים את הצוואה משנת 2006.

המתנגדת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וכן תצהיר מטעמו של "הדוד מר נ" וכן תצהיר נוסף מטעמה של "הדודה גב' ל". התובעים הגישו את תצהירי עדותם הראשית והם הסתמכו על חוות דעת מומחה בית המשפט שמונה לשם בחינת כשירות המנוח לצוות – פרופ' אפרים יאול והן על תעודת הרופא של ד"ר איליה גורביץ' הנזכרת.

בדיוני שמיעת הראיות שנערכו לפניי בחודש נובמבר 2025 העידו התובעים והמתנגדת, הגב' ל' ומר נ'. כמו-כן נחקרו המומחה הרפואיים ד"ר גורביץ' ופרו' יאול וכן עורך הדין שערך את הצוואה- עמיר דורון.

אחת מן העובדות שנחזה שאינה שנויה במחלוקת היא שהמנוח סבל עוד בצעירותו מלקות שמיעה. עם זאת, מדובר היה באדם פעיל וחד מחשבה. הצדדים כינו אותו "גאון" אוטודידקט שהיה בעל מקצוע בחסד ותמיד שמר על עצמאותו המחשבתית. המנוח התגורר בגפו בבית המגורים ונהג לגבות דמי שכירות משוכרים שהתגוררו ביחידות דיור שקיימות שם. עוד עובדה שאינה שנויה במחלוקת היא שלאורך השנים יחסי הצדדים היו עכורים. המתנגדת חשה עלבון גדול נוכח העובדה, כי נחתמה צוואה מאוחרת שלא בידיעתה ואף ייפוי כוח מתמשך לטובת התובעים. המתנגדת אף ניהלה הליך אפוטרופסות שבמסגרתו עתרה לקיים זמני שהות עם המנוח משום שטענה כי התובעים מונעים ממנה לפגוש אותו. בתסקיר עו"ס לחוק חוסים ואפוטרופסות נכתב כי "מדובר במשפחה בה מתקיימת מערכת יחסים סבוכה".

בתצהיר עדותה הראשית טענה המתנגדת, כי היא גדלה בבית מלא ריבים בין ההורים, בין ההורים לילדיהם ובין הילדים לבין עצמם. הוויכוחים והריבים היו צורמים מאוד. המתנגדת טענה שבין התובעים (האחות והאח) קיימת מערכת יחסית של "סימביוזה משפחתית" ואין למעשה הפרדה בין התובעת לתובע. לטענת המתנגדת, התובעת שולטת בתובע ואין לו מחשבה עצמאית, או מסוגלות לנהל את ענייניו באופן עצמאי. מן הצד השני של המתרס, התובעים טענו בתצהיריהם שהמתנגדת נהגה להסתכסך תדיר עם אביה ואמה המנוחים והייתה מנתקת עמם את הקשר לתקופות ממושכות. המתנגדת שלחה לעיתים מזומנות הודעות טקסט פוגעניות במיוחד להוריה וגם להם. עד כאן - בתמצית הקיצור – פירוט הרקע משפחתי וטענות הצדדים באורח כללי.

כשרות המנוח לצוות

נעבר עתה לדון בטענות המתנגדת באשר לכשרות המנוח לצוות. לשיטת המתנגדת, המנוח לקה באלצהיימר וזאת החל משנת 2017. לצד מחלה זו, המנוח סבל מלקות בשמיעה. המתנגדת טענה, כי היא אף הודיעה לתובע בחודש אוגוסט 2017, כי לדעתה המנוח לא כשיר יותר ללכת לבדו וכי צריך לדאוג לו לעזרה צמודה. בשנים 2018-2019 מצבו של המנוח התדרדר והוא סבל מהזיות ומצבי רוח משתנים. כך למשל, המנוח הזה שמנסים להרעילו. בזמן אמת, המתנגדת לא הבינה כי מדובר בדמנציה, או במחלת אלצהיימר, אלא רק שנים לאחר מותו ולאחר שבחנה את הנושא ולמדה אותו כנדרש בכוחות עצמה, היא הסיקה שאביה חלה במחלת האלצהיימר. כך או כך, מצבו של המנוח התדרדר במשך שנים והמתנגדת טענה, כי המנוח הזה דברים ותודעתו נפגעה מאוד. כל זאת עד אשר הוכרז בחודש יוני 2020 כ"לא כשיר" וייפוי הכוח המתמשך שניתן לתובעים נכנס לפעולה.

עוד טענה המתנגדת בנושא כשירות המנוח, כי הלה עשה הכל כדי להסתיר מהמערכת הרפואית את מחלתו וזאת מפאת רצונו להגן על יכולתו להחזיק ברישיון נהיגה. נטען גם, כי הדמנציה התפרצה לסירוגין כשלעיתים המנוח היה בצד של המתנגדת ולעיתים בצד של התובעת. המתנגדת צירפה גיליון רפואי מיום 21.8.19 ובו סיכום ביקור המנוח אצל ד"ר משה ליפשיץ רופא אורטופד שבדק את המנוח עקב כאבים בברך. רופא זה ציין בסיכום הביקור, כי הוא אינו ממליץ "להחליף את הברך בגלל דמנסיה (כך במקור ע.א.) חמורה שיכולה להחמיר עד לאחר הניתוח". המתנגדת טענה גם שהמנוח לא היה כשיר לחתום על צוואה בחודש מרץ 2020, עקב חוסר יכולתו לשמוע וחוסר יכולת זה השפיע על תפקודי המוח. לכן, לשיטת המתנגדת המנוח לא היה כשיר לחתום על צוואה בתאריך 12.3.20.

התובעים דוחים את טענות המתנגדת. לטענתם, בין המתנגדת למנוח שרר נתק מאז חודש ספטמבר 2019 ועד לחודש ינואר 2020. התובעים סייעו למנוח וטיפלו בכל צרכיו. בין היתר, התובעים דאגו למנוח למכשיר שמיעה, ליוו אותו לרופאים ולבדיקות שונות סביב מחלת הסרטן שחלה בה. התובע שהתגורר בקומת המרתף בבית מגורי המנוח היה מקורב אליו וטיפל בו באורח מסור ואחראי. אמנם מפעם לפעם, המנוח נזקק לעזרה, אך המנוח היה עצמאי לחלוטין, בישל לעצמו, נהג, הקפיד על עריכת חשבונות מול השוכרים, תחזק כנדרש את בית המגורים ועמד על דעתו בכל עניין. היה זה המנוח שביקש לערוך ייפוי כוח מתמשך וצוואה מחודשת ולתובעים לא הייתה דעה בנושא.

התובעים טענו, כי במועד עריכת הצוואה המנוח היה כשיר מבחינה קוגניטיבית ופיזית לערוך את הצוואה. אמנם המנוח סבל מדמנציה, אך זו הייתה בדרגה נמוכה ולא משמעותית והוא הכיר בטיבה של צוואה. בעניין זה, מסתמכים התובעים בעיקר על תעודת רופא מטעמו של ד"ר גורביץ אשר כאמור בדק את המנוח בתאריך 15.3.20 (שלושה ימים לאחר כתיבת הצוואה). בתעודת רופא זו נכתב, כי "בדקתי אדם מבוגר עם ירידה הדרגתית קלה יחסית וחירשות. הוא מתפקד כעצמאי והיום בדקתי אותו בשאלת כשירות. בבדיקה לא גיליתי הפרעה נפשית מג'ורית. ללא סימני דמנציה מתקדמת קשיי זיכרון לא פוגעים ביכולתו לזהות יורשים או להבין איזה רכוש שייך לו. השיפוט שלו תקין והוא מסוגל לקבל החלטות הגיוניות בנוגע לענייניו. הנבדק מסוגל להבין הסברים ולהפנים אותם. לאחר שבדקתי את מר כ' היום אני מאשר לו לחתום על יפוי כוח מתמשך ועל צוואה ומעיד כי הוא בדעה צלולה ומודע להשלכות מעשיו".

המותב הקודם שדן בתיק- כבוד השופט הבכיר איתי כץ, מינה את פרופ' אפרים יאול כמומחה בית המשפט לשם הערכת "מצב תפקודי של המנוח" וחוות דעתו הוגשה לתיק בית המשפט בתאריך 4.5.23. בחוות דעתו סקר מומחה בית המשפט את המסמכים שעמדו לרשותו טרם עריכת חוות הדעת. בין היתר, הפנה המומחה לסיכום הביקור אצל ד"ר ליפשיץ הנזכר למעלה וגם לחוות דעת רפואית של פרו' חייצ'יק שהיא גריאטרית. המומחה התייחס בחוות דעתו גם לתעודת הרופא של ד"ר גורביץ.

המומחה ציין בחוות דעתו, כי המנוח סבל בין היתר ממחלה עורקית חסימתית, אי ספיקת כליות וסרטן הפרוסטטה עם גרורות לבלוטות הלימפה. זאת לצד יתר לחץ דם היפרליפידמיה ובעיות שמיעה ש"משפיעה על התקשורת". בחוות דעת המומחה נעשה ניסיון ליישב את הסתירה בין שתי חוות דעת רפואיות (המונח "חוות דעת" במקור) . מצד אחד, חוות דעתו של ד"ר גורביץ מתאריך 15.3.20 שביצע למנוח מבחן MMSE והניקוד בו היה 18/30 לצד סיכום, כי המנוח כשיר, לעומת חוות דעתה של פרופ' חייצ'יק מתאריך 21.6.20 שם נכתב "יש ירידה קשה בשמיעה. לאחרונה ירידה קשה בזיכרון והתפקוד. במבחן המיני מנטל קיבל ניקוד של 13/30 איננו כשיר לנהיגה. בשל כך זקוק להשגחה ועזרה 24/7".

המומחה ציין בחוות דעתו שהסתירה בין שתי חוות הדעת תמוהה, שהרי הפער בין השתיים גדול מאוד והן ניתנו בהפרש של כשלושה חודשים האחת מן השנייה. המומחה כותב, כי התפקוד המנטלי ירד בשלושה חודשים באופן משמעותי מה ששלל את יכולת המנוח לנהוג. המומחה ציין, כי את הסתירה ניתן להסביר בגורמי הסיכון הקרדיו וסקולרים שהמנוח סבל מהם (יתר לחץ דם, היפרליפידמיה, מחלה עורקית חסימתית ועישון). גורמי סיכון אלו פוגעים בכלי הדם המוחיים. המומחה הניח שייתכן שהופיעו אירועים מוחיים וסתימות חדשות במוח, אך אין תיעוד לכך. בסוף חוות דעתו קבע המומחה שהמנוח "סבל בסוף ימיו מדמנציה מסוג אלצהיימר ומרכיב וסקולרי מוחי. ערך ייפוי כוח מתמשך לפי המלצת הפסיכיאטר ד"ר גורביץ בתאריך 15.3.20 ומתאריך 17.1.21 נכנס לתוקפו לפי המלצת פרופ' חייצ'יק".

למומחה הופנו שאלות הבהרה מטעם הצדדים והוא ענה עליהן. בין היתר ענה המומחה, כי אילו הייתה מובאת לפניו עדות לכך שבתקופה הסמוכה לעריכת הצוואה המנוח נהג ברכב ברחבי י' ומחוץ לעיר ללא תוכנת GPS, בישל, ערך קניות וביצע עבודות אינסטלציה בביתו הוא היה קובע שהמנוח ביצע תפקודים שונים הדורשים אינטגרציה גבוהה. המומחה טען שעדות זו לא הובאה לפניו.

עד כאן פירוט עיקר טענות הצדדים והראיות הרפואיות באשר לטענת העדר הכשירות. להלן תוכרע שאלת הכשירות על רקע הטענות הנ"ל, חקירות המומחים וחקירות יתר העדים שנשמעו לפניי בדיוני שמיעת הראיות. קודם, אפרט בתמצית את הפן המשפטי הנוגע לעניין.

קיימת חזקת כשרות לפיה כל אדם כשר לבצע פעולות משפטיות, לרבות עריכת צוואה, אלא אם כשרות זו הוגבלה או נשללה כדין, בחוק או בפסק דין. ראו: סעיפים 1 ו 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ת"ע (ב"ש) 57565-01-17 ג.ב נ' ש.ב, (17.11.20). לכל אדם הזכות לצוות את רכושו לאחר מותו למי שיחפוץ. זכות זו היא חלק מכבוד האדם וברצון לקיים את האוטונומיה של הפרט בבחינת "מצווה לקיים את דברי המת" (ראו עניין 57565-01-17 הנ"ל בסעיף 14).

סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 קובע, כי צוואה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה. נקבע בפסיקה, כי יש לפרש את היעדר היכולת להבחין בטיבה של צוואה לפי שלושה פרמטרים מרכזיים: האחד - מודעות המצווה לעריכת הצוואה, השני - ידיעתו בדבר היקף רכוש, השלישי – מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה ביחס ליורשיו. בחינת כושרו של המנוח לצוות נעשית לפי בחינת מועד עריכת הצוואה, לא לפני ולא אחרי. יש מועד מוגדר שלגביו יש לקבוע את כושרו של המנוח לצוות. ראו: ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101, ועניין 57565-01-17 הנ"ל בסעיף 14.

באשר לנטל ההוכחה, נקבע שעל כתפי המתנגד לצוואה מוטל נטל הוכחה כבד לסתירת החזקות הנ"ל ועל המתנגד לבסס את התנגדותו למועד המוגדר בו נערכה הצוואה ואין די בראיות המצביעות על מצבו של המנוח במועדים סמוכים, המאוחרים או מוקדמים למועד החתימה. (ת"ע (חי') 5737-06-16 א' י' נ' ע' ר', (7.5.19) והמובאות שם בסעיף 21 וכן ת"ע (י-ם) 32201-10-17 ש.א. נ' י.ע, (30.8.20) והמובאות שם בסעיף 26). נקבע כי מי שטוען להיעדר כשרות, עליו להוכיח טענה זו באמצעות ראיות ממשיות וברורות, כאשר הנטל המוטל עליו הינו כבד ביותר. ראו: ע"א 5185/93היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318 (1995)‏ ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל, פ"ד מג(1) 760 (1989)‏‏;

לאחר עיון, חשיבה ושקילה, הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידה של המתנגדת לעמוד בנטל ההוכחה ולשכנע, כי במועד עריכת הצוואה, קרי בתאריך 12.3.20 נעדר המנוח כושר מנטלי להבין טיבה של צוואה. להלן אנמק מסקנתי זו.

ראיה משמעותית שהביאו התובעים לביסוס כשירות המנוח לצוות היא תעודת הרופא של ד"ר איליה גורביץ אשר נחקר על אודותיה לפניי בתאריך 4.11.25. תעודת רופא זו נערכה כאמור בתאריך 15.3.20, כלומר שלושה ימים לאחר חתימת הצוואה.

ממצאיו של ד"ר גורביץ ברורים וחדים. מסקנתו הרפואית לאחר בדיקת המנוח הייתה שהמנוח אמנם סבל מדמנציה וירידה קוגניטיבית הדרגתית, אולם זו קלה יחסית. ד"ר גורביץ בדק את המנוח והתרשם ממנו באורח בלתי אמצעי. בבדיקה שוחח עם המנוח וערך לו את מבחן המיני מנטל MMSE בו קיבל את הציון 18/30. ד"ר גורביץ ציין תחת הכותרת "בבדיקה" כי המנוח "מסודר בהופעתו החיצונית. שקט, רגוע. יוצר קשר עין ומשתף פעולה. אפקט תואם. נראה אנרגטי ומעורב במתרחש". ד"ר גורביץ התרשם שהמנוח מודע להיקף רכושו והוא מכיר את בני המשפחה שלהם הוא ציווה את רכושו (בכלל זה המתנגדת).

בתעודת רופא זו ישנה התייחסות לסוגית ירידת הזיכרון וד"ר גורביץ אכן הבחין שלמנוח יש קושי בנושא. בעניין זה נכתב בתעודת הרופא, כי "התרשמתי מירידת זיכרון מסוימת אך לנוכח תפקוד גבוה אין מדובר בדמנציה משמעותית".

בחקירתו ציין ד"ר גורביץ שלסברתו הדמנציה שממנה סבל המנוח היא על רקע וסקולרי, עקב הסתיידויות של כלי דם במוח ולכן אין מדובר במחלת אלצהיימר. לסוגית איפיון הדמנציה ישנה חשיבות ועל כך בהמשך. ד"ר גורביץ לא מצא את המנוח כסובל מפסיכוזה על יסוד הבדיקה הבלתי אמצעית שהוא ערך לו (פרו' הדיון מיום 4.11.25 בעמוד 18 שורה 30). ד"ר גורביץ יישב את הסתירה בין חוות דעתו לבין זו של פרופ' חייצ'יק אשר ניתנה כשלושה חודשים לאחר מכן לפיה חלה התדרדרות משמעותית במצב המנוח מחמת איפיון הדמנציה, שהרי בדמנציה וסקולרית אין אחידות בתהליך ההתדרדרות כמו במחלת אלצהיימר, אלא לחולה יש ימים טובים יותר וימים טובים פחות. מסקנות אלו מתיישבות גם עם מסקנות מומחה בית המשפט (פרו' הדיון מיום 4.11.25 בעמוד 21 שורות 4-19).

סוגית הנהיגה תפסה מקום לא מבוטל בחקירתו של ד"ר גורביץ וגם בחקירת מומחה ביהמ"ש- פרופסור יאול. בהקשר זה ענה ד"ר גורביץ כי העובדה שהמנוח נהג לבדו מי' לבתו התובעת בפ' מראה על תפקוד עצמאי עם מורכבות שכלית ולכן מדובר בעובדה שתומכת במסקנתו. על אף הקשיים שטמונים בתעודת רופא זו, מאחר שד"ר גורביץ פגש את המנוח, בדק אותו ומצא כי הלה כשיר, הרי שראיה זו מגביהה את רף ההוכחה שעל המתנגדת לעבור – רף הוכחה גבוה לכתחילה כאמור.

חוות דעתו של מומחה בית המשפט אינה קטגורית. המומחה ניסה ליישב בין ממצאים רפואיים לפיהם קיימת סבירות שהמנוח נעדר כשירות לחתום על צוואה במועד הקובע, לבין ממצאים אחרים, כגון תעודת הרופא של ד"ר גורביץ' לפיהם המנוח היה כשיר לערוך צוואה.

כפי שאוזכר, מומחה בית המשפט הצביע על סתירה בין חוות דעתו של ד"ר גורביץ אשר נחתמה בתאריך 15.3.20 לבין חוות דעתה של פרופ' חייצ'יק מיום 21.6.20 לפיה במועד זה סביר לקבוע שהמנוח נעדר כשירות לחתום על צוואה.

חקירתו של פרופ' יאול חידדה מאוד את הקושי שניצב בפניו בעת כתיבת חוות דעתו. הדברים מבחינתו אינם ברורים והוא אף לא יכול היה לקבוע ממצא על בסיס הסתברות. פרופ' יאול נחקר והצביע שוב על ההתלבטות המתעוררת מניתוח הראיות בעניין המנוח. כך למשל, העיד המומחה בפה מלא שאין ביכולתו לקבוע לגבי המנוח את כשירותו, או העדרה. (פרו' הדיון מיום 4.11.25 בעמוד 39 שורות 26-31).

העדר יכולתו של המומחה לקבוע ממצא חד משמעי בא לידי ביטוי גם בדוגמאות להלן. המומחה נתן משקל לעובדה כי הרופא האורטופד ד"ר ליפשיץ שבדק את המנוח עוד בשנת 2019 קבע שהמנוח סובל מדמנציה חמורה. כך למשל, הצביע המומחה על ממצאיה של רופאת המשפחה שבדקה את המנוח בחודש פברואר 2020, כי המנוח סובל מבעיית זיכרון, אולם בד בבד היא מציינת ש"אין אבחנה של דמנציה". כמובן, המומחה הפנה לחוות דעתה של פרופ' חייצ'יק מיום 21.6.20 שם קיבל המנוח את ציון 13/30 במבחן MMSE ואת העדר כשירותו לנהוג במועד הנ"ל.

מצד שני, מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי "לגבי ההחלטה על תאריך בו פגיעתו הקוגניטיבית אפשרה יכולת הבנה ושיפוט אין לי אלא להסתמך על חוות דעתו הרפואית של ד"ר גורביץ".

במהלך חקירתו של המומחה יאול התחדדה האבחנה (לה היה שותף ד"ר גורביץ), כי המנוח סבל מדמנציה על רקע וסקולרי ולא סבל מאלצהיימר. כך העיד המומחה:

כב' השופט: איזה מישהו אמר שהיה לו. לפניך הוא אמר שהוא משער שהדמנציה שלו הייתה על רקע וסקולרי.

ת: אה, יופי.

כב' השופט: אתה מסכים למסקנה הזאת?

ת: בטח שמסכים.

(פרו' הדיון מיום 4.11.25 בעמוד 37 שורות 30-34).

המומחה יאול מציין, כי בדמנציה על רקע וסקולרי לחולה יש "הבלחות", קרי פעמים בהם כושר השיפוט שלו תקין והוא בעל כשירות לצוות ופעמים שהוא נעדר כושר שיפוט. המומחה השתמש במונח "הבלחות", או "תזזיות". לשיטת המומחה, אם חולה בדמנציה וסקולרית "נופל על יום טוב", אז כשירותו באותו מועד מוגדר מאפשרת לו לחתום על צוואה. (פרו' הדיון מיום 4.11.25 בעמוד 41 שורות 8-12). קודם העיד המומחה כך:

ש. עם הדמנציה הוסקולרית, רק אם זה יהיה נכון לומר שזה תהליך יותר איטי ויותר שפיר.

ת. כן, יש מהלך שונה, וזה מאוד משמעותי בין מהלך של אלצהיימר, אני אקח את שתי ההגדרות כי אלה העיקריות בדמנציה, מתוך האבחנה של דמנציה. אלצהיימר, אתה מחוק בסופו של דבר. בוסקולר, אתה, איך אומרים? מבליח".

 (פרו' הדיון מיום 4.11.25 בעמוד 38 שורות 10-12).

אותן "הבלחות" שכינה מומחה בית המשפט מאפשרות לשיטתו למצוא אצל המטופל כושר שיפוט שמאפשר חתימה על צוואה. כך למשל, הדגים המומחה בחקירתו על מטופלת אותה בדק והשיב לשאלתי "אם היה מאשר אותה לתת צוואה" בתשובה של "כעיקרון כן". (פרו' הדיון מיום 4.11.25 בעמוד 44 שורות 18-22).

בספרו תיאר המומחה את הדברים כך:

"שנית, בניגוד לאלצהיימר, היכולת השכלית בדמנציה וסקולרית היא תנודתית ומושפעת משעות היממה ומעייפות המטופל. לעיתים המטופל נותן תשובות נכונות ומתמצא ביומן ובשעה, ולעיתים אינו מתמצא....כשמדובר בדמנציה וסקולרית, אישיותו של האדם שמורה: ניתן לנהל איתו שיחה, והוא ישיב לעניין בנושאים רבים".

אפרים יאול עת לחיות: השפעה ולקיחת שליטה על תהליך ההזדקנות תובנותיו של רופא גריאטר 140 (2021).

עדיין אשוב ואזכיר, כי מבחינת מומחה בית המשפט אבן הנגף המונעת הסתמכות מלאה על תעודת הרופא של ד"ר גורביץ נובעת מאמונו המלא ברשמיה של פרופ' חייצ'יק שלושה חודשים לאחר מכן מהם עלה שהמנוח לא היה כשיר לחתום על צוואה, למצער במועד בדיקתה, כלומר בתאריך 21.6.20. חשוב לציין, כי סתירה זו קיבלה ביטוי בחוות דעת המומחה, אך הוא לא קבע שלאורה יש לקבוע שהמנוח לא היה כשיר. מצד שני חשוב גם לציין, כי מומחה בית המשפט שם דגש מיוחד על נושא כושר השיפוט והוא העיד, כי עצמאות המטופל במועד החתימה על צוואה משמשת אינדיקציה ליכולת שיפוט טובה. כך למשל, עצמאות באמצעות נהיגה יכולה ללמד על כושר שיפוט. (ראו פרו' הדיון מיום 4.11.25 בעמוד 44 שורות 31-38).

בהקשר הנהיגה שני הרופאים ובמיוחד מומחה בית המשפט התרשמו מאוד מן העובדה שביום חתימת הצוואה, נהג המנוח מי' לפ'. בהקשר זה ציין המומחה, כדלקמן:

"כב' השופט: אתה לא קושר בין היכולת של להגיע ביום עריכת הצוואה בנסיעה עצמאית מי' לבד באוטו במרחק של למעלה מ-60 קילומטר, זה לא נותן איזושהי אינדיקציה אדוני?

ת: זה אינדיקציה מצוינת, אם הוא אכן עשה את זה".

(פרו' הדיון מיום 4.11.25 בעמוד 44 שורות 34-37).

מעבר לכך, בתשובה לשאלת הבהרה שנשאל המומחה (שאלה מס' 55), השיב המומחה כי אילו תובא לפניו ראיה כגון זו בדבר נהיגה הוא בהחלט ישקול לשנות את חוות דעתו.

התובעת העידה, כי המנוח נהג לכל מקום ולמעשה גם המתנגדת אישרה טענה זו בעדותה. התובעת העידה בעניין זה כך:

"ת. אבא נהג באופן עצמאי, שלא לדבר על התפקודים הבסיסיים של להתלבש, להתרחץ, זה ברור, הוא אפילו הלך על הליכון של ספורט כל יום חצי שעה. הוא נהג ברחבי י' 

כב’ השופט ערן אביטל: מתי? גם בשנת 2020 לפני ה(לא ברור)?

ת.בוודאי, בוודאי, לפני, אחרי. בתאריך 24 ביולי 2024, היא עצמה הזמינה אותו לבית שלה.

כב’ השופט ערן אביטל:2024?

ת. התכוונתי 2020. היא עצמה הזמינה אותו אליה הביתה, יום לפני כן, והוא נהג אליה באופן עצמאי, וחזר באופן עצמאי. ואז היא גם החתימה אותו על כל מיני מסמכים, שהוא סיפר לנו, הוא חזר נסער, הוא אמר שהיא החתימה אותו על מסמכים בשלושה העתקים. אז בוודאות, בתאריך הזה, היא יודעת שהוא נסע, אוקיי? הוא נהג אליה הביתה. יותר מזה, היא עזרה לו בהתכתבויות עם בת הדודה, באוגוסט 2019, לרכוש רכב, אוקיי? מעבר לזה, הוא נהג אלי. אני גרה בפ', לי היה קשה להגיע אליו. כמובן שהגעתי מדי פעם, אבל הוא נהג אליי, הוא גם אהב את זה, אחת לשבוע, או שישי או שבת, הוא היה אצלי, הוא נהג לבד לגמרי. הוא מאוד אהב לנסוע לקנות חלפים, במיוחד באזור התעשייה בח' ובעוד כל מיני מקומות".

(פרו' הדיון מיום 3.11.25 בעמוד 35 שורות 5-22).

בעניין זה, לא נפל בעדות התובעת רבב ומעבר לכך, המתנגדת חיזקה עדות זו. בתום עדותה, המתנגדת חשפה פרטים מיומנה האישי והיא סקרה את המפגשים שהיו לה עם אביה. בין היתר, חשפה המתנגדת שבחודש נובמבר 2019 המנוח הגיע אליה ברכבו וניסה לתקן אצלה את מערכת ההשקיה בביתה. לא זו אף זו, המתנגדת ציינה, כי המנוח נסע עמה "לחפש חלק" עבור מערכת ההשקיה באזור התעשייה ת' והם הגיעו אפילו עד למושב ב' לשם כך. המנוח שב וביקר את המתנגדת בביתה (לאחר שנהג אליה עצמאית) וביקש שוב לנסות ולתקן את מערכת ההשקיה וזאת בתאריך 19.12.19. המתנגדת ציינה כי המנוח ביקר אצלה, ככל הנראה, בחודש פברואר 2020 (ובחשאי) כדי לחפש את משקפיו וזאת מבלי ידיעתה. עדות המתנגדת במישור זו מחזקת את המסקנה שהמנוח היה בעל יכולות ניוד משופרות ולכן אין מקום לכפור בגרסת התובעת לפיה ביום עריכת הצוואה נהג המנוח מי' לפ'. (פרו' הדיון מיום 3.11.25 בעמודים 125-133).

חיזוק נוסף, למסקנה, כי ייתכן והסתירה עליה הצביע המומחה ניתנת ליישוב, נמצא בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה וגם במועד חקירתו. המומחה העיד, שייתכן כי בפער של שלושת החודשים ממועד בדיקתו של ד"ר גורביץ לבין מועד בדיקתה של פרופ' חייצ'יק סבל המנוח מתוצאות סגר הקורונה שהשפיע מאוד על מצבם התודעתי של חולי דמנציה. (ראו: פרו' הדיון מיום 4.11.25 עמוד 42 שורות 1-30 ותשובות המומחה לשאלות ההבהרה מטעם התובעים שאלות מספר 57-58).

סיכום הפן הרפואי מצביע, כי המנוח סבל מדמנציה על רקע וסקולרי שמאפשרת לחולה ליהנות מימים טובים יותר או טובים פחות במצבו התודעתי. מומחה בית המשפט קבע, כי מדובר במצב רפואי שיכול לאפשר "ימים טובים". המנוח היה עצמאי והוא נהג לכל מקום. שני המומחים סברו שיש בכך כדי לחזק את מסקנתו של ד"ר גורביץ. מומחה בית המשפט אף סבר שייתכן כי ממועד עריכת תעודת הרופא של ד"ר גורביץ ועד להפעלת ייפוי הכוח המתמשך חלה ירידה בתפקוד המנוח מחמת סגר הקורונה ואף מחמת גורמי הסיכון הקרדיו וסקולריים שהמנוח סבל מהם. מכלול נתונים זה מוביל למסקנה שמאזן ההסתברויות נוטה במידה מסוימת לטובת קבלת עמדת ד"ר גורביץ שבדק את המנוח ויש לתקף אפוא את קביעת מומחה בית המשפט לפיה ניתן להסתמך על קביעתו של ד"ר גורביץ לגבי המנוח בתאריך 15.3.20.

תמך נוסף למסקנה בדבר כשירות המנוח מצאתי בעדויות התובעים וגם בעדות המתנגדת בדבר יכולותיו הגבוהות של המנוח ערב החתימה על הצוואה. בהקשר זה, עדויות התובעים, אותן מצאתי מהימנות, הותירו רושם, כי המנוח היה בעל כושר שיפוט הולם למצער עד למועד החתימה על הצוואה. התובעת העידה, כי המנוח היה פעיל וחד מחשבה והוא היה עצמאי בפעולותיו וזאת בחודש מרץ 2020 ואף לאחר מכן. התובעת הדגימה זאת בעדותה דרך דרישת המנוח למצוא עו"ד שיערוך עבורו ייפוי כוח מתמשך וצוואה. (פרו' הדיון מיום 3.11.25 בעמוד 47). התובעת גם הדגישה פעולה מחשבתית עצמאית זו של המנוח באמצעות שיחה שתמלילה הוגש לביהמ"ש (נספח 28 לתצהיר העדות הראשות מטעם התובעים), ושם נשמע המנוח מביע את רצונו להעניק למתנגדת חלק קטן מרכושו. שיחה זו נערכה כחודש לפני עריכת הצוואה ונראה שרצונו זה התגשם בצוואה עצמה. התובע אשר התגורר לצד המנוח העיד, כי המנוח היה עצמאי בתפקודיו היומיומיים. בתקופת סגר הקורונה, קרי בחודש מרץ 2020 המנוח בישל לעצמו ואף תחזק את בית המגורים לבד. (פרו' הדיון מיום 3.11.25 בעמוד 77).

מן הצד אחר, בתום עדותה של המתנגדת היא פירטה את המפגשים שהיו לה עם אביה בתום שנת 2019 ואף בתחילת שנת 2020. מתוכנה של עדות זו עולה, כי המנוח תפקד באורח סביר והוא נהג לבקר אותה בדירתה והשניים אף הלכו לחנויות ברחבי העיר כדי לרכוש למנוח בגדים. (פרו' הדיון מיום 3.11.25 בעמודים 125-133). מתיעוד מפגשי המתנגדת עם אביה עלה, כי מדובר באדם מבוגר שמתנייד ברחבי העיר בכוחות עצמו, עומד על דעתו ומקיים קשר רציף עם בתו המתנגדת. מתוכנה של עדות זו, לא עולה, כי במועדים הסמוכים לעריכת הצוואה שיקול דעתו של המנוח היה פגום, בטח ובטח באורח מהותי השולל ממנו את כשירותו. תיאוריה של המתנגדת, כי המנוח נהג להזות לא באו לידי ביטוי בתיאור מפגשיה עם המנוח שתועדו ביומנה. אדרבא, מתיאוריה עלה כי מדובר באדם עצמאי המנהל עם בתו קשר תקין.

תמך נוסף עולה גם מעדותו של עו"ד עמיר דורון שערך את הצוואה. הלה העיד שהתרשם מיכולותיו העצמאיות של המנוח ובין היתר הוא העיד שהמנוח הבין את דבריו (למרות קשיי השמיעה) וייתכן גם שהמנוח אף "שינה כמה דברים". כך העיד עו"ד דורון:

"אני זוכר שהבן-אדם היה כבד שמיעה, זאת אומרת היה צריך לחזור על דברים כמה פעמים, אבל הוא הבין מה שאני אמרתי, זאת אומרת אין שום בעיה. הוא גם אם אני לא טועה שינה כמה דברים, זאת אומרת קיבלתי את הנתונים, את הנתונים אני מקבל, תעודות זהות, פרטים וזה. והוא אמור להגיד מה הוא רוצה לעשות. אז הוא אמר, אני גם קראתי אחר כך בצוואה. רגע, זאת אומרת, לא שהוא שכח איזה ילד או משהו, יש להם שלושת הילדים שרשומים בחלקים שווים, שהם מקבלים את הכספים מפוליסת הביטוח. ואחר כך הוא כתב שהוא נותן את הבית ואת האוטו, את הבית לשני הילדים והאוטו לנ'. אתה שואל אותי למה הוא עשה את זה? אני לא חוקר, אני לא חוקר את האנשים. אני מתרשם מהם, אני גם לא רופא. אבל, ובגלל שהיה קושי לדבר איתו וכאלה, גם שלחנו אותו לאבחון. זאת אומרת, אני יכול להגיד שהוא בסדר, אבל בשביל שיהיה בטוח, שלחנו אותו לגריאטר ויש לי גם את זה. יש גריאטר שכותב בפירוש שהוא יכול לערוך צוואה וייפוי כוח מתמשך.

כב' השופט: וזה גם הרושם שלך בפגישה הייתה ממנו?

עו"ד אמיר דורון: לחלוטין כן. אם הבן אדם, איך אני יכול לחשוב אחרת? אם הבן אדם בא באוטו לבד מזה, מה, אני יכול לחשוב שיש לו דמנציה? שהוא לא מבין? שהוא לא מתמצא במרחב? מה אפשר לעשות? נסיעה לבד, הוא בא לבד מי' באוטו. מה, זה נראה לי גושפנקא, אני לא רופא (מדברים ביחד)

(פרו' הדיון מיום 4.11.25 בעמוד 56).

אף העד מטעם המתנגדת – מר נ' תיאר בעדותו לפניי מתאריך 3.11.25, כי לאחר שחווה מאת המנוח שיח בעל אופי תוקפני, יחסי השניים היו תקינים והעד העיד לגבי התרשמותו מיכולותיו של המנוח כך:

כב’ השופט ערן אביטל:אצל ר', שכמעט הוא רצה להכות אותך ואתה בטח מאוד נעלבת וירדת למטה. אתה פגשת אותו עוד פעם אחת אחר כך לפני שהוא נפטר?

ת. כן, כן, כן.

כב’ השופט ערן אביטל:ומה? ודיברתם?

ת. דיברנו רגיל, הכול בסדר, הזמנתי אותו לחתונה של הבן שלי והיחסים המשיכו רגיל.

כב’ השופט ערן אביטל:ואיך הוא היה?

עו”ד שירלי טבקמן: רגיל. רגיל.

כב’ השופט ערן אביטל:והיה בסדר? הוא היה בסדר?

ת. כן, כן.

כב’ השופט ערן אביטל:מה זה אומר בסדר?

ת. דיברנו רגיל כמו, תראה לא היינו נפגשים כל יום.

כב’ השופט ערן אביטל:לא אבל השאלה שלי אם התגובות שלו היו של בן אדם רגיל?

ת. כן.

כב’ השופט ערן אביטל:של מ' הרגיל?

ת. כן".

אמנם העדה ר' ל' העידה אחרת וטענה שהמנוח התבלבל בינה לבין המתנגדת, אולם שני העדים הנ"ל אינם מומחים בנושאי רפואה ועצם הסתירה בין התרשמותם לגבי יכולותיו הקוגניטיביות של מנוח אינה מלמדת שניתן להסתמך, או לבכר עדות אחת על פני השנייה.

סיכום הדברים עד כה מוביל למסקנה שיש לקבוע שלא עלה בידה של המתנגדת להצביע על ראיה ברורה וחד משמעית השומטת את הקרקע מתחת ליתר הראיות שנסקרו למעלה בדבר כשירותו של המנוח לערוך צוואה במועד המוגדר. הנתבעת היא זו שנושאת כאמור בנטל ההוכחה והיא לא עמדה בו. אמת ויציב: חוות דעתו של מומחה בית המשפט מעוררת ספקות. עם זאת, בעת בחינת השאלה אם ידע המצווה להבחין בטיבה של צוואה הרי שחוות דעת המומחה אינה מהווה "סוף פסוק" ואין היא בבחינת "כזה ראה וקדש" ושומה על בית המשפט לבחון, בנוסף, את מכלול הראיות המובאות בפניו בעניין זה, לרבות עדויות מ"זמן אמת", שלהם חשיבות רבה, בכלל זה ראויה להדגשה מיוחדת תעודת הרופא של ד"ר גורביץ ואף עדויות הצדדים.

לכן, אני קובע שהמנוח כשיר היה לחתום על צוואה מושא המחלוקת.

השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת הצוואה

נעבור לדון עתה בטענות המתנגדת בדבר השפעה בלתי הוגנת ומעורבות מצד התובעים בעריכת הצוואה. המתנגדת טענה שהתובעים הסיתו את המנוח נגדה וניצלו את חולשותיו הרפואיות הרבות (לרבות דמנציה, בעיות שמיעה) כדי להשפיע עליו ולגרום לו להדיר את המתנגדת מעיקר רכוש המצווה. מאז שנת 2019 התובעים השתלטו על ענייניו הכספיים של המנוח, תוך שהם מנעו מן המתנגדת דריסת רגל בתחומים אלו. התובעים הם אלו שיזמו את עריכת הצוואה ואת עריכת ייפוי הכוח המתמשך והם "לא היססו לסחוב את המנוח ז"ל מי' לכ" כדי להיות מעורבים בצוואה שבה נטלו חלק.

גם במישור זה, לאחר עיון במלוא כתבי הטענות, הראיות ופרוטוקולי הדיונים הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידה של המתנגדת להוכיח טענות אלו. חלק מטענות המתנגדת נסתרו מעדותה היא.

כדי שלא להכביד יתר על מידה בפירוט הכללים המשפטים וכדי למקד את הדיון המשפטי בהקשר זה לענייננו, להלן יובא ציטוט ממוקד מתוך ת"ע (ת"א) 46864-07-21 פלונית נ' אלמונית, (7.11.23) המרכז את הכללים המשפטיים. לאחר מכן, יישומו הוראות הדין על מקרה דנן.

"סעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ"ה 1965 (להלן: החוק) מורה כי: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה". על פי הדין החל, יש להבחין בין ההשפעה, כשאלה עובדתית, אם הייתה כזו אם לאו, לבין אי-ההגינות שבהשפעה, כשאלה ערכית-נורמטיבית, כשעל בית המשפט לקבוע אותה על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי (ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת בית מדרש גבוה לדיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בי', פ"ד מט(2) 441 (1995)).

עוד נפסק, כי לצורך פסילת צוואה מכוח השפעה בלתי הוגנת, אין די בהשפעה שגרתית, אלא על בית המשפט להשתכנע, מנסיבותיה של אותה השפעה, בקיומו של אותו מרכיב בלתי-הוגן בה, וכי הצוואה הייתה פועל יוצא של אותו מרכיב (ר' למשל ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 331 (1995)); ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מחקשווילי, פ"ד נד(2) 337, 342 (2000); ע"מ (ת"א) פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 6.4.09)).

הנחת המוצא של החוק היא שהצוואה כשרה. הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת, מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעניין זה פועל לטובת מבקש הקיום (ר' ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינברוט, פ"ד כב(2) 138, 139 (1968) וע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פ"ד מו(1) 48, 51-49(1991)).

עוד נקבע בעניין הנטלים, כי כאשר הנסיבות מצביעות על קיומה של תלות המצווה בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של המצווה, כי אז נטל הבאת הראיות מוטל על המבקש את קיומה של הצוואה. עם זאת, אף אם תקום החזקה, יש בה אך כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל מבקש הקיום, בעוד שנטל השכנוע להוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת ימשיך לרבוץ על המתנגד לצוואה, וזאת על פי מאזן ההסתברויות (ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר, פ"ד לא(1) 372 (1976); דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998) (להלן: דנ"א מרום)).

קיומה או העדרה של השפעה בלתי הוגנת תיבחן על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה. הגם שאין מדובר ברשימה סגורה, בפסיקה ניתן למצוא מבחני עזר לבחינת אותה השפעה בלתי הוגנת. כך, למשל, נפסק כי בית המשפט יבחן האם זכה המצווה לייעוץ משפטי בלתי תלוי בעת עריכת הצוואה, וללא מעורבות יתרה מצד הנהנה בבחירת עורך הדין שנתן את השירות המקצועי (ר' פסק דינו של כב' השופט ת' אור ב- דנ"א מרום). עוד ניתן לעשות שימוש בארבע אבני הבוחן שקיבץ כב' השופט א' מצא ב- דנ"א מרום, לצורך בחינת קיומה של תלות. מבחנים אלה, אף הם אינם בגדר רשימה סגורה, ובית המשפט רשאי לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו. כמו כן, אין המדובר במבחנים מצטברים ולמעשה די בקיום חלקם כדי להצביע על השפעה כאמור ובלבד שהשימוש במבחנים ייעשה בזהירות רבה (שם , עמ' 827-831). להלן ארבעת המבחנים האמורים:

תלות ועצמאות – מבחן זה הוא מבחן של מידה. השאלה אשר על בית המשפט ליתן עליה תשובה במסגרתו, היא האם בתקופה הרלבנטית היה המצווה עצמאי, הן מבחינה פיזית והן מבחינה שכלית-הכרתית. ככל שהמצווה היה יותר עצמאי משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה, ולהיפך. אין די בתלות פיזית, אלא נדרשת תלות שכלית הכרתית.

תלות וסיוע – ככל שהמצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, יש לבחון את טיב הסיוע שניתן לו, את היקפו ואת מידת התלות של המצווה באותו סיוע וממילא במי שהעניק לו אותו.

קשרי המצווה עם אחרים – יש לבחון האם למצווה היה קשר עם אנשים אחרים זולת הנהנה או המבקש את קיום הצוואה, אם לאו. ככל שיוכח, כי המצווה היה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם האחרים היו מועטים ונדירים, הרי אז תתחזק ההנחה בדבר תלותו, ללא קשר לנסיבות שהביאו לבידודו מהעולם.

נסיבות עריכת הצוואה – מידת מעורבותו של נהנה או מבקש הקיום בעריכת הצוואה, ויחול עת לא יעלה בידי המתנגד להוכיח כי התקיימה מעורבות המקימה עילה לפסילת הוראות הצוואה שהן לטובת מי שנטל חלק בעשייתה, בהתאם לסעיף 35 לחוק.

הפסיקה קובעת גם, כי בבוא בית המשפט לבחון קיומן של עילות פסלות, עליו להידרש לכך מתוך בחינה כוללת ורחבה של מכלול הנתונים: "מדובר במבחן עזר, למבחני ד"נ מרום, אשר ביסודו מבוסס על התרשמות; נסיבות כ'מכלול' ולא מבחן נקודתי. ..."; וכי הלכת החוטים השזורים "למעשה מחייבת כי חוט אחר חוט אחר חוט, תתגלה תמונה שלמה, אשר תשכנע את בית המשפט בהתקיימות עילת ההשפעה הבלתי הוגנת; אין מדובר בנקודה מכרעת, אלא בפסיפס של אירועים; על כן, לא אחת הלכת החוטים השזורים מביאה לשימוש במונח 'מסה קריטית' במסגרתה משתכנע בית המשפט בהתקיימות עילת ביטול". ראו: עמ"ש (מחוזי חיפה) 70397-03-24 פלוני נ' אלמוני ואח' (11.11.2024); ות"ע (משפחה תל אביב-יפו) 6310-09-20 א.ל נ' א.ס.ל (18.11.2024).

לעניינינו חשוב לזכור בנוסף, כי " ... בכך שהצוואה מנשלת מחלקו בירושה את מי מהיורשים החוקיים אין משום ראיה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ... ואולם, לעובדות שברקע הנישול עשויה לעתים להיות משמעות." ראו: הלכת מרום, פסקה 29 לפסה"ד. כפי שהובהר לעניין זה בפסיקה: "...נישול חלק מהילדים אינו מעיד על השפעה בלתי הוגנת: "יצירת מעין חזקה לפיה הוראות צוואה שאינן קובעות חלוקת רכוש המצווה בין ילדיו באופן שווה מבחינה פורמלית מעידות על השפעה בלתי הוגנת שהופעלה עליו, אינה עולה בקנה אחד עם עקרון העל בדיני הירושה לפיו יש לקיים את רצון המת, ויתרה מזו – חותרת תחתיו. יתר על כן, קבלת טענה ממין זה תפתח פתח לתקיפת צוואות בעילה של השפעה בלתי הוגנת כל אימת שאדם הניח אחריו צוואה שאינה קובעת חלוקה שווה של רכושו בין יורשיו על פיו דין, ולמצער, בין ילדיו". ראו: ת"ע (משפחה צפת) 60599-02-22 ל.ע נ' ש.ל.ר (12.3.2024)‏‏, פסקה 149 לפסה"ד; ותמ"ש (משפחה ק' גת) 6479-09-11 פלוני נ' אלמוני(22.3.2017)‏, פסקה 85 לפסה"ד.

נבחן את נסיבות המקרה על רקע הכללים והמבחנים הנזכרים למעלה. ראשית – מבחן התלות והעצמאות. על פי תעודת הרופא של ד"ר גורביץ, המנוח סבל מירידה קוגניטיבית הדרגתית, אך הלה "מתפקד כעצמאי". אין מחלוקת כנה בין הצדדים, כי במועד החתימה על הצוואה המנוח נהג לבשל לעצמו, לבקר את המתנגדת ואת התובעת בדירותיהן (תוך שהוא נוהג אליהן) והוא לא נזקק לסיוע פיסי כלשהו. עצמאותו המחשבתית (שכלית הכרתית) קיבלה ביטוי כאמור בחוות דעת המומחים הרפואיים (כאמור למעלה) וגם באמצעות עורך הצוואה עו"ד דורון שהעיד, כי המנוח הגיע אליו באורח עצמאי מרושלים ועובדה זו זכתה אף לתיעוד מיוחד שהוצג בדיון. (פרו' הדיון מיום 4.11.25 בעמוד 57 שורות 22-37).

על אודות עצמאות המנוח פורט בין היתר למעלה ומתוך האמור ניתן להסיק שאמנם המנוח סבל מבעיות תפקודיות מסוימות על רקע בעיות בריאותיות כגון שמיעה לקויה, אך הרושם הוא שהמנוח פעל באורח עצמאי, בישל לעצמו ונהג לבנותיו. המנוח תחזק את בית מגוריו כנדרש.

חשוב בעניין זה להפנות לעדות התובע שדר בסמיכות למנוח:

"כב’ השופט ערן אביטל: אבא שלך היה בסדר בתקופה הזאת?

ת. בסדר גמור. הוא תפקד נהדר.

כב’ השופט ערן אביטל:איך אתה יודע?

ת. איך אני יודע? כי אני ראיתי בעצמי. בתקופת הסגר הראשון הוא

בישל בעצמו. אני לימדתי בבוקר והכנתי שיעורים. הוא בישל. הוא

בישל. הוא טיפל בבית. הוא בישל לבד. ואז בצוהריים הוא היה מתקשר

אליי, קורא לי.....בוא לאכול בוא לאכול. ובערב הוא גם היה מתקשר

אליי וקורא לי לאכול והייתי מארח לו חברה. אני ראיתי אותו מתפקד.

הוא לימד אותי המון דברים. הוא הסביר, הוא אהב להסביר המון

דברים, בעיקר טכניים. לאבא היה ידע נפלא. ובאמת כאדם שראה אותו

יחסית הרבה בסופי שבוע ראיתי אותו מתפקד. הוא עשה הכול לבד.

הוא נהג לבד, הוא נסע לנ' לבד. אני נסעתי איתו לקנות חלקים בעיקר

באזורי ח'. אנחנו דיברנו וניהלנו שיחה עם אדם אחד. היה כיף לדבר

איתו. לדבר איתו. באמת.

כב’ השופט ערן אביטל:כל זה בתקופת הצוואה?

ת. מה?

כב’ השופט ערן אביטל:כל זה כשהוא עשה את הצוואה?

ת. כן. בסמיכות. כן, כן, כן".

(פרו' הדיון מיום 3.11.25 בעמוד 74 שורות 15-32).

ככלל, הרושם שהתקבל מן העדויות הוא שהמנוח שמר על עצמאותו, דאג לענייניו והיה מודע לפעולותיו ומשמעותיהן.

באשר למבחן הסיוע. מבחן זה נועד להדגים מקרים בהם נוצרת אצל המנוח תלות המעיבה על רצונו החופשי כמצווה. גם מבחן זה לא הוכח לפניי. מעדותה של המתנגדת עלה כי המנוח לא הסתייע באורח בלתי מידתי בתובעים. אמנם התובע התגורר בקומת המרתף של בית המגורים, אולם לא הוכח שהלה יצר אצל המנוח תלות יוצאת דופן בו. אף לא נטען כך. התובעת בכלל התגוררה במרחק רב מן המנוח והקשר ביניהם לא היה ברמת של יצירת תלות. במועד עריכת הצוואה המנוח נזקק לסיוע מינורי בעיקר ברמת השמיעה והוא לא הוכר כאדם סיעודי באותה עת.

בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפט לממשלה, פ"ד נב (2) 813, 828 מול האת ו', נקבע:

"חשיבות מיוחדת נודעת, בעניין זה, לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים. הדעת נותנת שכאשר אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהם היא, מטבעה, קטנה יותר, ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להוות פתח להשפעה בלתי הוגנת. לא כן הדבר מקום שבו הנהנה היה האדם היחיד אשר סייע למצווה".

בענייננו, המתנגדת קיימה עם אביה קשר רציף לכל אורך החודשים שהיו סמוכים למועד עריכת הצוואה ואף לאחר מכן. המתנגדת אף יצרה קשר עם עו"ד דורון והיא קיימה יחד עם אביה שיחה על אודות ייפוי הכוח המתמשך שהלה החתים את המנוח (נספח 11 לתצהיר עדותה הראשית) . המתנגדת נהגה לפגוש תדיר את אביה כמתואר למעלה והוא נהג להסתייע בה כדי לרכוש בגדים והיא נהגה להסתייע בו כדי לתקן את הטפטפות בביתה, למרות שהוא כשל בכך לטענתה. כך או כך, ברור שהתובעים הם לא היחידים שסייעו למנוח בכל צרכיו והמנוח הסתייע גם במתנגדת. התובעת עזרה למנוח בעריכת הסכמי שכירות, התובע ביקר את המנוח באופן תדיר והמתנגדת סייעה לתובע ברכישת בגדים ובתאריך 5.5.20 (נספח 11 לתצהיר עדותה הראשית) בבקשה לקבלת מידע נוסף מעו"ד דורון. כל אחד מן הצדדים סייע למנוח בתחומו.

משכך, התמיכה לה נזקק המנוח מכל אחד מילדיו מלמדת, כי המנוח אשר היה אדם דעתן ועצמאי, התייעץ עם ילדיו ונעזר בהם. עם זאת, אין לקבוע, כי התובעים שנהנים מחלק בצוואה יצרו אצל המנוח תלות.

באשר למבחן קשר המצווה עם אחרים. מנוח המנותק מקשריו עם בני משפחה, חבריו ומכריו ושקשריו מתמצים עם הנהנים בצוואה, מצוי בסיכון שמא רצונו החופשי נפגע. בענייננו הודגם ולא אחת, שהמתנגדת עמדה בקשר תדיר עם המנוח גם בחודשים הסמוכים טרם עריכת הצוואה ובחודשים שלאחר מכן. אמנם בדיעבד, לאחר חתימת הצוואה, המתנגדת ניהלה הליך אפוטרופוס שמסגרתו טענה, כי התובעים מונעים קשר שלה עם המנוח, אולם יש למקד את הדיון באשר למועד חתימת הצוואה וכאן העידה המתנגדת, בין היתר על בסיס תיעוד מיומנה, שהיא הייתה בקשר רציף עם המנוח.

אמנם העדה ר' ל' ציינה, כי היא נזקקה לכאורה לאישור של התובעת לפגוש במנוח כשהיא הגיעה לבקרו, אך בעדותה לא צוין מועד מוגדר וייתכן שאכן האישור (לכאורה) נצרך לשם בדיקה שאכן מועד הביקור מתאים למנוח ולמטפל שהיה עמו. מאידך גיסא, אשוב ואזכיר כי העד נ' העיד שפגש במנוח ללא קושי ואף הזמין אותו לחתונת בנו. בעדויות הנ"ל לא פורטו תאריכים מוגדרים ולכן קשה לקבוע שניתן להיאחז בתוכנן כדי לקבוע שלמנוח לא היה קשר עם צדדים שלישיים. עדותה של המתנגדת לפיה שוחחה בטלפון עם אביה בחודש ינואר ואף פגשה אותו בחודש פברואר 2020, או לפני כן, מחזקות את המסקנה, כי המנוח לא היה ספון בביתו ומנותק מסביבתו. המתנגדת העידה, כי :

"פעם אחרונה היה ב 30 בדצמבר בט' בת'...תראה גם כשלא התראינו דיברנו...

תראה, אני בפברואר אני בוודאות באתי אליו עם חמין בשבת אבל אני לא מוצאת את זה"

(פרו' הדיון מיום 3.11.25 בעמוד 131 שורות 14-23).

טענה נוספת שראוי להפנות אליה את הדעת היא שכאמור בתאריך 5.5.20 המתנגדת פגשה באביה ואף יזמה שיחה טלפונית עמו ועם עו"ד דורון על נסיבות חתימת ייפוי כוח מתמשך. קשה לקבוע ממצאים על אודות נסיבות עריכת השיחה, לא כל שכן עם תוכנה, אולם חשוב להבין שבאותה נקודת זמן למנוח היה קשר ישיר עם המתנגדת והשניים שיתפו פעולה. כשם שהמנוח פגש בתובעים, כך הוא פגש בבתו הנוספת היא המתנגדת.

כשנשאלה המתנגדת כיצד טוענת היא לבידוד המנוח שעה שהיא פגשה אותו חדשות לבקרים, היא השיבה, כי "הבידוד הוא והמידור הוא בכך שהם עשו דברים מאחורי הגב". הם לא ידעו אותי במה שהם עושים". (ציטוט מסיכומי המתנגדת מיום 24.11.25 עמוד 20 שורות 36-37). גם אם הטענה נכונה ואכן התובעים לא ידעו את התובעת "במה שהם עושים" אין בכך כדי ללמד על כך שהתובעים בודדו את המנוח מאחרים.

לכן, המתנגדת לא הוכיחה שקשרי המנוח עם אחרים נפגעו וההיפך הוא הנכון.

באשר לנסיבות עריכת הצוואה. "מבחן זה נועד לאתר התנהגויות מצד הנהנה שיכולות לתרום לשלילת רצונו החופשי של המצווה" ת"ע (חי') 5737-06-16 א' י' נ' ע' ר, (7.5.19). לאורך חזית המחלוקת ובעיקר בסיכומיה, המתנגדת טענה בדבר מעורבות פסולה בעריכת הצוואה וכרכה טענותיה בדבר נסיבות עריכת הצוואה יחדיו ולכן להלן אדון בשתי הטענות במאוחד.

בעדותה שלא נסתרה, טענה התובעת, כי המנוח הוא זה שביקש ליזום את חתימת ייפוי הכוח המתמשך, לצד חתימה על צוואה. התובעת העידה, כי המנוח ביקש ממנה לאתר עורך דין שיערוך עבורו את המסמכים, אבל להקפיד על כך שההליך לא יהיה יקר. עו"ד דורון אישר שהוא קיבל את הפרטים "הטכניים" ביחס לרכוש המנוח מבתו-התובעת. מצד שני, העיד עו"ד דורון, כך:

"אני עובר איתו שוב על כל הפרטים. ייפוי כוח מתמשך צריך לעשות את זה גם עם המיופה כוח, כולם צריכים לחתום על אותו מסמך. אז אנחנו עוברים ביחד, הם צריכים להסכים לקבל את העול הזה של הייפוי כוח. עוברים, מסבירים הכול, מסבירים את המשמעויות, הוא מסכים, חותמים וזהו.

או-קיי, טוב, עשית את הייפוי כוח המתמשך, עכשיו עוברים לצוואה.

עו"ד אמיר דורון: ואז אני יושב איתו לבד, צוואה יושבים לבד. הם מתפנים.

כב' השופט: כן.

עו"ד אמיר דורון: ואז עוד פעם אני עובר איתו, שואל אותו את השאלות, רואה שהוא צלול, זאת אומרת שהוא מבין על מה אנחנו מדברים, אני רואה שאף אחד לא משפיע עליו. צוואה עושים לבד, זאת אומרת זה שהם היו בשלב הייפוי כוח, זה לא יכול להיות שהם היו בשלבי הצוואה.

כב' השופט: או-קיי.

עו"ד אמיר דורון: זהו, מחתים אותו, יש שמה עד שהוא היה טרום מתמחה שלי אם אני לא טועה באותה תקופה, ובזה זה נגמר.

כב' השופט: או-קיי, ולא... נ"ק כאן לא נכנסה לחדר,

עו"ד אמיר דורון: אין מצב, אין מצב.

כב' השופט: ואמרה אני רוצה את זה, אני רוצה, אני רוצה את האוטו.

עו"ד אמיר דורון: אין מצב כזה בחיים. אני שוב, אני לא יכול לזכור את (לא ברור), אני יכול להגיד לך איך הולך אצלי במשרד. אין מצב שבזמן שמישהו חותם על צוואה, היורשים או עוד מישהו אחר נמצא במשרד, זה לא קורה. אין מצב גם שהעד נכנס בסוף רק לחתום. העד יושב, אני מקריא לבן אדם את הכל, עובר מילה מילה, עוברים גם שאין טעויות כתיב, זה משגע אותי אם יש טעויות כתיב. עוברים מילה מילה, רואים שהוא הבין, העד חותם, הוא חותם קודם, אחרי זה העדים, העד חותם, אחרי זה אני חותם. אם יש כמה, אני עושה מניפה. אין... זה, זה דברים שעושים, אי אפשר לחזור אחורה, אז את זה אנחנו עושים הקפדה יתרה.

כב' השופט: או-קיי, ומזיכרונך לגבי הפרסונה, המנוח כ', מה, מה, איזה רושם הוא עשה עליך? עשה עלייך רושם של בן אדם שהוא כבד שמיעה, אבל הוא יודע מה הוא רוצה?

עו"ד אמיר דורון: לחלוטין, לא היה שום ספק. אם היה איזשהו ספק, זאת אומרת מה זה אם?

כב' השופט: לא לא, מבחינתך, עזוב את הרופא. אתה, אתה, איך אתה הרגשת אתה?

עו"ד אמיר דורון: אני מבחינתי,

כב' השופט: בוא, תסכים איתי ש...

עו"ד אמיר דורון: אני מבחינתי הוא עבר וגם לא היה צריך את הרופא. אבל, מכיוון שהוא כבד שמיעה, ומכיוון שיכול להיות שנגיע לסיטואציה כזאת, אני מעדיף שיהיה גיבוי, שיהיה גיבוי, שלא יגידו מי אתה שהחלטת שהוא בסדר? כי אני לא רופא, עוד פעם, אני עו"ד.

מצאתי את עדותו של עו"ד דורון כאמינה. הבנתי שעו"ד דורון קיבל פנייה מן התובעת דרך ארגון כלשהו. בין השניים לא היה קשר קודם. עו"ד דורון הסביר, כי מאחר שהמנוח היה כבד שמיעה הוא העדיף שהלה יעבור בדיקה אצל "גריאטר", כדי שיהיה לו "גיבוי". עו"ד דורון הדגיש, כי התובעים לא נכחו במשרדו בעת חתימת הצוואה.

המתנגדת לא ביקשה לזמן לעדות את העד האחר לצוואה מר פ' ומלבד הטענה כי עו"ד דורון שגה בכתיבת הצוואה כך שכתב בשני סעיפים כי המצווה מצווה בלשון נקבה, לא מצאתי בטענות המתנגדת בסיס לקביעה שמא נפל פגם בפעילותו של עו"ד דורון.

התובעת העידה באשר לנסיבות עריכת הצוואה ובחירתו של המנוח בעו"ד דורון כך:

ש.איפה העורך דין דורון, המשרד שלו?

ת.בכ'.

ש.כן, ולמה דווקא עד כ' את צריכה לקחת את אבא שלך שהוא בן 84? למה אין עורכי דין בי'?

ת.יש, התקשרתי לעורך דין הקודם שעשה את הצוואה הקודמת, עורך דין נ' משהו. שאלתי אותו אם הוא עושה צוואות וייפוי כוח, הוא אמר לי שהוא לא עבר את ההכשרה, משהו כזה, של הייפוי כוח, ושהוא לא עושה ייפוי כוח מתמשך. שאלתי אותו גם את המחיר, כי אבא שלי היה מאוד חשוב לו לשלם הכי זול, כי זה היה אבא שלי. ובגלל שאני גרה באזור ה', התחלתי לברר והגעתי לפורומים של אזור ה', ולאבא שלי לא הייתה שום בעיה

ש.יש עוד עורכי דין בי' חוץ מעורך דין נ', למה לא לעזור לאבא שלך ולבוא לי'?

ת.הפורומים שאני הייתי בהם, הייתי בכל מיני הפורומים, הייתי גם בפורומים פייסבוק שזה כל הארץ, זאת ההמלצה שקיבלתי. קיבלתי את ההמלצה לעורך דין דורון אמיר דרך פורום

ש.זאת אומרת, מבחינתך עדיף שבן אדם בן 83-84,

ת.את לא נותנת לי לסיים.

ש.אבא שלך יגיע במיוחד לכ', במקום שאת תעשי מאמץ למצוא עורך דין בי' ולבוא אליו.

ת.אוקיי, בגלל שהוא נסע כל שבוע, אני לא מבינה למה את מתעקשת על הנקודה הזאת, מה זה משנה? הוא נסע גם בשביל לסדר את הדברים אחרים שלו באזור ה'.

לפני כן העידה התובעת:

"מה זאת אומרת? אבא ואני נסענו לעורך דין דורון אמיר. בהתחלה אני הייתי שם ועשינו את הייפוי כוח ואז דורון אמיר אמר לי, אני זוכרת את זה היטב כי הוא היה מאוד ברור, תצאי לגמרי, אל תישארי אפילו בקבלה, תצאי לגמרי מהמשרד ואז הוא עשה עם אבא שלי את הצוואה".

(פרוטוקול הדיון מיום 3.11.25 עמודים 46-47).

כמצוין לעיל, לא נפל פגם בעדותה זו של התובעת באשר לבחירת המנוח בעו"ד דורון. מרחקי נסיעה לא הרתיעו את המנוח ולא התרשמתי כי הלה היה נתון להשפעתם של התובעים באשר לבחירת עורך הדין שיערוך את הצוואה. עדות התובעת השתלבה בעדותו של עו"ד דורון באשר לנסיבות עריכת הצוואה ולכן המכלול מלמד שלא עלה בידי המתנגדת להוכיח כל מעורבות ובטח לא מעורבות פסולה של מי מן התובעים בעריכת הצוואה. המתנגדת אף לא העמידה גרסה עובדתית חלופית אשר לאופן מעורבותה של התובעת, או של התובע בעריכת הצוואה.

בפסיקה נקבע כי אין די בליווי למשרד עוה"ד כשלעצמו להוות מעורבות פסולה - ע"א 2098/97  בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה(3) 837 (2001)‏, פסקה 18 לפסה"ד; ע"א 7506/95  שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000)‏, פסקה 14 לפסה"ד; ת"ע (משפחה חיפה) 3050-05 עזבון המנוח נ.ח. ז"ל נ' ג'.ח (7.11.2012)‏, פסקה 22 לפסה"ד.

בת"ע (חי') 5737-06-16 א' י' נ' ע' ר, (7.5.19) סוכמה ההלכה בעניין זה:

"התערבות פסולה פורשה בצמצום על ידי הפסיקה. אין פסול במתן סיוע לאדם לערוך צוואתו, לפנות לעורך דין או לפנות לקבלת אישור רפואי לפי דרישת עורך הדין. בטבורה של עילה זו מצויה הפגיעה ברצון החופשי, ומעורבות מצד נהנה לכשעצמה אינה מגיעה כדי שלילת רצונו של מצווה. נזכור כי בבסיס סעיף 35 לחוק הירושה בדבר נטילת חלק בעריכת צוואה, מקופלת חזקה להשפעה בלתי הוגנת, ואין די במעורבות של מה בכך מצד הנהנה. ככלל, לשם הכרעה בשאלת מעורבותו של פלוני בעריכת צוואה, כלום לקח חלק בעשייתה, ערך אותה או היה עד לעשייתה, המבחן הוא מבחן של שכל ישר, ובתי המשפט ככלל – מי במחמירים ומי במקלים – ימנע מפסילת צוואה אלא במקרים בהם הספק אינו מקנן (ר' בהרחבה בספרם של שוחט, פינברג ופלומין לעיל, 135-139 והסימוכין המובאים שם).

ועוד מן הפסיקה בהקשר זה, היפה לענייננו על משקל קל וחומר:

"כבר נפסק כי העובדה שהנהנה הזמין את עורך-הדין שערך את הצוואה ושילם את שכר טרחתו אין בה די כדי להביאו בכלל מי שנטלו חלק פסול בעריכת הצוואה (השופט קדמי בע"א 760/86 רוזן נ' שולמן [14], בעמ' 590). כן נפסק כי העובדה שהנהנית מן הצוואה הביאה את המצווה לעורך-הדין שטיפל בעבר בענייניה שלה ואף סייעה לו בפרטים שונים שנזקקו להם לצורך הצוואה אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה (השופטת ביניש בע"א 2500/93 הנ"ל [8])" (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל לעיל, ס' 15 לפסק הדין)".

בענייננו, בשים דגש על כך שנטל הראיה ההוכחה רובץ לפתחה של המתנגדת, לא הוכח כי התובעים היו מעורבים בעשיית הצוואה ובכלל זה, לא עלה בידה של המתנגדת להוכיח קיומו ולו של מבחן אחד מהמפורטים לעיל על פי הלכת מרום, או שבענייננו מתקיים צבר נסיבות

המהוות את אותה מסה קריטית, כלומר נסיבות כלליות שיש בהן כדי להטות את הכף לחובת התובעים.

המסקנה העולה מן האמור היא, כי המתנגדת כשלה מלהוכיח השפעה בלתי הוגנת של מי מן התובעים על המנוח. כפי שאוזכר בעניין ת"ע (ת"א) 46864-07-21 פלונית נ' אלמונית, (7.11.23), "חשוב להזכיר כי הדין איננו אוסר השפעה על מצווה להוריש את עיזבונו לפלוני או לאמוני, אלא הדין אוסר על קיומה של השפעה בעלת סממנים קשים ובלתי הוגנים שיש בהם לשלול ממצווה את רצונו האמיתי". המתנגדת העריכה שהיא קיבלה מעיזבון אביה סך של כ 700,000 ₪ (פרוטוקול הדיון מיום 4.11.25 עמוד 14 שורה 29). לא הוכח, כי התובעת או התובע לחשו על אזנו של המנוח לנשל את המתנגדת מיתר נכסיו ורצונו של המנוח אשר היה ידוע בעצמאותו החשיבתית בא לידי ביטוי בתוכנה של הצוואה.

לפיכך, אני דוחה את הטענה כי התובעים נטלו חלק בעריכת הצוואה או שהצוואה היא תולדה של השפעה בלתי הוגנת.

פגם צורני

בכתב ההתנגדות נטען, כי בצוואה נפלו פגמים צורניים המצדיקים את העברת נטל השכנוע לכתפי התובעים. נטען, כי העדים לא אישרו במעמד חתימת הצוואה על פני הצוואה, כי המנוח הצהיר בפניהם שזו צוואתו.

בדיון שהתקיים בתאריך 30.1.24 בפני המותב הקודם נדחתה טענה זו במישור של העברת הנטל. נקבע, בהסתמך על עמ"ש (ת"א) 11700-12-16 ש.א. נ' ש.ט. (7.10.18) שאין להפוך את נטל הבאת הראיה בתיק זה.

לאחר דיון זה, נחזה שהמתנגדת זנחה את טענותיה בדבר הכשל הצורני שנפל בצוואה והיא לא התמקדה בטענות אלו יותר. ראו פרוטוקול הדיון מיום 3.11.25 בעמוד 118 שורות 8-9. הטענות אף לא קיבלו ביטוי בסיכומיה. בבחינת למעלה מן הצורך אתייחס בתמצית אף לטענה זו. בעמ"ש (ת"א) 63262-01-14 ד' ע' נ' ל' ע', (16.11.15) נדונה סוגיה דומה במהותה לענייננו וכך נקבע:

"הפגם הצורני, לכאורה, אליו מכוון המערער הוא העדר הצהרתו של המנוח "זו צוואתי", הצהרה הנדרשת לפי סעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), כך בסעיפים 37-38 לעיקרי הטיעון.

בע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2) 77, הבהיר הש' קדמי, כי להצהרת המצווה "זו צוואתי" תכלית כפולה: מצד אחד – המצווה מזהה באמצעותה את המסמך שעליו הוא חותם כצוואתו שלו; ומצד שני – המצווה מאשר באמצעות ההצהרה, כי תוכן המסמך שעליו הוא מצביע משקף את רצונו. הפן הראשון של ההצהרה הינו פן טכני-פורמלי שנועד להבטיח, כיסוד עובדתי, את מודעותו של המצווה כי המסמך עליו הוא חותם הוא לא רק צוואה אלא צוואתו שלו. הפן השני הינו פן ענייני-מהותי. מן הפן הטכני-פורמלי הצהרת המצווה אינה חייבת לתאום את הנוסח הקבוע בסעיף 20 לחוק. מה שנדרש הוא זהות במהות ולא זהות בנוסחאות (ע"א 851/79; 160/80 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 101; עמ"ש 38138-09-11 א' נ' ש' נ' א' מ' ק' ואח' [פורסם בנבו] (14.4.13); ת"ע (ת"א) 11632/99 פלוני נ' אלמוני, [פורסם בנבו] פ"מ תשס"ד(3) 351, ורבים אחרים)".

בצוואת המנוח מוצאים אנו מספר הצהרות שיש בהן כדי ללמד על רצונו של המנוח, הן בפן הפורמלי והן ובעיקר בפן המהותי. כך, ברישת הצוואה הצהיר המנוח "אני...מצווה בזאת על רכושי והוני שיישארו לאחר פטירתי, וזאת אני עושה בדעה צלולה ובהירה..." בסעיף 1 לצוואה הצהיר המנוח "זאת צוואתי האחרונה והיא מבטל ביטול גמור...". בסעיף 2 לצוואה הצהיר המנוח "אני מצווה לשלם מתוך הרכוש שאותיר אחרי..." בסעיף 3 הצהיר המנוח "אני מצווה...", בסעיף 4 הצהיר המנוח "... ברצוני להוריש את הבית..." בסעיף 6 הצהיר המנוח "קבעתי במפורש כי הנני רשאית (הטעות במקור ע.א.) בכל עת ובכל זמן לשנות ולבטל צוואה זו בכל אופן שאמצא לנכון".

(ההדגשות אינן במקור ע.א).

הנה כי כן, מכלול הצהרות המצווה שלמעלה מלמד על מודעות המנוח, כי המסמך עליו הוא חותם הוא צוואה ולא סתם צוואה, אלא צוואתו שלו. מעבר לכך ברור שמדובר ברצונותיו שבאים לידי ביטוי בתוכנה של הצוואה. לכן, אין בטענות בדבר הפגם הצורני לשנות את נטל ההוכחה, או לקבוע, כי יש בהעדר המלל "זו צוואתי" בפני העדים כדי לשלול את תוקפה של הצוואה.

סיכום

לא עלה בידי המתנגדת להרים את הנטל להוכחת העדר כשירות, או השפעה בלתי הוגנת של התובעים על המנוח. במבט על, לאחר בחינה כוללת ורחבה של כלל נסיבות עריכת הצוואה, לא שוכנעתי שהמתנגדת הקימה חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת. משקבעתי כי המנוח היה כשיר לחתום על צוואתו מיום 12.3.20, וכי הוראות צוואה זו אינה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת, או תוצאה של מעורבות ישירה מצד התובעים, הרי שיש לתת לה תוקף וצו לקיומה.

לפיכך, התביעה שהוגשה מטעם התובעים לקיום צוואת המנוח מיום 12.3.20 בת"ע53890-12-21 מתקבלת ואילו ההתנגדות שהוגשה במסגרת תיק זה – נדחית. התובעים רשאים להגיש צו קיום צוואה פורמלי לחתימתי בתיק לקיום הצוואה וזאת תוך 14 ימים מהיום.

המתנגדת תישא בהוצאות התובעים בסך של 35,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, יתווסף לו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בקביעת הסכום התחשבתי הן בדרך ניהול ההליך בידי המתנגדת והעובדה שזו העלתה מספר בקשות במועד דיוני שמיעת הראיות (בקשה חוזרת לקבלת ייצוג, פסילת שופט, איתור ראיות חדשות וצירופן) – בקשות שהצריכו תגובה ושכולן נדחו, תוך מתן החלטה מפורטת. מצד שני, התחשבתי בעובדה, כי קביעת סכום הוצאות גבוה יותר יש בו כדי להעמיק את עומק הקרע שבין הצדדים בבחינת הוספת שמן למדורה.

המזכירות תסגור תיק זה והקשורים לו.

*פסק הדין יפורסם לאחר התממה.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ו, 14 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.