טוקר ואח' נ' יוניוב ואח'

רקע 

1. התובעים מתגוררים בדירה בת 4 חדרים הפונה לעורף, בקומה השלישית של בניין המצוי ברחוב גרוסברג 7א' בירושלים, גוש 30080 חלקה 265 (להלן: "הדירה". מונח זה מתייחס גם למחסן בקומת כניסה המשויך לדירה).

   הנתבעים הם יורשיו של מר ירחמיאל יוניוב ז"ל (להלן: "המנוח"), שכקבלן בנה את הבניין הנדון. לפי כתב ההגנה, הדבר בוצע במסגרת הסכם מול משפחת גרינפלד שלפיו קיבל המנוח את הזכויות בדירות הנמצאות באחת משתי כניסות בבניין. המנוח מכר את הדירות בהן החזיק לרוכשים שונים.

2. לפי העתק רישום מפנקס הזכויות מיום 18.3.25 שצורף כנספח ב' לכתב התביעה, כלל הבניין רשום בבעלות משותפת והמנוח רשום כבעל הזכויות בחלק של 4/79. בהליך זה לא הייתה מחלוקת כי רישום זה מייצג את הזכויות בדירה.

   באותו מסמך קיים רישום של יתר הזכויות בנכס על שמם של מספר אנשים נוספים. בהקשר זה אוסיף, כי ביום 28.3.19 ניתן פסק דין בתובענה קודמת, בין רוכשי דירות אחרות באותו בניין ובין הנתבעים כאן כיורשיו של המנוח (ה"פ 53563-01-19). בפסק הדין הוצהר כי אותם רוכשים הם בעלי זכויות הבעלות בדירות שרכשו מהמנוח "בהתאם להסכמים בין המבקשים לבין המנוח ולאישורי המיסים שצורפו לתובענה". ב"כ הרוכשים מונה ככונס נכסים לצורך העברת הזכויות לאותם רוכשים.

3. בדומה, עתרו התובעים במסגרת הליך זה לסעד הצהרתי לפיו הם בעלי הזכויות בדירה, ולמינוי בא כוחם ככונס נכסים לצורך העברת הזכויות בדירה. הוצג, שביום 20.8.87 התקשר המנוח בהסכם למכר זכויותיו בדירה למר דוד מילר ז"ל (להלן: "דוד"). דוד העביר ללא תמורה את זכויותיו בדירה לבתו גב' נעמי מילר (להלן: "נעמי"). נעמי התקשרה בהסכם מיום 21.11.18 למכר הזכויות בדירה לתובעים.

4. להשלמת התמונה יצוין, ראשית, כי התובעים ניהלו הליך מקביל כנגד נעמי (ת"א 16034-06-25). באותו הליך אישרה נעמי כי קיבלה את הזכויות בדירה מאביה, דוד, ומכרה אותן לתובעים. על כן, ניתן ביום 21.7.25 פסק דין הקובע שככל שבהליך הנוכחי ייקבע כי הזכויות הועברו מהמנוח לדוד, יוסמך ב"כ התובעים ככונס נכסים לצורך העברת הזכויות מדוד אל נעמי.

   שנית יצוין, כי במקור הוגשה התביעה הנוכחית גם כנגד מר עמיקם יוניוב ז"ל (להלן: "עמיקם"), יורש נוסף של המנוח. לאחר שיורשיו של עמיקם הצהירו (באמצעות בנו מר יונה יוניוב) שאין להם כל טענה בנוגע לדירה מושא התביעה ויכבדו כל החלטה, הם נמחקו מן ההליך (פסק דין מיום 30.9.25).

    

   המחלוקת

5. זו מתמקדת בשאלת השלמתה של עסקת מכר הזכויות בדירה שבין המנוח לדוד, והעברת הזכויות בדירה לדוד. הטענה המרכזית שהעלו הנתבעים בכתב ההגנה ולאורך ההליך היא, כי התובעים לא הוכיחו שדוד השלים את הרכישה מהמנוח, כך שהייתה לו זכות להירשם כבעל הזכויות בדירה.

   בכתב ההגנה נטען שלא הוצגו חוזה רכישה ואסמכתא על תשלום בגין הדירה. נטען שלא די במסמך דיווח לרשויות המס להוכחת הזכויות והתשלום. עוד נטען שהמנוח "נהג במקרים מסוימים לאפשר שימוש בדירות מבלי שהושלם מלוא התשלום", וכי ערך הסכמי מכר שכללו "תניית תשלום מותנית ברישום זכויות". בהמשך, לאחר שהתובעים הציגו ביום 10.9.25 את הסכם המכר בין המנוח לדוד, הגישו הנתבעים ביום 17.9.25 הודעה מטעמם בה הועלו טענות דומות, שעיקרן בהעדר אסמכתא לתשלום מלוא התמורה בגין הדירה.

   עוד הוצגו בכתב ההגנה טענה להתיישנות התביעה, וטענה לפיה העובדה שהתובעים לא הצטרפו להליך הקודם בה"פ 53563-01-19 ולא הסדירו את רישום הזכויות בדירה מעוררת תמיהות ועולה כדי שיהוי.