3446/14

1.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 31.3.2014 (ע"א 4862-01-14, השופטת ה' עובדיה). בפסק הדין קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא מיום 30.12.2013 (ת"א 36404-10-11, סגנית הנשיאה ר' קרלינסקי).

2.        המבקש, יצחק שלום, שעוסק במתן הלוואות חוץ-בנקאיות, נתן הלוואה לאלון שטרצר (להלן: אלון). בשלב מסוים, המשיב, ליעד שטרצר, מסר למבקש שיק על-סך 90,000 שקל בזיקה להלוואתו של אלון (להלן: השיק). כפי שיובהר להלן, בין הצדדים נתגלעה מחלוקת האם השיק נמסר לצורך הלוואה או אם כביטחון. מכל מקום, השיק חולל בשל היעדר כיסוי, ולכן המבקש פתח בהליכי הוצאה לפועל לביצועו.

3.        המשיב הגיש התנגדות לביצוע השיק. במסגרת כך, המשיב טען כי נתן את השיק למבקש לביטחון בלבד, וכי מימושו של השיק היה כפוף לתנאים אשר המבקש לא עמד בהם. באופן יותר ספציפי, המשיב טען כי המבקש פנה אליו וסיפר כי אלון שקוע בחובות ושגורמים בשוק האפור רודפים אחריו. המשיב טען עוד כי המבקש הציע לסייע לאלון, בכך שיגיע להסדר עם נושיו להורדת הריבית בגין ההלוואות שנמסרו לו. לטענתו של המשיב, הוא נענה להצעתו של המבקש והעביר לו את השיק לביטחון בלבד, על-מנת שהמבקש יוכל לעשות בו שימוש אם יגיע להסדר עם נושיו של אלון. בדיעבד התברר למשיב, כך נטען, כי לא זו בלבד שהמבקש לא עמד בתנאים שהמשיב הציב לצורך פירעון השיק, אלא שהמבקש עצמו הוא אחד מנושיו של אלון –עובדה שהמבקש לא גילה למשיב במסגרת פנייתו הראשונית אליו.

4.        בית משפט השלום (הרשם הבכיר צ' לרנר) נתן למשיב אפשרות להתגונן, באופן שתצהירו של המשיב ישמש ככתב הגנתו. בהמשך לכך, המבקש טען בפני בית משפט השלום כי יש לדחות את טענות ההגנה של המשיב. המבקש הכחיש כי השיק ניתן לביטחון בלבד, וטען שניתן לשם פירעון ההלוואה שניתנה לאלון. כמו כן, הוא טען כי המשיב הוא שפנה אליו וביקש לסייע לאלון באמצעות פירעון ההלוואה שנתן לו המבקש.

5.        בית משפט השלום (סגנית הנשיאה ר' קרלינסקי) דחה את התנגדותו של המשיב, והורה על חידושם של הליכי ההוצאה לפועל. בית משפט השלום הצביע על כך שהנטל להוכיח שהשיק נמסר בתנאים רבץ על המשיב (בהפניה לסעיף 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש]), וקבע כי המשיב לא הרים נטל זה. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי המשיב לא הציג גרסה אמינה להפרכת טענותיו של המבקש. בית משפט השלום אף דחה את טענתו של המשיב לפיה חל בעניינו חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק ההלוואות או החוק). בהקשר זה, בית משפט השלום הצביע על כך שהחוק חל רק על לווה או ערב להלוואה, בה בשעה שהמשיב אינו נמנה על אף אחת מהגדרות אלה בנסיבות העניין. כשיקול נוסף לדחייתה של הטענה בדבר תחולתו של חוק ההלוואות התייחס בית משפט השלום לכך שזו לא נטענה על-ידי המשיב במסגרת בקשת הרשות להתגונן.

6.        המשיב הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. בערעורו הוא טען כי בית משפט השלום שגה כששלל את תחולתו של חוק ההלוואות בעניינו. לטענתו, אילו היה נקבע שהחוק חל בנסיבות העניין, הרי שתביעתו של המבקש לביצוע השיק הייתה נדחית – בשים לב לכך שהמבקש לא כלל בתביעתו פרטים ונתונים אודות חוזה ההלוואה בינו לבין אלון, כנדרש לפי הוראות חוק זה. מנגד, המבקש טען כי יש לדחות את הערעור מאחר שטענות המשיב בדבר תחולתו של חוק ההלוואות הועלו רק לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית בפני בית משפט השלום, ולכן יש לראות בהן משום הרחבת חזית אסורה.

7.        ביום 31.3.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי, בניגוד לקביעותיו של בית משפט השלום, כי היה מקום להחיל במקרה זה את חוק ההלוואות על מערכת היחסים בין הצדדים. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי המשיב אמנם לא היה צד להלוואה, אולם ניתן לראות בו ערב כהגדרתו של מושג זה בסעיף 1 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות), ומכאן שחוק ההלוואות חל גם עליו (בהפניה לסעיף 12 לחוק ההלוואות). בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי למשיב עומדות ההגנות שמקנה חוק ההלוואות לערב. במסגרת כך, נקבע שהמבקש לא הרים את הנטל שרבץ עליו להוכחת תנאיה של עסקת היסוד, בשים לב לכך שהוא לא פירט ולא הוכיח מהו סכום ההלוואה שנתן לאלון, וכן את התנאים הנוספים שנלוו לה – שיעורי הריבית, סוג ההצמדה, מועדי התשלום ויתרת החוב (כנדרש על-פי סעיפים 3 ו-8 לחוק ההלוואות). בית המשפט המחוזי עמד על כך שטענתו של המשיב בדבר תחולתו של חוק ההלוואות בנסיבות העניין היא טענה משפטית, אשר עולה בקנה אחד עם קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום ועם גרסתו של המבקש, ואף אינה סותרת את טענתו הראשונית של המשיב לפיה השיק נמסר בתנאים. מכאן למד בית המשפט המחוזי שהיה מקום להידרש אליה. בהקשר זה, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שבית משפט השלום בעצמו נתן החלטה לפיה השטר ניתן בזיקה לחוזה הלוואה חוץ בנקאית, ולכן על המבקש להתחיל בהבאת הראיות. בית המשפט המחוזי סבר אפוא שעל בסיס זה היה על בית משפט השלום להחיל את הוראותיו של חוק ההלוואות על המקרה. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של המבקש, והורה על ביטולם של הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד המשיב.

8.        הבקשה שלפני מופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש תוקף את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה חוק ההלוואות חל בענייננו, הן בהיבט הדיוני והן בהיבט המהותי. בהיבט הדיוני, המבקש גורס כי טענתו של המשיב לתחולתו של חוק ההלוואות – אשר לא הועלתה במסגרת התנגדותו של המשיב לביצוע השיק – היא בגדר הרחבת חזית אסורה ולא היה מקום לדון בה. בהיבט המהותי, המבקש טוען כי אין להתייחס למשיב כאל ערב, ובהתאם לכך אין להחיל עליו את החוק.