3 שנות מאסר בגין 12 מקרים של סיוע לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות

גזר דין לנאשם 1
 

1.         הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בכתב אישום מתוקן, לצורך הסדר טיעון ב – 12 עבירות של סיוע לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא + 31 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק").

2.         למען הסדר  - הנאשם הינו אביו של הנאשם מס' 2. שני הנאשמים ניהלו בתקופות הרלוונטיות את חברת הבניה אזולאי עמרם, חברה לפיתוח יזום והשקעות בע"מ (להלן:"החברה") ועבדו בה. נגד שני הנאשמים הוגשו שני כתבי אישום: כתב האישום הנוכחי שהוגש נגד הנאשם ונאשם מס' 2 וכתב אישום נוסף, בת.פ. 3318/05 אשר הוגש רק נגד נאשם מס' 2 (להלן: "התיק הנוסף").  בשני כתבי האישום יוחסו לנאשמים עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לפשע ורישום כוזב במסמכי תאגיד, אותן ביצעו במסגרת פעילותם בחברה כנגד רוכשי דירות בפרוייקטים שאותם ניהלה החברה. הנאשם מס' 2 הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון, בכתב האישום שהוגש כנגדו בתיק הנוסף, שאליו צורפו האישומים שיוחסו לנאשם מס' 2 בתיק הנוכחי. ביום 5.11.08 נגזר דינו של הנאשם מס' 2 במסגרת ההליכים בת.פ. 3318/05. על הנאשם מס' 2 נגזרו בערעור, שהוגש לבית המשפט המחוזי על קולת העונש, 75 חודשי מאסר לריצוי בפועל ופיצוי כולל בסך של 825,000 ₪.  על פסק הדין בערעור הגיש הנאשם מס' 2 בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שנדחתה.

3.         אשר לתיק הנוכחי – בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ועד לשנת 2000 עסק הנאשם בעבודות בניה ונאשם מס' 2, הועסק כשכיר בעסקו. בפועל, שני הנאשמים עסקו ביחד בניהול עסקי הבניה. הנאשם מס' 1 היה אחראי על הפן המקצועי ונאשם מס' 2 היה אחראי על נושא השיווק והכספים. הנאשמים בנו דירות ברחבי הארץ - בבאר-שבע, בראשון לציון ובאילת וכן פרוייקט של בניה רוויה בשכונת רמב"ם בבאר-שבע.

4.         בשנת 2001 העבירו הנאשמים את פעילותם העסקית לחברה. הנאשם 1 נרשם כבעל מניות ומנהל. הנאשם 2 פעל בניהול העסקים כשכיר של החברה.

5.         על פי עובדות כתב האישום סייע הנאשם 1 לנאשם 2 לקבל במירמה, בשם החברה, מ – 12 רוכשים תמימים (להלן:"הרוכשים") תמורה כספית מלאה, בעבור דירות אשר הזכויות בהן מושכנו קודם לכן בבנק משכן ובנק עצמאות, לצורך הבטחת הלוואות מוקדמות שניתנו ע"י אותם הבנקים (להלן:"המשכונים").

6.         המשכונים על כל אחת מהדירות נרשמו ברשם המשכונות וסמוך למועד נטילת ההלוואה. באותה תקופה בה נמכרו הדירות לרוכשים לא ניתן היה לרשום את המשכונים ברשם המקרקעין או במנהל מקרקעי ישראל, אלא ברשם המשכונות בלבד. המשכון נרשם על שם החייב ולפיכך לא יכלו הרוכשים לגלות כי הדירות כבר מושכנו קודם לכן.

7.         הנאשם מס' 2 ניצל מצב זה לטובתו, נמנע מלגלות לרוכשים כי מדובר בדירות עליהן רובץ משכון, על אף שהייתה עליו חובה לעשות זאת.

8.         הנאשם מס' 1 לא רשם בספרי החברה המשכנת, אותם הוא ניהל, את המשכונים הקודמים ובכך מנע מהרוכשים לגלות את דבר קיומו של המשכון. במעשיו אלה סייע נאשם 1 לנאשם 2 לקבל במירמה, בנסיבות מחמירות, מ – 12 רוכשים שונים כספים בסכום שווה ערך ל – 2,105,000$ וכן 4,155,460 ₪ בעבור דירות עליהם נרשם משכון מוקדם לבנקים.