אקסלרד ואח' נ' מזא"ה ואח'

עניינו של פסק הדין דנן בעתירת התובעים לסילוק ידם של הנתבעים מדירתם. לטענתם של התובעים, תפסו הנתבעים חזקה בדירתם, עת שהו התובעים בחו"ל. התובעים והנתבעים רכשו, יחד עם אחרים, במסגרת קבוצת רכישה, את המגרש שעליו בנו יחדיו בניין מגורים בן 4 דירות, הכולל את הדירה מושא פסק הדין, דירה נוספת שהיתה שייכת לנתבע 1 ו-2 דירות נוספות. במסגרת הסכם שיתוף בין חברי הקבוצה הוסדרה חלוקת הדירות בין חברי הקבוצה, באופן, שבין היתר, אחת הדירות תשוייך לתובעים ודירה אחרת תשוייך לנתבע. אין כל חולק כי הנתבע מכר את דירתו שבבניין לצד ג'. במהלך הליך הבניה, נסעו התובעים לחו"ל לשנים ספורות, ולטענתם, כאשר שבו ארצה מצאו כי דירתם מוחזקת שלא כדין על ידי הנתבע ורעייתו דאז, וכעת הם עותרים לסילוקם של אלו מדירתם. לנתבעים טענות מנגד לזכויות בדירה מושא פסק הדין, כאשר, בין היתר, הם טוענים כי סוכם כי הדירה מושא פסק הדין תועבר לחזקתם, כמו גם כי התובעים לא שילמו את עלות בניית הדירה. עוד נטען כי אביה של התובעת היה יזם הפרויקט לצדו של הנתבע, והוא זה שהתיר ואפשר את כניסת הנתבעים לדירת בתו וחתנו, כנציגם ושלוחם של התובעים. יודגש כבר כעת כי הנתבעים לא התמידו בהגשת הליך בדבר זכויות בעלות בדירה (הגם שהליך כזה התנהל בבית המשפט המחוזי ונמחק). מכל מקום, טענות הצדדים ומעמדם בדירה יתבררו במסגרת פסק הדין שלפנינו.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים בקליפת אגוז

ענייננו בתביעת התובעים, בני הזוג יוחנן והלה אקסלרד (להלן: התובעים או יוחנן, הקרוי לעתים בשם הקיצור – יוחי, והלה), בעלי זכויות בדירת דופלקס ברחוב חי"ש 10 ברחובות (להלן: הדירה), מכח הסכם שיתוף, לסילוק ידם של הנתבעים מהדירה. הנתבעים הם בני זוג לשעבר, שהתגרשו במהלך השנים זו מזה בחלוף כעשרים שנות נישואין. התובעים והנתבע 1, אליעזר מזא"ה (להלן: הנתבע או מר מזא"ה) רכשו יחד עם אחרים (שני אחיה של התובעת 2), מחצית מגרש בגוש 3700, חלקה 133, ברחוב חי"ש 10 ברחובות (להלן: המגרש), לצורך בניית בניין דירות, כאשר בהמשך הקימו חברי הקבוצה (ובהם, התובעים והנתבע) על גבי המגרש בניין דירות בן 4 קומות (להלן: הבניין), לאחר שהצדדים התקשרו עם חברה קבלנית לצורך בניית הבניין על המגרש (להלן: הפרויקט). כלל בעלי הזכויות בדירות ובבניין (ובהם: התובעים והנתבע) יוגדרו להלן: חברי הקבוצה. כאמור לעיל, הדירה מושא תביעה זו היא דירת דופלקס, שבהתאם להסכם השיתוף שעליו חתומים הצדדים, משוייכת לתובעים.

הצדדים רכשו את המגרש ממר שלמה לדרמן (להלן: לדרמן), בהתאם להסכם רכישה מיום 8.12.13, שנכרת עמו (להלן: הסכם הרכישה). יוער כי בין לדרמן לבין בעלי הזכויות במחצית השניה של חלקה 133 (להלן: החלקה), ה"ה לחיאני, נערך הסכם שיתוף ביחס לכלל החלקה. עם זאת, אין ענייננו בפסק הדין דנן בהסכם השיתוף בין הבעלים הקודמים אלא בהסכם השיתוף בין השותפים החדשים במגרש דנא: התובעים ואחי התובעת לבין מזא"ה, כדלקמן.

כאמור, כלל השותפים החדשים במחצית המגרש כרתו ביניהם הסכם שיתוף מיום 31.12.13 (להלן: הסכם השיתוף), שבמסגרתו חולקו הדירות בבניין בין השותפים. בהתאם להסכם השיתוף, וכפי שיורחב להלן, נקבע כי התובעים יהיו זכאים להיות בעלי הזכויות של הדירה, דירת דופלקס, שנבנתה בקומה רביעית של הבניין (להלן: דירת הדופלקס או הדירה דנן). כן נכרת ביום 10.4.14 הסכם לביצוע עבודות בנייה בין כלל חברי הקבוצה לבין קבלן ביצוע בשם חברת ניג'ם ג'ריס בע"מ (להלן: החברה הקבלנית או הקבלן והסכם הבנייה, בהתאמה). בהתאם ל"טופס 4" שהונפק ביחס לבניין, הסתיימה בניית הבניין ביום 9.9.15. בכל המסמכים הללו מופיעים שמותיהם של התובעים כבעלי הדירה.

התובעים הציגו בכתב תביעתם חוות דעת שמאי מטעמם שניתנה לצדדים בדבר הערכת שווי המקרקעין מיום 30.12.13.

יוער כי להסכם הרכישה צורף העתק נסח טאבו, ללא תאריך, שבמסגרתו מוזכר הסכם השיתוף בין הבעלים הקודמים של הקרקע: מר שלמה לדרמן ומר פנחס לחיאני, שכאמור, אינו מעניינו של פסק דין זה. לא הוצג לפניי נסח טאבו עדכני של הנכס. בהקשר זה אפנה לטענת הנתבעים (בסעיף 7 לתגובה לכתב התשובה לבקשה לביטול פסק דין) כי מעמדם של שני הצדדים כבעלי הנכס עולה מפנקס הזכויות (נסח הטאבו). דא עקא שהנתבעים אינם טורחים להציג לפניי נסח טאבו עדכני ואילו נסח הטאבו שצורף להסכם רכישת המקרקעין עוסק בכלל בהסכם שיתוף בין הבעלים הקודמים של המגרש (לחיאני ולדרמן) שנכרת ביניהם ביום 20.1.11.

יוער כבר כעת כי הנתבע היה יזם הפרויקט, ורעייתו לשעבר, הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת), פעלה, לטענתה, להעברת כספים בגין הדירה דנא. בני הזוג הנתבעים התגרשו ביום 1.5.22 (פר' הדיון מיום 15.6.23, עמ' 90, ש' 1) ומאז אותו מועד אינם מתגוררים יחדיו בדירה, שמצויה כיום בחזקתה של הנתבעת בלבד.