34/15 טור' א' ל' נ' התובע הצבאי הראשי

1. טוראי א' ל' מערער על העונש שנגזר לו בבית הדין קמא, אחר שהורשע, על-פי הודאתו, בעבירה שעניינה האשמת שווא, לפי סעיף 107 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.
2. כעולה מגזר דינה של הערכאה קמא ביום 30.7.2014 נחקר המערער בבסיס המשטרה הצבאית החוקרת. על גופו נמצאו שלוש תעודות חוגר שנשאו את שמו וכן תעודה נוספת המתירה לו נסיעה חינם בתחבורה הציבורית, בלבוש אזרחי. משנשאל באשר למקור התעודות ציין כי אלו ניתנו לו, לבקשתו, על-ידי מש"ק תעודות בבסיס השלישות ברמת גן, ששמו רב"ט א' (להלן – "המתלונן"). למחרת זומן המתלונן לחקירה והכחיש כי הוא שנתן למערער את התעודות האמורות. עוד באותו היום נחקר חייל אחר, טור' נ', ששימש אף הוא באותה העת כמש"ק תעודות בבסיס השלישות, והודה כי הוא שנתן למערער את התעודות שנמצאו ברשותו. המערער חזר על גרסתו באשר למקור התעודות פעם נוספת, כחודש לאחר חקירתו הראשונה, אולם משהוצגה בפניו בחקירה גרסתו של טור' נ', אישר המערער כי טור' נ' הוא אכן מי שמסר לו את התעודות וכי הפליל את המתלונן כדי להגן על טור' נ', שהיה חברו.
3. בית הדין קמא עמד על כך שמעשי המערער פגעו ביכולת רשויות החקירה לרדת לחקר האמת, ובשמו הטוב של המתלונן, שנחקר כחשוד בזיוף התעודות. עוד צוין כי המעשים פגעו ביחסי האמון בין חיילים המשרתים יחד, ובין החיילים לרשויות הצבא. בנסיבות העניין קבעה הערכאה קמא מתחם ענישה הנע בין חודש מאסר ממשי, בסיפו התחתון ועד שלושה חודשי מאסר בכליאה ממשית, בקצהו העליון, בשים לב להודאתו של המערער ובנסיבותיו המשפחתיות, שעיקרן היות אחיו חולה בסרטן. ניתנה הדעת אף לעברו הפלילי הנקי ומנגד לעברו המשמעתי. נוכח שיקולים אלה נגזרו למערער ארבעים וחמישה ימי מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית, לצד עונש מאסר מותנה וכן נקבע שעליו לפצות את המתלונן בסך של 1,500 ש"ח.
4. המערער עתר להקלה ממשית בעונשו, ולכל הפחות באופן שעונש המאסר שנגזר ירוצה בדרך של עבודות צבאיות. נטען כי הפסיקה שהציגה התביעה בבית הדין קמא לביסוס רמת הענישה בעבירה הנדונה, אינה משקפת את הענישה הראויה במקרה הנדון, בשל כך שבאותם המקרים הוטלה ענישה על עבירות נוספות מלבד האשמת שווא, או בשל האשמת שווא בעבירות מין, שהן חמורות יותר מטפילת האשמה של זיוף תעודות, כבענייננו. נטען כי בית הדין קמא שגה, עת ביסס את גזר דינו על רמת ענישה שהוטלה במקרים חמורים יותר, כאמור.
5. המערער שב והפנה לנסיבות חייו, ולכך שנאלץ לסייע בטיפול באחיו החולה, באופן יומיומי.
6. התביעה הצבאית עתרה לדחיית הערעור. נטען כי מדובר בעבירה מכוערת, שהעמידה את המתלונן במעמד של חשוד בעבירה, בלא כל הצדקה. הוטעם כי המערער חזר וטפל האשמה על המתלונן גם בתחילת חקירתו השנייה, כחודש מאוחר יותר. התביעה הפנתה לפסיקה המלמדת, להשקפתה, על כי הענישה שהוטלה על המערער אינה נוטה לחומרה ואינה מצדיקה את התערבות בית-דין זה.

דיון והכרעה

7. המערער הורשע בעבירה מכוערת, שלה כתם מוסרי וערכי, בשל מספר רבדי חומרה: טמונה בה פגיעה ביכולתן של רשויות החקירה להגיע לחקר האמת, תוך נקיטת הליכי סרק חקירתיים, שנבעו מהגרסה השקרית שהעלה המערער. לצד זאת, העבירה פגעה בחייל אחר, שהפך לחשוד בעבירה של זיוף תעודות צבאיות, על לא עוול בכפו. פוטנציאל האשמת השווא טמן בחובו אף אפשרות של נקיטת צעדים משפטיים כנגד המתלונן, שסופם מי ישורנו. אין להתעלם מכך שחלף פרק זמן שאינו קצר, שבמהלכו מצא עצמו המתלונן במעמד של חשוד, ששמו הטוב נפגע, ואימת החקירה וההליכים המשפטיים ריחפה מעליו, שלא מטעם מוצדק. יוטעם כי המערער חזר על גרסתו השקרית פעם אחר פעם.
8. במהלך הדיון בפנינו הוברר כי המערער אף נמנע מלפצות את המתלונן במועד שנקבע לכך בגזר הדין בעניינו. בכך ניתן לראות ביטוי נוסף להעדר הפנמת חומרתו של המעשה.
9. חומרת העבירה בנסיבות שבפנינו חייבה, מטעמי הלימה והרתעה, הטלת עונש מאסר בפועל בכליאה ממשית. עסקינן בעבירה היורדת לשורש אמות המידה הבסיסיות המתחייבות מכל חייל, כלפי הצבא וכלפי רעיו החיילים. לנגד עיני בית הדין קמא עמדו מכלול נסיבותיו האישיות של המערער עת נגזר דינו.

מתחם הענישה הקונקרטי שנקבע, וכן התוצאה העונשית אליה הגיעה הערכאה קמא, בנסיבות המקרה, הולמים, ולא מקימים כל עילה להתערבותנו.

10. נוכח האמור החלטנו לדחות את הערעור. פסק דינה של הערכאה קמא יעמוד, אפוא, בעינו.
11. בא כוח המערער שב וטען בפנינו כי התביעה הצבאית, כשאר גופי תביעה אחרים, מחוייבת להציע מתחמי ענישה הולמים, בעתירותיה לעונש. באת כוח התביעה ציינה כי עניין זה מצוי בעיצומה של בחינה על-ידי גורמי התביעה הצבאית. ראוי כי תגובש מדיניות בעניין זה, בהקדם. לצורך כך יועבר העתק מפסק הדין לתובע הצבאי הראשי.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר שנגזר לו בתיק זה ביום 7.9.2015 עד השעה 10:00, בבס"כ XXX.

ניתן והודע היום, ‏כ' באב התשע"ה, 5 באוגוסט 2015, בפומבי ובמעמד באי כוח הצדדים.