פלוני נ' מגדנית מרציפן בע"מ ואח'

התובע יליד X.X.1978 עבד אצל הנתבעת 1 מפעל לקונדיטוריה כמנהל מחלקת בצקים, נפגע ביום 16.12.19 בתאונת עבודה עת החליק מכתם שמן שהיה על הרצפה. הצדדים חלוקים הן בשאת האחריות והן בשאלת הנזק.  להוכחת התביעה העיד התובע בעצמו. מטעם ההגנה העיד מנהל הנתבעת 1 וחוקר מטעם חברת הביטוח – נתבעת 2.  מהראיות שהובאו בפני עולה כי בזמן שהתובע עבד במחלקת בצקים אותה הוא ניהל, החליק על כתם שמן שהיה על הרצפה. כתם השמן כך עולה משיחה שניהל התובע עם חוקר חברת הביטוח נזל ממגשים שהיו על השולחן. בפני החוקר ציין התובע כי נפל במעבר בין שתי השולחנות במחלקה בה עבד, ואילו בעדות בפני ניסה להרחיק את אחריותו לניקוי הכתם וטען כי הכתם היה ליד שולחן עודף- "ספייר" בו עבדו כל מיני עובדם מחוץ למחלקה. לציין כי הן בכתב התביעה והן בתצהיר לא ציין התובע מיקום כתם השמן ורק בשיחה שניהל עם חוקר הביטוח לאחר שהחוקר הבהיר בפניו כי הוא מטעם חברת הביטוח איילון וכי אין לו קשר לענייניו האחרים של התובע, פתח התובע את סגור ליבו ושיתף את החוקר עם קשייו האישיים, הפיזיים ובכלכליים לאחר התאונה, וסיפר את האמת ביחס לאופן התרחשות התאונה. גרסתו של התובע ביחס לאופן התרחשות התאונה כפי שמסר לחוקר נתמכת בעדות מנהל הנתבעת 1 אשר העיד כי הגיע למקום זמן קצר לאחר התאונה וראה שמן באזור בו עבד התובע.  שמענו מהתובע וממנהל הנתבעת 1 כי לתובע סופקו בגדי עבודה ונעליים נגד החלקה. התובע קיבל הדרכות בטיחות, כולל הנחיות מפורשות לנקות מיד כל לכלוך. במקום העבודה הועסק צוות ניקיון קבוע שמגיע לנקות לפי דרישה. כמו כן, התובע היה עצמאי בתפקיד ואחראי על הסדר והניקיון במחלקה, הוא העיד שכשיש לכלוך העובדים מנקים בעצמם או קוראים לצוות הניקיון. כך שכל עובד היה אחראי על הניקיון והסדר בעמדה בה הוא עבד ויכול היה להסתייע בעובדי הניקיון בכל עת. רצפת המפעל הייתה מצופה בציפוי מיוחד למניעת החלקה ולאחר התאונה, הוחלף חלק מהרצפה כחלק מהליך תחזוקה שוטף. טענת התובע כי הנעליים שסופקו לו היו בלויות, לא נטענה בתצהיר ולא בכתב התביעה- שם הכחיש התובע כי קיבל נעליים נגד החלקה. כמו כן עולה מעדות התובע ומנהל הנתבעת 1 כי התובע היה עובד ותיק מנוסה בתחום הקונדיטוריה, עבד כעשר שנים אצל נתבעת 1 באותה מחלקה, היה מודע לסכנות שבסביבת העבודה ומודע לכך שבתקופת חג החנוכה קיים שימוש מוגבר בשמן המחייבו לנהוג בזהירות.  לא יכולה להיות מחלוקת על כך, שמוטלת על מעביד חובת זהירות מושגית כלפי עובדיו. המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות. הוא חייב לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות, שניתן לצפותן מראש בשל אופי העבודה ובשל אופי המקום, בו מתבצעת העבודה. הימצאותו של שמן על רצפתו המפעל היא בבחינת סכנה "בלתי רגילה" ( ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם). נפסק כי כשמדובר בנזק תולדת החלקה עקב חומר ש"אינו טבעי", או חומר שחייבים לנקוט בעניינו אמצעים מיוחדים - כגון שמן על רצפת מטבח או שומן על רצפת איטליז או סבון, שמנים וחומרים דומים אחרים על רצפת אולם ייצור בבית חרושת - מוטלת על המעביד חובה לנקוט אמצעים מיוחדים לשם הקטנת סכנתה של החלקה (ע"א 371/90‏ ‎ ‎חמוד סובחי‎ ‎נ' רכבת ישראל).  אמנם, אין לדרוש ממעביד לנקוט אמצעים כה מרחיקי לכת, שימנעו לחלוטין כל סיכון אפשרי ותיאורטי, שאינו עולה על הדעת, אך בכל זאת עלול להתהוות. אולם חובה על המעביד לנקוט אותם אמצעים, שימנעו מהעובד סיכונים אפשריים, ושסביר להניח שללא האמצעים שיינקטו עלולים הסיכונים לגרום לתאונה (ע"א 741/83 חנן גוריון נ' פרץ גבריאל). בענייננו, אמנם לא ניתן לדרוש מהמעביד שיקבע הסדרים, אשר ימנעו לחלוטין, בכל עת, הימצאותו של שמן במקום כלשהו על רצפת המפעל, אולם סכנת ההחלקה בגינם תצומצם, אם בדיעבד, לאחר שנשפך השמן, יפוזר עליו חומר סופג, או שמנקים את המקום במיוחד (ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שקם בע"מ), או שהיו מעסיקים עובד ניקיון קבוע במחלקה, במיוחד בתקופה בה קיים שימוש מוגבר בשמן, ובכך ימנע התממשות הסיכון במקרה של התרשלות העובד, ולא לסמוך על כך שהעובד עצמו ינקה את השמן. שכן נפסק לא אחת כי המעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו (ע"א 688/79‏ ‎ ‎נימר אסעד יזבק‎ ‎נ' מונעים קובטי). המעביד נדרש להביא בחשבון שהעובד עשוי להתרשל ולשגות ולכן עליו ליצור סביבת עבודה שתגן עליו ותקשה את התרשלותו, המעביד חייב להגן על העובד גם מפני רשלנותו הוא וגם מפני טעויותיו (ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה).   הן התובע והן מנהל הנתבע 1 העידו כי כל עובד אחראי על הניקיון והסדר בסביבת עבודתו ובמקרה שצריך ניתן היה להזמין את עובדי הניקיון שהועסקו במפעל. התובע אומנם לא הבחין בכתם השמן על הרצפה אך, מאחר והוא עובד ותיק ומנוסה במחלקה והאחראי על העובדים במחלקה, בתקופת חג החנוכה בה קיים שימוש מוגבר בשמן, היה על התובע לצפות קיומו של שמן על רצפת המחלקה ולדרוש מהעובדים להקפיד יותר על הניקיון. התובע היה אחראי על המחלקה בה עבד, והיה עליו לדאוג לניקיון והסדר במחלקה, גם אם השמן לא נשפך ממגשים בהם הוא עצמו עבד, עליו היה להנחות את העובדים במחלקתו לנקות מידית כל לכלוך במיוחד בתקופה שבה השימוש מוגבר בשמן. מודעתו של התובע לאפשרות קיומה של סכנת החלקה בשל השימוש המוגבר בשמן מעידה על אשם תורם מצדו, שכן כאמור היה זה מתפקידו של התובע, לנקות או לקרוא אנשי ניקיון על מנת שינקו את המקום ולנקוט זהירות מירבית (ע"א 744/15 תא 014683-06-09‏ ‏ טארק סעד נ' קיבוץ גינוסר). לפיכך, אני קובעת כי התובע חב באשם תורם בשיעור של 20%.   מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי קבע לתובע נכויות זמניות כדלקמן: אי כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 2.4.20. נכות זמנית בשיעור של 50% מיום 3.4.20 עד 3.10.20. נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 4.10.20 עד 4.4.21.  החל מיום 5.4.21 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל השבר בקרסול ו- 5% בגין הצלקות המכאיבות או מכערות. כך קבע המומחה בחוות הדעת: "בבדיקתי מצאתי כי מר פלוני מהלך בצליעה קלה וכי קיימת נפיחות בקרסולו. קיימות שתי צלקות (פנימית וחיצונית) המכערות במידה קלה, אך אין רגישות. בבדיקת התנועות מצאתי כי קיימת הגבלה קלה בחלק מתנועות הקרסול. בבדיקות ההדמיה מצאתי כי איחוי השברים בקרסול הינו בעמדה משביעת רצון וללא קיומם של שינויים ניווניים". עוד הוסיף המומחה כי להערכתו לא יזדקק התובע לטיפולים רפואיים נוספים בגין נכותו.  מומחה בית המשפט בתחום הנפשי קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין הפרעת הסתגלות כרונית בחומרה קלה. המומחה קבע כי כתוצאה מהתאונה פיתח התובע תסמינים נפשיים ביניהם הפרעה בדפוסי השינה, סף גירוי נמוך, נטייה לעצבנות ולהתפרצויות זעם, לחץ ופגיעה קלה בתפקוד החברתי, המשפחתי והנפשי.  לפיכך, בהתחשב בכך שלצלקות ברגלו של התובע אין השלכה תפקודית כאשר לנכות הרפואית שנקבעה לתובע בתחום הנפשי, יכולה להיות השלכה תפקודית בשל הנטייה לעצבנות והתפרצויות הזעם. ולאור הנכות האורתופדית ואופי עבודתו של התובע בתחום הקונדיטוריה המחייבו לעמוד בעבודה, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע הינה 30%.  לפי נתוני המל"ל שכרו הממוצע של התובע לפני התאונה עמד על כ- 13,000 ₪ לחודש. התובע שב לעבודה ב- 7/21 ושכרו עמד על 5,700 ₪ לחודש. התובע בעל ותק בתחום הקונדיטוריה, ועבד אצל הנתבעת 1 משך כעשר שנים. לא שוכנעתי כי אלמלא, הפגיעה שכרו היה עולה.  לפיכך, ובהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו ולנכות התפקודית, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לעבר בסך של 246,183 ₪. בגין הפסד השכר לעתיד אני פוסקת לתובע סך של 841,911 ₪ כולל הפסדי פנסיה.  בהתחשב בתקופת ההחלמה ואי הכושר וקביעת המומחה כי התובע לא יזדקק לטיפולים רפואיים נוספים בעתיד, אני פוסקת לתובע הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪.כמו כן ועל אף שלא הובאו ראיות לעניין עזרת צד ג' לאור הליך הגירושין אותו מנהל התובע מול רעייתו בעקבות התאונה, אני פוסקת לתובע סך של 8,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד.  כמו כן, אני פוסקת לתובע סך של 100,000 ₪ בגין כאב וסבל בהתחשב בנכותו גילו והטיפולים הרפואיים להם נזקק.  לפיכך, בניכוי אשם תורם ותגמולי המל"ל אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סך של 734,293 ₪ בתוספת 120,000 ₪ הוצאות ושכר טרחה.  ניתן היום, י"ג אלול תשפ"ג, 30 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.