פס"ד מנומק בעתירות בעניין מינויו של אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה

השופט ס' ג'ובראן:

1. שתי העתירות שלפנינו תוקפות את מינויו של המשיב 6 – אלוף (מיל') ד"ר אביחי מנדלבליט (להלן: מנדלבליט) לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

2. העותרות מלינות על כך שהמשיבה 2 בבג"ץ 43/16 והמשיבה 5 בבג"ץ 46/16 – הוועדה המקצועית-ציבורית לאיתור מועמדים למשרת היועץ המשפטי לממשלה (להלן: ועדת האיתור או הוועדה) – המליצה על מנדלבליט כמועמד יחיד לתפקיד. זאת, בניגוד לבקשתה המקורית של המשיבה 4 בבג"ץ 43/16 והמשיבה 2 בבג"ץ 46/16 – שרת המשפטים גב' איילת שקד (להלן: שרת המשפטים או השרה), לפיה על הוועדה להציע שלושה מועמדים. העותרת בבג"ץ 43/16 מוסיפה וטוענת כי אין למנות את מנדלבליט לתפקיד גם בשל חלקו בפרשה אשר ניתן לה הכינוי "פרשת הרפז", וכן משום שהמעבר מתפקיד מזכיר הממשלה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה מחייב תקופת צינון וכרוך בניגוד עניינים.

3. ביום 17.1.2016 שמענו את טענות הצדדים בפנינו, וביום 18.1.2016 החלטנו פה אחד לדחות את העתירות. בשל סד הזמנים הקצר עד לכניסתו המיועדת של מנדלבליט לתפקיד – ביום 1.2.2016 – ציינו כי נימוקינו ימסרו בהמשך, והרי הם יובאו כעת, להלן.

רקע רלבנטי

4. עניינן של העתירות הוא בהחלטת ממשלת ישראל מיום 3.1.2016 לאשר את מינויו של מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. זאת, על יסוד המלצת ועדת האיתור, אשר בחנה עשרה מועמדים שונים לתפקיד, והחליטה ברוב של ארבעה מתוך חמישה חבריה – הרוב הנדרש על פי הדין, כפי שאפרט בהמשך – כי מנדלבליט הוא מועמד "כשיר, ראוי ומתאים" לתפקיד. משכך, ובהיותו היחיד מבין המועמדים שזכה לרוב הדרוש, הוועדה המליצה עליו בלבד לתפקיד, למרות בקשת שרת המשפטים להמליץ על שלושה מועמדים. השרה בחרה לקבל את המלצת הוועדה והעבירה אותה לאישור הממשלה. לאחר דיון במועמדותו של מנדלבליט על כל היבטיה, אישרה הממשלה פה אחד את מינויו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. 

5. יובהר, כי העותרות אינן מטילות ספק בכישוריו המקצועיים של מנדלבליט – אשר כיהן בתפקידים רבים ובכירים כמשפטן צבאי, לרבות תפקיד הפרקליט הצבאי הראשי, והשתחרר בדרגת אלוף; השלים דוקטורט במשפטים; כיהן כמזכיר הממשלה; ועוד כהנה וכהנה תפקידים בכירים. העותרות ממקדות את טיעוניהן בהליכי המינוי שקדמו להחלטת הממשלה לאשר את מינויו של מנדלבליט וכן בכשירותו להתמנות לתפקיד.

6. בטרם אדון בהרחבה בטענות הצדדים לעתירות, ועל מנת להבין את המטרייה הרלבנטית, אפתח בהצגת הרקע לכינון ועדת האיתור, אשר המלצתה עומדת ביסוד העתירות שלפנינו.