6 שנות מאסר למורה בגין עבירות מין ומוסר

כב' השופטת שרה דותן - אב"ד:

חל איסור פרסום על שמם של המתלוננים וכל פרט אשר עלול להביא לזיהויים.

הרקע העובדתי:

הנאשם, יליד 1972, הורשע בתאריך 30.04.07 על פי הודאתו, בגדרו של הסדר טיעון, בביצוע 12 עבירות של מעשים מגונים בקטינים שטרם מלאו להם 14 שנים לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק") ובעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק.

הסדר הטיעון כלל את תיקונו של כתב האישום (ברביעית) והסכמה לפיה ב"כ המאשימה תבקש מבית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר שלא יעלה על שש שנים, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים, וב"כ הנאשם יהיה רשאי לטעון לעונש נמוך משש שנות מאסר, ובלבד שלא יבקש עבודות שירות, אלא עונש גבוה מזה.

כמו כן, הוסכם כי המאשימה תבקש קבלתם של תסקירים ביחס לקורבנות העבירה הקטינים א.א. ו- א.ו. והסניגור יבקש תסקיר קצין מבחן ביחס לנאשם.

לנוכח חלוף הזמן בין ההרשעה לבין הטיעונים לעונש, בשל אישפוזו של הנאשם והדיון בטענתו לפיה אינו כשיר לעמוד לדין, ויתר הנאשם על קבלת תסקיר קצין מבחן והוגשה לנו חוות דעת של המרכז להערכת מסוכנות, בהתאם לחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006.

על פי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן (ברביעית), בהן הודה הנאשם, שימש הנאשם בשנים 2003-2005 כמורה של כיתות ו'-ח' בבית ספר של החינוך החרדי. במהלך עבודתו כמורה ומחנך, יצר הנאשם קשרים, שנמשכו לאחר שעות הלימודים, עם הנערים, המתלוננים, נפגש עמם מחוץ לכותלי בית הספר ובהזדמנויות שונות ביצע בהם מעשים מגונים שכללו ליטופים שלוו בשיחות על מין וצפיה בסרטים פורנוגרפיים, וכן ליטוף איבר המין מעל הבגדים ותחתיהם, כמפורט בהרחבה בכתב האישום.

"שיטת הפעולה" של הנאשם תוארה בתסקירי הקורבנות ובחוות דעתו של פרופ' פניג. הנאשם, שהיה מורה נערץ על ידי תלמידיו, אשר חלקם סבלו מבעיות חברתיות וחינוכיות, זיהה את אותם נערים ש"היו בענין המיני" ואת אלה שסבלו ממצוקה רגשית ויצר עמם קשר "מיוחד" אשר כלל שיחות אישיות שלא במסגרת הלימודים. באותן שיחות העלה הנאשם את הנושא האינטימי ובהדרגה גלשו יחסי המורה והתלמיד, ליחסים חבריים במסגרתם רכש הנאשם את אמונם של הילדים ונפרצה הדרך לקשר גופני מיני.

בתיאורו המצמרר בפני הפסיכיאטר פרופ' פניג מתאר הנאשם את האופן שבו טווה את קוריו סביב הקורבנות, עד שהללו פותו להאמין כי מדובר בקשר מיוחד וחיובי.

            "המורה ותלמידו היו יושבים יחד, הילד היה מספר ליוסף את מכאוביו, יוסף ידע להקשיב, היה מניח את ידו על הילד במעין חברות וללא כוונות ובהדרגה היה מתפתח המגע לחיבוק או לנגיעה באיבר המין".

מחשבתו המעוותת של הנאשם אף גרמה לו להאמין, או ליצור מצג של מי שמאמין, כי הילדים שיתפו עמו פעולה מרצונם וכי במעשיו אלה העניק להם חום ואהבה ועשה את שהתבקש על ידם.

אלא, שהנאשם "שכח" לספר לפרופ' פניג שהיחס "האוהב" מצדו קיבל תפנית חדה ומאיימת שעה שאחד הנערים ניסה לשים קץ למערכת היחסים הסוטה ולהתלונן במשטרה, או אז לא בחל הנאשם בשימוש באיומים על מנת לסכל גילוי האמת (אישום תשיעי).

גם א.א. נפל קורבן לנקמנותו של מורהו האהוב, בשל נסיונם של הוריו לנתק את הקשר הבלתי הולם שנוצר בין הנאשם לבנם. בעקבות ניתוק הקשר ותלונת ההורים, החל הנאשם ללעוג למתלונן בכיתה, סיפר לבני כיתתו כי הוא הומוסקסואל והשמיץ את התנהלותו המינית. ראוי לזכור בענין זה, כי מדובר במסגרת חינוכית חרדית בה יש משמעות רבה לאמירות מעין אלה, שעה שהן באות מפיו של רב ומורה נערץ; ואכן, הקורבן הפך מוחרם ומנודה, ואף הושעה מבית הספר.

טיעוני ב"כ הצדדים:

ב"כ המאשימה הפנתה לחומרתם המפליגה של המעשים, על רקע יחסי האמון המיוחדים אשר שררו בין הנאשם למתלוננים, ניצולם לרעה על ידי מי שאמור לשמש להם מורה דרך ומחנך והפגיעה הנפשית הקשה שנגרמה להם.

עו"ד פלג הבהירה, כי הנימוק העיקרי להסדר הטיעון היה רצונה של התביעה למנוע מהמתלוננים את הסבל הכרוך במתן עדות, בעיקר לנוכח הסתייגותם משיתוף פעולה אשר התבטא בסירובם של רוב המתלוננים לשתף פעולה בהכנתם של תסקירי קורבן.

הסניגור, עו"ד לביא, שטח בפנינו את הרקע המשפחתי והנפשי של הנאשם, הדגיש את חרטתו וצערו על המעשים אשר גרמו סבל לקורבנות ולמשפחתו וביקש מאיתנו להעדיף את דרך השיקום, כפי שהוצעה על ידי הרבנים גרוסמן ומרגלית המטפלים בנאשם ומשפחתו מאז גילוי הפרשה.

הראיות לעונש: