7 שנות מאסר לעבריין מין בקטינים

השופטת תחיה שפירא :

איסור פרסום :

תיק זה דן בעבירות מין אותה ביצע הנאשם בקטינים. לפיכך, אנו אוסרים על פרסום שמם של הקטינים וכל פרט העלול להביא לזיהויים.

1.         בתאריך 5.9.05 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום שבו יוחסו לו שני אישומים שעניינם עבירות מין אותן, על פי הנטען, ביצע בקטינות וכן אישום נוסף בגין החזקת 2 דיסקים למחשב, המכילים תמונות המתארות קיום יחסי מין עם קטינים.

2.         לנוכח חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה לביהמ"ש ביום 22.9.05, ובהסכמת הצדדים, הופסקו ההליכים כנגד הנאשם והוצא צו אשפוז בעבורו על פי סעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש.

            לאחר אשפוז של כ-3 חודשים, חודשו ההליכים כנגד הנאשם. הנאשם כפר במיוחס לו וסניגורו העלה טענת אי שפיות, על פי סעיף 34 ח' לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"). לביהמ"ש הוגשו חוות דעת פסיכיאטריות הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה, וכותביהן נחקרו ע"י הצדדים באריכות. דא עקא, בשלב של טרם מתן החלטה בשאלת אי השפיות, הגיעו הצדדים להסדר שייתר את המשך ההתדיינות ומתן החלטה בעניין זה. על פי ההסדר, נזנחה טענת אי השפיות. לאחר שהותר לנאשם לחזור בו מכפירתו, תוקן כתב האישום על ידי מחיקת אחד מהאישומים, הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן וכן צירף תיק נוסף של בית משפט השלום. לא היתה הסכמה באשר לעונש.

3.         על פי כתב האישום המתוקן שבו הודה והורשע הנאשם, פגש הנאשם בגינה ציבורית בסמוך לביתו, את הקטינה, ילידת 29.8.99 (להלן: " הקטינה"), ששיחקה במקום עם שני אחיה, האחד שהיה כבן 9 והשני כבן 5 (להלן: " "האחים"). לאחר שהחל לשחק עמם, ותוך כדי כך, הושיב את הקטינה על ברכיו, שכנע הנאשם את הילדים לבוא עמו לביתו. תחילה הכניס הנאשם את האחים למושב הקדמי של רכבו שחנה בסמוך, ונכנס בעצמו עם הקטינה למושב האחורי, שם הושיבה על ברכיו, חשף בפניה את איבר מינו וביקשה לגעת בו. הקטינה סירבה ושילבה ידיה בחזקה. בהמשך יצאו כולם מהרכב והנאשם הכניסם לקומת הגג של דירת מגוריו. שם נתן לאחים משחקים שונים ובעודם עסוקים, לקח את הקטינה לחדרו ונעל את הדלת. או אז, הוריד הנאשם את תחתוניה של הקטינה, נגע בישבנה מעל חצאיתה, למרות בקשותיה כי יחדל. בהמשך, ניסה הנאשם להכניס את איבר מינו לפיה של הקטינה. הוא ביקש כי תעמוד על ברכיה וכאשר עשתה כן, הורה לה לגעת באשכיו ובאיבר מינו. הקטינה סירבה וקמה על רגליה. למרות התנגדותה, נטל הנאשם את ידה של הקטינה, הניחה על איבר מינו ושפשף אותו. משהקטינה משכה את ידיה וסירבה לעשות כרצונו, הושיב אותה הנאשם על המיטה ואונן בפניה עד שהגיע לסיפוקו.

            עוד נאמר בכתב האישום, כי תוך כדי האירועים בחדר, דפק אחיה בן ה-9 על דלת החדר וקרא לקטינה. אולם הנאשם סתם בחוזקה את פיה של הקטינה כדי למנוע ממנה לצעוק לעזרה.             כשיצאו השניים מהחדר, נתן הנאשם לקטינה מכשיר פלאפון, ולאחר זמן קצר החזיר הנאשם את כל הילדים לגינה.

            בגין מעשים אלו הורשע הנאשם בעבירות של ניסיון למעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, על פי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, ובמעשה מגונה, על פי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין (מספר עבירות).

            על פי האישום השני שבכתב האישום המתוקן, הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה של פרסום והצגת תועבה על פי סעיף 214 ב.3 לחוק העונשין.

4.         עוד הורשע הנאשם בתיק נוסף אותו ביקש לצרף לכתב האישום הנוכחי, בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, על פי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין; זיוף, על פי סעיף 418 לחוק העונשין וקבלת דבר במרמה על פי סעיף 415 לחוק העונשין. במסגרת כתב אישום זה, הודה הנאשם כי נהג, יחד עם אחר, לזיוף אשרות עבודה בדרכוניהם של נתינים זרים ולפרסם מודעות בעיתונים דוברי רוסית וברחבי העיר ת"א, שבהם הובטחה לפונים הנפקת אשרות עבודה. ואומנם, בפועל זייף הנאשם אשרת עבודה בדרכונו של אחד הפונים אליו, וקיבל במרמה סך של 500$ בתמורה לכך.

חוות דעת, תסקיר והערכת מסוכנות

5.         בטרם שמיעת הטיעונים לעונש ועל פי הסכמת הצדדים, הורינו על הגשת חוות דעת רפואית אודות הנאשם מאת רופא בית המעצר, בין היתר בדבר מסוגלותו לעמוד בתנאי מאסר. כן הורינו על הגשת תסקיר נפגעת ועל הגשת הערכת מסוכנותו המינית של הנאשם על פי חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ז-2006.

6.         מכתבה של רופאת בית המעצר אינו מצביע על תלונות או בעייתיות רפואית כלשהי אצל הנאשם, כי מצבו משביע רצון ויציב, הוא מטופל ע"י פסיכיאטר ומקבל טיפול תרופתי. באשר למסוגלותו לעמוד בתנאי מאסר - הופנה הנאשם לבדיקת פסיכיאטר, אולם חוות דעת נוספת בעניין זה, לא הוגשה לנו.

7.         תסקיר הנפגעת שהוגש לביהמ"ש ביום 27.12.07, הינו ארוך ומפורט. הוא הוכן ללא שיחה עם הקטינה עצמה, בשל בקשת המשפחה. המדובר במשפחה דתית - חרדית, אשר מאז המקרה, שאירע לפני כשנתיים וחצי, חל שינוי באורחות חייה בכלל, ובחיי הקטינה בפרט.

            מהתסקיר עולה, כי בנוסף לפגיעה אותה חוותה הקטינה מן הנאשם, שכללה גם איום פיזי וגם תחושת חוסר אונים קשה, חשה פגיעה נוספת מצד אביו של הנאשם ששהה בדירה, אליו פנתה והעירה על מעשי בנו, אך הוא התעלם ממנה. גם אחיה של הקטינה עברו תקופה קשה, משום שחוו, ועדיין חווים, תחושות אשם על כי התפתו לעלות לדירתו של הנאשם ובעיקר מכך שלא הצליחו לעזור לה בביתו. ההליך הפלילי כולו, כולל החקירות והבדיקה הגניקולוגית שעברה, נחוו על ידי הקטינה כחוויה קשה, חדירה לפרטיותה ופגיעה ב"צניעותה" של הילדה הרכה, במיוחד על רקע אורח חייהם ואמונתם הדתית.

            התסקיר מתאר תסמינים פוסט-טראומטיים מהם סבלה הקטינה, אשר בשל צנעת הפרט אין מקום לחזור ולפרטם. גם הקטינה וגם אחיה הופנו לפגישות עם פסיכולוג כדי לנסות ולעבד את הטראומה, התסכול וחוסר האונים להגן על עצמם, שחוו כולם.

            כיום, כך עולה מהתסקיר, קיימת הדחקה של הנושא במשפחה, והגם שהקטינה חזרה לתפקוד כמעט באופן מלא, קיימת " צלקת עמוקה אשר יכולה להיפתח לפצע גדול בעתיד".

            לדעת כותבת התסקיר, הקטינה נמצאת בסיכון לפגיעה חוזרת ולפיכך זקוקה לסביבה מוגנת ובטוחה לאורך זמן, ללא איום של פגישה חוזרת עם הנאשם, וכן לערוץ טיפולי מתאים גם במשמעות הפגיעה המינית, שעדיין לא טופלה.