אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ' קאנטרי ספורט חדרה בע"מ ואח'

פלונית נ' קאנטרי ספורט חדרה בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 29/02/2024 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום בת ים
39550-03-19
13/02/2024
בפני השופטת:
ליעד שגב

- נגד -
תובעת:
פלונית
עו"ד יורם מלמן
נתבעים:
1. קאנטרי ספורט חדרה בע"מ
2. הכשרה חברה לביטוח בע"מ

עו"ד עזרא האוזנר
פסק דין
 

 

 

התובעת, ילידת 27.2.53 נפלה בצאתה מסאונה שמפעילה הנתבעת מס' 1 ונחבלה. על כך אין חולק.

 

הצדדים חלוקים על נסיבות הנפילה מיום 17.3.17 והטעמים לה.

 

הטענות בקצרה

 

1.לטענת התובעת, היא נכנסה לסאונה חדשה אצל הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") שהיתה בתקופת הרצה;

 

על פי המתואר בכתב התביעה, כשביקשה התובעת לצאת מן הסאונה "ניגשה לדלת הכניסה וניסתה לפתוח אותה אך לא הצליחה. בדלת היתה ידית קטנה בגודל כפתור מתכת, התובעת ניסתה לאחוז בידית הקטנה ולפתוח את הדלת הן בדחיפה והן במשיכה, אך ללא הצלחה... כתוצאה מהחום הגבוה איבדה התובעת את הכרתה בסאונה... כתוצאה מאיבוד ההכרה צנחה התובעת מלוא אפיים ארצה אל הרצפה ונגרמה לה חבלת ראש ופנים קשה...".

 

2.הנתבעות מכחישות את טענות התובעת. לטענתן, "לא היתה שום תקלה בדלת".

 

הנתבעות טוענות עוד כי "התובעת שהתה בסאונה זמן ניכר מעבר לזמן המותר כמפורט בהוראות אזהרה בשילוט לפני הכניסה לסאונה. עקב שהותה הארוכה בסאונה נחלשה התובעת והכרתה עורפלה ולפיכך לא ידעה כיצד לצאת מהסאונה".

 

3.עיקר טענות הצדדים נוגעות לדלת הסאונה, להוראות הפתיחה שלה ולאופן השימוש בה.

 

4.התובעת טוענת כי הוראות הפתיחה של הדלת היו מנוגדות לאופן הפתיחה שלה בפועל, כי הידית שהותקנה בדלת לא אפשרה את פתיחתה (הן מפאת גודלה וצורתה והן משום שהיתה עשויה מתכת), כי בניגוד להגיון היה על התובעת למשוך את הדלת חלף דחיפתה וכי בעת התרחשות האירוע לא ניתן היה למשוך את הדלת כלל, אף לא לדחוף אותה.

 

בגין אלה, טוענת התובעת, כי נלכדה בסאונה ונחבלה.

 

5.הנתבעת מנסה לטפול את אשמת פגיעותיה של התובעת על התובעת עצמה וזאת בגין שניים:

-האחד, שהות ארוכה מדי בסאונה, בניגוד להנחיות הבטיחות;

-האחרת, בגין העובדה שהתובעת לא דחפה את הדלת החוצה, שלא באמצעות הידית, הגם שלטענת הנתבעת, מדובר היה בדלת אותה ניתן הן למשוך והן לדחוף.

 

לטענת הנתבעת, לא ניתן לשהות בסאונה יותר מ-10 דקות ואילו התובעת שהתה בסאונה מעבר לזמן המרבי האפשרי. כך, נחלשה התובעת בהגיעה אל הדלת, איבדה הכרתה או התעלפה ולכן לא הצליחה לצאת מן הסאונה. בשל כך נגרמו חבלותיה.

 

סוף דבר בראשיתו

 

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחנתי את הראיות והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מן העדים ומעדויותיהם, ולאחר שקראתי את סיכומי הצדדים (הארוכים ללא מידה, טעם או היגיון), מצאתי לקבל את התביעה במלואה, לדחות את טענותיהן של הנתבעת באשר להתנהלותה של התובעת או לתרומתה לפגיעתה, להשית אחריות מלאה על הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") בגין נזקי התובעת ובהתאם, לחייב את הנתבעות לפצות את התובעת בסך של 229,200 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות; הכל כמפורט להלן.

 

 

 

הראיות וההכרעה

 

7.טענותיהן של הנתבעות – הן באשר להתנהלות התובעת והן באשר לתקינות הדלת - נדחות בשתי ידיים.

 

8.ראשית, חרף העובדה שראיות על טענה זו מצויות (או אמורות להיות מצויות בידי הנתבעת) לא הובאו ראיות רלבנטיות והנתבעות לא עשו דבר כדי להוכיח את טענותיהן.

 

9כך, סרטון אבטחה ממועד האירוע אשר יכול היה לאשש את טענות מי מן הצדדים אכן היה בידי הנתבעת; לא זו אף זו, מנהלה של הנתבעת צפה בו. אלא שהסרטון, שיש בו ללמד על מכלול האירועים ולשפוך אור על השאלות השנויות במחלוקת, נמחק על ידי הנתבעת או למצער, לא נשמר על ידה;

 

10.זאת ועוד, עובדים שהיו מחוץ לסאונה ויכולים היו להעיד על מועד כניסתה של התובעת לסאונה לא הובאו, חרף העובדה שמדובר בעובדי הנתבעת, שזהותם ידועה לנתבעת והמצויים תחת ידה;

 

לא הובאה גם המדריכה שעמה שוחחה התובעת – על פי עדותה - לאחר סיום שיעור וטרם הכניסה לסאונה, הגם שהיה בידיה לתחום את גבולות הזמנים בהם שהתה התובעת בסאונה, או למצער ללמד על השעה שבה נכנסה לסאונה ולמרות שמדובר במי שמועסקת על ידי הנתבעת ויש בה לתמוך בטענות הנתבעת באשר להתנהלות התובעת;

 

11.יתר על כן, הנתבעות לא הראו כי ניסו לאתר את אותה מתרחצת שהתובעת מעידה כי נכנסה עמה לסאונה, חרף העובדה שפרטיה של אותה מתרחצת אמורים להיות ידועים לנתבעת הן בהיותה מנויה והן משום שניתן היה לזהותה באמצעות הסרטון שהיה בידי הנתבעת סמוך לאחר פגיעתה של התובעת; כל זאת למרות שהנתבעות סומכות את הגנתן על התנהלותה של אותה מתרחצת עלומה כאמת מידה לאופן בו היה על התובעת להתנהל.

 

12.הנתבעות לא הראו כי עשתה ולו ניסיון להוכיח איזו מן הטענות שהעלתה כלפי התובעת על אף שמדובר במידע שאמור להיות בידיה.

 

13.בגין כך, מתקבלת התביעה ונדחות טענות הנתבעות.

 

14.זאת ועוד, מקובלת עלי עדותה של התובעת על כי היא מנוסה בשימוש בסאונות ויכולה להעריך היטב את משך הזמן בו היא שוהה בסאונה (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 5-6) ועל כי לא שהתה בסאונה משך פרק זמן ארוך במיוחד או ארוך מעבר למותר.

 

15.התובעת מתארת גם באופן בהיר, ברור ומפורט את כל קורותיה מן הרגע בו החליטה לצאת מן הסאונה ועד לרגע בו איבדה את הכרתה.

 

אין זה סביר – והנתבעות לא עשו דבר להוכחת האפשרות - כי מי ששהתה בסאונה יותר מן הזמן המותר ובגין כך נגרם לה ערפול חושים (כטענת הנתבעות), תצליח לשחזר בצורה כה חיה ומדוייקת את שאירע לאחר שהפרה לכאורה הוראות בטיחות שאמורות לשמור על בטחונה ועל בריאותה.

 

16.על כן, אני קובעת כי פגיעותיה של התובעת נגרמו משום שלא הצליחה לצאת מן הסאונה כאשר ביקשה לצאת אותה (מטעמים הקשורים בנתבעת וכפי שיפורט) ולא משום ששהתה בסאונה מעבר למותר.

 

17.הנתבעות טוענות כי גם אם התחממה ידית הדלת של הסאונה, היה בידי התובעת לדחוף את הדלת חלף משיכתה ועל ידי כך לצאת את הסאונה.

 

18.גם טענה זו מצאתי לדחות.

 

19.ראשית, חרף העובדה כי הדלת הוחלפה רק בעבור שבועות או חודשים לאחר התאונה (ר' עמ' 83 לפרוטוקול שורות 14-17 לעומת עמ' 84 שורה 5), ולמרות שהנתבעת ידעה כי התובעת נחבלה ונפגעה ואף דיווחה על התאונה למבטחתה הנתבעת 2 (עמ' 89 שורות 24-25) והעבירה לטענתה סרטון של התאונה (עמ' 91 שורה 19), לא פעלה הנתבעת להראות כי טענותיה באשר לדלת, לציריה, לידיות שבה או לכל מאפיין נטען נכונות.

 

א.כלומר, הנתבעות חדלו מלהראות כי דלת הסאונה נפתחת לשני הכיוונים כטענתן, לא הציגו חשבונית או מסמך כלשהו שיעיד על אופי הדלת, על סוג הפתיחה שלה, על הצירים שהורכבו או הוחלפו או למצער, כל ראיה אחרת שיש בה לתמוך בטענותיהן.

 

ב.אף הטענה כאילו נמצאה התובעת כשמחצית מגופה בתוך הסאונה ומחציתה מחוצה לה לא הוכחה. נוכח סימני שאלה באשר למהימנות עדי ההגנה, אין בידי לקבל טענה זו, ודאי לא כאשר יש בידי הנתבעת (או אמורות להיות) ראיות להוכחת טענותיה והיא לא טרחה לא לאספן ולא להגישן.

 

20.שנית, וחשוב אף יותר, הנחיות למתרחצים, אשר נתלו מחוץ לחדר הסאונה הורו מפורשות כי לשם יציאה מן הסאונה יש למשוך את הדלת (נספח 5 לראיות התביעה). כיצד זה יכולות הנתבעות לטעון עתה כי התובעת היא זו שאשמה בפגיעותיה משום שפעלה על פי הוראותיהן ומשכה את הדלת ולא דחפה אותה.

 

האם היה על התובעת לצפות לחשוב או להניח כי הנחיות בטיחות שנתלו מחוץ לחדר סאונה חדש שזה עתה נפתח לקהל או שילוט שהושם על דלתותיו יהיו לא מדוייקות ומטעות?

 

21.אני סבורה כי התשובה לשאלה זו שלילית ולפיכך, דוחה את טענות הנתבעות על כל מישוריהן; קרי הן את הטענה כי ניתן היה לפתוח את הדלת לשני הכיוונים והן את הטענה כאילו יש להשית אחריות כלשהי על כתפי התובעת על שום שלא דחפה את הדלת.

 

22.גם עדותו של מומחה הנתבעת מר דוד אופיר מסייעת הלכה למעשה לתובעת. הנתבעת לא הציגה בפני המומחה מטעמה כל מסמך או ראיה שיבססו את נסיונותיה לספק מקום תקין ובטוח ללקוחותיה. חוות דעתו של מר אופיר (כמו גם חוות דעתו של מומחה התביעה, מר אשר אסבן) התבססה אך על טענות הצדדים ועל השכל הישר.

 

למקצועיותם של המומחים וידיעותיהם אין בידי להתייחס, באשר טענו טענות הפוכות אשר לטענתם מבוססות מקצועית.

 

23.כך או כך, מומחה ההגנה מר אופיר מעיד כי לא בחן את הדלת טרם תיקונה או החלפתה, כי לא הוצגו לו המסמכים המלמדים על סוג הדלת שנרכשה ולא הוצגו מסמכים המלמדים על אופי הצירים של הדלת.

 

המומחה אף מסכים (כפי שמחייב השכל הישר) כי מקום בו מורה השלט למשתמשי הדלת כי עליהם למשוך אותה, סביר כי זו הפעולה בה ינקטו.

 

24.עולה, כי עדותה של התובעת נמצאה מסתברת גם על ידי מומחה ההגנה ומקום בו קבעתי כי לא ניתן לצפות - ובוודאי שלא לחייב בגין ציפיה זו – כי משתמש בדלת ישתמש בה בניגוד להוראות, הרי שאין משקל להנחתו של מר אופיר (שאף היא לא הוכחה) כי ניתן היה לפתוח את הדלת לשני הכיוונים.

 

25.גם מטעם זה מצאתי לקבל את התביעה.

 

26.עדותו של מר אלון מלכה, מנהל הנתבעת (או אחראי על צוות עובדים (עמ' 71 שורה 6) או מנהל משמרת (עמ' 72 שורות 23-25) או מנהל משמרת ואחראי תחזוקה (עמ' 73 שורה 15) או אוחז בשלל תפקידים (עמ' 105 שורה 17), אף היא אינה מסייעת לנתבעת כלל, באשר אינה נתמכת בכל ראיה שהיא, ורצופה סתירות ואי דיוקים.

 

א.כך, העובדה כי הנתבעת מצויה בבעלות משפחתו של העד התגלתה רק בשלב מאוחר של חקירתו הנגדית, לא נחשפה בתצהיר עדותו הראשית ונראה כי עשה ניסיון להסתירה בפתח עדותו.

 

ב.זאת ועוד, העד מודה כי סרטון אבטחה המתעד את נסיבות פגיעתה של התובעת היה קיים בזמן אמת ואינו עוד. הטעמים לכך לא הובהרו דיים ומכל מקום, אינם משכנעים ואין בהם היגיון.

 

ג.גם הטענות באשר לאופי הדלת הועלו כלאחר יד, מבלי שיתמכו במסמך, בתמונה או בראיה אחרת והטענות באשר להחלפת הדלת היו כלליות, לא מבוססות ולא בהירות דיין.

 

27.ניתן היה להלום את עדותו של מר מלכה, לו נתמכה במסמכים – שאמורים להיות בידי הנתבעת – או בראיות שלא הובהר מדוע לא הוגשו.

 

אלא, שמלבד היותה של העדות לא עקבית ואף לא הגיונית לפרקים, נמנעה הנתבעת לאורך ההליך כולו מלבסס את טענותיה כנדרש, חרף העובדה כי הראיות כולן מצויות בידיה.

 

28.אכן, נקוט הכלל כי המוציא מחברו עליו הראיה, אך מקום בו ברור וידוע כי התובעת נחבלה בעת שהותה אצל הנתבעת ומקום בו העלתה טענות מפורשות ומפורטות באשר להתנהלות הנתבעת ומקום בו ידעה הנתבעת מסמוך לאחר פגיעתה של התובעת על עצם הפגיעה ומקום בו לא הובא הסבר מספק מדוע לא הוצגו ראיות שהיו בידי הנתבעת או למצער הוצגו, אני מקבלת את גרסתה של התובעת במלואה.

 

זאת גם בהתאם לכלל הידוע באשר להימנעות מהבאת ראיה (והשוו ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני פ"ד לה (1) 736, 760).

 

29.לפיכך, מצאתי לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבעת במלוא נזקי התובעת וכפי שיפורטו להלן.

 

אשם תורם

 

30.יובהר כי איני מוצאת להשית אחריות כלשהי על התובעת בגין פגיעתה. כמפורט לעיל, טענות הנתבעת באשר להתנהלות התובעת לא הוכחו ואף לא נתמכו ומדובר לכל היותר בהפרחת טענות לחלל האוויר.

 

31.נוכח המסד העובדתי המפורט לעיל, איני מוצאת להשית כל אשם תורם על התובעת, אשר כל חטאה היה כי ביקשה ליהנות במתקני הנתבעת ופעלה על פי הנחיות הבטיחות במקום. התובעת אינה יכולה לשאת באחריות בגין התקנתן של ידיות לא מתאימות, בגין הנחיות לא מדוייקות באשר לשימוש בדלת הסאונה, בגין כשלים המונעים פתיחתה של דלת ובגין התנהלותה של הנתבעת באופן כללי.

 

32.על כן אני קובעת כי הנתבעת לבדה אחראית לנזקי התובעת ולפיכך חבה בגין הנזקים במלואם.

 

הנזק

 

33.עקב ובגין התאונה נגרמו לתובעת חבלות בפנים, ובין היתר, דימום מעפעף עליון משמאל, חתך בסנטר, שבר של גשר השיניים, דימום מהחניכיים ושבר בלסת התחתונה מימין.

 

34.על פי חוות דעתו של ד"ר וסים עבוד, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט (לאחר שמונה מומחה אחר שפגיעותיה של התובעת אינן בתחום מומחיותו המדוייקת), סבלה התובעת משבר בלסת התחתונה באזור המפרק הימני ומשבר פרותזה דנטלית בלסת העליונה.

 

כעולה מחווה"ד, "השבר בלסת טופל על ידי ניתוח פתוח ולאחריו סגירה של הפה עם גומיות (קיבוע בין ליסתי) למס' שבועות... לאחר פירוק הקיבוע הבין ליסתי (גומיות וברגים) ופתיחת הפה, עברה טיפול דנטלי ראשוני שכלל בניית גשר שיניים זמני... במקביל עברה טיפול שמרני משקם שכלל פיזיותרפיה לשרירי ההבעה לשיקום עצב הפנים ותנועתיות שרירי ההבעה.. בנוסף טופלה על ידי זריקות בוטלינום טוקסין תקופתיות... בהמשך עברה ניתוח ארתרוסקופי אלקטיבי במפרק הלסת הימנית... לאחר הניתוח המשיכה לדווח על תחושת קליקים בלסת וקושי בפתיחת הפה".

 

35.את תלונותיה של התובעת מאשר המומחה בחוות דעתו וקובע כי "מדובר בסיכונים ידועים".

 

36.ד"ר עבוד קובע גם כי מלבד פגיעותיה האלה, איבדה התובעת 3 שיניים וכי לא נעשו שתלים דנטליים כדי לפצות על השיניים שנפלו.

 

בגין אלה, קובע המומחה מטעם בית המשפט נכויות כדלהלן:

10% בגין הגבלה בתנועות מפרק הלסת;

5% בגין פריקה זמנית של הלסת התחתונה והפרעה בלעיסה;

10% בגין פגיעה בעצב הטריגמינוס;

10% בגין פגיעה בעצב הפציאלי;

0.75% בגין אובדן של 3 שיניים.

 

37.ד"ר עבוד קובע גם כי התובעת זכאית להחזרים בגין טיפולים דנטליים שעברה אך כי אין לקצוב עלויות של טיפול דנטלי עתידי כיוון "שהיה קיים גשר על שיניים אלה לפני החבלה".

 

38.ד"ר עבוד לא נחקר על חוות דעתו והצדדים לא חלקו לא על שיעורי הנכות שקבע ולא על עלויות הטיפולים שפירט.

 

ראשי הנזק

 

עלויות הטיפולים

 

39.לטענת התובעת, יש לפסוק בראש נזק זה פיצוי בסך של 38,315 ש"ח על פי החלוקה דלהלן: סך של 28,723 על פי חוו"ד המומחה כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית ובסה"כ: 33,515 ש"ח וסך של 4,000 עבור גשר זמני בשיניים אשר עולה היום כדי 4,800 ₪.

 

הנתבעת מסכימה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 28,723 עבור הטיפולים שבוצעו, וכשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה עד היום.

 

מעבר לזה, הנתבעת אינה סבורה כי מגיע לתובעת פיצוי כלשהו, במיוחד כשלא נקבע בחווה"ד כי התובעת זקוקה רק למזון רך ומכל מקום, לא הוכח כי עלותו של מזון רך יקרה יותר מעלותו של מזון רגיל.

 

40.בראש נזק זה אני פוסקת לתובעת פיצוי 34,200 ₪, עלות הטיפולים הדנטליים, כפי שקבע ד"ר עבוד וכמוסכם על ידי הצדדים, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה.

 

41.לא מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי נוסף בראש נזק זה, באשר העלויות המפורטות בחווה"ד כוללות את מלוא הטיפול הדנטלי לו נזקקה התובעת לאחר התאונה. התובעת לא ביססה את הצורך בהוצאות נוספות, לא פנתה למומחה בשאלות הבהרה ולא הוכיחה עלויות נוספות של טיפול דנטלי, נוסף על אלה שקבע ד"ר עבוד.

 

מקובלת עלי טענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי עלותו של מזון רך יקרה יותר מעלותו של מזון רגיל ועל כן, איני פוסקת פיצוי בגין כך.

 

כאב וסבל

 

42.התובעת עותרת לפיצוי בסך של 500,000 ש"ח בראש נזק זה ונימוקיה מפורטים בסיכום טענותיה.

 

43.לטענת הנתבעת, הפסיקה שמצטטת התובעת בסיכומיה אינה רלבנטית לתאונה כגון זו בה נחבלה התובעת ומכל מקום, כך הנתבעת, קיימת מגמה של צמצום הפיצוי הנפסק בראש נזק זה. הנתבעת אינה נוקבת בסכום הפיצוי הראוי לדעתה בראש נזק זה.

 

44.חווה"ד של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט מלמדת על עוצמת פגיעותיה של התובעת, על הטיפול ארוך הטווח לו נזקקה (ועדיין נזקקת) ועל סוגים שונים של טיפולים להם נדרשה כדי לשקם את פגיעותיה.

 

בחוות דעתו, קובע ד"ר עבוד – בין היתר – "השבר במפרק הלסת הימני... נחשב לחבלה משמעותית. מבין כל השברים שיכולים לקרות בלסתות, שבר במפרק הלסת נחשב לשבר המסובך ביותר הן מבחינת התחלואה המיידית, הן מבחינת ההשלכות ארוכות הטווח והן מבחינת המורכבות הניתוחית של אזור זה. מערכת הלעיסה מחלימה בצורה הרבה פחות טובה כאשר מדובר בשברים באזור מפרק הלסת ביחס לשברים בעצמות המרוחקות מהמפרק...".

 

עוד קובע ד"ר עבוד כי "פוטנציאל הריפוי וההסתגלות של מערכת הלעיסה לחבלות במפרק הלסת הוא הרבה פחות טוב בגיל המבוגר ביחס לגילאים הצעירים".

 

45.לאחר בחינה של חווה"ד הרפואית ולאחר שהתרשמתי מעדותה של התובעת ועיינתי גם במסמכים הרפואיים שצורפו, אני פוסקת לתובעת סך של 180,000 ש"ח בראש נזק זה, המשקלל הן את שיעור הנכות, הן את משך הטיפולים הרפואיים להם נזקקה התובעת כולל שני ניתוחים, הן את ימי האשפוז של התובעת (בפעם הראשונה, מיד לאחר החבלה, ובפעם השניה לצורך ניתוח נוסף בסה"כ 8 ימים) הן את העובדה שתזדקק לטיפולים גם בעתיד והן את הקשיים הכרוכים בפגיעתה, בוודאי סמוך למועד בו אירעה, אך למעשה – כך הן על פי עדותה והן על פי חוות דעתו של ד"ר עבוד – עד עצם היום הזה והן את הסבל הכרוך בפגיעתה והשפעתה של הפגיעה על איכות חייה.

 

הוצאות רפואיות לעתיד

 

46.התובעת עותרת לפיצוי בסך של 30,000 ₪ בראש נזק זה, שעיקרו עבור הזרקת בוטלניום לשרירי ההבעה; כשלטענת התובעת הזרקות אלה אינן מכוסות בסל הבריאות וכן רכישה של מזון רך בשל קשיי הלעיסה תוצאת התאונה.

 

47.לטענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה לא את עלות הטיפולים ולא את קיומו של הנזק, באשר לא צירפה אישור קופ"ח על כי הטיפול אינו מכוסה בסל הבריאות. הנתבעת אינה מכירה בזכותה של התובעת לעתור לפיצוי גלובאלי בראש נזק זה.

 

48.לא מצאתי לפסוק פיצוי כלשהו בראש נזק זה. חווה"ד של ד"ר עבוד מפורטת וברורה וממנה עולה כי אין לפסוק לתובעת פיצוי עבור טיפולים דנטליים עתידיים. באשר לטיפולי ההזרקה, הרי שהתובעת בחרה שלא להבהיר נושא זה בשאלות הבהרה ולא ביססה לא את הצורך בהזרקות עתידיות של בטולניום ולא את עלותן (ככל שיש בהן צורך).

 

על כן, לא מצאתי לפסוק פיצוי כלשהו בראש נזק זה.

 

הוצאות נסיעה ועזרת צ"ג (עבר ועתיד)

 

49.התובעת טוענת לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בראש נזק זה נוכח ריחוק המרפאות בהן טופלה ממקום מגוריה והאינטנסיביות של הטיפול; לטענת התובעת, תיזדקק לטיפולים רפואיים גם בעתיד וגם בגינם ייגרמו לה הוצאות נסיעה.

 

התובעת עותרת לפיצוי בסך של 70,000 ₪ שעיקרו עזרת בני משפחה בתקופות האשפוז להן נזקקה בשל פגיעותיה, תקופת ההחלמה הארוכה כמו גם שיעור הנכות הגבוה שנקבע לה על ידי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.

 

50.לטענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה לא את עלות הנסיעות או הצורך בהן ולא כי נזקקה לעזרת אחרים, באשר אותם אחרים לגביהם העידה כי סייעו בידה (בעלה המנוח ובנה) לא זומנו לעדות.

 

לטענת הנתבעת, התובעת לא צירפה קבלות על נסיעות, לא פירטה בדבר הטיפולים להם נזקקה ולא הסבירה כיצד הגיעה לכל אחד מן הטיפולים.

 

הימנעותה של התובעת מלזמן את הבן לעדות – כך הנתבעת - פועלת לחובתה של התובעת ולפיכך, אין לפסוק כל פיצוי בראש נזק זה.

 

51.לאחר בחינת המסמכים הרפואיים, ועיון בחווה"ד הרפואית ובתצהיר עדותה הראשית של התובעת, בשים לב למשך זמן השיקום ולטיפולים המפורטים בחוות דעתו של ד"ר עבוד, בהתחשב במקום מגוריה של התובעת ובנתוניה האישיים כמו גם בכך שנדרשה לשני ניתוחים לשם תיקון הנזקים שנגרמו לה בתאונה ולתהליך שיקום ארוך, מצאתי לפסוק בראש נזק זה פיצוי גלובאלי בגובה 15,000 ₪ המגלם הן את העזרה המוגברת לה נזקקה התובעת מבני משפחתה (לרבות הסעות לטיפולים) והן עלויות נסיעה לטיפולים אלה והוצאות שבצידן.

 

ייאמר כי גם אם לא צורפו קבלות ולא הובא הבן לעדות, הרי שמסמכי ההליך מלמדים על צרכיה של התובעת, למצער בזמנים הסמוכים לתאונה ועל כך – בין היתר – מבוסס הפיצוי בראש נזק זה.

 

52. סיכום הנזקים:

 

עלויות הטיפולים 34,200₪

כאב וסבל -180,000₪

עזרה והוצאות נסיעה15,000 ₪

--------------

סה"כ229,200 ₪

 

 

 

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד

 

53.התובעת עותרת להחזר עלויות בגין חווה"ד, הרפואיות וההנדסיות.

 

54.בעוד שהנתבעת מסכימה כי לתובעת זכות להחזר עלויות חווה"ד הרפואיות, הרי שהיא חולקת על זכותה של התובעת להחזר בגין חווה"ד ההנדסית, באשר לטעמה לא היה מקום לחוו"ד של מומחה בטיחות "ואין בה מאומה כדי להציג קשר בין מסקנות המומחה לפציעת התובעת".

 

55.התובעת נאלצה להגיש חוו"ד הנדסית לתמיכת טענותיה נוכח הכחשת הנתבעות את אי התקינות שייחסה התובעת לדלת הסאונה.

 

אין לטפול על התובעת אשם על כי בחרה להוכיח את תביעה מהחל ועד כלה ועל כי ביקשה להוכיח את כל הניתן להוכחה.

 

56.לפיכך, יישאו הנתבעות במלוא עלויות ניהול ההליך על ידי התובעת, קרי הוצאות שהוציאה בגין חווה"ד כולן, רפואיות והנדסית.

 

57.התובעת עותרת לפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט "בגין התמשכות ההליכים, הגנת הסרק של הנתבעות והתנהלותן הפסולה".

 

בין היתר, טוענת התובעת להגנה טורפנית של הנתבעת ובגין כך היא מבקשת כי ייפסק שכר טרחה בשיעור של 25% או שלא יפחת מ-40,000 ₪.

לטענת התובעת, בשל ההליכים הרבים שנדרשו ובשל הימשכות ההליך, נאלץ ב"כ התובעת להשקיע בהליך "הרבה מעבר לנדרש בתיק נזיקין רגיל" ועל כן, יש לחייב את הנתבעת לשאת בשכ"ט כפי ההסכם שבין התובעת לב"כ (העתק הימנו צורף לסיכומי התובעת).

 

58.הנתבעת כמובן אינה מסכימה לא לגישתה של התובעת ולא לנימוקיה. לטענתה, יש לפסוק שכ"ט על פי המקובל ומכל מקום, הגנתה של הנתבעת היא תוצאה של חוסר מהימנותה של התובעת והגשתה של תביעת שווא.

 

59.לא מצאתי כי יש לפסוק שכר טרחה מעבר למקובל בהליכים בגין תביעות נזיקיות.

 

60.א.ראשית, הסכם שכר הטרחה שבין התובעת לב"כ קובע רף מינימום של שכר טרחה בהינתן ניהול ההליך, אף ללא קשר למשכו או להתנהלות הנתבעות.

 

עולה כי טענותיה של התובעת באשר לאופי ניהול ההגנה אינן רלבנטיות כלל להסכם שכר הטרחה שנחתם בינה לבין ב"כ עוד קודם הוגשה התביעה.

 

ב.זאת ועוד, הכרעת ההליך דכאן היא פועל יוצא של משקל העדויות והראיות שהוגשו. הגם שקבעתי כי הנתבעת לא תמכה טענותיה כראוי וכי העד מטעמה לא ניחן בתועפות מהימנות, אין בכך להגיע כדי השתת שכר טרחה מוגבר או הוצאות מיוחדות ובוודאי שאין בכך די כדי לקבוע כי הנתבעות ניהלו תביעת סרק, ודאי מקום בו הוכרעו המחלוקות על בסיס ראיות חסרות ולא על בסיס ראיות פוזיטיביות.

 

סוף דבר

 

61.הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 229,200 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 53,633 ₪.

 

62.כן ישיבו הנתבעות לתובעת את הוצאות המשפט (אגרת משפט, עלות חווה"ד הרפואית שהגישה, חלקה בעלויות חווה"ד הרפואיות ועלות חווה"ד ההנדסית), כפי ששולמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום.

 

63.הסכומים כולם ישולמו בתוך שלושים ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלומם בפועל.

 

 

 

ניתן היום, ד' אדר א' תשפ"ד, 13 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ