36 חודשי מאסר למורשע בהסדר טיעון בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות

1.        ביום 20.1.2010 הורשע הנאשם על-ידי כב' השופט לי-רן, לפי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב-אישום מתוקן המחזיק 11 אישומים. עשרת האישומים הראשונים עניינם במעשי הונאה שהנאשם ביצע בהזדמנויות שונות בשנים 2006, 2008 ו- 2009. במרבית המקרים, פנה הנאשם לאנשים שונים והציע להם ליטול חלק בהזדמנות עסקית זו או אחרת, כשלמעשה לא היה מאחוריה ממש. כדי לא לחשוף את זהותו, נהג הנאשם ברוב הפעמים, להזדהות לפני המתלוננים בשמות שונים. לאחר שרכש את אמונם, היה הנאשם משיג מהמתלוננים במרמה סכומי כסף שונים (בחלק מהאישומים מדובר במספר בודד של אלפי ש"ח, ובחלק מהאישומים מדובר בסכומים גבוהים יותר - עד 20,000 דולר). את סכומי הכסף שלשל הנאשם לכיסו, ולאחר מכן היה מתחמק מהמתלוננים באמצעות החלפת מספרי הטלפונים שברשותו ובדרכים נוספות. בדרך זו, קיבל הנאשם במרמה סכומי כסף, וזאת בנסיבות מחמירות שבאו לידי ביטוי בשיטתיות פעולותיו של הנאשם, במשך הזמן בו פעל, בהיקף פעילותו, בריבוי המקרים בהם ביצע מעשי מרמה וכן בגובה הסכומים אותם קיבל במרמה (סך כל הסכומים בעשרת האישומים הגיע במצטבר לכדי 207,600 ש"ח). בגין עשרת האישומים הנ"ל, הורשע הנאשם לפי הודאתו, בעשר עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או: החוק); בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא בצירוף עם סעיף 25 לחוק; וכן בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק.

           האישום האחד-עשר בכתב-האישום המתוקן עניינו בכך שביום 17.1.2005 או בסמוך לכך, נטל הנאשם טופס בקשה לדרכון של משרד הפנים, רשם בו את פרטי אחיו, חתם בשם האח והצמיד לטופס תמונה שלו. בהתאם לטופס הבקשה המזויף, הונפק ונמסר לנאשם דרכון על-שם אחיו, הנושא את תמונתו-שלו. לאחר קבלת הדרכון המזויף ועד יום 14.7.2005, יצא הנאשם את הארץ ונכנס אליה 9 פעמים, תוך שימוש בדרכון המזויף והצגתו לרשויות ביקורת הגבולות. בגין כך, הורשע הנאשם לפי הודאתו בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר הנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק; וכן שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק.

2.        הסדר הטיעון שנחתם בין המאשימה לנאשם ובא-כוחו ביום 20.1.2010, ואשר הוצג לכב' השופט לי-רן בישיבה שהתקיימה לפניו באותו היום, הושתת על מתווה כדלקמן:

           הצדדים הסכימו כי המאשימה תעתור להשית על הנאשם עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי וקנס ואילו הסנגור יהיה חופשי בטיעוניו לעונש. עוד הוסכם כי הנאשם ישלם לכל אחד מהמתלוננים פיצוי בשיעור הסכום שקיבל ממנו במרמה - סה"כ במצטבר 207,600 ש"ח. בהתאם להסדר הטיעון, היה על הנאשם לשלם את הפיצויים כך שמדי חודש בחודשו למשך 18 חודשים היה עליו להפקיד סך של 8,000 ש"ח לחודש (סה"כ 144,000 ש"ח), ואילו את יתרת הסכום בסך 63,600 ש"ח היה הנאשם אמור לשלם בבת אחת בטרם מתן גזר-הדין. הוסכם בין הצדדים כי הטיעונים לעונש יידחו לתקופה בת 18 חודשים, במהלכם אמור היה הנאשם להפקיד את כספי הפיצויים בהתאם למתווה שפורט, ותוך שבית-המשפט התבקש לקיים דיון תזכורת מדי 4 חודשים כדי לעמוד אחר מילוי התשלום ההדרגתי של הפיצויים. בפיסקה 6 להסכם הטיעון נקבע כדלקמן:

"...

6. אי הפקדת כספי הפיצוי במועד, ובהתאם להסדר זה, תגרור הקדמת מועד הטיעונים לעונש, באופן שהמאשימה תוכל לחזור בה מהסכמתה לעניין עונש המאסר שתבקש להטיל על הנאשם, והיא תוכל לעתור להשית עליו עונש מאסר לתקופה ארוכה יותר.

...".

           בית-המשפט (כב' השופט לי-רן) קבע מועד לשמיעת טיעונים לעונש ומתן גזר-דין כ- 18 חודשים לאחר מועד הדיון במסגרתו הוצג לפניו הסדר הטיעון, תוך שנקבע כי על המזכירות לבדוק מדי חודש את דבר ביצוע הפקדת תשלומי הפיצויים על-ידי הנאשם. בהחלטתו ציין כב' השופט לי-רן במפורש כי: "הבהרתי לנאשם כי אם לא יעמוד בתנאי התשלום, ייקבע מועד לדיון בו ייבחן מחדש הסדר הטיעון עימו". בכל הנוגע לבקשת הנאשם להזמין תסקיר שירות מבחן, קבע כב' השופט לי-רן כי התיק יובא לעיונו בחלוף כשנה "כדי שאעבירנו לשירות המבחן לעריכת תסקיר". 

3.        בחלוף למעלה מחצי שנה מאז עריכת ההסדר - ביולי 2010 - הודיעה המאשימה כי בדיקה במזכירות העלתה כי הנאשם לא הפקיד סכום כלשהוא בניגוד להסדר שנחתם עימו. תגובת הסנגור, עו"ד איוס, היתה כי מרשו נאלץ להחזיר כספים רבים לנושים "בשוק האפור" ולפיכך הוא מבקש לדחות את החזר הכספים למתלוננים עד לדיון שנקבע לטיעונים לעונש ולמתן גזר-דין. המאשימה התנגדה לכך נחרצות בנימוק כי בעת עריכת הסדר הטיעון עימו, ודאי ידע הנאשם על חובותיו לנושים שונים, וכי הנאשם החליט לעשות דין לעצמו ונמנע מלהעביר למתלוננים את כספיהם במתווה עליו התחייב במסגרת הסדר הטיעון. בהחלטתו מיום 14.10.2010 קבע כב' השופט לי-רן כי ידון בבקשת הסנגור לדחיית החזר כספי המתלוננים, אם יפקיד הנאשם סך של 6,000 ש"ח בתוך חודש ימים. משלא הופקד הסכום הנ"ל במועד שנקבע, קבע כב' השופט לי-רן בהחלטתו מיום 21.11.2010 כי הוא דוחה את בקשת הסנגור. התיק נקבע לטיעונים לעונש מספר פעמים, אולם הנאשם לא התייצב והמאשימה ביקשה הזדמנות לזמנו בעצמה בהעדר אישור מסירה כדין.

4.        בעקבות פרישתו של השופט הנכבד לי-רן, הועבר התיק לטיפולי ונקבע לטיעונים לעונש שנשמעו לפניי ביום 5.11.2012. נקודת המוצא לטיעוני הצדדים היתה כי תיקון 113 לחוק העונשין אינו חל ישירות בעניינו של הנאשם בשים לב למועד הרשעתו בדין. יחד עם זאת, יוער כי בהתאם להלכה הפסוקה, רוח התיקון ועקרונותיו המרכזיים משליכים על מלאכת גזירת הדין אף כאשר התיקון חסר תחולה במישרין.

5.        בא-כוח המאשימה, עו"ד ליבסקינד, טען כי מאחר שהנאשם לא מילא את חלקו בהתאם להסדר הטיעון, אין המאשימה רואה עצמה מחויבת להסדר וזאת בהתאם לתנאיו המפורשים. עוד עמד בא-כוח המאשימה על החומרה הרבה של המעשים בהם הורשע הנאשם, וכן על עברו הפלילי הכולל עבירות מן הסוג בהן הורשע הנאשם בתיק זה. בהתחשב בכך, עתרה המאשימה לכך שיוטלו על הנאשם 5 שנות מאסר בפועל; פיצוי לכלל המתלוננים - כל מתלונן על-פי הסכום שניטל ממנו במרמה; קנס לשיקול-דעת בית-המשפט; וכן מאסר על-תנאי ממושך בגין עבירות רכוש ומרמה.

           בא-כוח הנאשם, עו"ד איוס, טען מנגד כי יש ליתן משקל נכבד לכך שהנאשם הודה במעשים שיוחסו לו בכתב-האישום המתוקן. עוד נטען כי הנאשם התכוון להשיב את הכספים שנטל במרמה כפי שהתחייב לעשות במסגרת הסדר הטיעון עם המאשימה, אולם עקב חובות כבדים בשוק האפור ואיומים מצד גורמים עבריינים, לא עלה בידו לעשות כן. עו"ד איוס הוסיף וטען כי בגזירת עונשו של הנאשם יש להתחשב בחלוף הזמן הניכר מעת ביצוע העבירות; וכן בכך שהנאשם שהה במעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני בקשר לתיק זה במשך חודשים ארוכים (מיום 3.3.2009 עת שוחרר ממעצרו עד תום ההליכים, ועד יום 20.1.2010 עת נערך עם הנאשם הסדר הטיעון עם המאשימה במסגרתו נקבע כי תנאי מעצר הבית המלא יוסרו). לבסוף, נטען כי עמדתה העונשית של המאשימה אינה מידתית הן בהתחשב בפער הניכר בין עונש המאסר בפועל בן 18 החודשים עליו הוסכם במסגרת הסדר הטיעון, לבין עונש המאסר בפועל לו עותרת המאשימה כעת (5 שנים); והן בהתחשב בענישה הנוהגת (כך לפי הטענה). הנאשם עצמו הביע בדבריו לפניי חרטה ובקשת סליחה מכל המתלוננים שפגע בהם.

6.        דומה כי על חומרת מעשיו של הנאשם לא יכול להיות חולק. שרשרת מעשי המרמה בהם הורשע הנאשם בוצעו משך תקופה ארוכה (בשנים 2006, 2008 ו- 2009), ופגעו במספר רב של מתלוננים - עשרה במספרם. המעשים בוצעו בשיטתיות ובתחכום לאחר חשיבה על פרטים ותכנון מוקדם, על דרך של המצאת עסקאות דמיוניות תוך ניסיון לשוות להן מימד אמין בדרכים שונות, כגון: הצגת אבני זכוכית מסוג "זרקוניה" כיהלומים יקרי ערך שהנאשם עושה בהם עסקאות, הצגת הנאשם כבעל נכסים יקרים בלא שהיה לכך בסיס במציאות ועוד. הנאשם ניצל את תמימותם ולעיתים אף את נדיבותם של המתלוננים, שכנע אותם בדרכי כחש ומרמה ליתן בידיו כספים למטרות עיסקיות ואחרות, שלשל את הכספים לכיסו, ולאחר מכן ניתק קשר ונעלם באופן שהמתלוננים התקשו לאתרו ולהחזיר את כספם לידיהם. סכום הכסף שהצליח הנאשם להשיג במרמה הגיע במצטבר ל- 207,600 ש"ח. על-אף ההזדמנויות שניתנו לנאשם (ולעניין זה אתייחס בהמשך דבריי), כספים אלה לא הושבו למתלוננים מעולם - אפילו לא שקל אחד - והדבר מעצים את הנזק שנגרם למתלוננים כתוצאה מביצוע העבירות. אם לא די בכך, הרי בשנת 2005 רימה הנאשם את הרשויות עת הוביל במעשיו לכך שיונפק עבורו דרכון עם פרטי אחיו. הנאשם עשה שימוש בדרכון המזויף על-מנת לצאת את הארץ מספר רב של פעמים.

           עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים בעבירות בהן הורשע הנאשם; ריבוי מעשי העבירות והנזק שנגרם לכל אחד מעשרת המתלוננים; משכה הארוך של התקופה בה בוצעו העבירות; וכן התעוזה, השיטתיות, התחכום והתכנון המוקדם שהיו כרוכים בביצוע מעשי העבירה; כל אלה תומכים בהטלת עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית בהתאם לעקרון ההלימה ובהתחשב בשיקולי הרתעה ומניעה.

7.        אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות - הנאשם, יליד 1972, אכן הודה בביצוען של העבירות, ללא ניהול הוכחות, ובכך חסך זמן יקר. אין להתעלם מכך. יחד עם זאת, עיון ברישום הפלילי מעלה כי הנאשם הינו בעל שתי הרשעות נוספות: ההרשעה האחת היא בגין עבירה של קבלת דבר במרמה שבוצעה בשנת 2004. ההרשעה השנייה היא בגין עבירות של קבלת דבר במרמה וניסיון לקבלת דבר במרמה שבוצעו ביום 13.4.2010, קרי- כשלושה חודשים לאחר שהנאשם חתם על הסדר הטיעון, הודה והורשע בעבירות נשוא ההליך שבכותרת. בנסיבות אלה, קשה להשתכנע כי הודית הנאשם בעבירות בהן הורשע בתיק זה, מבטאת נטילת אחריות מהותית והפנמה אמיתית של חומרת המעשים. יתרה מזאת; הרושם המתקבל הוא כי הנאשם הפך את מעשי המרמה לדרך חיים וכי אין עליו מורא הדין, דבר המשליך על עוצמת הסיכון הנשקף ממנו לשלום הציבור. בהתחשב בכך, אף שראיתי ליתן משקל להודית הנאשם במסגרת העונש שאשית עליו, אין המדובר בשיקול שהינו חזות הכל.

           בכל הנוגע לסוגית המאמצים לתיקון תוצאות העבירות ופיצוי על הנזק שנגרם בגינן - הנאשם לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו במסגרת הסדר הטיעון שערך עם המאשימה. העונש לו הסכימה המאשימה בתחילה - 18 חודשי מאסר בפועל - היווה עונש מקל שהלך כברת דרך משמעותית לקראת הנאשם, בניסיון לאפשר את השבת הכספים לידי נפגעי העבירות. אלא שהנאשם התחייב לפצות - ולא עשה כן מאז עריכת ההסדר ביום 20.1.2010 ועז עצם היום הזה. טענת הנאשם כי הוא נרדף ונסחט על-ידי גורמים בשוק האפור עקב חובות כספיים ולפיכך לא החזיר את כספי המתלוננים, אינה יכולה להוות הצדקה להתנהלותו של הנאשם. זאת, בשים לב לכך שחובותיו של הנאשם היו ידועים לו היטב בעת שערך את הסדר הטיעון וביקש מבית-המשפט לכבדו, תוך דחיית הטיעונים לעונש למשך תקופה ניכרת על-מנת לאפשר את השבת הכספים, שלא הושבו כלל.

           טענת הנאשם בדבר חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות אף היא אינה יכולה לקבל משקל ניכר בנסיבות העניין: ראשית, הזמן שחלף נבע, בין היתר, מהסדר הטיעון עם הנאשם, שנועד לאפשר לו לפי הסכמתו-שלו להשיב את הכספים שנטל במרמה, אך לשווא. ושנית, חלוף הזמן נבע בחלקו מקשיים לאתר את הנאשם במהלך בירור התיק, לאחר שבתקופה מסוימת ניתק הלז קשר עם בא-כוחו.

           למותר לציין כי מאחר שהנאשם לא עמד בחלקו בהסדר הטיעון ולא הפקיד סכום כלשהוא להשבת כספי המתלוננים, הרי הסדר הטיעון לפי תנאיו המפורשים פקע, וכך גם הנכונות לשקול הגשת תסקיר מבחן לפי בקשת הנאשם בדיון שנערך לפני כב' השופט לי-רן ביום 20.1.2010. בהקשר האחרון יוער כי בדיון לפניי, נמנע עו"ד איוס, ובצדק, מלשוב ולהעלות בקשות מסוג זה. אוסיף ואומר כי בקביעת עונשו של הנאשם לא ראיתי להתעלם כליל מן העונש עליו הסכימו הצדדים מלכתחילה במסגרת הסדר הטיעון. עם זאת, לגישתי המשקל שראוי ליתן לכך הוא מוגבל במהותו, בהתחשב בכך שהנאשם לא עמד בתנאים עליהם התחייב בעצמו, והוא היה מודע בעת עריכת הסדר הטיעון ולאורך כל הדרך כי הדבר יוביל לפקיעת ההסדר.  

8.        בהתחשב במכלול הטעמים שפורטו לעיל, ראיתי לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך 36 חודשים וכן עונש מאסר על-תנאי הצופה פני עתיד. יוער כי המאשימה עתרה לחמש שנות מאסר, אולם הפסיקה שהגישה לעיוני נגעה לעונשי מאסר בפועל שמשכם נמוך מחמש שנים (ראו והשוו: ע"פ 7081/07 מדינת ישראל נ' אבו חומוס (לא פורסם, 6.11.2007)). מכל מקום, נוכח המשקל שראיתי ליתן בנסיבות העניין להודית הנאשם, לעונש עליו הוסכם מלכתחילה (18 חודשי מאסר בפועל), למשך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות וכן לתקופה בה שהה הנאשם במעצר בית מלא (ראו פיסקה 7 בדבריי לעיל) - נמנעתי מלגזור על הנאשם מאסר בפועל ארוך יותר.