4 שנות מאסר ופיצוי של 50,000 בגין תקיפת בת זוג וגרימת חבלה של ממש

הנאשם, כבן 50, הורשע לאחר שמיעת ראיות, כי בתאריך 30.06.08 תקף את בת זוגו וגרם לה לחבלה של ממש.

כפי שנקבע בהכרעת הדין, היכה הנאשם את המתלוננת, חנק אותה באמצעות תפיסת צוארה וכיבה עליה סיגריה. בנוסף, כאשר ניסתה המתלוננת להימלט מהרכב, אחז בה הנאשם והיכה אותה.

השתלשלות האירועים שהובילה להרשעת הנאשם תוארה בהרחבה בהכרעת הדין, בה נקבע, בין היתר, כי בתיק שבפני צצו ועלו כל הסימנים המכונים בשפה המשפטית " תסמונת האשה המוכה".

כמו כן, קבעתי, כי הנאשם הניא את המתלוננת מלהגיע לבית המשפט ולהעיד וכן ציינתי את פחדה של המתלוננת מפני הנאשם.

המדובר במקרה חמור מאוד ומן הראוי לציין חלק מהדברים אותם מסרה המתלוננת במשטרה: " הוא התחיל להחטיף לי מכות בפנים, תפס בשתי ידיו בצואר שלי וחנק אותי... וגם במהלך האירוע הוא כיבה עלי סיגריה... הוא יצא אחרי ורדף אחרי... התחבאתי בתוך אוטובוס..." (ת/12 שורות 13-8).

המתלוננת ציינה, כי אם הנאשם היה ממשיך לחנוק אותה עוד קצת " היא היתה מתה" וכי היא " פשוט ראתה את המוות שלה מול העיניים".

ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר לתקופה ממושכת וב"כ הנאשם ביקש להסתפק בתקופה בה היה הנאשם עצור והציג פסיקה בה הוטלו עונשים קלים במקרים של אלימות במשפחה.

ייאמר מיד, כל מקרה יש לדון לפי נסיבותיו וכפי שכבר ציינתי, מדובר במקרה יוצא דופן בחומרתו, שאך כפסע היה בין המתלוננת לבין המוות.

גרושתו של הנאשם העידה כעדת אופי וטענה, כי במשך 28 שנות נישואיהם לא הוכתה ולו פעם אחת על ידי הנאשם וכי מדובר באב למופת. לדבריה, חיי משפחתה נהרסו בשל הקשרים הרומנטיים אותם ניהל הנאשם עם המתלוננת (הצעירה ממנו בכ- 20 שנה).

לנאשם הרשעות קודמות ובהן החזקת מקום להימורים ושיבוש הליכי משפט.

יתירה מזו, מגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (ת/1) עולה, כי בשנת 2004 הוא הורשע גם בעבירה של חבלה חמורה וכליאת שווא, כך שלא ניתן לומר, כי מדובר באירוע אלימות חד פעמי.

ליבי ליבי למתלוננת, אשר אמורה ללדת את ילדו של הנאשם ואת קשיי הפרנסה שלה וזאת, לאחר שפיתחה תלות כלכלית בנאשם. 

מאידך, ב"כ הנאשם הציג בפני היום מסמכים לפיהם, לנאשם חובות כבדים מאוד, כך שספק רב בעיני, אם הנאשם היה יכול לתמוך במתלוננת, כפי שהבטיח לה לא אחת.

ב"כ הנאשם ציין גם את העובדה, כי הנאשם הינו קצין במילואים, אך, בנסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות של הנאשם מתגמדות לנוכח חומרת העבירה ותוצאות מעשיו.

רק ענישה מכאיבה תוכל, אולי, להעביר את המסר שגופן של נשים אינו הפקר וכי אשה מוכה, אשר מרהיבה עוז ומגישה תלונה, תדע שיש דין ויש דיין ובכך, אולי, יהיה משום עידוד נשים מוכות לפנות לרשויות.

יש לקוות, כי מאסר ממושך יעניק שקט נפשי למתלוננת.

יפים לענין זה דברים של כב' השופט מ' חשין בבש"פ 6648/93 מדינת ישראל נ' יעיש אלמליח מיום 08.12.93 (לא פורסם): " מי שנוהג באלימות כלפי בן זוג, מן הדין שיישב מאחורי סורג ובריח כדי שלא ימשיך ויסכן את זולתו... ומכה אשתו ובנותיו יישב במעצר ובמאסר וייצא הקול מקצה הארץ ועד קצה, שהנוהג באלימות במשפחה ומי שמכה אנשים חסרי מגן - אחת דינו להעצר ולהאסר".

בשים לב לכך ולאחר ששמעתי את ב"כ המאשימה ואת הנאשם ובא כוחו, מוטל בזה על הנאשם עונש כדלקמן:

מאסר לתקופה של 4 שנים החל מיום מעצרו ובניכוי 21 יום בהם היה הנאשם עצור בגין תיק זה.