; 36170-12-12 מדינת ישראל נ' אבו קישק(עציר)

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות שני כתבי אישום כמפורט להלן:

א.בכתב האישום המתוקן הראשון, ת"פ 36170-12-12 (להלן: "התיק הראשון") הורשע הנאשם בעבירה של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, לפי סעיף 12א (ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

ב.בכתב האישום המתוקן השני, ת"פ 7065-03-13 (להלן: "התיק השני"), הורשע הנאשם בעבירות הבאות:

(1)הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, לפי סעיף 12א (ג)(1) לחוק הכניסה לישראל.

(2)נהיגה ללא רישיון רכב, לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה, תשכ"א- 1961.

(3)הסעה מעל המותר, לפי תקנה 84 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

(4)נהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל- 1970.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן בתיק הראשון, בתאריך 7.10.12 הסיע הנאשם מאורנית לכיוון פתח תקווה ברכב מסוג מאזדה ארבעה תושבי האזור, כאשר אין בידם אישור כניסה ושהייה בישראל על פי דין.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן בתיק השני, בתאריך 3.3.13 הסיע הנאשם בכניסה המזרחית בכפר קאסם מכיוון אורנית, ברכב מסוג פורד פוקוס, חמישה תושבי האזור, כאשר אין בידם אישור כניסה ושהייה בישראל על פי דין, וכאשר הוא התכוון לגבות מהם 100 ₪ עבור הנסיעה. בנסיבות אלו, נהג הנאשם ברכב ללא רישיון רכב וללא ביטוח, וכן הסיע ברכב נוסעים מעל המותר.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד תמיר גינדין ויניב פרטוק, הנאשם יליד 1985. העבירות בתיק הראשון הינן עבירות אשר מסכנות חיי אדם בכביש. לחובתו של הנאשם הרשעה קודמת משנת 2010 בגין עבירות של הובלת/ נשיאת נשק שלא כדין ורכישת/ החזקת נשק שלא כדין, בגינה ריצה הנאשם 13 חודשי מאסר. הנאשם מסר כי לגבי שני התיקים, הסכים לגבות כסף על ההסעה. מדובר בנאשם שנתפס בכף בתיק השני, אך לא היה בכך כדי להרתיעו מלשוב ולבצע את אותה עבירה. בפסיקה קיימת מגמה להחמרה עם מעסיקי השוהים הבלתי חוקיים, ולכן יש להחמיר אף עם מי שמסיע את אותם שוהים. לעניין החילוט בתיק הראשון, הנאשם טען כי רכש את הרכב ושילם עד עתה 2,000 ₪, אך לא ביצע העברת בעלות על שמו. בתיק השני, הנאשם טען כי הרכב שייך לחברו וכי רכבו במוסך. אותו חבר משכיר רכבים, הנאשם שילם לו 100 ₪ עבור הרכב, לא בוצע ביניהם שום חוזה ואין זו הפעם הראשונה שהנאשם לוקח רכב מחברו. הרכב רשום על שם בתו של אותו חבר. המאשימה עתרה לחלט את הרכב מכוח סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי. המאשימה עתרה למתחם ענישה שבין 3 ל-18 חודשי מאסר בפועל, לחילוט הרכב, למאסר על תנאי ולקנס כספי, שכן העבירות בוצעו על רקע כלכלי.

לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד דנה פישר דורי, הנאשם הודה ולקח אחריות בשני התיקים וחסך זמן שיפוטי. לטענת ב"כ הנאשם, יש לערוך אבחנה בין אדם שמעסיק שוהים בלתי חוקיים כדי לחסוך כסף לבין אדם שמסיע את אותם שוהים תמורת תשלום. מדובר בבחור צעיר יליד 1985, אשר מתגורר עם אמו שהינה אישה חולה ומסייע לפרנסת המשפחה. בתיק הראשון, מדובר בעבירה של הסעה בלבד. בתיק השני, אמנם הנאשם הסיע 5 תושבים מעל מספר הנוסעים המותר, ואולם לא מדובר בנסיעה פרועה או במרדף משטרתי, כפי שקורה במקרים חמורים יותר של הסעת שב"חים. מקרים אלו הסתיימו בעבודות שירות, ולכן במקרה דנן יש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם. לחובת הנאשם אין עבר פלילי מכביד, אלא הרשעה אחת בלבד. לנאשם אין התנגדות לחילוט הרכבים, הרכבים אינם בבעלותו.

הנאשם עצמו הביע חרטה על מעשיו.

דיון וגזירת הדין

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח, וזאת לצד עונשים נלווים.

בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערכים החברתיים אשר נפגעו על-ידי ביצוע העבירות הינם זכותה של מדינה ריבונית לקבוע את הבאים בשעריה, וכן ביטחונו של ציבור המשתמשים בדרך.

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי נגרמה פגיעה ממשית בערכים אלו. הנאשם הסיע בשתי הזדמנויות שונות את תושבי האזור, בתיק הראשון מדובר ב-4 שוהים בלתי חוקיים, ובתיק השני מדובר בחמישה. הנאשם נהג ללא רישיון רכב, ללא ביטוח, וכן הסיע נוסעים מעל המותר.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל ממאסר בפועל בעבודות שירות וכלה במאסרים בפועל כמפורט להלן: