פס"ד של העליון בנושא טעות בצוואות הדדיות

השופט אלכס שטיין:

בקשת רשות הערעור

בקשת רשות הערעור המונחת לפנינו מעוררת שאלות משפטיות נכבדות הנוגעות למוסד הצוואות ההדדיות, וכן לדוקטרינת הטעות בצוואה ותוצאותיה.

1.  

   עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופטים א' ואגו, ס"נ, י' פרסקי וג' גדעון), אשר ניתן ביום 9.2.2024 בעמ"ש 77987-05-23 ובעמ"ש 15722-06-23 (להלן, בהתאמה: בית המשפט המחוזי ופסק הדין במחוזי), במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשת והמשיב 3 על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אשדוד (השופטת כ' חדד), אשר ניתן ביום 16.4.2023 בגדרי ת"ע 60768-07-18; ת"ע 60840-07-18; ת"ע 61049-07-18; ות"ע 61124-07-18 (להלן: בית המשפט לענייני משפחה ופסק הדין קמא, לפי העניין). במסגרת פסק הדין קמא נדחו התנגדויות לקיום צוואה מאוחרת שנערכה על ידי אביהם המנוח של בעלי הדין (להלן: המנוח) ביום 20.12.2017 (להלן: הצוואה המאוחרת או צוואתו המאוחרת של המנוח); כמו כן נדחתה בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 6.5.1996 (להלן: הצוואה המוקדמת או צוואתו המוקדמת של המנוח) והתקבלה בקשה לקיום הצוואה המאוחרת.

    

   המבקשת – א' (להלן: א') – טוענת שצוואתו המאוחרת של המנוח אינה תקפה ומבקשת מאתנו שנכריז על בטלותה ונקבע את תוצאות הבטלות. בתוך כך, מבקשת מאתנו א' כי נכריז על תקפותה של הצוואה המוקדמת ונורה על אכיפתה וכן על אכיפת הצוואה שערכה אמם המנוחה של בעלי הדין במקביל לצוואה מוקדמת זו. המשיב 3 – י' (להלן: י') – מצטרף לטענותיה של א'. המשיבות 2-1 – ד' ו-ר' (להלן, בהתאמה: ד' ו-ר') – מבקשות מאתנו כי נדחה טענות אלו, יחד עם הבקשה כולה, ונותיר את פסק הדין קמא ואת פסק הדין במחוזי על כנם.

    

   הרקע לבקשה

    

   בעלי הדין הם ילדיהם של המנוח – מ.מ.ה. ז"ל – ושל רעייתו א.ה. ז"ל (להלן: המנוחה). המנוח והמנוחה ייקראו יחדיו המנוחים.

    

   ביום 6.5.1996 ערכו המנוחים, בד-בבד, שתי צוואות בכתב-ידם – זאת של המנוחה וזאת של המנוח – אשר הופקדו, בו-זמנית, בבית המשפט המחוזי. צוואת המנוחה מיום 6.5.1996 תיקרא צוואת המנוחה; ואילו צוואת המנוח מיום 6.5.1996 כבר כיניתי בשם הצוואה המוקדמת או צוואתו המוקדמת של המנוח. שתי הצוואות הללו כללו בתוכן הוראות כמעט זהות – לענייננו, זהות לחלוטין. הצוואות קבעו כי המנוח והמנוחה מצווים את כלל רכושם זל"ז בפטירתו של אחד מהם (להלן: הנפטר הראשון). כמו כן קבעו הצוואות כי אחרי פטירתו של בן הזוג שנשאר בחיים וירש את עיזבון הנפטר הראשון (להלן: הנפטר השני), ארבעת ילדיהם של בני הזוג – בעלי הדין דכאן – יחלקו ביניהם את הרכוש שייוותר בידי הנפטר השני, כולל הרכוש אשר הגיע לידיו כיורש או כיורשת של הנפטר הראשון, בחלקים שווים. הצוואות אסרו על בני הזוג – אהדדי – על העברת זכויות בנכסים שהנפטר השני ירש מהנפטר הראשון במהלך חייו של הנפטר השני. נוסף על כך, בכל אחת מהצוואות נקבעה הוראה השומרת על זכותו של בן הזוג לבטל את צוואתו-שלו, לשנותה או להוסיף עליה (להלן: ההוראה בדבר שמירת החירות לצוות).