החלטה בבקשה לקביעת זמני שהות עם קטין

הצדדים להליך זה הן בנות זוג לשעבר, ובמרכז הסכסוך ביניהן פעוט רך בשנים, ילידXXX , כבן שנתיים וחצי – הקטין (להלן: "הקטין"). הנתבעת רשומה כאמו של הקטין, אשר נולד מביצית שלה שהופרתה בזרעו של תורם, והתובעת נשאה את ההיריון ברחמה. התובעת אזרחית ארצות הברית, יהודייה, הנתבעת יהודייה - ישראלית.

בנות הזוג ניהלו זוגיות משנת 2019 והפרידו את מגוריהן בחודש 2/24. עת הופרדו המגורים, התגוררו הצדדים בXXX, ושהו בארץ בביקור.

התובעת פנתה לבית המשפט ביום 6.3.24, בתביעה על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א – 1991, ועתרה להשבת הקטין ליוון מאחר שכאמור אין התובעת רשומה כאמו של הקטין, ומטעם זה, נמחקה התביעה בהסכמת התובעת, תוך שנקבע כי הצדדים יתאמו ביניהן מפגשים בין התובעת לבין הקטין.

בהמשך, פתחה התובעת ביום 19.5.24 בהליך י"ס, אשר לאחריו הוגשו על ידה שתי תביעות: התביעה בהליך זה, לחלוקת זמני שהות ולאחריות הורית, ותביעה בתלה"מ 72107-02-25, למתן פסק דין הצהרתי בעניין הורותה של התובעת על הקטין.

במסגרת ההליך הנוכחי, ביקשה התובעת לקבוע זמני שהות בינה לבין הקטין. נוכח התנגדותה הנחרצת של הנתבעת לכל עתירותיה של התובעת בתביעות שהגישה, בכלל, ולקביעת זמני שהות בין התובעת לבין הקטין, בפרט, הוזמן תסקיר בעניין קביעת זמני שהות בין התובעת לבין הקטין באופן זמני ועד להכרעה בתביעות, וקודם לכן מונתה אפוט' לדין לקטין.

בתסקיר שהוגש ביום 25.6.25, סקרה העו"ס את טענות הצדדים, ואת מצבו של הקטין, ומסרה את ההמלצות הבאות:

הנתבעת פנתה אל העו"ס בשאלות הבהרה, ואף ביקשה לחקור אותה אודות התסקיר. בהחלטה שניתנה ביום 20.8.25 נקבע, כי לא יתקיימו זמני שהות בין התובעת לבין הקטין טרם הדיון.

לאחר דחיות, התקיים הדיון ביום 29.10.25. בדיון נחקרה העו"ס, נשמעו האפוט' לדין, הצדדים השיבו לשאלות בית המשפט, ובאי כוחן סיכמו את טענותיהם בעל פה.

טענות התובעת,בתמצית:

על יסוד התסקיר ועמדת האפוט' לדין, יש לקבוע מפגשים בין התובעת ובין הקטין, תוך מתן סמכויות לעו"ס להרחבת זמני השהות.

התובעת פועלת להסדרת שהותה בארץ, ולאחר שאותר הרב אשר גייר אותה, תיפתר סוגיה זו.

טענות הנתבעת, בתמצית:

הצדדים הסכימו ביניהן כי התובעת לא תהיה הורה לקטין. לאורך כל ההיריון התחזתה התובעת לנתבעת ובהתאם לכך נרשם הקטין כבנה של הנתבעת בלבד, כאשר התובעת קיבלה תשלום בגין ההיריון, ולא ביקשה להירשם כאמו של הקטין.

יש לשקול את טובתו של הקטין, אשר אינו מצוי בקשר עם התובעת, ואינו מכיר אותה כלל. על כן, אין לקיים זמני שהות בין השניים עד להכרעה בתביעה.

עמדת האפוט' לדין:

די בראיות אשר הונחו בפני בית המשפט על מנת לקבוע כי התובעת היא היולדת של הקטין. על כן יש לאפשר לקטין ליצור קשר עם מי שילדה אותו, הניקה אותו וגידלה אותו.

המשך הנתק גורם לפגיעה בקטין, ובזכותו לקשר משמעותי עם מי שילדה ואתו.

דיון והכרעה

מדובר בבקשה לקביעת זמני שהות זמניים בין התובעת לבין הקטין, על רקע הנתק ביניהם מחודש 2/24, כאשר לעת הזו ברור כי שתי התביעות שהגישה התובעת יתבררו לגופן, על כלל המשמעויות שיש לכך, לרבות חלוף הזמן עד להכרעה בתביעות אלה.

על יסוד הודעתה מהיום, הוארך תוקפה של אשרת השהייה של התובעת בארץ ב- 30 יום. מאחר שכך הם פני הדברים מאז 2/24, לא נראה כי התובעת צפויה לעזוב את הארץ בעל כורחה, כטענת הנתבעת. התובעת פועלת אפוא באופן נמרץ להסדרת מעמדה בארץ.

זאת ועוד, התובעת, עתרה כאמור בהליך הקשור, לקבוע בפסק דין כי היא אמו של הקטין, כך שהיא פועלת במקביל להסדרת מעמדה כאמו של הקטין.

מדובר בשינוי אשר חל לעומת מצב הדברים עת ניתנה ההחלטה בהליך י"ס, בה נקבע כי לא יחודשו המפגשים בין התובעת לבין הקטין.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הן ניהלו קשר זוגי וכי התובעת היא מי שילדה את הקטין, וכבר נקבע בעמ"ש (מחוזי מרכז) 64159-11-24אלמונית נ' פלונית ( 10.3.2025) בכל הנוגע לזכויותיה של אם יולדת אל מול אם גנטית כי "לפנינו שתי זכויות הוריות מתנגשות אשר לכל אחת איכות משמעותית משלה ולא ניתן לומר כי ככלל האחת עדיפה על חברתה. העדפת זכות הורית אחת על אחרת תיקבע על פי נסיבות העניין ופרטיו ואפשר שתשתנה מעניין לעניין."

הטענה אשר בפי הנתבעת, כי התובעת ילדה את הקטין במסגרת הסכמה ביניהן כי התובעת תשמש פונדקאית ותלד עבורה את הקטין, היא טענה אשר תתברר במסגרת שמיעת הראיות, אולם לאחר שמיעת הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, ניתן לומר, בזהירות המתבקשת, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין ההליכים העיקריים, כי התובעת הוכיחה כי בפיה עילת תביעה לכאורה וכי גרסתה של הנתבעת כפי שהונחה בפני בית המשפט, אינה נקייה מספקות.

העו"ס סברה כאמור כי יש לאפשר לתובעת לפגוש בקטין באופן מיידי, משום טובתו.

לדבריה, התובעת "היא לא אם פונדקאית בעיניי" (עמ' 4 שו' 28).

היא הדגישה:

"כשאני מגבשת המלצות זה לא לפי טענות משפטיות או עובדות, אני לא קובעת מי צודק אלא מסתכלת על טובת הילד. יש שתי נשים עם היסטוריה של זוגיות וביחד והביאו הסכמה להביא ילד לעולם, אישה אחת ילדה והניקה אותו במשך 7-8 חודשים, היא יצרה איתו התקשרות מסוימת בניגוד לפונדקאות. יש פה בסיס איתן לקשר ולזמני שהות" (עמ' 5 שו' 30 עד עמ' 6 שו' 3). 

ברמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 2107-07-22פלונית נ' אלמוני(12.7.2022) נקבע:

"בפסיקה נקבע שלמרות שתסקיר עו"ס אינו חוות דעת מומחה כהגדרתו בסעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א – 1970, יש ליתן לו משקל דומה (בע"מ 4259/06 פלוני נ' היועמ"ש [פורסם בנבו] (13.7.06), בע"מ 5072/10 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (26.10.10)). העובדים הסוציאליים הם אנשי מקצוע שחוות דעתם היא בעלת משקל רב ויש צורך בנימוקים כבדי משקל על מנת לסטות מהמלצתם."

העו"ס בחקירתה שבה על המלצותיה בתסקיר, והמלצותיה נותרו איתנות גם בתום החקירה. על כן, לא מצאתי לשנות מהמלצות אלה, אליהן הצטרפו באופן חד משמעי גם האפוט' לדין, האמונות על הבאת טובתו של הקטין במסגרת ההליכים המתנהלים בפני בית המשפט. סבורני כי טובת הקטין, המשמשת נר לרגלי בית המשפט בהליכים אלה, היא כי יחודש לאלתר הקשר בינו לבין התובעת, מי שהרתה וילדה אותו, ואין להאריך את הנתק בין השניים עד להכרעה בהליכים, בהם נקטה התובעת על מנת לזכות בהכרה ובקשר עם הקטין.

מכל האמור, מצאתי לאמץ את המלצות התסקיר במלואן, תוך מתן סמכויות לעו"ס לשנות ולהרחיב את זמני השהות בין התובעת לבין הקטין בהמשך.

תוקף ההסמכה לשנתיים מהיום.

המפגשים לא יחלו בטרם יחלוף שבוע ימים ממועד מתן ההחלטה, על מנת לאפשר לנתבעת להשיג על החלטתי זו.

בנוסף, ולשם קידום שני ההליכים המונחים בפני בית המשפט, הריני מורה כדלקמן:

א. הצדדים יגישו את כל עדויותיהם הראשיות בתצהירים:

התובעת - תוך 30 יום מהיום.

הנתבעת - תוך 30 יום מקבלת תצהירי התובעת.

ב. לכל תצהיר יצורפו כל המסמכים והראיות הנזכרים בו או שבדעת המצהיר להסתמך עליהם ולהגישם כראיה.

יש לסמן את כל הנספחים במספרים עוקבים.

ג. לא ישמע כל עד שעדותו הראשית לא הוגשה בתצהיר – אלא אם בעל הדין שרוצה להשמיעו, יגיש (עד ולא יאוחר מהמועד להגשת תצהיריו) בקשה לפטור מתצהיר של אותו עד, כשהבקשה נתמכת בתצהיר המנמק לאיזה ענין חשובה העדות של אותו עד, מהם המאמצים שעשה אותו בעל דין לקבלת התצהיר מהעד, ומדוע לא התאפשר הדבר. בקשות לזימון עדים יוגשו בתוך המועדים שנקבעו להגשת התצהירים.

ד. כל תצהיר ובקשה שיוגשו כאמור – ימסרו במסירה אישית לצד-שכנגד במקביל ותוך המועד הקבוע להגשתם.

ה.הצדדים ימנעו מלכלול בתצהירים עדויות שמיעה ועדויות סברה.

ו.ישיבת קדם משפט נוספת תתקיים ביום 3.2.26 בשעה 9:30.

ז. תסקיר משלים ועמדה מטעם האפוט' לדין יוגשו לתיק עד ליום 1.1.26.

המזכירות תודיע לצדדים, ותעדכן ביומן.

ההחלטה מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתנה היום, ח' חשוון תשפ"ו, 30 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.