פלוני נ' פלונית ואח'

בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 29.7.2026 בבג"ץ 4728/24 שניתן על-ידי כבוד הנשיא י' עמית והשופטות י' וילנר ו-ג' כנפי-שטייניץ

1. בפני בקשה להורות על עריכת דיון נוסף בפסק הדין שנתן בית משפט זה ביום 29.7.2026 (בג"ץ 4728/24, הנשיא י' עמית והשופטות י' וילנר ו-ג' כנפי-שטייניץ; להלן: פסק הדין). בצדה של הבקשה לדיון נוסף הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בבקשה לדיון נוסף.

2. הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים הקודמים בין הצדדים פורטו בהרחבה בפסק הדין, ולפיכך אעמוד אך על עיקרי הדברים הדרושים להכרעה בבקשה שבפני. בתמצית, המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה), שניהם אזרחי ישראל, נישאו בה בשנת 2010. את אזרחותה הישראלית קיבלה המשיבה, שהיא גם אזרחית צ'כיה, לאחר שהתגיירה בשנת 2009. בשנת 2011 בני הזוג נישאו גם בצ'כיה בנישואים אזרחיים. במשך כל תקופת נישואיהם השניים התגוררו בגרמניה, ושם נולדו שני ילדיהם הקטינים, המשיבים 3-2. כבר עתה יצוין כי בשנת 2018 בני הזוג נפרדו ומאז הילדים מוסיפים להתגורר עם המשיבה בגרמניה.

3. ביום 10.4.2018 המבקש הגיש לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב תביעת גירושין שאליה כרך תביעות בענייני חלוקת הרכוש, משמורת הילדים והמזונות. מנגד, המשיבה הגישה בקשה לדחיית התביעות הכרוכות על הסף, בין היתר בשל חוסר סמכות ופורום לא-נאות.

4. לאחר שהמשיבה לא התייצבה לדיונים בפניו, ביום 5.12.2018 קבע בית הדין הרבני האזורי, בהחלטה שניתנה ללא נימוקים, כי הוא מוסמך לדון בהליך כפי שהוגש. בקשת רשות ערעור שהמשיבה הגישה על כך לבית הדין הרבני הגדול נדחתה עקב אי-הפקדת עירבון. המשיבה הגישה על כך עתירה לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ, וביום 11.9.2019 נדחתה העתירה, תוך שצוין כי הטענות בעניין הסמכות והפורום הנאות שמורות למשיבה והיא תוכל להעלותן במסגרת ערעור (בג"ץ 5796/19, השופטים מ' מזוז, י' אלרון ו-י' וילנר). ביום 25.9.2019 סודר הגט בין הצדדים. לצד זאת, ההליכים בעניין התביעות הכרוכות הוסיפו להתנהל בפני בית הדין הרבני האזורי.

5. בשלב מסוים המשיבה פתחה בהליכים נגד המבקש בבית משפט בגרמניה. מבלי לפרט יצוין כי במהלכה של ההתדיינות בפני בית הדין הרבני האזורי שאלת סמכותו לדון בתביעות הכרוכות חזרה והתעוררה מספר פעמים. בין היתר, בית הדין הרבני האזורי הורה לצדדים להגיש השלמות טיעון בנושא, ולבסוף קבע ביום 15.4.2024 כי אין מקום לשנות מההחלטה שנתן בראשית ההליך, אף זו הפעם ללא הנמקה. בקשת רשות ערעור שהמשיבה הגישה על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול נדחתה ביום 8.5.2024.

6. ביום 10.6.2024 המשיבה הגישה לבית משפט זה את העתירה העומדת ביסוד ההליך דנן, ובה טענה כי לבית הדין הרבני האזורי לא נתונה סמכות לדון בעניינם של בני הזוג. המשיבה טענה כי היא נעדרת כל זיקה לישראל, וכי בהתחשב בכך, תביעת הגירושין שהמבקש הגיש אינה עומדת בתנאי של "בישראל" הקבוע בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן: חוק שיפוט בתי דין רבניים). ממילא, כך נטען, לא הייתה לבית הדין הרבני האזורי סמכות לדון גם בתביעות הכרוכות. מעבר לכך, נטען כי בית הדין הרבני האזורי אף אינו הפורום הנאות לדון בסכסוך בשל העדר זיקתה של המשיבה לישראל כמו גם בשל טובתם של הילדים שמתגוררים איתה בגרמניה. על רקע האמור, המשיבה עתרה לביטולן של כלל ההחלטות שניתנו בהליכים שהתנהלו בין הצדדים בבית הדין הרבני האזורי.

7. העתירה הועברה לדיון בפני הרכב. ביום 27.1.2026, לאחר שני דיונים שהתקיימו בעתירה, ניתנה החלטה שקבעה כי "ראוי ונכון כי בית הדין הרבני האזורי יבחן וינמק את החלטתו מיום 5.12.2018 לעניין הסמכות העניינית".

8. בהמשך לכך, ביום 1.3.2026 בית הדין הרבני האזורי נתן החלטה שבה נימק את קביעותיו הן ביחס לסוגיית הסמכות והן ביחס לסוגיית הפורום הנאות. בתמצית, בית הדין הרבני האזורי קבע כי לבני הזוג יש זיקה מספקת לישראל לצורך קניית סמכות לדון בעניינם, בהתחשב בכך ששניהם אזרחי המדינה, נישאו בה ואף ישנן אינדיקציות שונות לכך שהם התכוונו לשוב ולהשתקע בישראל. כמו כן, בית הדין הרבני האזורי קבע כי הוא הפורום הנאות לדון בהליך, בהדגישו את החשיבות הנודעת לזיקתם של הילדים לחינוך יהודי ולישראל.