5 שנות מאסר בפועל למורשע בשוד מזויין של נהגת תוך איומים בסכין

מבוא

1.     הנאשם הורשע ביום 10.7.12 על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן (סומן באות א) בעבירות של שוד מזויין, איומים והחזקת סכין שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 402(א)+(ב), 192 ו-186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן-החוק), ההודאה היתה במסגרת הסדר טיעון שלא כולל הסכמה לעניין העונש.

לבקשת הנאשם נדחו הטיעונים לעונש, עד ליום 27.11.2012 ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, נעתרתי לבקשת הנאשם, דחיתי את המשך הדיון על מנת לאפשר לנאשם להשתלב בהליך גמילה מסמים שתוכנן והומלץ על ידי שירות המבחן.

בהתאם לכך הנאשם שהיה עצור עד תום ההליכים, שוחרר ביום 4.12.2012 לאשפוזית והחל בתהליך גמילה שאמור היה להתקיים במספר שלבים למשך כשנה ויותר. ביום 21.5.2013 עדכנה קצינת המבחן כי הנאשם מתפקד באופן חיובי ולאחר הליך גמילה פיסי, עבר לקהילה טיפולית סגורה והוא נמצא בעיצומו של הליך טיפולי-שיקומי. ביום 1.9.2013 התקבלה הודעה מעובדת סוציאלית של הקהילה הסגורה ולפיה בתאריך 30.8.2013 עזב הנאשם את שטח הקהילה הסגורה "על דעת עצמו, כל הניסיונות לשכנעו להישאר בקהילה לא צלחו" ובעדכון שנשלח למחרת היום ע"י קצינת המבחן הובהר כי על מנת לשלבו בכל קהילה טיפולית אחרת נדרשת תקופת צינון של כשלושה חודשים. המלצתה היתה לקבוע דיון מחודש בענינו, כאשר במהלך תקופת הדחייה יבחן שירות המבחן לשלבו ביחידה לטיפול בהתמכרויות.

קבעתי את המשך הטיעון לעונש בפניי ליום 12.9.13 ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים והשלמתם ביום 15.9.2013הגעתי למסקנה שתנומק להלן ולפיה אין מקום לדחות את מתן גזר הדין ויש לסיים את ההליכים בתיק לאלתר, (אזכיר כי הנאשם אשר נעצר עד תום ההליכים בשל עילת מסוכנות, ללא חלופת מעצר מתאימה, ושוחרר על ידי להליך גמילה בקהילה סגורה, בחר ל"שחרר" עצמו מכל תנאי מגביל ומיום 30.8.2013 הוא מסתובב חופשי ברחובות העיר).

עובדות כתב האישום המתוקן

2.     ביום 1.4.2012 בסמוך לשעה 15:00, נסעה המתלוננת ברכבה באיזור הצ'קפוסט, כאשר עצרה את רכבה בשל רמזור אדום, נכנס הנאשם לרכבה דרך הדלת הימנית מאחור כשהוא מצויד בסכין ועוטה מטפחת שחורה על אזור פיו, במטרה לשדוד את כספה של המתלוננת. עם היכנסו לרכב איים הנאשם על המתלוננת באומרו "תיסעי או שאני יורה בך", הניף לעברה את הסכין וכאשר הבחין כי המתלוננת נלחצת ממעשיו, אמר לה שתרגע ושהוא צריך שתעזור לו לברוח מאנשים שמחפשים אותו. המתלוננת בפחדה מהנאשם המשיכה בנסיעה לכיוון קניון "לב המפרץ" וביקשה שהנאשם ירד מהרכב, הנאשם החל לצעוק לעברה שתביא לו את הכסף. המתלוננת יצאה מהרכב במטרה להזעיק עזרה, הנאשם יצא מהדלת האחורית התיישב במושב הנהג והחל בנסיעה, נעצר ליד המתלוננת ואמר "תביאי לי כסף ואני לא אקח את האוטו". המתלוננת ניגשה לרכב הוציאה ממנו את צרור המפתחות והפלאפון, הנאשם מצידו גנב את ארנקה שהיה מונח בקדמת הרכב ובו כרטיסים שונים וביניהם כרטיסי אשראי, תווי קנייה, רישיון נהיגה, פנקסי שיקים וזוג עגילי זהב בשווי 1,150 ש"ח, וברח רגלית לכיוון מוסך שנמצא באיזור שם נפטר מהסכין והחביא את הארנק, לא לפני שהספיק להוציא ממנו את העגילים וכן כרטיס אשראי וכרטיס מועדון אותם לקח וברח.

המתלוננת רדפה אחרי הנאשם לאזור המוסך, קיבלה לידיה את הארנק מאחד העובדים שמצא אותו ובהמשך קיבלה לידיה את העגילים והכרטיסים שנתפסו על גופו של הנאשם בעת שנעצר.

ראיות לעונש

3.     רישום פלילי-הנאשם כבן 42, נמצא במעגל הפשע כ-18 שנה, הרשעתו הראשונה הייתה בעת היותו בגיל 24 ומאז הורשע בעשרות תיקים בעיקר בגין עבירות רכוש וסמים ואף ריצה עונשי מאסר ב-10 תקופות שונות, הארוכה שבהן למשך 30 חודשי מאסר (ראו ט/1).  ביום 20.12.2009 נדון בבית משפט השלום בקריות במסגרת ת"פ 19427-09-09 לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשים על תנאי למשך 3 שנים בגין עבירות פריצה לרכב בכוונה לגנוב וגניבה מרכב, מאסר על תנאי שהוא בר הפעלה בתיק זה (ראו ט/2).

4.     מטעם הנאשם העידו לזכותו אשתו יעל  ואביו ניסים. אשתו שנשואה לו מזה כשנתיים, במהלך עדותה (11.10.2012) היתה בהריון מתקדם ובינתיים נולדה בתם המשותפת, ביקשה כי תינתן לו הזדמנות להשתלב בקהילה לגמילה מסמים ולקבל הזדמנותלחזורלמוטב. אביוביקשלתתלוהזדמנותלהשתקםבמיוחדבשלהשינוישחלבמצבוהמשפחתי, הפיכתולאב.בנוסף הציג הסנגור מכתב מיום 8.11.2012 של שירות בתי הסוהר לפיו במהלך מעצרו, תפקד הנאשם באופן חיובי ביותר ללא עבירות משמעת (המכתב מסומן ס/1).

תסקירי שירות המבחן

מטעם שירות המבחן הוגשו 4 תסקירים,  התסקיר הראשון הוכן ביום 23.9.2012 לקראת ישיבת הטיעונים לעונש הראשונה. קצינת המבחן תארה את נסיבות חייו של הנאשם, אשר מגיל צעיר ניהל אורח חיים התמכרותי אשר כלל שימוש בסמים ומעורבות בפלילים, במהלכו ערך ניסיונות גמילה אשר לא צלחו לאורך זמן. מאחר וקצינת המבחן התרשמה כי הנאשם מבטא מוטיבציה גבוהה לעריכת שינוי בדפוסי התמכרותו ובאורחות חייו, היא המליצה לדחות את הדיון בחודש ימים, על מנת לבצע בדיקות רפואיות, לבחון שילובו בהליך טיפולי שיחל בגמילה פיסית במסגרת אשפוזית למשך שבועיים עד שלושה והמשך טיפול בקהילה טיפולית סגורה.

הדיון נדחה, וביום 25.11.2012 הוגש תסקיר משלים ולאחר ביצוע הבדיקות המתאימות שבה והמליצה קצינת המבחן לאפשר שילובו החל מיום 4.12.2012 בהליך גמילה אשר יחל תחילה במסגרת "אשפוזית אשדוד" וזאת לשם גמילה פיסית ולאחר מכן הליך טיפול אינטנסיבי במסגרת קהילה סגורה.

בהחלטתי  מיום 29.11.2012 אימצתי את המלצות שירות המבחן והנאשם החל הליך גמילה ביום 4.12.2012.

ביום 21.5.2013 הוכן תסקיר עדכון ולפיו הנאשם סיים בהצלחה הליך גמילה פיסי, בן שלושה שבועות,  וביום 12.5.2013 החל שלב ב' של הליך הגמילה, בקהילה הסגורה שצפוי היה להמשך מספר חודשים. הנאשם תיפקד באופן חיובי ובשל היותו בעיצומו של הליך טיפולי-שיקומי ביקשה קצינת המבחן לאפשר לו להמשיך בהליך הטיפולי.

ביום 2.9.2013 נשלח תסקיר "עדכון דחוף"  ולפיו ביום 1.9.2013 יצר הנאשם קשר עם קצינת המבחן וסיפר לה כי ביום 30.8.2013 עזב את הקהילה "על רקע חרדות מהן סבל וסערת רגשות בהן היה נתון", גורמי הטיפול הבהירו כי נתנו לו אפשרות לחזור למסגרת הטיפול, אולם משסרב, החליטו על סיום הטיפול באותה מסגרת. קצינת המבחן הבהירה כי שילוב בקהילה טיפולית אחרת יכול להיעשות רק לאחר תקופת צינון של שלושה חודשים, ובינתיים המליצה לבחון אפשרות שילובו ביחידה לטפול בהתמכרויות.

תמצית טענות הצדדים

5.     ב"כ המאשימה ביקש בדיון מיום 27.11.2012 (טענות שאומצו בדיון מיום 15.9.2013), להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל ארוך ומרתיע שיהלום את חומרת העבירות. להפעיל במצטבר מאסר על תנאי בן 10 חודשים, להטיל מאסר על תנאי, קנס ופיצוי גבוה למתלוננת. בטיעוניו שם דגש על חומרת המעשים, כפי שתוארו בכתב האישום המתוקן, לתמיכה בטיעוניו הציג פסקי דין שונים ותאר פסקי דין נוספים בטבלה (ט/3). הטעון נעשה מתוך הנחה שתיקון 113 לחוק לא חל במקרה זה או למצער לא הוצג מתחם עונש הולם.