אמסלם נ' עזריה ואח'

לפני ביהמ"ש תביעה לביטול הסכם לרכישת מניות, להשבה ולפיצוי, לרבות בגין עוולת לשון הרע.

הגשת כתבי טענות ודיונים

1. התובע הגיש בתאריך 28.9.22 כתב תביעה בו ביקש לחייב הנתבעים לשלם לו הסך של 441,700 ₪. ביהמ"ש (כבוד הרשם יוחנן גבאי) נתן בתאריך 1.1.23 פסק דין נגד נתבע 3 ובתאריך 27.3.23 פסק דין נגד נתבעים 1 ו- 4, בהעדר כתב הגנה. נתבע 2 הגיש כתב הגנה בתאריך 3.5.23. ביהמ"ש ביטל בתאריך 16.5.23 פסק הדין נגד נתבעים 1 ו- 4 ובתאריך 1.6.23 ביטל פסק הדין נגד נתבע 3, תוך חיובם של נתבעים 1, 3 ו- 4 בהוצאות. ביהמ"ש קבע בתאריך 3.8.23 כי מוצו הליכים מקדמיים ונתן צו להגשת ראיות. ביהמ"ש ביטל בתאריך 18.9.23 מתן הצו להגשת ראיות והאריך, לבקשת התובע, המועד להגשת בקשות מקדמיות תוך חיובו בהוצאות. הדיון הראשון התקיים בתאריך 27.11.23 ובו ביהמ"ש נתן החלטות בבקשות המקדמיות של התובע. ביהמ"ש שב וקבע בתאריך 15.12.23 כי מוצו הליכים מקדמיים ושב ונתן צו להגשת ראיות. התובע הגיש ראיותיו בתאריך 1.1.24 והנתבעים, לאחר שהוזהרו, בתאריך 7.2.24. הדיון השני התקיים בתאריך 3.3.24 ובו ביהמ"ש הכין שמיעת הראיות. הדיון השלישי התקיים בתאריך 18.7.24 ובו נחקרו מטעם התובע, הוא עצמו, ה"ה אורי אמסלם ואייל אמסלם (להלן: "אורי ואייל"), עו"ד שחל יריב, וגב' ענבל רז (להלן: "האם"). ביהמ"ש קבע מועד נוסף לחקירת עדי הנתבעים. הדיון הרביעי התקיים בתאריך 16.2.25 ובו נחקר נתבע 2 (להלן: "אליאב"). נתבעים 1 ו- 4 לא התייצבו לדיון למרות שביהמ"ש דחה בקשתם להיחקר בהיוועדות חזותית. התובע הודיע בתאריך 4.3.25 כי הוא מוותר על כוונתו לזמן מי מהנתבעים שלא התייצב לדיון, כעד מטעמו. תמליל הדיון שהוקלט התקבל בתאריך 20.3.25 ובאותו יום ביהמ"ש פרסם הפרוטוקול ונתן צו להגשת סיכומים. התובע הגיש סיכומיו, לאחר שביקש וקיבל ארכה, בתאריך 9.4.25 והנתבעים הגישו סיכומיהם בתאריך 23.4.25. הנתבעים החליפו בסיכומיהם את מספרי הנתבעים 2 ו- 3, אך ביהמ"ש נצמד בפסק הדין למספריהם על פי כתב התביעה.

    

   דיון והכרעה

2. על ביהמ"ש לקבוע האם יש לבטל הסכם רכישת המניות ולחייב הנתבעים להשיב לתובע התמורה ששילם בגין רכישת המניות וכן בפיצוי בגין עוגמת נפש ולשון הרע והחזר הוצאות ואם כן, בכמה.

    

   טענות התובע

3. התובע טען בכתב התביעה כי התקשר עם הנתבעים 1-2 (להלן: "משה ואליאב") בתאריך 22.5.22 בהסכם (להלן: "ההסכם") לרכישת 30% ממניות חברת בובו בירה בע"מ (להלן: "חברת בובו"), וזאת בתמורה המשקפת שווי מופקע של מיליון ₪. התובע טען שמשה הוא הדירקטור והבעלים של 30% ממניות חברת בובו, אשר מכר לו במסגרת ההסכם למכירת המניות 15% ממניות החברה, אליאב הוא דירקטור, מנכ"ל ובעלים של 30% ממניות החברה, ומי שמכר לו 15% ממניות החברה שבבעלותו, אליעד הוא דירקטור ובעלים של 40% ממניות החברה, ומי שהיה אמון על פעילותה השוטפת של החברה ועובדיה וכי בפועל מי שרשומה פורמלית כבעלים של 40% היא הגב' דולב נעים – אחותו של אליעד ורישום פיקטיבי זה נעשה על ידי אליעד על מנת לחמוק מתשלום והצגת הכנסותיו מהחברה בהליך הגירושין שהוא מנהל והנתבעת 4 (להלן: "שירן") היא רעייתו של משה. התובע ביקש לבטל ההסכם, לחייב את משה, אליאב ואליעד להשיב לו התמורה ששילם וכן פיצוי בגין עוגמת נפש והחזר הוצאות וכן ביקש לחייב את משה ושירן לשלם לו פיצוי בגין לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

    

   טענות משה ושירן

4. משה ושירן חזרו בכתב הגנתם על טענות אליאב כפי שיפורטו בהמשך וכן טענו שעל התובע להפנות טענותיו לחברת בובו. לעניין הטענה לעניין לשון הרע, משה ושירן טענו לתחולת הגנות שונות בחוק איסור לשון הרע כפי שיפורט בהמשך.