42 חודשי מאסר בפועל בגין גרימת חבלה חמורה

הרשעת הנאשם

הנאשם הודה, במיוחס לו, במסגרת הסדר טיעון, שבו תוקן כתב האישום.

מתברר כי ביום 27.8.09, בשעה 15:45 או בסמוך לכך, שהו הנאשם וידידו חנן אייזן (להלן: " המתלונן") יחדיו במזנון בנתניה, בו מוגשים משקאות אלכוהוליים. הנאשם והמתלונן ישבו ושתו משקאות אלכוהוליים, ובשלב מסוים התפתח ויכוח ביניהם, לאחר שהמתלונן סירב לקנות עבור הנאשם משקה נוסף. השניים התקוטטו בחצר הפנימית של העסק. במהלך הקטטה, דקר הנאשם את המתלונן באמצעות סכין שהייתה ברשותו, בצד שמאל של צווארו, בצד שמאל של בטנו וברום הבטן. הנאשם חדל ממעשיו רק לאחר שרוברט הדבט שעבד במזנון בעת האירוע (להלן: " רוברט"), התערב והפריד בין השניים. לאחר הדקירה, החביא הנאשם את הסכין מעל דלת היציאה לחצר. הנאשם, המתלונן ורוברט נכנסו חזרה למזנון, ומייד לאחר מכן איבד המתלונן את הכרתו. רוברט ביקש להזמין אמבולנס, אך הנאשם הורה לו שלא לעשות זאת, והורה לו לסייע בהחלפת החולצה שלבש המתלונן. ביחד עם רוברט, הסיר הנאשם את חולצתו של המתלונן. הנאשם ניקה את בטנו של המתלונן והלביש אותו בחולצה נקייה שהביא רוברט. הנאשם המשיך והורה לרוברט שלא להזמין אמבולנס במשך כרבע שעה. כשהזמין רוברט את האמבולנס, נמלט הנאשם מהמקום. המתלונן פונה בבהילות לבית החולים "לניאדו", שם נזקק לניתוח דחוף לשם הצלת חייו.

כתוצאה מהדקירות, נגרמו למתלונן חבלות חמורות וביניהן פצע חודר לחדר הימני של הלב, חתך שגרם לחור באורך 1 ס"מ בסרעפת וחתך באורך 1 ס"מ בצווארו. המתלונן נותר מאושפז עד ליום 13.9.09 לאחר שעבר מספר ניתוחים בשל החבלות שנגרמו לו.

הנאשם הורשע, על פי הודייתו, כאמור, בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות- לפי הסעיפים 333 ו- 335 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

התסקיר והנסיבות האישיות

בתסקיר שהגיש שירות המבחן אודות הנאשם, כבן 32, הובא מידע על תולדות חייו ומשפחתו. הנאשם, יליד הארץ, גרוש ואב לילדה בת 8. קרוב לארבע שנים שאינו עובד באופן קבוע. הנאשם, הינו השני מבין חמישה ילדים. אחותו הבכורה נהרגה בתאונה לפני כ- 16 שנה. הוריו גרושים מזה 14 שנים ושניהם אינם עובדים כיום. הנאשם סיים 9 שנות לימוד לאחר שגילה קשיים התנהגותיים חמורים. מגיל 12, על רקע התערותו בחברה שולית, החלו להירשם נגדו תיקים מתחום הרכוש. הנאשם אף החל לצרוך סמים אסורים. עד הגיעו לגיל 20, נשפט הנאשם 7 פעמים. בהיותו בן 14 נידון הנאשם לעונש מאסר בגין עבירת מין ובהמשך נדון לצו מעון נעול למשך שנה וחצי. בגיל 20 החל להתמתן מעט, על רקע הליך פלילי וצירוף מספר תיקים, השתלב ביחידת גמילה עירונית בנתניה, ועבר תהליך טיפולי ממושך ומשמעותי. הנאשם חדל מלצרוך סמים וכחלק מהתארגנותו מצא עבודה בפיצוציה, שם עבד כמוכר במשך 7 שנים. לפני כארבע שנים הודיעה לו אשתו כי היא מעוניינת להתגרש. הנאשם תיאר, כי בעקבות החלטתה של אשתו להתגרש, הוא נכנס למשבר רגשי, בעטיו חדל לעבוד. לאחר מכן עבד בעבודות מזדמנות.

הנאשם סיפר כי בסמוך למעצרו האחרון, ביקשה גרושתו לחזור ולחיות עימו. לדבריו, נוכח תחושות הספק וחוסר האונים החל לשתות אלכוהול, בעיקר במזנונים. הנאשם הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו והביע צער על התוצאות הקשות של מעשיו. את מעשיו לאחר התקיפה, הסביר בתחושת הבהלה בה היה נתון. הנאשם מבקש לעבור הליך טיפולי של גמילה מאלכוהול במוסד גמילה סגור ומסר שבתקופה האחרונה הסלימה אצלו צריכת האלכוהול.

לחובת הנאשם 10 הרשעות. בשנת 1991 הורשע בבית המשפט לנוער בעבירות של בעילה בכוח ומעשה מגונה, בגינן נידון ל- 9 חודשי מאסר. בשנת 1993 הורשע במספר רב (23 תיקים) של פריצות לרכב בכוונה לגנוב, בגינן נידון ל- 18 חודשים במעון נעול. בשנים 1992- 1996 הורשע בגין עבירות סחיטה ואלימות ונידון למאסר מותנה. בשנת 1995 נידון פעמיים בגין עבירות סם ורכוש ונידון לענישה קלה. בשנת 1999 הורשע ,בגין עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירות רכוש ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, ונידון לענישה מתונה עם הארכת מאסר מותנה ובשנת 2008 נידון למאסר בפועל בעבודות שירות בגין עבירות רכוש. שירות המבחן המליץ לשקול את שליחתו של הנאשם לטיפול בקהילה סגורה, לצורך גמילתו משתיית אלכוהול ולשקמו.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה עמדה על פרטי האירוע והעבירה אותה ביצע הנאשם. מעשיו של הנאשם מלמדים שלא ביצע אותם בערפול חושים, אלא בהכרה מלאה ותוך שראה את טובתו בלבד. הנאשם הורשע בעבר בעבירות רכוש, סמים ובעבירות אלימות שמלמדות, כי אין מדובר במקרה חד פעמי של נקיטת אלימות כדרך פעולה. לדבריה, על בית המשפט לשים לנגד עיניו, בראשונה, את שיקול ההרתעה ושיקול הגמול. היא הדגישה כי למרות שכתב האישום תוקן, כל העובדות נותרו בעינן והן מדברות בעד עצמן, בכל הנוגע לחומרת המעשים. תופעת הסכינאות על רקע שתיית אלכוהול מסתיימת במקרים רבים באסון גדול, וגם המקרה הזה לא היה רחוק משם. הנאשם מנע את הגעת הכוחות הרפואיים, בעוד המתלונן שוכב שותת דם. לאחר מכן עבר המתלונן מספר ניתוחים, היה מונשם, ואושפז לתקופה של כמעט שלושה שבועות. כל אלה מלמדים על הסכנה הממשית שנשקפה לו. בתיק זה יש להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך של 4 שנים, יחד עם מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, בנוסף על 5,000 ש"ח ששולמו על חשבון הפיצוי כתנאי להסדר. את מעשיו בתיק זה, ביצע הנאשם כשהיה בפיקוח שירות המבחן, תחת צו מבחן. מדובר בנאשם עם עבר פלילי מכביד, שבתי המשפט באו שוב ושוב לקראתו והסתפקו בעונשים מרתיעים. לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם חוזר שוב ושוב למעגל העבריינות.

התובעת הציגה תצהיר מטעם הנפגע, בו תיאר את הפגיעה והשלכותיה עליו וכן תיעוד רפואי הנוגע לפגיעה.

להצדקת עמדתה הפנתה ב"כ המאשימה לפסיקה מתאימה שבה נגזרו עונשים שבין 3.5 ל- 4.5 שנות מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם אמר, כי נגע האלכוהול הוא קשה, אך המקרה הזה הוא שונה מנערים שיוצאים לבלות ושותים אלכוהול. הנאשם שתה אלכוהול, כדי לברוח מהמציאות. הוא מעין חסר בית, מצבו קשה מאוד, והוא אינו עובד קרוב ל- 4 שנים. יש לתת משקל להודייתו ולקיחת האחריות. הנאשם מבקש לשקם את עצמו ולחזור לגרושתו. הוא פיצה את המתלונן ב- 5,000 ש"ח עוד בטרם נקבע סכום הפיצוי הסופי. הפיצוי שניתן נופל על אמו, שהינה אם חד- הורית. אין ביכולתה של המשפחה לעמוד בפיצוי כספי נוסף. ב"כ הנאשם מכוון לענישה של 18 עד 24 חודשים. הוא הציג פסקי דין המתארים מקרים דומים בהם נגזרה ענישה מקלה. בעניינו אמר, אמנם מדובר על אירוע חמור, אך יש להתחשב ברקע, בנסיבות ובתסקיר החיובי. לדבריו, יש משקל מכריע לכך שהנאשם לא הגיע למזנון עם סכין, ולא בא בכוונה מביתו כדי לדקור. הנאשם השתנה לחלוטין במעצר. הנאשם משתקם וחוזר לעצמו.

הנאשם עצמו אמר שעשה מעשה גרוע כשהיה במצב של שכרות. באותה עת לא היה עם משפחתו והאירוע קרה כשהיה במצב נפשי קשה. יודע שמגיע לו עונש, אינו זוכר בדיוק מה קרה באירוע.

שיקולי הענישה

אין חולקין על חומרתם של מעשי הנאשם. על רקע ויכוח של מה בכך, לאחר שהשניים שתו משקאות אלכוהוליים יחדיו, במזנון, במהלך קטטה שהתפתחה ביניהם, דקר הנאשם את בן ריבו בסכין שהייתה ברשותו, במקומות אחדים בגופו. אחת מן הפגיעות, החמורה שבהן, הייתה בליבו של הנפגע, שהדקירה בו גרמה לפצע חודר בלב ולאובדן דם בכמות גדולה. הפגיעה הזו הצריכה ניתוח דחוף וניתן לקבוע, על פי התיעוד הרפואי שהוגש, כי הנפגע היה בסיכון חיים. רק כחלוף כמעט 3 שבועות הוא שוחרר מבית החולים ועבר לטיפול שיקומי.

ואם לא די בהתנהגות הקשה הזו של הנאשם, הרי שבהמשך נהג בנפגע בצורה לא פחות קשה, אם לא יותר, כאשר מנע מעובד המזנון, שחש לעזור לנפגע, להזמין אמבולנס בעבורו. בהמשך, הסיר את חולצתו של הנפגע, והלבישו בחולצה אחרת ואף ניקה את בטנו. לבסוף, מנע שוב את הזמנת האמבולנס, עד אשר עובד המזנון הזמינו, כחלוף רבע שעה, שאז נמלט הנאשם מן המקום. בהתנהלות הזו של הנאשם, לאחר שדקר את המתלונן, סממנים בולטים של התאכזרות ויש בה, בלא ספק, הוספת חטא על פשע. מי הנוהג כך, באופן האכזרי הזה, אין בליבו רחמים על זולתו, גם כשזה שרוע על הרצפה, חסר הכרה ומדמם, כתוצאה ממעשיו שלו. אפילו הוא בגילופין, קשה להבין את התנהגותו.