7.5 שנות מאסר לתושב רש"ב לאחר שהורשע במסגרת טיעון בשוד מזוין של מונית ישראלית, חבלה חמורה ועוד

1.         הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שלהלן: שוד מזוין - לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) ו-(2) לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע - לפי סעיף 449(א)(1) לחוק; וכניסה לישראל שלא כחוק - לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

הנאשם, שהנו תושב הכפר בתיר, אשר מצוי בתחום שליטת הרשות הפלסטינית, ביצע את העבירות הנדונות יחד עם חברו, סעיד שאמי (להלן - סעיד), אשר בעניינו הוגש כתב-אישום נפרד, שנדון על-ידי מותב אחר.

            הודאתו של הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון, בגדרו תוקן כתב-האישום המקורי. הסדר-הטיעון לא חל על העונש; ועל-פי המוסכם, מנועים הצדדים מלחרוג בטיעוניהם לעונש מעובדות כתב-האישום המתוקן.

            יצוין, כי גם סעיד הורשע במסגרת הסדר טיעון במשפטו, וגזר דינו אמור להינתן במועד אחר.

2.         להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה.

            במחצית השנייה של חודש מאי 2011 קשר הנאשם קשר עם סעיד לשדוד מונית ישראלית, והתווה את התכנית שלהלן: סעיד יעלה על מונית בירושלים ויבקש מהנהג להסיעו למקום שבו ימתין לו הנאשם; לכשתגיע המונית לאותו מקום, יעלה הנאשם למונית; ובהמשך - ישתלטו השניים על הנהג ויגנבו את רכבו. בתמורה לסיוע של סעיד בביצוע השוד, הבטיח הנאשם לשלם לו סך של 5,000 ש"ח.

            ביום 22.5.11 נכנס סעיד לשטח מדינת ישראל, ובהגיעו לרח' המלך ג'ורג' בירושלים, עלה על מוניתו של המתלונן, שהנו כבן 60. הוא ביקש מהמתלונן להסיעו לרמת רחל, ואמר לו כי במקום היעד ימתין אדם נוסף שישלם לו את התמורה עבור הנסיעה. במהלך הנסיעה התקשר הנאשם לסעיד בטלפון הנייד, ואפשר לו להנחות את הנהג כיצד להגיע למקום המפגש ליד רמת רחל - בסמוך לאנדרטה של "מוצב הפעמון". בהגיעם אל היעד נכנס הנאשם למונית והתיישב מאחורי המתלונן. הנאשם וסעיד ביקשו מהמתלונן להמשיך בנסיעה לכיוון הכפר צור באהר, ואמרו לו ששם יפגשו אדם שלישי, אשר ידאג לשלם לו עבור הנסיעה. המתלונן התנגד להמשיך בנסיעה, בשלב שבו נתבקש על-ידי הנאשמים לנסוע בדרך שאינה סלולה. בתגובה אמר לו הנאשם לנסוע עוד 20 מטרים ולעצור.

            כאשר נעצרה המונית, תקף הנאשם את המתלונן מאחור באמצעות גז מדמיע שהתיז על פניו. לאחר מכן, הצמיד אחד מהשניים סכין לצווארו של המתלונן, ואגב כך הצמיד הנאשם את המתלונן בכוח לכיסא, בכדי לאפשר את הוצאת מפתחות המונית ממתג ההתנעה. במהלך התקיפה נפגע המתלונן מהגז המדמיע וכן נחבל בבטנו. ניסיונו של סעיד להוציא את המפתחות ממתג ההתנעה לא צלח, מחמת מנגנון הגנה שהותקן במונית.

            הנאשם דרש מהמתלונן לצאת מהמונית, אך המתלונן סירב לכך, והציע לנאשם ולסעיד סכום של 250 ש"ח שהיה על גופו. בשלב זה יצא הנאשם מהמונית, פתח את דלת הנהג והחל למשוך את המתלונן בכוח אל מחוץ לרכב. אגב כך, אחד מהשניים נופף לעברו של המתלונן בסכין. משלא נענה המתלונן לדרישותיהם של הנאשם וסעיד לצאת מהמונית, דקר אותו אחד מהם ברגלו, באמצעות הסכין. גם לאחר הדקירה המשיך הנאשם לדרוש מהמתלונן לצאת מהמונית. המתלונן מסר לנאשם סכום של 230 ש"ח, וכן את מפתחות הרכב, זאת בכדי שירפו ממנו. הוא אמר להם, כי כדאי שיברחו, היות שלחץ על לחצן המצוקה והמשטרה הוזעקה למקום. סעיד נטל את הטלפון הסלולרי של המתלונן, והנאשם החזיר את מפתחות המונית לידי המתלונן. מיד בהמשך נמלטו השניים מהזירה. כתוצאה מהדקירה ברגלו, איבד המתלונן דם רב.

3.         המאשימה הגישה לבית-המשפט הצהרה של נפגע העבירה, המתלונן, בצירוף מסמכים רפואיים (ת/4). הלה ציין, כי בעקבות דקירתו בירך, אושפז בבית-החולים הרסה עין-כרם למשך שלושה ימים, ושוחרר לחופשת מחלה לתקופה של 12 יום. הוא הוסיף ומסר, כי חווה טראומה קשה, המקשה עליו להירדם בלילות וכי בעקבות חששו מפני תקיפה עתידית מידי נוסעים בלתי מזוהים, צמצם את היקף עבודתו להסעת לקוחות קבועים, מעטים בלבד, ועקב כך נפגעה פרנסתו. כן ציין, כי באירוע השוד הוסב נזק ניכר למונית, אשר חלקו תועד בתצלומים (ת/3).

4.         הנאשם הנו רווק בן 22, ועד למעצרו התגורר עם משפחתו בכפר בתיר, ללא תעסוקה קבועה. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הלה סיים תשע שנות לימוד, ולאחר מכן החל לעבוד בעבודות מזדמנות לסיוע בפרנסת משפחתו. בהמשך, על-רקע עזיבת אביו את הבית, בעקבות נישואיו בשלישית, נשא הנאשם בעול הפרנסה העיקרי של המשפחה, שנקלעה למצוקה כלכלית. שירות המבחן התרשם, כי על-רקע גדילתו של הנאשם בסביבה של דלות חומרית וקוגנטיבית, ובהיעדר הכוונה ומשאבים חינוכיים מספקים, סובל הנאשם מדימוי עצמי נמוך, ועשוי לפעול ללא תכנון ובחינה של השלכות מעשיו. כן התרשם שירות המבחן, כי הנאשם מתקשה להביא בחשבון את גבולות המותר והאסור, ופועל מתוך דחף הישרדותי.

            לחובתו של הנאשם הרשעות קודמות כמפורט בגיליון המרשם הפלילי (ת/1). הוא הורשע בשנת 2007 בבית-משפט השלום בירושלים, בעבירות של החזקת סכין וכניסה לישראל שלא כדין, ונידון לשבעה ימי מאסר בפועל. ביום 29.11.10 הורשע הנאשם בבית-המשפט המחוזי מרכז, בת"פ 11659-03-10 בעבירות של שוד מזוין, קשירת קשר לביצוע פשע וכניסה לישראל שלא כחוק, בגין שוד אלים של נהג מונית, שבעטיין נגזר דינו לעשרים חודשי מאסר בפועל.

הרשעתו הקודמת האמורה של הנאשם בת"פ 11659-03-10, דומה בנסיבותיה לתיק דנן. על-פי האמור בגזר-הדין בעניינו (ת/2), קשר הנאשם קשר יחד עם אחר, תושב כפר בתיר, לשדוד נהג מונית. ביום 3.3.10 נסעו הוא וחברו במונית מרחוב דיזינגוף בתל-אביב לכיוון ראש העין, ובמהלך הנסיעה הורו למתלונן לעצור את רכבו. בשלב זה חנק חברו של הנאשם את המתלונן, והצמיד את ראשו לכיסא הנהג; ובהמשך - היכה הנאשם את המתלונן בפניו והוציא את מפתחות המונית ממנגנון ההתנעה. הנאשם וחברו החלו ליטול כסף מזומן וחפצים מהמונית, וכאשר התנגד המתלונן לכך, היכו אותו השניים, הפילוהו ארצה, שברו את משקפיו, והאחר - אף היכה אותו באמצעות אלה. בשלב זה ביקש המתלונן מהנאשם שיחזיר לו את תיקו תמורת סכום כסף נוסף שישלם לו. משהוחזר התיק למתלונן, שהיה חבול וחשש לחייו שעה שהאחר עמד מולו כשהוא אוחז באלה, הוציא המתלונן מתיקו את אקדחו וירה לעבר הנאשם והאחר מספר יריות. בעקבות הירי נפצע הנאשם בבטנו, בידו וברגלו, ואילו האחר נפצע ברגליו. על אף פציעתם, הצליחו השניים להימלט רגלית ממקום השוד. למתלונן באותו אירוע נגרמו חבלות בראש, בצלעות ובפנים. כאמור, הנאשם נידון לשנתיים מאסר בפועל באותו הליך, והדבר נעשה במסגרת הסדר טיעון, לפיו הגבילה עצמה התביעה בעתירה למאסר בפועל לתקופה של שנתיים.

            בשיחתו עם קצינת המבחן ציין הנאשם, כי במהלך עבירת השוד נושא הרשעתו הקודמת נפגע מכדורים בבטנו, אושפז ונותח. לדבריו, במהלך מאסרו בן עשרים החודשים נחשף לגורמים עברייניים, ולאחר שחרורו מן הכלא התפתה לרעיון של השגת "כסף קל ומהיר", זאת על-רקע מצוקתה הכלכלית של משפחתו. שירות המבחן חיווה דעתו, כי העבירות הנדונות בוצעו על-רקע דפוסי האישיות האמורים, וכי הנאשם התקשה להפיק לקחים ממאסרו האחרון. לאור חומרת המיוחס לו, הישנות העבירות, וההתרשמות מנתק רגשי וקוגנטיבי של הנאשם למול מצבו, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית.

5.         ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו לעונש את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, זאת על-רקע נפוצות התופעה של מעשי שוד המבוצעים כלפי נהגי מוניות. כן הדגיש את חומרת נסיבות המקרה, כאשר במהלך השוד נעשה שימוש בגז מדמיע ובסכין, ולמתלונן נגרמה חבלה חמורה ברגלו כתוצאה מדקירתו. עוד הדגיש את האלמנט המחמיר שבביצוע מעשים על-רקע הרשעתו של הנאשם בעבירה דומה של שוד אלים של נהג מונית, וכישלון ההרתעה בעונשי המאסר בפועל והמאסר על תנאי שהושתו על הנאשם בעבר.

6.         ב"כ הנאשם לא הקל ראש בחומרת העבירות ותוצאותיהן. יחד עם זאת, ביקש הסנגור ליתן משקל לקולא הן להודאתו של הנאשם, אשר חסכה מהמתלונן את הטורח לחשוף מעל דוכן העדים את החוויה הקשה; הן לשיתוף הפעולה שלו בחקירה, עת נטל אחריות מלאה למעשיו, ואף הפליל את שותפו לעבירה; והן לנסיבותיו האישיות של הנאשם שבעטיין הידרדר לביצוע העבירות הנדונות. לאור האמור, ולנוכח גילו הצעיר של הנאשם ונסיבותיו האישיות שתוארו בתסקיר, ביקש הסנגור להימנע מהטלת מאסר ממושך.

7.        התופעה של מעשי שוד כלפי נהגי מוניות, הפכה, לדאבון הלב, לנפוצה ומדאיגה. היא מעמידה בסיכון את נהגי המוניות, המחויבים על-פי דין ליתן שירות לכל נוסע ואין באפשרותם -כאמור בתקנה 501 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961-לסרב לבקשת הסעה. למרבה הצער, נהגי מוניות מהווים "טרף קל" לחורשי רעה הזוממים לשדוד אותם, ובהיותם רכונים על ההגה הם אף חסרי יכולת ממשית להתגונן, ובפרט מפני תקיפות אלימות, כמו במקרה דנן, המבוצעות על-ידי יותר מאדם אחד, ולעיתים תוך שימוש בנשק קר. למותר להכביר מלים על הפגיעה הקשה שמסבות העבירות לנהגי המוניות, הן הפגיעה הכלכלית עצמה, והן, ובעיקר, הפגיעה הנפשית נוכח החוויה הטראומתית, שמן הסתם תלווה אותם תקופה ארוכה. העבירות אף פוגעות בכלל נהגי המוניות, ומערערות את ביטחונם העצמי. על הצורך בהחמרה בענישה בעבירות של מעשי שוד המכוונים נגד נהגי מוניות, עמד בית-המשפט העליון, בציינו: "נהג המונית שביקש להרוויח את לחמו בשעות לילה מאוחרות מצא את עצמו נשדד, מוכה, חבול ומאוים, ומכוניתו נלקחה ממנו, במעשה ביריונות. מעשים כאלה דינם מאסר לא קצר; חובתו של בית המשפט להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים". (ע"פ 10828/04 אלטורי טלאל נ' מדינת ישראל(16.6.05); וכן ראו, ע"פ 9889/07 מדינת ישראל נ' עמאד סליימה(28.2.08); וע"פ 1885/07 עיסא נאיף נ' מדינת ישראל(1.7.08)). התופעה חמורה, בין אם מדובר במעשי שוד המכוונים לגניבת המוניות עצמן, כמובמקרים שלפנינו, ובין אם מדובר בגניבת כספם של נהגי המוניות, פרי עמלם. לנוכח הצורך בהרתעה מפני מעשי שוד -בכלל, ומעשי שוד המכוונים כלפי נהגי מוניות-בפרט, מן הראוי להשית בגין עבירות אלו מאסר ממושך.  

מובן כי ענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ועל בית-המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי המחייב הטלת ענישה ומרתיעה, כאמור, לבין השיקולים הנוגעים לשיקומו של הנאשם בנסיבותיו האישיות המיוחדות. יחד-עם-זאת, כאשר מדובר בעבירות אלימות חמורות, כמו העבירות דנן של שוד כלפי נהגי מוניות, ניתן בדרך כלל משקל יתר לאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה, על-פני הנסיבות האישיות של הנאשם ושיקולי השיקום. עמד על כך לאחרונה בית-המשפט העליון בע"פ 318/12 מדינת ישראל נ' פלוני(2.4.12), בציינו כי שיקולי הגמול וההרתעה האישית והכללית מחייבים החמרה בענישה בעבירות שוד כלפי נהגי מוניות, אף שבאותו מקרה היה מדובר בקטין נעדר הרשעות קודמות, אשר עד לביצוע העבירה ניהל אורח חיים נורמטיבי.

8.         העבירות שביצע הנאשם חמורות במהותן, והמאסר המרבי שנקצב בצדן הוא ממושך: בגין שוד בנסיבות מחמירות - עשרים שנים, ובגין גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות -  ארבע-עשרה שנים. לכך נתווספו, כאמור, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וכניסה לישראל שלא כדין. לנסיבות ביצוע העבירות חומרה מופלגת. שוד נהג המונית במקרה דנן היה פרי תכנון מוקדם, בעקבות קשר שקשר הנאשם עם חברו סעיד להיכנס לישראל לשם ביצוע העבירה. השניים הכינו למתלונן מלכודת והביאו אותו למקום מבודד שבו היה חסר אונים מולם. משנה חומרה יש לראות בביצוע האלים של השוד, עת תקפו הנאשם וסעיד את נהג המונית. היבטים מחמירים נוספים יש לראות בשימוש שנעשה במהלך השוד בגז מדמיע ובסכין, ובפגיעה הקשה שהוסבה למתלונן - חבלה חמורה ברגלו; כאשר היה זה הנאשם אשר התיז את הגז המדמיע על פניו של המתלונן, ואחד מהשניים דקר אותו ברגלו וגרם לפצע דקירה ולדימום רב. החבלה החמורה האמורה העמידה את המתלונן בסיכון ממשי, נוכח הדימום הרב שניגר מפצע הדקירה, ולמרבה המזל לא נסתיים האירוע בתוצאה קשה יותר. הסיכון הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור הנו ממשי, לנוכח התעוזה העבריינית שהפגין בתכנון השוד המזוין ובהוצאתו אל הפועל, אגב שימוש, כאמור, באלימות קשה שגרמה לחבלה חמורה. הסיכון אף מוגבר שבעתיים, נוכח עברו הפלילי של הנאשם בעבירה של שוד נהג מונית, וכישלון ההרתעה במאסר שהוטל עליו בעבר, עת חזר לסורו זמן קצר לאחר שחרורו מהכלא לביצוע מעשים דומים, זאת כאשר תלויים ועומדים נגדו להפעלה שני מאסרים על-תנאי.