מ. נ' מ.

ביום 17.10.2021 הניחה אם לשני ילדים, כבני 11 ו- 4 וחצי שנה, תובענה אשר הוגדרה כ"תובענה בגין ניכור הורי, הסתה וחטיפה נפשית חמורה". התובענה לוותה גם בבקשה להניח את התיק לפניי, בבחינת שופט מוקד וביום 18.10.2021 החליט המותב העיקרי, כבוד השופטת ס. אופק, כי נוכח הדחיפות הנחזית כך ייעשה.

אומר, כי על פני 3-4 בקשות ניסתה באת כוח האב לדחות את מועד הדיון, בשל לוח הזמנים שלה – בקשות אלה סורבו על ידי שעה שבית המשפט אינו מתעסק כמיטב יכולתו בהכרזה על ניכור הורי, אלא על חידוש קשר בין קטין לבין הורהו.

כבר אמרתי לא מכבר, כי אם יקדיש בית המשפט זמן כדי לבדוק האם הורה הוא אכן מנכר אם לאו, מבזבז הוא את אשר כינינו "זמן ילד" וכשמטרתו טיפול דחוף בחידוש הקשר, בקיום זכותו של קטין להיות בקשר עם שני הוריו, בהעדר זכותו של קטין "להתגרש" ממי מהוריו בלא צידוק נאות, גם מניעת הפיכתו של קטין "כלי" במאבק בין הוריו.

בליבת בקשתה של האם טענה ולפיה מזה שלושה שבועות מסרב הקטין בן 14 וחצי השנים לשוב אל בית אמו ולשוחח עמה, לרבות חסימת מספר הטלפון הנייד של האם.

כדאי להבין, כי קיום "שיחה רעה" בין קטין לבין אמו, האשמתה בכך או באחרת וכן הלאה, אינה טענה בפי האב לומר כי מתקיים "קשר". השתלחות באם כפי המתואר בבקשה אינה קשר מכל סוג שהוא.

ברקע הדברים אף טענת האם, כי האב עושה ככל יכולתו, בין השאר על דרך ביצוע עשרות שיחות טלפון וזאת כדי ללחוץ על הבת הקטינה.

אין עורר כי בין הצדדים מתנהל הליך מזונות וכי עובר ליום 04.10.2021 הגיש האב בקשה, להשלים ראיות במידת הצורך שעה שלדבריו: "עבר הבן לחזקתו הבלעדית של אביו".

למעשה, התבקש בית המשפט לקבוע ראשית, כי הבן עבר לחזקתו הבלעדית של אביו – לאמור, ביתו של האב הפך להיות ביתו העיקרי של הקטין; אין לדבר עוד במשמורת של האם או במשמורת משותפת וכפי שכתב האב: "יש להשהות את פסק הדין עד לבירור הסוגיה".

כאשר אומר האב כי השלמת החקירה התבקשה אשר לנוכחות בן זוג בביתה של האם, אין הדברים עולים בקנה אחד עם הכתוב בבקשה מספר 23.