4 מרץ 2013

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בקרית גת, (כב' השופט ישראל אקסלרד), בתא"מ 484/09, מיום 12.7.12, לפיו נדחתה תביעת המערער לתשלום שכר טרחה בגין שירות משפטי שנתן למשיבה. כן חויב המערער בהוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪.

המערער, עו"ד במקצועו, קיבל על עצמו לייצג את המשיבה בתביעה לנזקי גוף בבית המשפט השלום באשדוד. במסגרת התקשרות זו שבין המערער למשיבה, חתמה המשיבה על הסכם שכר טרחה (להלן: "ההסכם") לפיו התחייבה לשלם למערער סך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ עבור פתיחת התיק וכן סך של 25% מכל סכום אשר יפסק לה, בצירוף מע"מ כחוק.

בסעיף 3.5 להסכם נאמר כי המשיבה מתחייבת לשלם למערער את שכר הטרחה הנ"ל, גם אם תחליט להפסיק את הקשר החוזי עם עורך הדין, המערער.

המערער, הגיש תביעה בשם המשיבה לבית המשפט השלום באשדוד (ת.א. 1888/06) ובישיבת קדם משפט, מיום 13.4.08, נקבע התיק לשמיעת הראיות ליום 27.1.09. בהתאם, לטענת המערער, הכין תצהיר עדות ראשית בשם המשיבה, לצורך הגשתו לבית משפט, עליו חתמה המשיבה. כמו כן טען המערער כי במועד זה הודיע למשיבה על מועד הדיון הקבוע לשמיעת הראיות. לטענתו, באותו מועד בו חתמה על התצהיר גם שילמה המשיבה את אגרת בית המשפט הנדרשת.

לטענת המערער, בתחילת ינואר 2009, ביקש להשיג את המשיבה כדי להכין אותה לישיבת ההוכחות אולם, אז התברר לו כי המשיבה שוהה בארה"ב ולא תוכל להגיע לאותה ישיבה. המערער הגיש, בשם המשיבה, בקשה לדחות את מועד שמיעת הראיות אולם, הבקשה נדחתה ובדיון שהיה קבוע לשמיעת הראיות התייצב המערער ועל אף בקשותיו לדחות את הדיון למועד אחר סרב בית המשפט לקבל בקשה זו והורה על מחיקת התובענה, תוך חיוב המשיבה בהוצאות.

טוען המערער כי משלא נחה דעתו מהחלטה זו, ובתיאום עם המשיבה, הגיש הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי כאשר הוסכם עמה על תשלום של 1,500 ₪ כשכר טרחה עבור הגשת הערעור וכדי להקל על המשיבה הסכים לממן עבורה, כמימון ביניים, את אגרת הערעור.

לטענתו, בית משפט המחוזי קבע עירבון להבטחת ההוצאות בסך של 7,000 ₪ שהיה על המשיבה להפקיד כדי לקדם הדיון בערעור ועל אף שניתנו למשיבה אורכות חוזרות להפקדת העירבון המשיבה לא עשתה כן.

ביום 19.5.09, הודיעה המשיבה למערער בכתב על הפסקת הייצוג.

בנסיבות אלו טען המערער כי זכאי הוא, על פי הסכם שכר הטרחה, לתשלום עבור ההליך בבית המשפט השלום וכן בבית המשפט המחוזי ולחילופין טען לשכר ראוי, על פי פירוט הפעולות שנרשמו בכתב התביעה.

המשיבה טענה מנגד כי שכר הטרחה אשר סוכם עם המערער היה תלוי בתוצאות והואיל והתובענה נמחקה בבית המשפט השלום והיא לא קיבלה כל פיצוי, לא מגיע למערער שכר טרחה. עוד טענה המשיבה כי מעולם לא הסכימה להגשת הערעור לבית המשפט המחוזי ועוד טענה לטענות קיזוז בשל הפגמים והכשלים בייצוג המשפטי שהעניק לה המערער כשהיא טוענת כלפיו כי לא הודיע לה על המועד הקבוע לשמיעת הראיות וכי רק בסמוך למועד הקבוע קיבלה הודעה על כך, וכי בהתראה קצרה שכזו לא יכלה להיערך לשובה ארצה. אשר להליך הערעור טענה המשיבה כי לא נתנה הסכמתה לכך.

בית המשפט קבע כי, הסכם שכר הטרחה הינו הסכם מותנה בתוצאות הכולל רכיב תשלום של 1,500 ₪ כדמי פתיחת התיק, סכום אשר שולם על ידי המשיבה.

לעניין סעיף 3.5 להסכם, המטיל חיוב על המשיבה לשלם את שכר הטרחה גם בנסיבות בהן תודיע למערער על הפסקת הייצוג, קבע בית המשפט קמא כי סעיף זה בא להסדיר מצב שבו יפסיק הלקוח (המשיבה) את שירותי עורך הדין (המערער), בטרם נודעו תוצאות המשפט, בנסיבות בהן הטיפול המשפטי הופסק מסיבה שאינה הוגנת.

בפן העובדתי קבע בית משפט קמא כי המשיבה ביטלה את הסכם הייצוג עם המערער מטעמים ראויים ובתום לב. בית המשפט הגיע למסקנה זו לאחר שנדרש לתשתית הראייתית, אשר באה בפניו על דרך של עדויות הצדדים.

בית המשפט קבע כי הביטול נעשה כדין ובתום לב, לנוכח המחדל שנפל בחלקו של המערער, אשר לא הודיע למשיבה על מועד הדיון הקבוע לשמיעת הראיות אלא רק בסמוך לו, בנסיבות אשר מנעו ממנה, עקב שהותה בחו"ל, להגיע לדיון.

בית המשפט קמא התייחס לגרסאות הצדדים וקבע שהוא מעדיף את גרסתה של המשיבה על גרסת המערער, לעניין ההודעה בדבר מועד הדיון לשמיעת הראיות. בקביעה עובדתית זו, המנומקת כדבעי, אין כל בסיס להתערב.

משקבע בית משפט קמא כי זכאית היתה המשיבה לבטל את ההסכם עם המערער לאחר שתביעתה נמחקה וראה בכך נסיבה ראויה ולא נסיבה בלתי הוגנת, ומקום בו שכר הטרחה של המערער מותנה היה בתוצאות, ומקום בו אין חולק כי לא נפסק כל פיצוי למשיבה, לא התקיים התנאי לתשלום שכר טרחה.

גם לשכר טרחה ראוי לא זכאי המערער לנוכח קיומו של הסכם מפורש בדבר שכר טרחה מותנה.

בהינתן כל האמור לעיל לא מצאתי כל שגגה שנפלה לפתחו של בית המשפט קמא אשר תצדיק התערבותו של בית משפט זה. הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא תומכים במסקנה המשפטית ולא מצאתי כל טעות שבחוק אשר תצדיק התערבות בפסק הדין.

לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה.