5 שנות מאסר בגין מעשים מגונים

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, עבירות לפי סעיפים 351(ג)(2)+348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), קרי, מעשים מגונים במשפחה (מספר עבירות).

הסדר הטיעון לא כלל הסדר לעניין העונש.

1.         עובדות כתב האישום המתוקן:

כרקע לאמור בכתב האישום צויין כי הנאשם הינו דודה של ס', ילידת ... (להלן: "המתלוננת").

על פי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, בהיות המתלוננת בכיתה ג' לערך, במספר מועדים שאינם ידועים למאשימה, בעת שביקרה בביתו, קרא לה הנאשם לאחד החדרים ומשעשתה כן לבקשתו, נעל את הדלת, נשכב על המיטה והושיבה על רגליו, כאשר הוא מחכך את גופה בגופו ובאיבר מינו מעל לבגדים, לשם גירוי, ביזוי וסיפוק מיני, עד שהגיע לזקפה.

לאחר המתואר לעיל, במועד שאינו ידוע במדוייק, אך לפני יום 09/09/2007, הנאשם קרא למתלוננת למחסן בבית באמתלת שווא, ומשעשתה כבקשתו, הפשיטה ממכנסיה ותחתוניה והתפשט בעצמו מבגדיו ותחתוניו.

הנאשם החזיק את המתלוננת במותניים ובאיבר מינו חיכך את פי הטבעת שלה, לשם גירוי ביזוי או סיפוק מיני, עד שהגיע לסיפוק ושפך את זרעו על רצפת המחסן. לבסוף, הורה למתלוננת שלא לספר על כך לאיש.

עוד צוין בכתב האישום, כי בחלוף זמן מה מהאירוע השני, הנאשם קרא למתלוננת להתלוות אליו שוב למחסן, אך הפעם סירבה.

ב.         תסקיר קרבן:

לאחר הודאת והרשעת הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, נעתרנו לבקשת ב"כ המאשימה והורינו על הכנת תסקיר קרבן בעניינה של המתלוננת. 

נקדים ונאמר כי פירוט האמור בתסקיר ייעשה בצמצום, על מנת להימנע מפגיעה בצנעת הפרט של המתלוננת.

כרקע כללי לאמור בתסקיר, צויין כי המתלוננת, בת ..., הינה הבת הצעירה במשפחתה. אמה ואשת הנאשם הן אחיות, והקשר בין שתי המשפחות, אשר התגוררו בסמיכות, היה קרוב ויומיומי, עד לאירוע נשוא כתב האישום. המתלוננת היתה אף קרובה מאד לבנותיו של הנאשם.

עוד צויין בתסקיר כי המתלוננת דיווחה בלחץ חברותיה ליועצת בית ספרה, על פגיעות מיניות מצד שכן נוסף על ניצול מיני מתמשך על ידי דודה, הנאשם.

התסקיר מוסיף ומפרט כי, מצוקתה של המתלוננת לאחר הדיווח היתה ניכרת, תוך שהיא מביעה נטיות אובדניות, ומסרבת לאכול ולישון "כאילו ניסתה להעלים את עצמה מתוך שלא יכלה לשאת את מה שעברה"עד כי, מתוך חשש אמיתי לחייה אושפזה לבסוף, בהסכמת משפחתה.

בהמשך הועברה למרכז חירום בהוראת צו חירום שהוציאה פקידת סעד לחוק הנוער, ביום 3.10.10, שם היא שוהה עד היום. ניתוק זה מביתה ואובדן ביתה וסביבתה המוכרת, שנכפו עליה הינם אחת מההשלכות המרכזיות של הפגיעה במתלוננת על פי התסקיר.

על פי התסקיר, בעברה, כך מעידים בני משפחתה ואף המתלוננת על עצמה, היתה זו האחרונה ילדה חייכנית, שמחה, בעלת ביטחון עצמי, עצמאית וחברותית ביותר, אך לפגיעה בה, בהיותה פגיעה בתוך המשפחה, היתה השלכה על מעגלי פגיעה רבים, בה ובבני משפחתה.

המתלוננת חוותה אובדן של תחושת העצמאות וחופש התנועה, היא ומשפחתה איבדו קשר משמעותי וקרוב מאד עם בני משפחתם, הם משפחת הנאשם. הורי המתלוננת מלווים,לצד געגוע לקשר המשפחתי, בתחושות אשמה ובגידה. על פי עורכת התסקיר, העובדה כי הפוגע בבתם הינו "מבית", אשר נתנו בו את אמונם הטוטאלי, מהווה מקור לשבר הגדול אצל הוריה של המתלוננת, ולניפוץ שתי הנחות עולם מרכזיות חיוניות בהן מחזיק כל אדם- הנחת המוגנות מפגיעות ("לי זה לא יקרה") וההנחה כי העולם בעל משמעות, סדר והיגיון.

באשר לפגיעות הישירות במתלוננת, עולה מן התסקיר כי היא סובלת מחוסר יציבות רגשית, ומפגיעה ביכולתה ליצור קשרים חברתיים בצורה תקינה, הפגיעה הפכה למרכז חייה, דרכה היא רואה את עצמה ואת הקשר עם האחר.

עוד עולה, כי כתוצאה מהפגיעה המינית התפתחה אצל המתלוננת פגיעה חמורה בדימוי הגוף שלה בעיני עצמה ותפיסתו בעיניה "כדבר בזוי ודוחה", והיא החלה פוגעת בגופה בשעת כעס. למתלוננת, נטייה להרס עצמי ופגיעה עצמית, ייתכן על מנת לבדוק את גבולות גופה על רקע הפגיעה המינית, בה הגבולות נפרצו.