5 חודשי עבודות שירות לגננת שהורתה לילדים בגן להכות ילד אחר

א. מבוא1. הנאשמת הודתה בתיק זה בעובדות כתב האישום שתוקן (במ/1), במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, אשר לא כלל הסדר לעניין העונש והורשעה בביצוע העבירה של התעללות בקטין, עבירה לפי סעיף 368 ג סיפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין).
2. לאחר מתן הכרעת הדין ביום 4.2.15 נדחה המשך הדיון  בפניי לצורך הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינה של הנאשמת ולטיעונים לעונש. כעת, לאחר שהוגש התסקיר הנ"ל וכן חוות דעת הממונה על עבודות השירות והצדדים העלו את טיעוניהם לעונש בפניי,  כל שנותר הוא  לגזור את דינה של הנאשמת.
ב. כתב האישום המתוקן3. בכתב האישום המתוקן נטען, כדלקמן: בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום עבדה הנאשמת כסייעת בגן ניצנים בקרית אתא. בזמן הרלוונטי לכתב האישום היו בגן 32 ילדים בגילאי 3.5-4.5 שנים. כאשר מנהלת הגן לא נמצאת, עבדה הנאשמת כגננת במקומה וכך ארע ביום 27.1.14. במועד הנ"ל, בשעה 11:30 לערך, במהלך מפגש בו ישבו כל ילדי הגן בצורת "ח" ומולם הנאשמת, הושיבה הנאשמת את נ.ש. קטין, יליד 28.6.10 (להלן:"הקטין"), על כיסא לצידה. במהלך המפגש, אמרה אחת הקטינות, כי הקטין הרביץ לה. הנאשמת הורתה לקטינה ש"תחזיר לו", שאז ניגשה הקטינה ובעקבותיה שני קטינים נוספים, אל הקטין, השלושה בעטו בו, כאשר הנאשמת צופה במעשיהם ואיננה עושה דבר ולאחר מכן השלושה שבו למקומם. בהמשך בעקבות דיווחים של קטינים נוספים, אשר טענו שהקטין הכה אותם, משכה הנאשמת את הקטין בכוח אל מרכז המעגל, אמרה לכל ילדי הגן, כי מי שהקטין הרביץ לו, רשאי להחזיר לו ובהוראתה ניגשו כל ילדי הגן אל הקטין, הקיפו אותו, בעטו בו ושבו למקומם. לאחר האמור, שאלה הנאשמת את הקטין "אם זה נעים לו" ואמרה לו כי "כך הוא לומד". במעשים המתוארים לעיל, עשתה הנאשמת בקטין מעשה התעללות גופנית ונפשית וזאת בהיותה אחראית על הקטין.
ג. תסקיר שירות המבחן בעניינה של הנאשמת4. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשמת בת 59, נשואה ואם לשני ילדים בגילאים 33 ו- 37. הנאשמת מתגוררת בקרית אתא יחד עם בעלה  בן ה-66 אשר אינו עובד ומתקיים מקצבת נכות מהמל"ל, בשל סיבוך במצבו הבריאותי. מאז פוטרה מעבודתה בגן ניצנים, על רקע ביצוע העבירה הנדונה, הנאשמת לא  עובדת. עוד עולה מהתסקיר הנ"ל כי, הנאשמת עבדה תחילה במשרה חלקית בגן כסייעת ובהמשך עברה לעבוד במשרה מלאה. הנאשמת תיארה בפני שירות המבחן בחום ובאהבה את תקופת עבודתה בגן, וכן את קשריה הקרובים לילדים עמם עבדה לאורך השנים, תוך שתיארה עצמה כמסורה לעבודתה. במכתב המלצה שהציגה לשירות המבחן, החתום על ידי מנהלת הגן, נכתב כי הנאשמת עבדה בגן "במשך תקופה של כ- 20 שנה. בתקופה זו טיפלה במסירות בילדים ויחסה אליהם היה ללא דופי. הגב' ירון השקיעה בילדים, עזרה לי בהקניית לימוד וערכים, מוטוריקה ומושגים, כשהיא מגלה אכפתיות ויחס טוב".
5. שירות המבחן ציין בתסקיר, כי הנאשמת הציגה בפניו מכתבי המלצה רבים מהורים לילדים בהם טיפלה בגן, מכולם עולה תמונה של הנאשמת כדמות חיובית, אשר העניקה טיפול מסור, אוהב ומקצועי לילדים בגן במהלך שנות עבודתה.
6. ביחס לעבירה הנדונה, שיתפה הנאשמת את שירות המבחן, כי לא הייתה לה כוונה לגרום למתלונן פגיעה כלשהי. לדברי הנאשמת, דובר בילד, אשר נהג באלימות כלפי חבריו לגן, ובאותו יום מספר ילדים בזמנים שונים הגיעו וציינו בפני הנאשמת כי הקטין מרביץ להם. הנאשמת ציינה בפני שירות המבחן, ביחס לאמור בסעיף 4 לעובדות כתב האישום, כי זו הייתה צורת ההתנהלות בגן, כשאחד הילדים היכה את השני ניתן היה להגיד לו ש"יחזיר לו", זאת לצורך חינוכי של הילדים לבל יכול האחד את השני. הנאשמת הוסיפה וסיפרה, ביחס לאמור בסעיף 5 לכתב האישום, כי בשעה שכל הילדים היו ישובים במעגל, בהחלטה של רגע, אמרה לילדי הגן, כי כל מי שהוכה ע"י המתלונן, רשאי להחזיר לו. הנאשמת טענה בפני שירות המבחן, כי לא ציפתה שכל ילדי הגן יקומו להכות את הקטין, וכשראתה שכולם קמו והכו אותו נבהלה וביקשה מהם לחזור לשבת.
7. מנהלת הגן ציינה בשיחה עם שירות המבחן,  כי הנאשמת עבדה בגן כעשרים שנה ועבודתה עם הילדים הייתה טובה. מנהלת הגן סיפרה , כי לא נכחה בגן בעת ביצוע עבירה אך הבינה שלנאשמת היה יום קשה בגן. המנהלת אף הוסיפה וציינה, כי הילד שנפגע הוא "שובב" וכי יתכן שהנאשמת נבהלה מכך שהוא זרק כיסא על ילד אחר ומכאן הגיבה. מנהלת הגן שללה כי זו ההתנהגות המקובלת בגן.
8. במסגרת הערכת הסיכון להישנות העבירות והסיכוי לשיקום, ציין שירות המבחן כי מדובר בנאשמת שזוהי הרשעתה הראשונה בפלילים, אשר מנהלת אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל ותפקודה לאורך השנים בגן היה מסור וללא חריגות. עם זאת, משיחות שקיים שירות המבחן עם הנאשמת, התרשם כי התבטאויותיה מולו על דרך עבודתה בגן והטיפול בילדים מעידה על כך שהתנהלותה המצוינת בסעיף 4 לעובדות כתב האישום, איננה חריגה וכן כי הנאשמת נהגה להגיב כך לאורך שנות עבודתה בגן. עוד התרשם שירות המבחן מקיומם של עיוותי חשיבה ונטייה לשימוש במנגנוני הגנה של רציונליזציה והשלכת האחריות כלפי צוות הגן, הילד הנפגע והורי הילד. שירות המבחן התרשם, כי הנאשמת מתקשה להביע אמפתיה כלפי נפגע העבירה ומשפחתו וניכר כי היא ממוקדת בפגיעה שנגרמה לה. שירות המבחן העריך, כי יכול והקושי להביע אמפתיה נובע מהצורך שלה להרחיק עצמה ולא להיות מודעת להשלכות מעשיה ובכך להקל על מצפונה ולהגן על יכולת התמודדותה. לצד כל האמור, שירות המבחן התרשם כי הנאשמת אינה בעלת דפוסי מחשבה והתנהגות עבריינים או אנטי-סוציאליים וכי ניכר שההליכים המשפטיים שננקטו נגדה יצרו  חותם הרתעתי, הציבו עבורה גבול ברור. לפיכך, העריך שירות המבחן כי קיים סיכון נמוך להישנות מעשים דומים בעתיד.
9. נוכח כל האמור לעיל, שירות המבחן התרשם כי הנאשמת מנהלת אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל. לפיכך, לצד חומרת העבירה וקשיי הנאשמת לחוש אמפתיה כלפי הנפגע ונטייתה להתמקד במחירים שנגרמו לה, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשמת ענישה מוחשית של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. ענישה אשר לדעת שירות המבחן, יש בה כדי להבהיר לנאשמת את חומרת מעשיה.
ד. ראיות וטיעוני המאשימה לעונש10. במסגרת הראיות לעונש הגישה ב"כ המאשימה הצהרת נפגע עבירה מטעם אמו של הקטין (תע/1).
11. בפתח טיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה, כי הנאשמת בת 60 ללא עבר פלילי, הורשעה לאחר הודאתה, כאמור, בעבירה של התעללות בקטין בגין אירוע שהתרחש בגן ביום 27.1.14 עת שעבדה כסייעת ושימשה כגננת מחליפה במועד הרלוונטי. ב"כ המאשימה הדגישה את הפער הגדול הקיים בין מכתבי ההערכה הרבים שהוגשו בשם הנאשמת והעובדה ששימשה כסייעת בגן  במשך 20 שנה, לבין נסיבות ביצוע העבירה כפי שהן עולות מצפייה בדיסק ת/1. 
12. ב"כ המאשימה הפנתה לתסקיר שירות המבחן, שהוגש בעניינה של הנאשמת ממנו עולה כי,  הנאשמת לא רואה פסול באופן בו אמרה לילדי הגן להגיב למעשיו של הקטין וסבורה למעשה כי אין פסול בהתנהגותה. ב"כ המאשימה הטעימה, כי  מתסקיר שירות המבחן עולה כי, האמור בסעיף 4 לעובדות כתב האישום, לא היווה אירוע חריג בהתנהגותה של הנאשמת כלפי ילדי הגן, כי אם דרך "חינוך" בה נקטה במהלך שנות עבודתה כסייעת בגן. 
13. ב"כ המאשימה הדגישה, לחומרא, כי מדובר בנאשמת ששימשה כסייעת לאורך שנים המנוסה בטיפול בילדים וכי, מצפייה בת/1 ניתן  ללמוד כי,  אין המדובר באירוע שהתרחש תוך כדי איבוד עשתונות מצד הנאשמת. בנקודה זו, ציינה ב"כ המאשימה כי מצפייה בת/1 עולה, כי טרם האירוע ניתן לראות כי  הנאשמת נמצאת בשליטה מוחלטת על מעשי הילדים וכי האירוע התרחש במהלך  מפגש רגיל בגן.
14. ב"כ המאשימה טענה, כי הנאשמת במעשיה חטאה בשני מישורים, האחד הפגיעה בקטין ובשלומו עליו היא הייתה אחראית. השני, החמור, לדידה, לא פחות, נעוץ בכך שגרמה לקטינים האחרים להכות את הקטין ובמעשיה הנ"ל פגעה  בהם פגיעה חינוכית קשה. ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה, כי למעשה לא ניתן לאמוד את הפגיעה בנפשו של הקטין והפנתה בנקודה זו לתצהיר נפגע עבירה שהוגש מטעם אמו של הקטין. בנקודה זו יוער, כי מהתצהיר הנ"ל עולים קשיי הקטין, שנאלץ להתמודד עם הוצאתו מהגן וקליטתו הן בגן חדש והן בצהרון חדש, על כל המשתמע מכך. עוד עולים מתצהיר נפגע העבירה קשיי משפחת הקטין בהתמודדות עם האירוע, כמו גם עם הפגיעה החמורה בשמו של בנם, הקטין. 
15. באשר למתחם העונש ההולם, סברה ב"כ המאשימה כי בנידון דידן נע המתחם בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר. ב"כ המאשימה ציינה, כי בהינתן הנסיבות שבפנינו, לרבות המלצת שירות המבחן, יש להטיל על הנאשמת את העונש המרבי שניתן לרצות בעבודות שירות - 6 חודשי מאסר. ב"כ המאשימה, הדגישה כי אומנם מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשמת הינה אישה נורמטיבית, שניהלה אורח חיים נורמטיבי בכל מישורי חייה, אך עם זאת  לא עולה מתסקיר שירות המבחן, כי הנאשמת מבינה את חומרת מעשיה וכן לא עולה כי הנאשמת מגלה אמפתיה כלפי הקורבן ומשפחתו, אלא כי הנאשמת ממוקדת בעיקר בפגיעה שנגרמה לה.
16. לסיכום, עתרה ב"כ המאשימה כי בית המשפט יורה על הטלת עונש של מאסר בפועל בן 6 חודשים על הנאשמת, שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי וכן פיצוי לטובת הקטין.
ה. טיעוני ההגנה לעונש17. ב"כ הנאשמת הגישה במסגרת הראיות לעונש אסופת מכתבי תודה והוקרה שניתנו לנאשמת במהלך שנות עבודתה ואף לאחר האירוע הנדון, הן מהורי ילדי הגן והן מגורמים מקצועיים נוספים בגן הילדים בו עבדה כסייעת ובו התרחש האירוע (נע/1).
18. ב"כ הנאשמת ביקשה להתחשב בהודאת הנאשמת, בחרטתה הכנה, בחסכון בזמן שיפוטי יקר. בנקודה זו ציינה ב"כ הנאשמת כי, אומנם אמו של הקטין העידה, אך יחד עם זאת, לאחר עדותה, שונה כתב האישום ולכן ניהול הדיון לא היה ניהול סרק. ב"כ הנאשמת ציינה, כי מיד לאחר האירוע פוטרה הנאשמת לאלתר מעבודתה, כאשר מדובר באשה בת 60, אשר עבדה במשך 20 שנה בגן הילדים, מבלי שהוגשה נגדה אף תלונה. ב"כ המאשימה ביקשה לשים על כפות המאזניים את מעשיה הטובים של הנאשמת, כפי שהם באים לידי ביטוי מעיון בנע/1 ומאידך, את העובדה כי מדובר באירוע נקודתי חד פעמי, עליו הצטערה הנאשמת עוד בחקירתה במשטרה.