תביעה כספית קטנה ע"ס 15,000 להחזר סכומים ששילם התובע לנתבעת במזומן והוצאות שהוציא על מתנות וקניות עבורה. התובע , בן 80 , אלמן זה 7 שנים, טען בכתב התביעה כי "כוחו עדיין במותניו". בתורו אחר "בת זוג לאהבה" נפגש עם הנתבעת ,אישה יפת מראה בת 48, וביניהם נכרת הסכם שעל פיו יתמוך הוא כלכלית בנתבעת והיא מתחייבת בתמורה כי תהיה לו בת זוג ותקיים עמו יחסי אישות. ברם, כך התובע, למרות שהוא עמד בהתחייבויותיו כלפיה, נתן לה סכומי כסף , קנה לה מכונת כביסה ומכשיר פלאפון נייד יקר מסוג סמסונג ואף טיסה לחופשה יוקרתית במלון 5 כוכבים באילת , הנתבעת לא מילאה אחר "חלקה בהסדר".
התובע טוען כי במקום "מעט אושר" לו ציפה , קיבל "גהינום ,רוע לב ומלל שטני". משכך, מבקש הוא לקבל פיצוי בגין שווי כל הדברים שנתן לה וכן אלפי שקלים שנתן לה במזומן.
הנתבעת טענה בהגנתה כי התובע קנה לה פלאפון מרצונו וכי אמר לה שהוא מחפש רק חברה לשיחות "וככה היה מדי פעם" , "מדי פעם הייתי עולה לכמה דקות לשוחח אתו מפני שהוא ביקש". "לא שיקרתי אותו ולא גנבתי אותו" .עוד הוסיפה כי התובע לא מפסיק להטריד אותה.
בעדותו טען התובע , וכך גם התרשמתי, כי הנתבעת פגעה בו עד עמקי נשמתו כאשר זלזלה בו והזכירה לו שהוא זקן ושילך לחפש זקנה כמוהו.
הנתבעת טענה מנגד כי התובע לא נשאר חייב והציגה בפני בית המשפט הודעות טקסט קשות ששיגר לה התובע.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי אך לא מכוח עילה חוזית. הנימוקים יפורטו להלן באופן תמציתי כדרישת תקנה 15 ב לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (תשל"ז) 1976 :
א. מצאתי את גריסת התובע מהימנה. גרסת הנתבעת נדחית גם בשל היותה בלתי סבירה. לא סביר כי התובע יוציא סכומי כסף גדולים משך תקופה ארוכה רק על מנת לשוחח עם הנתבעת.
ב. יש לדחות את התביעה ככל שהיא נסמכת על עילה חוזית, וביתר פירוט:
סעיף 30 לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג 1973 קובע כי :
"חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור, בטל".
אמור מעתה, חוזה בין גבר ואשה לפיו מתחייב הגבר לתמוך כלכלית ובתמורה היא מתחייבת לקיים עמו יחסי אישות הוא חוזה בלתי חוקי ולמצער סותר את תקנת הציבור. זאת לפי שעקרונות יסוד בשיטתנו המשפטית - זכות האישה על גופה, כבוד האדם וחירותו והגדרת עבירת האונס- שלפיה ההסכמה צריכה להתקיים בכל שלבי האקט המיני , מביאים למסקנה ברורה כי חוזה שזה תוכנו הוא חוזה בטל שהאישה רשאית "להפר" ללא חשש מהשבה או מתשלום פיצויים. אם נכשיר מצב בו האישה תקיים יחסי אישות מתוך חשש מפני סעד של השבה או פיצויים, נהיה כמכשירים סוג של "אונס ברשות החוזה".
הדברים ברורים ואינני רואה צורך להרחיב את הניתוח.
ג. אלא שבכך לא תם הילוכנו. ודוק: דחיית העילה החוזית פירושה כי אם הנתבעת פעלה בשלב כריתת החוזה בתום לב אך בשלב מאוחר החליטה ,מסיבה כלשהי, שלא לקיים את הבטחתה , היא פטורה. אך מה הדין במקרה שבו ידעה מלכתחילה כי לא תעמוד בהתחייבותה והטעתה את התובע לחשוב אחרת מתוך תכנון מוקדם ומחושב שמטרתו להוציא ממנו כספים?
כאן נכנסת לפעולה עוולת התרמית שבפקודת הנזיקין. סעיף 56 לפקודה קובע כי :
"תרמית היא היצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמתותה או מתוך קלות ראש כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו. אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור אלא אם הוא מכוון להטעות את התובע , הטעה אותו ,והתובע פעל על פיו ואף סבל על ידי כך נזק ממון".
מהתמונה שנפרשה לפני התחוור ,אל נכון, כי הנתבעת הטעתה את התובע לחשוב כי היא תקיים עמו יחסי מין. חוסר סבירות גרסת הנתבעת מחזק את גרסת התובע. לא מתקבל על הדעת, כאמור, כי התובע יוציא סכומי כסף גדולים רק עבור שיחות. סיוע ממשי נוסף לעדות התובע ניתן למצוא בנסיעה לאילת ובהסברי הנתבעת על אודות נסיעה זו. הנתבעת לא הכחישה את הנסיעה והבילוי במלון חמישה כוכבים על חשבון התובע. הנה כי כן, כשנשאלה על ידי בית המשפט מה הייתה מטרת הנסיעה ענתה כי " הסכמתי לנסוע אתו אבל בתנאי שנהיה במיטות נפרדות". הסבר זה אינו מתקבל על הדעת שכן בשביל לשוחח עם הנתבעת או לישון במיטות נפרדות אין שום צורך ,מבחינת התובע, בנסיעה לאילת.
הנתבעת ניצלה את מצוקתו של התובע כדי להוציא ממנו כספים , הבטיחה לו כי תהיה בת זוגו לכל דבר מתוך כוונה להוציא ממנו כספים כשהיא מתכננת מראש כי לא תיתן לו את מבוקשו.
יחד עם זאת, לא מצאתי לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא סכום התביעה. התובע טען בעדותו, בשקיפות יש לומר, כי היו מגעים אינטימיים (פרוטוקול עמוד 1 שורות 20-22) דבר שמצדיק הפחתת הפיצוי. (כאן חשוב לציין כי הנתבעת הכחישה כל מגע אינטימי עם התובע).
סוף דבר- הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,000 ₪.
כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 750 ₪.
כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום.
ניתן היום, י"א תמוז תשע"ה, 28 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
