6 חודשי מאסר בפועל ופיצוי למתלוננת בסך 120,000 שקל - בגין הצתת משאית של מתחרה עסקי

1.         לאחר שמיעת עד תביעה אחד, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום המקורי שהוגש נגד הנאשם והנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, שאלה עיקריהן:

            הנאשם הינו הבעלים של חברת "שניר עיצובים" העוסקת בעיצוב אירועים. הגברת י. נ. הינה בעלת עסק לעיצוב אירועים בשם "************", ובעלת משאית מסוג איוקו מ.ר 85-719-15 (להלן: "המשאית"). בין שתי החברות קיימת תחרות עסקית. על רקע האמור, סיכם הנאשם עם אחר, להצית את המשאית. בהתאם לכך, פנה האחר לאדם נוסף, והציע לו להצית עימו את המשאית. בהמשך לכך, בתאריך 20.01.2010, בסמוך לשעה 02:00, הציתו האחרים את המשאית, שחנתה ברחוב קיבוץ גלויות באופקים, בסמוך לבניין מגורים. שכן ששמע רעש התנפצות והבחין במשאית הבוערת, הזעיק את כוחות כיבוי האש, אשר כיבו את הדליקה. כתוצאה מההצתה, תא הנוסעים של המשאית נשרף כליל והמשאית יצאה מכלל שימוש. שווי המשאית הוערך על ידי הבעלים בכ- 70,000 ש"ח. 

2.         על יסוד הודאת הנאשם בעובדות, כאמור, הוא הורשע בעבירה של הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3.         בהסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים כי המאשימה תעתור להטיל על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל, והנאשם יטען לעונש כראות עיניו. והוסכם שהנאשם יפצה את המתלוננת בסכום השווה לערכה הכספי של המשאית שהוצתה, אולם, הנאשם והמתלוננת הגיעו להסכם לפיו הנאשם ישלם לה פיצוי בסך 120,000 ש"ח, ומשכך המאשימה לא עמדה על רכיב הפיצוי למתלוננת במסגרת גזר הדין.

תסקירי שירות המבחן:

            שירות המבחן ערך שני תסקירים על הנאשם, בהם צויינו בין היתר הדברים הבאים:

            הנאשם בן 30, נשוי, ללא ילדים. סיים 12 שנות לימוד. שירת שירות צבאי מלא כלוחם וכנהג במג"ב. משנת 2006, הנאשם הוא בעליה של חברת הפקת ועיצוב אירועים "שניר עיצובים".

            הנאשם סיפר כי בהתבגרותו, ניהל קשרים עם חברה שולית, והתנהגותו אז אופיינה באימפולסיביות וחוסר שיקול דעת, אך מאז שינה את סביבתו החברתית ובחר להתמקד בתעסוקה ובמשפחה. הוא נישא לפני כשנתיים וחצי, ותיאר את הזוגיות כמשמעותית בחייו. עוד שיתף, כי הוא ואשתו נמצאים בטיפולי פוריות, והביע חשש רב מההשלכות של ההליך המשפטי.

            ביחס לעבירה, צוין בתסקיר הראשון, כי הנאשם לוקח אחריות מסוימת על ביצועה, ושירות המבחן התרשם מיכולתו של הנאשם להכיר בעומק הפגיעה שנגרמה למתלוננת, מיכולתו לבטא אמפתיה ומיכולתו לבחון את התנהגותו וחשיבתו.

            שירות המבחן המליץ לדחות את הדיון ב- 3 חודשים, במהלכם תיבחן התאמתו של הנאשם לתוכנית גישור.

            בתסקיר המשלים צוין, כי הנפגעים סירבו להשתתף בהליך הגישור. וכי הנאשם עבר תהליך של התבוננות פנימית והכרה בנזק שגרם למתלוננת. הוא הודה בחומרת מעשיו, והביע נכונות להמשיך בקשר הטיפולי במסגרת שירות המבחן.

            שירות המבחן התרשם כי הנאשם נמצא בתחילתו של שינוי ושיש ביכולתו להיתרם מטיפול מעמיק וארוך טווח.

            שירות המבחן סבר כי ענישה של מאסר בפועל, עלולה לגרום להתמוטטות רגשית וכלכלית של הנאשם ומשפחתו, ולפגוע בשיקומו לטווח ארוך, והמליץ להטיל על הנאשם מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי מרתיע, פיצוי למתלוננת, קנס והעמדה במבחן למשך שנה.

טיעוני הצדדים:

 1.        ב"כ המאשימה טענה, כי עבירת ההצתה חמורה וכי נסיבות המקרה, בהן ההצתה היא על רקע תחרות עסקית, חמורות במיוחד. היא ציינה, כי על השניים שהציתו בפועל את המשאית נגזרו בבית המשפט המחוזי שישה חודשי מאסר בעבודת שירות וערעור המדינה על קולת העונש נדחה. וטענה, כי עתירת המאשימה לעונש של 15 חודשי מאסר בפועל בלבד, מושפעת מהעונש שנגזר על השניים שהציתו את המשאית. עוד טענה, כי יש להטיל על הנאשם עונש חמור מזה שהוטל על השניים האחרים, משום שהנאשם הוא "אדון העבירה" "ובעל האינטרס" וכי הוא מבוגר יותר מהם. היא ביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן להטיל על הנאשם מאסר בעבודת שירות ועתרה להטיל על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

2.         ב"כ הנאשם תיאר את נסיבותיו של הנאשם וטען כי באופן כללי מדובר באדם חיובי, ללא עבר פלילי, אשר שירת שירות חובה מלא בצה"ל וכן שירת בקבע בתפקיד של קצין.

הוא ציין, שכבר בשלבים המוקדמים של המשפט, הודיעו הצדדים, במשותף, לבית המשפט כי תוצאת משפטם של שני המעורבים האחרים בעבירה תשפיע על התוצאה העונשית בתיק זה, ודיוני בית המשפט נדחו פעם אחר פעם עד אשר משפטם של האחרים הסתיים. לאחר שבית המשפט גזר על האחרים 6 חודשי מאסר בעבודת שירות, הודיעה המאשימה לבית המשפט כי היא הגישה ערעור על קולת עונשם והצדדים ביקשו להמתין לתוצאת הערעור. משערעור המאשימה נדחה, הודיעה המאשימה לבית המשפט כי היא רואה הבדל בין הנאשם לאחרים ומבקשת שדינו של הנאשם יגזר למאסר בפועל. לטענת ב"כ הנאשם התנהלות המאשימה כמתואר, אינה ראויה. הצדדים ובית המשפט המתינו לסיום משפטם של האחרים תקופה ארוכה, ומשתוצאת המשפט לא מצאה חן בעיני המאשימה היא נסוגה מהצהרותיה. לטענתו, הנאשם והאחר, אתו נדבר בקשר לביצוע העבירה, הואשמו בביצוע משותף של העבירה ולא נטען כי הנאשם שלח את האחר לבצע את העבירה. משכך, אין מקום להבחין ביניהם לעניין העונש. עוד ציין, את העובדה שמאז העבירה חלפו כ 3 שנים, במהלכן הנאשם לא הסתבך בעבירה נוספת, הוא התחתן, והוא ואשתו נמצאים בטיפולי פוריות. בנוסף, הנאשם ביקש לקיים הליך גישור עם המתלוננת והתחייב לפצותה בסכום של 120 אלף ש"ח, הרבה מעבר לשווי הנטען של המשאית.

3.         הנאשם הביע חרטה עמוקה על מעשיו, ואמר, "הייתי צעיר וטיפש ולא חשבתי. לעולם אני לא אחזור על עבירה כלשהי. אני נמצא על דרך טובה. אני בקשר מתמיד עם קצינת המבחן. אני מתנצל."

דיון והכרעה: