פלונית, אלמונית נ׳ ד׳

הונחה בפניי צוואת המנוחה ש. ז"ל (להלן: "המנוחה") אשר הלכה לעולמה ביום 24.12.17.

המתנגדות הן נכדותיה של המנוחה, בנותיו של בנה המנוח ג. ז"ל אשר הלך לעולמו ביום 15.05.94 (להלן: "ג. ז"ל").

התובעת היא בתה של המנוחה, דודתן של המתנגדות.

המשיבים הפורמליים הם ילדיה של התובעת, נכדיה של המנוחה.

בעלה של המנוחה - מר מ.ו ז"ל הלך לעולמו ביום 03.07.2013. המנוח היה אביהם של התובעת וג. ז"ל (להלן: "המנוח").

אין חולק כי ביום 27.10.2013 ניתן ע"י רשם הירושה, צו קיום לצוואת המנוח מיום 21.09.2009.

התובעת הגישה לקיום את צוואת המנוחה מיום 10.05.2012 (להלן: "צוואת 2012" או "הצוואה אחרונה");

תחילה הגישו המתנגדות לקיום את צוואת המנוחה מיום 01.06.96 (להלן: "צוואת 1996") ולקראת תום ההליכים, הגישו לקיום את צוואת המנוחה מיום 21.09.2009 (להלן: "צוואת 2009").

לטענת המתנגדות, הצוואות שערכו המנוחים ב-1996 וב-2009 הינן צוואות הדדיות, שכן המנוחים ערכו, כ"א מהם בנפרד, צוואה הזהה לזו של האחר.

צוואת המנוח מ-2009 קוימה וכאמור לעיל.

טענות המתנגדות

1. ג. ז"ל, אביהן של המתנגדות, הלך לעולמו בנסיבות טראגיות כאשר המתנגדות היו ילדות רכות בשנים. נוכח האמור עברו המנוחים להתגורר ברחוב בו התגוררו המתנגדות ואמן ונוצר בין המנוחים למתנגדות קשר קרוב בהרבה מהמקובל- מדי יום ד' היו המתנגדות אוכלות בבית המנוחים, נהגו לבקרם מדי סופ"ש ולעיתים קרובות אף נשארו ללון בביתם. לאורך כל שנות ילדותן של המתנגדות ועד לפטירתם של המנוחים- היו המתנגדות קרובות אליהם קרבת נפש, אהבו אותם והקפידו לבלות עימם ולסייע להם ככל שיכלו בהתחשב בגילן הצעיר ובנסיבות חייהן הקשות. גם המנוחים אהבו את המתנגדות אהבה עזה והיו קשורים אליהן גם נוכח היותן זכר אחרון לבנם האהוב.