51/15 התובע הצבאי הראשי נ' רס"ן ג' ל'

1. התביעה הצבאית מערערת על החלטת בית הדין קמא, בה הורה על שחרורו של רס"ן ג' ל' (להלן – "המשיב") ממעצר פתוח בו היה נתון מאז יום 24.3.2015. המשיב הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, שעניינן מעשי פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שני אישומים שעניינם אי ציות לתמרורים לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, נהיגה בקלות ראש, לפי תקנה 62(2) לתקנות התעבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, והתנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

כעולה מכתב האישום בו הורשע, בתאריך 22.3.2015, בשעת לילה, חזר המשיב מבילוי בו שתה משקה אלכוהולי. שוטרי משטרת ישראל שמדדו את מהירות רכבו של המשיב סברו כי הוא נוהג במהירות מופרזת והחלו דולקים אחרי רכבו, תוך שאותתו לו לעצור, בין היתר באמצעות הפעלת סירנה ואורות כחולים. המשיב התעלם מהוראת השוטרים והחל נמלט מהשוטרים בנהיגה מהירה ופרועה, ואלה החלו רודפים אחריו. במהלך המרדף ביצע המשיב מספר עבירות תעבורה – הוא נהג בשתי סמטאות בגבעתיים נגד כיוון התנועה, במקרה אחד פנה שמאלה בניגוד להוראת תמרור, ואף חצה "מספר צמתים" כשאור הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. המרדף הסתיים כשרכבו של המשיב פגע ברכב חונה ונעצר.

2. ביום הארוע היה המשיב נתון במעצר ממשי ומיום 24.3.2015 הועבר למעצר פתוח, כשמעצרו זה הוארך מעת לעת, בהסכמת באת כוחו. התביעה הצבאית הסכימה כי יינתנו למשיב חופשות קבועות ממעצרו הפתוח, על רקע מצבה הרפואי של אשתו, שהיתה בשמירת הריון והתקשתה לטפל בילדיהם הקטנים. על-פי המוסכם היה המשיב יוצא לביתו בימים ראשון ושלישי בכל שבוע בסיום מטלותיו וחוזר למעצר הפתוח באותו היום עד השעה 23:00, ובכל יום חמישי יצא לביתו לחופשת סוף שבוע, עד מוצאי השבת בשעה 23:00. החל משלהי חודש יוני הותר למשיב לצאת לביתו מידי ערב ולחזור למעצר פתוח עד השעה 23:00.
3. ביום 9.7.2015 נשמעו טיעוני הצדדים באשר לענישה הראויה למשיב, ומועד מתן גזר הדין נדחה לשלהי חודש יולי. באותו מועד עתרה התביעה הצבאית להאריך את מעצרו הפתוח של המשיב, באותם תנאים מקלים, עד תום משפטו, בטענה כי עילות המעצר בעניינו עומדות בעינן, ואדרבא, חזקת החפות חדלה מלעמוד למשיב אחר שהורשע בדין. מנגד עתרה באת כוח המשיב שלא להאריך את מעצרו הפתוח, זאת נוכח אופי העבירות בהן הורשע בסופו של דבר, שהיו בעלות חומרה פחותה מאלה שיוחסו למשיב מלכתחילה ונטען כי אין הן מקימות עילת מעצר, נוכח הפקדת רשיונות הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים בעניינו. עוד הסבה הסנגורית תשומת הלב למצבה הרפואי של אשת המשיב, שהמועד בו היא צפויה ללדת חל בימים אלה ממש.
4. בית הדין קמא נמנע מהארכת מעצרו הפתוח של המשיב, בציינו כי הוא התייצב לכל דיוני בית הדין שנקבעו בעניינו ואף לא הפר את תנאי המעצר הפתוח בו היה נתון. בית הדין סבור היה כי עילת המסוכנות שנשקפה מאופן נהיגת המשיב כורסמה "כרסום של ממש" נוכח הפקדת רשיונות הנהיגה של המשיב, כמו גם חלוף מעל לשלושה חודשים, במהלכם שירת המשיב שירות צבאי תקין, במסגרת בה היה "בוודאי נתון לפיקודם של הממונים עליו". להשקפת הערכאה קמא שירותו הצבאי התקין של המשיב משך כל תקופת מעצרו הפתוח אף מקהה את עילת הפגיעה במשמעת הצבא. עוד ציין בית הדין קמא כי שחרור המשיב מוצדק אף מטעמים הומניטאריים, נוכח מצבה הרפואי של אשתו, המצויה "בשלבים אחרונים ממש של הריונה". בית הדין לא נעתר לבקשת התביעה לעכב את החלטתו, בציינו כי אינו סבור שקיימת לכך סמכות בדין.
5. התביעה הצבאית עתרה למעצרו מחדש של המשיב במעצר פתוח עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו, באותם התנאים בהם שהה. נטען כי העבירות בהן הורשע המשיב מקימות עילת מעצר מובהקת, שכן אופן נהיגתו מגלה את מסוכנותו לשלום הציבור. הופניתי לעברו התעבורתי של המשיב, שנטען כי הוא מכביד ומלמד על זלזול מתמשך בחוקי התעבורה. התביעה סבורה כי פרק הזמן שחלף במהלכו שהה המשיב במעצר פתוח, אינו ארוך דיו בכדי להביא לאיון עילות המעצר בעניינו וכי אין בהפקדת רשיונותיו בכדי להלום באורח מלא את מסוכנותו. התביעה ציינה כי נסיבותיו המשפחתיות של המשיב קיבלו מענה בהסכמת התביעה לתנאים מקלים במעצר הפתוח בו שהה המשיב.
6. התביעה עתרה עוד כי אקבע שבית הדין קמא נמנע מלעכב את שחרור המשיב ממעצרו הפתוח, הגם שהתביעה מסרה כי בדעתה לערער על ההחלטה, זאת שלא על-פי ההלכה הפסוקה בענין זה.
7. המשיב עתר לדחיית הערעור תוך שהוא סומך ידיו על החלטת בית הדין קמא.

דיון והכרעה

8. הגם שכתב האישום בעניינו של המשיב מכיל גם עבירות שאינן עבירות תעבורה בהגדרתן, אופי המעשים שיוחסו בפרטי העבירות היו תעבורתיים במהותם: נהיגה מהירה ומסוכנת, בניגוד להוראת תמרורים שונים.

בעניין זה נקבע כי:

"...רק במקרים נדירים וחריגים יורה בית משפט על מעצר עד תום הליכים בעבירות תעבורה... הדברים מתייחסים למקרים בהם קיים חשש אמיתי שחלופת מעצר לא תספק תשובה הולמת להגנת הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם" (בש"פ 2465/05 אלחמידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.3.2005) וראו: בש"פ 10201/01 סליחוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.12.2001)).

 פשיטא, כי גם מקום בו מתקיימת עילת מעצר, שומה על בית המשפט, כמצוות סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, לבחון קיומה של חלופת מעצר.

9. המשיב שהה במעצר פתוח משך כשלושה חודשים ומחצה, ורשיונות הנהיגה שברשותו הופקדו בהוראת בית הדין, עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. מאז התרחשות הארועים נשואי כתב האישום המשיב לא הסתבך בכל עבירה דומה, לא הפר את תנאי המעצר הפתוח ואף לא ניסה להימלט מאימת הדין.
10. בשים לב לטיב האישומים בהם הורשע המשיב, המתייחסים כולם לארוע אחד, שהחל בהחלטה אומללה של המשיב לברוח מהמשטרה, ובהעדר הרשעות בעבר בעבירות שעניינן בריחה ממשמורת או דומיהן, סבור אני כי החשש שהמשיב יישנה על מעשיו, אינו נראה קרוב. בנסיבות אלה קביעת הערכאה קמא כי על רקע חלוף הזמן, תפקודו הנורמטיבי של המשיב מאז, והעובדה כי לא שב והסתבך בכל עבירה, חל כרסום בעילות, שהצדיקו בשעתו נקיטת מעצר פתוח, הינה קביעה מוצדקת. ביסודו של דבר המסוכנות שנשקפה מהמשיב היתה מתונה, זאת מן הטעם שניתן להשקיף על כשלונו ככשלון "חד פעמי" ומנגד לזכותו שירות צבאי תורם וממושך, כשמדובר בקצין נורמטיבי ותורם. מסוכנות מתוחמת זו, די לאיינה, בנקודה הזמן הנוכחית, בהפקדת רשיונות המשיב. דומה כי אף הנסיבות המשפחתיות של המשיב מצביעות על צמצום החשש כי ישוב על מעשיו.