פס"ד בעניין הפסקת זמני שהות של קטינים עם אביהם בשל התנהגות פוגענית ומסכנת ולאור סירובו להליך טיפולי מתאים

עניינו של פסק הדין בשאלת הפסקת זמני השהות של הנתבע (להלן גם: "האב") עם ילדיו הקטינים וזאת בראי המלצות העו"ס לסדרי דין והאפוטרופסה לדין.

אקדים ואומר, כי פסק דין זה ניתן לאחר שהנתבע בחר באופן מופגן שלא להתייצב, ולא בפעם הראשונה, לדיון ההוכחות בתיק. אף שהיה בסמכות בית המשפט לקבל טענות התובעת ולו מפאת אי התייצבות הנתבע כמתחייב מהוראות תקנה 23(א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 ותקנה 75(ב) תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, בית המשפט שמע את הצדדים (לרבות בא כוחו של האב) וגורמי המקצוע באריכות רבה. זאת, לנוכח חשיבות ההכרעה בהליך דנן המחייבת איזון עדין בין טובתם של הקטינים בשמירת קשר עם אביהם לבין הפגיעה הקשה הנגרמת להם משום דרך הילוכו של האב וכן, על מנת לבחון חלופות טיפוליות – הכל כדי למנוע גדיעת הקשר שבין הקטינים לאביהם, ולו באופן מינימאלי.

רקע עובדתי ודיוני:

1. יאמר מיד, כי לאור ריבוי בקשות הביניים והתסקירים שהוגשו בגדרי התובענה, מצאתי לפרט על אודות ההליכים המשפטיים והתנהלות הצדדים בהרחבה, מחמת חשיבותם להכרעה בסוגיה שבפני.

    

2. הצדדים נישאו זה לזו כדמו"י בשנת 2011 והתגרשו בשנת 2020. מנישואיהם, נולדו לצדדים הקטינים: ה.ז (כבן 12); א.ז (כבן 10 ו- 7 חודשים) ו- ד.ז (כבן 4 ו- 7 חודשים).

    

    

3. ראשיתו של ההליך דנן בעתירת התובעת (להלן גם: "האם") לשינוי זמני השהות שנקבעו בהסכמת הצדדים, ביום 26.1.2021 בגדרי תיק תלה"מ 9690-07-20 – ממפגשים של פעמיים בשבוע (לינה אחת) וכל סוף שבוע שני משישי ועד מוצאי השבת – למפגשים מפוקחים במרכז קשר, נוכח טענותיה בדבר תפקודו של האב ומצבם של הקטינים.