30 חודשי מאסר בפועל לשוטרים בגין גרימת מוות ברשלנות

1.       הנאשמים, ילידי 1973 ו-1975, בהתאמה, הראשון קצין בדרגת פקד והשני שוטר, הורשעו, בתום שמיעת ראיות, בעבירה של גרימת מותו של עצור ערבי צעיר, אותו הורידו מניידת משטרה בה הוסע, לצידו של כביש בינעירוני חשוך ומאחורי גדר הבטיחות שנימתחה לאורך מרכז השוליים שלצידו, בשעת לילה מאוחרת (03:00 לערך), כשהוא לבוש בפיג'מה של בית חולים, יחף, צנתר שתן מחובר לגופו והוא אינו מתקשר באורח ברור עם הזולת, ואינו יכול להלך אלא בתמיכתם של שניים (משום ניתוח אורטופדי שעבר זה מקרוב),  הכל כמפורט בהכרעת הדין.

2.       אין לנאשמים הרשעות קודמות.

3.       התנהגותם של הנאשמים כלפי העצור שנתון היה למרותם, היא מכוערת ומעוררת חלחלה.

          מתקשה אני להבין כיצד, אף שהיו ערים לחלוטין למצבו הפיזי והנפשי של העצור, טחו  עיניהם מראות,מלהבין ומלהפנים, את מצוקתו של בן אנוש שנברא בצלם, והותירוהו, כך סתם, במצבו, באישון לילה, בכביש חשוך, מבלי שידעו הם עצמם היכן הורידוהו (שכן שניהם לא הכירו את המקום ואת סביבותיו), ובלא שצוייד, לפחות, בשתיה, משל היה כלי שאין חפץ בו.

4.       גוון של חומרא מיוחדת דבק בהתנהגותם של הנאשמים, לפי שמתוקף תפקידם אחראים היו לבריאותם של הנמצאים בשליטתם, ולפי  שחוששני כי פעלו על יסוד הנחות ותפיסות אותן רכשו, אולי, במקומות אחרים, ובתפקידים שונים אותם מילאו.

5.       כך למשל הניח פרץ, אף שהודה כי ראה שהעצור אינו יכול "בגדול", כדבריו, לדאוג לעצמו, שהעצור "עושה הצגות, מאחר ומדובר בשבל"ר" (ת/12, 58), בעוד יקותיאלי הניח כי עצור זה כמוהו כאותם עצורים זרים המוחזקים במתקן לזרים, המהלכים יחפים ולבושים בפיג'מה, ושריחם עולה למרחוק, ושאין הוא נזעק בשל כל אלה משום  שאין הוא רואה אותם בעיניו של כל אדם, אלא בעיניו שלו, כשוטר (עמ' 818, 18 ואילך).

זה, כאלה, לא עוררו בנאשמים מחשבה שניה, והובילו בסופו של דבר להאטמותם   לעולה כזעקה ממצבו הכולל של העצור.

6.       במהלך טיעוניו לעונש של סניגורו של הנאשם מס' 1 עלתה הטענה לפיה מדוע נלין על הנאשם ונחמיר בעונשו, שהרי אין לשכוח כי העצור שוחרר מבית החולים, ורשאי היה פרץ להניח, לכן, כי מדובר באדם בריא.

          מפי שני הסניגורים עלתה הטענה, כי יש להזהר מפני העמסת מלוא חומרת העונש על כתפי  שני הנאשמים רק משום היותם החוליה האחרונה בשרשרת של מפקדים שעניינו של העצור הובא להחלטתם, ושיצאו מהפרשה ללא פגע.

7.       לטענה הראשונה אשיב כי מהראיות עלה שבית החולים לא שיחרר אדם בריא, אלא אדם הזקוק להשגחה רפואית, וכי רק משום שלא עלה בידי גורמי הפיקוד במשטרה לספק השגחה רפואית כנדרש, הוחלט לשחרר את העצור.  ומכל מקום, ברור היה לפרץ וליקותיאלי, כי אין מדובר באדם בריא, בלשון המעטה.

8.       לטענה השניה אשיב כי קבעתי בהכרעת הדין שאיש ממקבלי ההחלטה לשחרר את העצור לא ראה את העצור, ולא ידע את מצבו לאשורו משום שהדיווחים שקיבל בענין זה  היו חסרים פרטים משמעותיים.

          שני הנאשמים שבפני היו היחידים בשרשרת הפיקוד שראו את מצבו של העצור, ועל אף מה שראו, נהגו בו כפי שנהגו.

          מצב תובנתם של שני הנאשמים את מצבו של העצור, אינו דומה כלל לזה שהיה נחלתם של מפקדיהם לכל אורך השרשרת, ואין לומר עליהם, לכן, כי "עלו ברשת" רק משום דרגתם הנמוכה (פרץ - פקד, ויקותיאלי - שוטר), או משום היותם האחרונים בשורה.

9.       א.       יחד עם זאת, יש להעיר כי גורמי הפיקוד במשטרה, שלאחר שנתברר להם כי

לא נמצאה הדרך לעצור את המנוח ולספק לו השגחה רפואית, והחליטו

לשחררו לידי כח צה"ל  או מג"ב במחסום, תחילה בכפוף לזיהויו ולאיתור

קרובי משפחה שיפגשוהו באזור המחסום, ולאחר מכן - תוך ויתור על

נוכחותם של קרובי משפחה, אינם יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם לגבי טיבה

של החלטתם, על אף, שכאמור, אין הם נושאים באחריות להתרחשות