6 שנות מאסר למטפל בגין עבירות מין בילד בעל מוגבלויות שהיה נתון לטיפול

חל איסור פרסום על שמו של  הקטין וכל פרט אחר שיכול להביא לזיהויו ובכלל זה שמו של הנאשם.

ההליך

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות מין בידי אחראי על חסר ישע - עבירה לפי סעיף 351 בנסיבות סעיף 347 (ב) בנסיבות סעיפים 345(א)(1) + 345(ב)(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") ובעבירה של מעשה מגונה – עבירה לפי סעיף 348 (ב) בנסיבות סעיף 345 (ב)(1) וסעיף 345 (א)(1) לחוק.

כמפורט בהכרעת הדין הנאשם עבד משנת 2005 כמטפל במתלונן - קטין יליד דצמבר 2003, שכן המתלונן סובל מלקות שמיעה ובעיות קשב וריכוז ועל כן מקבל קצבת נכות. במסגרת עבודתו הנאשם הגיע לבית המתלונן מדי בוקר ולאחר שהאם יצאה לעבודה בשעה מוקדמת, הנאשם הכין את המתלונן לבית הספר ולקח אותו לשם, כאשר גם בשעות שלאחר בית הספר טיפל ושהה עם המתלונן עד לשובה של אמו מעבודתה.

הנאשם הורשע בכך שביום 6.9.12 לאחר שהגיע לבית המתלונן כמדי יום בשעת בוקר מוקדמת, ולאחר שאמו של המתלונן יצאה לעבודה, השכיב הנאשם את המתלונן על שולחן, כשבטנו של המתלונן על השולחן כשהוא אומר לו שרוצה לעשות לו התעמלות, נשכב על המתלונן ואמר לו להזיז את ידיו ורגליו לפנים ולאחור. מיד בסמוך לכך, התיישב הנאשם על הספה בסלון, הפשיל את מכנסיו, חשף את איבר מינו והורה למתלונן למצוץ את איבר מינו. בהמשך המתלונן עשה את שאמר לו הנאשם ומצץ את איבר מינו, עד שהנאשם הגיע לסיפוק.

לאחר הרשעת הנאשם נתבקש והוגש תסקיר נפגע עבירה ביחס למתלונן ובהמשך במסגרת הראיות לעונש הוגשה על ידי ההגנה הערכת מסוכנות מטעמה, מסמכים רפואיים ביחס למצבו הרפואי של הנאשם; לכך שהנאשם מקבל קצבת נכות והוא נכה בשיעור של 75%; וכן לניסיון התאבדות שערך הנאשם ע"י בליעת כדורים. 

תסקיר נפגע עבירה

מתסקיר נפגע העבירה עולה כי המעשים שנעשו על ידי הנאשם אשר טיפל במתלונן מגיל שנה וחצי ועד גיל תשע, גרמו לפגיעה באמון שהיה למתלונן בבני אדם. המתלונן התפלא מאוד כיצד חרף כך שהוא  לא רצה בקיום המעשים הנאשם- מטפלו - המשיך בשלו; הוא לא יכול היה להכיל את הפגיעה וניסה להדחיקה; לאחריה סבל מקשיים בשינה ומסיוטים והיה מתעורר מחלומות בעתה.

מאז הפגיעה הוא נמנע מלדבר עליה וסובל אף מרגשות אשם מכך שבגללו הנאשם היה במעצר ואולי ילך לכלא. בתסקיר מתוארת השלכת הפגיעה על האם, על המתלונן ועל התא המשפחתי כולו. צוין כי הפגיעה במתלונן קיבלה סממנים ואופי דומה לפגיעה בתוך המשפחה זאת לאור הקשר הקרוב שהיה בין משפחות הנאשם והמתלונן לאורך השנים, עד כדי כך שראו אחד בשני מעין משפחה. מצב כזה מוכר כאירוע טראומתי עם השלכות לטווח ארוך.  הודגשה הפגיעה הקשה כאשר מעשה כזה נעשה על ידי מי שהמתלונן סמך עליו בעיניים עצומות, כאשר ההורים חווים חוסר אונים וזעם לצד דאגה ואשמה. כיום המתלונן מנסה להדחיק את הדברים אך סביר להניח שעם הזמן והתבגרותו יידרש שוב לאירוע טראומתי זה.

צוין האופי המיוחד של הפגיעה בכך שאותו אדם שהמתלונן לא זכר את עצמו בלעדיו וטיפל בו מינקות- מעל באמונו ופגע בו, פגיעה שמתבטאת אף בניתוק הטוטאלי ממנו. אף לאחר הפגיעה החקירות החוזרות להן נדרש המתלונן וההליכים המשפטיים שהתמשכו, גרמו פעם אחר פעם לטלטלה של התא המשפחתי הקטן. לסיכום צוין כי ניצבות בפני כל בני הבית משימות רגשיות מורכבות לעתיד לבוא, בעיבוד הטראומה.

הערכת המסוכנות מטעם הנאשם

הנאשם הגיש במסגרת הראיות לעונש חוות דעת של דר' נמרוד שני, אשר העריך כי מסוכנותו של הנאשם לבצע פגיעה מינית בעתיד הינה נמוכה, וזאת לאור שקלול הגורמים שצוינו כאשר הן המסוכנות הדינאמית והן הסטטית מצויות בטווח הנמוך. צוין כי המדובר בגבר בן 65, אב לחמישה ילדים וסב לתשעה, נעדר רקע פלילי או התמכרותי. מהבדיקה עלה מצב רוח דכאוני חרדתי המעורר מצוקה רגשית ואישיות שאינה בשלה. צוין כי על רקע ההכחשה קשה לאמוד את האטיולוגיה שהובילה לביצוע העבירה, אך גורם ההכחשה אינו מעלה או מפחית מסוכנות. על פי הפנומנולוגיה הוערך כי לא מדובר באדם בעל סטייה פדופילית אלא פוגע מינית בילדים שאינו פדופיל.

דר' שני נחקר על ידי ב"כ המאשימה על חוות דעתו ביחס למסקנותיו ולאופן בו העריך את מסוכנות הנאשם, וציין כי על סמך ראיון עם הנאשם ובחינת נתוניו במדדים שונים הוא עומד על מסקנתו שמסוכנותו המינית העתידית של הנאשם נמוכה.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש עתרה להשתת מאסר בפועל לתקופה ממושכת. בטיעוניה הדגישה כי המדובר בעבירות שמעבר להיותן חמורות מאוד, נלווה להן מימד של חומרה, שכן הנאשם ניצל ניצול ציני, מכוער ואכזרי את קרבתו לקטין בהיותו אחראי עליו נוכח מצבו המורכב של הקטין, ובכך ניצל אף את האמון שנתנה בו האם. הודגש כי המדובר בקטין שסובל מלקות שמיעה ובעיות נוספות ובשל כך נזקק לסיוע בטיפול בו. היא הפנתה בטיעוניה לערכים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם ובכלל זה האוטונומיה של האדם, וזכות של הקטין לכבוד ולפרטיות.

עוד הפנתה לתסקיר הקרבן אשר ממחיש את הפגיעה הכל כך קשה ומכוערת במתלונן ומשפחתו, ומכל אלו טענה למתחם ענישה שנע בין 12-17 שנות מאסר. לעמדת המאשימה, האמור מחייב החמרה בענישה בתוך המתחם שהוצע, שכן הנאשם לא לקח אחריות ואף לא הוגש תסקיר, כך שאין לדבר על נסיבות אישיות מיוחדת. בסיום טיעוניה הגישה פסיקה לתמיכת טענותיה.

באשר להערכת המסוכנות שהוגשה, צוינה שלא התבקשה בתיק זה הערכת מסוכנות כיוון שבית המשפט מחויב לקבלה רק מקום בו הוא גוזר עונש שאינו עונש מאסר. ביחס להערכת המסוכנות של דר' שני צוין, שמסוכנות נמוכה אינה עילה לחרוג ממתחם הענישה וגם לגופה של חוות הדעת יש לזכור שמדובר בחוות דעת פרטית שמשקלה צריך להיות בהתאם, וכי מחקירת המומחה לא ברור מה עמד בבסיס קביעתו שרמת המסוכנות נמוכה.