426/16 אברהים דרויש אגבריה נ' אברהים דרויש אגבריה

1.       לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ב-ע"פ 5975/14 אגבריה נ' מדינת ישראל (31.12.2015). בפסק הדין נדחה בדעת רוב (השופטיםי' עמית ו-ע' ברון, כנגד דעתה החולקת של השופטת ד' ברק-ארז) ערעורו של המבקש על הרשעתו בעבירה של רצח לפי סעיפים 300(א), 301 ו-20 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיפים 244 ו-29 לחוק העונשין.

רקע

2. עובדות המקרה פורטו בהרחבה בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף ולפיכך הן יובאו כאן בקיצור נמרץ. אדם בשם פהד (להלן: פהד), שידל את בנו מנסור (להלן: מנסור) ואת המבקש (גיסו של מנסור מנישואיו הראשונים) לדקור אדם בשם כמאל עבדאללה (להלן: המנוח). ביום 21.3.1996 הצטיידו מנסור והמבקש בסכינים והלכו אל המנוח שאותה שעה רעה צאן במג'ד אל כרום. השניים נגשו למנוח, תקפו אותו יחדיו בכוונה לגרום למותו, תוך שהם דוקרים אותו בחלקי גופו השונים באמצעות סכינים, והמבקש אף היכה בו בגרזן שמצא ברשותו של המנוח. לאחר מכן הסתירו השניים את הגופה במטע זיתים סמוך, ובשובם הביתה סיפרו לפהד כי המיתו את המנוח. פהד כעס על השניים והורה להם להעביר את הגופה בשעות הלילה למקום אחר ולקבור אותה. כך עשו השניים, שחזרו לזירה בסביבות השעה 03:00-02:00 לפנות בוקר, העבירו את הגופה למקום אחר וקברו אותה. לאחר מכן שבו השניים לביתם ופגשו את פהד, ששרף את בגדיהם, את בגדיו של המנוח ואת הכלים בהם השתמשו להמתת המנוח. למחרת הורה פהד למנסור ולמבקש לחזור בשעת לילה מאוחרת ולקבור את גופת המנוח אף עמוק יותר, והשניים עשו כן. גופת המנוח לא נמצאה עד היום.

3. 3.         במסגרת חקירת מותו של המנוח, נחתם ביום 7.7.1999 הסכם עד מדינה עם מנסור, במסגרתו התחייב הלה למסור את כל הידוע לו בפרשה ולהצביע על מקום קבורת הגופה. במהלך חודש יולי 1999 נעשו מספר ניסיונות, בהכוונתו של מנסור, למצוא את גופת המנוח במטע הזיתים, אך ללא הועיל. משכך, הוחלט שלא לפתוח באותו שלב בחקירה גלויה והסכם עד המדינה נבחן שוב בפרקליטות המדינה. בינואר 2001 הורה המשנה לפרקליט המדינה כי ניתן להמשיך ולקיים את הסכם עד המדינה, ואז נפתחה חקירה גלויה שבסיומה הוגש כתב אישום כנגד פהד והמבקש, אשר ייחס למבקש עבירות של רצח ושיבוש מהלכי משפט ולפהד עבירות של שידול לחבלה בנסיבות מחמירות, הריגה, שיבוש מהלכי משפט וסיוע לאחר מעשה.

4. בית המשפט קמא קבע כי הוכח שהמבקש רצח את המנוח יחד עם מנסור, וכי השניים עשו זאת בעקבות שידול מצדו של פהד. נפסק כי:

"שחיטת המנוח על ידי חיתוך צווארו בסכין מצד לצד על ידי אברהים [המבקש לפנינו – מ.נ.], מצביע על כוונת קטילה, המקימה את האישום ברצח. סילוק הגופה וקבורתה, כמו גם סילוק המסמכים של המנוח, בגדיו וכלי הנשק, הם בגדר סיוע לאחר מעשה לגבי פהד, ושיבוש הליכי משפט לגבי אברהים" (פסקה 18 לפסק הדין קמא).

 ביחס לפהד קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן להרשיעו בעבירה של הריגה "משום שעל פי הנסיבות, הוא אינו נכנס לגדר מבצע, כהגדרתו בסעיף 29 לחוק העונשין" (שם, בפסקה 15.1), וכי נוכח החפיפה בין העבירות של שיבוש מהלכי משפט וסיוע לאחר מעשה "לגבי פהד מתאימה יותר העבירה של סיוע לאחר מעשה" (שם, בפסקה 17).

5. בהתאם, בית המשפט קמא הרשיע את המבקש בעבירות של רצח ושיבוש מהלכי משפט – וגזר עליו עונש של מאסר עולם, ואילו פהד הורשע בעבירות של שידול לחבלה בנסיבות מחמירות וסיוע לאחר מעשה, אולם זוכה מעבירת ההריגה ומהעבירה של שיבוש מהלכי משפט.