קפשנינוב נ' מפעלי תאורה בן-חור בע"מ

בפנינו תביעת התובע לקבלת זכויות עבודה שונות.

רקע כללי:

1. התובע הגיש בתאריך 25.10.20 תביעה כנגד הנתבעת במסגרתה עתר לחיוב הנתבעת בתשלום תגמולים, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי עריכת שימוע ופגמים בהליך הפיטורים, פיצוי בגין נזק ממוני בשל פיטורים, הפרשי שכר, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, בסה"כ 100,751 ₪.

    

2. התובע יליד 21.12.47, רתך במקצועו, עבד אצל הנתבעת העוסקת בתחום התאורה במספר תקופות עבודה: האחת מיום 20.9.11 ועד לסוף חודש 6/13 (ראו תלושי שכר, נספח א' לתצהיר התובע); השנייה, מיום 20.11.13 ועד לסוף חודש 10/14 (ראו תלושי שכר ומכתב פיטורים, נספחים ב' ו-ג' לתצהיר התובע) והשלישית, מיום 21.10.15 ועד ליום 21.6.20 (ראו תלושי שכר, מכתב פיטורים ודוחות נוכחות, נספחים ד'-ו' לתצהיר התובע).

    

3. בתאריך 3.10.21 התקיים דיון קדם משפט, לאחריו הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית (התובע ומנהל הנתבעת, מר עוזי עטר (להלן – מנהל הנתבעת או מר עטר)), בתאריך 29.11.22 התקיים דיון הוכחות ולאחריו הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

   הפרשות לפנסיה (רכיב התגמולים):

4. לטענת התובע הוא היה זכאי לביצוע הפרשות לפנסיה עבור שתי תקופות עבודה: עבור התקופה שלא התיישנה מחודש 11/13 ועד לחודש 10/14 ועבור תקופת העבודה שמחודש 10/15 ועד לחודש 6/20 (סעיפים 32-38 לתצהיר התובע). לגרסת התובע, למעט קבלת קצבה מהמוסד לביטוח לאומי הוא לא קיבל קצבאות נוספות; המקום היחיד בו עבד בישראל לפני גיל פרישה היה אצל הנתבעת ולא בוצעה על ידה כל הפרשה לתגמולים; על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא הייתה יכולה לערוך לתובע פוליסה לנוכח גילו והנתבעת לא העידה מטעמה את הגורמים הרלבנטיים.

    

5. הנתבעת מנגד טענה, כי רכיב התביעה שעניינו הפרשות לתגמולים עבור תקופת העבודה שמחודש 11/13 ועד לחודש 10/14 התיישן והתובע לא הוכיח שניתן היה להמשיך ולהפריש עבורו לקרן הפנסיה לאחר הגיעו לגיל פרישה (תוך הפניה לפסיקת כב' השופטת דגית ויסמן בתיק ס"ע 1530-06-11).

    

6. לאחר שעיינו במסמכים שבתיק ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו לקבל את תביעת התובע ונפרט.

    

7. לגבי התקופה שמחודש 11/13 ועד לחודש 10/14:

    

   1. ראשית יובהר, כי רכיב התביעה לא התיישן, שכן התביעה הוגשה ביום 25.10.20 ועל כן ניתן לתבוע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים החל מיום 25.10.13 ואילך.

       

   2. שנית, אין מחלוקת, כי בתקופה זו לא הגיע התובע לגיל פרישה (לגבי נושא גיל הפרישה בתקופת העבודה שלאחר מכן נתייחס בהמשך).

       

   3. לנוכח האמור ושמעיון בתלושי השכר (נספח ב' לתצהיר התובע) עולה, כי לא בוצעו עבור התובע הפרשות לתגמולים בתקופה זו, הרי שהתובע זכאי לפיצוי בסך 3,623 ₪ (נומינאלי) בהתאם לשיעורים שנקבעו בצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה (להלן – צו הפנסיה) כדלקמן:

      1. עבור התקופה שמחודש 11/13 ועד לחודש 12/13 סך 396 ₪ (7,929 ₪ * 5%).

      2. עבור התקופה שמחודש 1/14 ועד לחודש 10/14 סך 3,227 ₪ (53,782 ₪ * 6%).

   4. לסכום האמור (3,623 ₪) יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה (מיום 20.4.14) ועד לתשלום המלא בפועל.

       

8. לגבי התקופה שמיום 21.10.15 ועד ליום 21.6.20:

    

   1. סעיף 4א(6) לצו הפנסיה קובע, כי: "צו זה יחול על כל עובד המועסק או שיועסק בכל מקום עבודה, בכפוף לכך שהוראות צו זה לא יחולו על מי שמתקיים לגביו ולו אחד מהתנאים המפורטים בסעיפים הקטנים להלן, ובכפוף לסייגים הקבועים, ככל שקבועים בהם (להלן בצו זה – עובד ו/או עובדים):

      ...

      (6) מי שפרש מעבודתו בגיל פרישת חובה ומקבל קצבה; "קצבה" בסעיף זה – למעט קצבאות וגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי".

       

   2. אין מחלוקת, כי נכון לתאריך 21.10.15 היה התובע מעבר לגיל פרישה. בנסיבות אלו יש לבחון האם התובע קיבל קצבה, למעט קצבאות וגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי.

       

   3. נקדים ראשית לאחרית ונציין, כי שוכנענו שהתובע לא קיבל קצבה מעבר לקצבה ששולמה לו ע"י המוסד לביטוח לאומי ונפרט.

      1. ראשית, גרסתו של התובע כמפורט בסעיף 20 לתצהירו לפיה '... עם קליטתי במקום העבודה לאחר גיל הפרישה לא קיבלתי קצבאות ממקור כלשהו למעט מהמוסד לביטוח לאומי' לא נסתרה ומצאנו אותה מהימנה. מעבר לאמור, התובע החל לעבוד אצל הנתבעת כבר בשנת 2011, בסמוך לאחר עלייתו לארץ (סעיפים 2 ו-6 לתצהירו) ובמהלך עבודתו אצלה לא בוצעו עבורו הפרשות לתגמולים, כך שסביר, כי הוא לא היה זכאי לקבלת קצבה מכל מקור, למעט מהבט"ל.

      2. שנית, גרסתו של התובע לפיה הוא אינו מקבל קצבה נוספת מעבר לקצבה מבט"ל נתמכה בעדותו בפנינו ("עו"ד ברדה: איזה עוד פנסיות הוא מקבל? אם הוא מקבל מעוד ביטוחים. העד, מר קפשנינוב: שום דבר. ש. שום דבר הוא לא מקבל? ת. לא, לא" (עמ' 11 שורות 7-10)).

      3. שלישית, לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע לא הוכיח שניתן היה להפריש לקרן פנסיה לאחר הגיעו לגיל פרישה (תוך הסתמכות על תיק ס"ע 1530-06-11).

         לטעמנו, לנוכח הוראות צו הפנסיה המחייבות מעסיק לבצע הפרשות כאמור בסעיף 4, הרי ככל שלא ניתן לבצע הפרשות מסיבה כשלהי למרות שצו הפנסיה מחייב לעשות כן, על המעסיק להוכיח, כי הדבר לא ישים. וזאת לא עשתה הנתבעת. כך, הנתבעת מטעמיה היא נמנעה מהעדת סוכן הביטוח שלה שיכול היה להעיד לגבי עניין ההפרשות או לחילופין לזמן נציג מטעם המפקח על הביטוח.

      4. רביעית, אף אם לא ניתן לבצע הפרשות כאמור, הרי שניתן לשלם לעובד פיצוי בשיעור ההפרשות שלא בוצעו.

          

   4. לנוכח האמור ושמעיון בתלושי השכר (נספח ד' לתצהיר התובע) עולה, כי לא בוצעו עבור התובע הפרשות לתגמולים בתקופה זו, הרי שהתובע זכאי לפיצוי בסך 17,178 ₪ (נומינאלי) בהתאם לשיעורים שנקבעו בצו הפנסיה כדלקמן:

      1. עבור התקופה שמחודש 10/15 ועד לחודש 6/16 סך 2,649 ₪ (44,156 ₪ * 6%).

      2. עבור התקופה שמחודש 7/16 ועד לחודש 12/16 סך 1,312 ₪ (20,998 ₪ * 6.25%).

      3. עבור התקופה שמחודש 1/17 ועד לחודש 6/20 סך 13,217 ₪ (203,332 ₪ * 6.5%).

          

   5. לסכום האמור (17,178 ₪) יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה (מיום 20.2.18) ועד לתשלום המלא בפועל.

       

      דמי הבראה:

9. לטענת התובע הוא זכאי לדמי הבראה עבור שנת 2014. לגרסתו, התקופה בה יצא לחופשה מרצון בין החודשים 6-11/23 אין בה כדי לנתק את הרצף במקום העבודה. לגרסת הנתבעת התובע לא עבד שנה רצופה ועל כן הוא אינו זכאי לדמי הבראה.

    

    

10. גרסת התובע לפיה יצא לחופשה מרצון בין החודשים 7/13 ל-20.11.13 לא נסתרה ואף נתמכת בתלושי השכר שהוגשו לתיק מהם עולה, כי בתקופה זו לא עבד התובע ואף בשנים שלאחר מכן נהג התובע שלא לעבוד כחודשיים בכל שנה (עדות התובע בעמ' 6 שורות 16-17). חופשה כאמור אין בה די להוות נתק ברציפות במקום העבודה ועל כן התובע היה זכאי לדמי הבראה עבור התקופה שמיום 20.11.13 ועד לסוף חודש 10/14 בסך 2,136 ₪ (378 ₪ * 5.65 ימים). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.14 ועד לתשלום המלא בפועל.

     

    פיצויי פיטורים:

11. לטענת התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים עבור תקופת העבודה שהסתיימה בחודש 10/14, שכן הוא פוטר בטרם הגיעו לגיל הפרישה ובהתאם לסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 לא חל נתק ביחסי העבודה העולה על 6 חודשים. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי התובע לא פוטר אלא עבודתו הסתיימה תוך סיכום עמו.

     

12. לאחר שעיינו במכלול המסמכים שבתיק ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו לקבוע, כי התובע פוטר וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים עם פיטוריו בחודש 9/14 ונפרט.

     

    1. ראשית, גרסת התובע בתצהירו לפיה הוא פוטר ע"י הממונה הישיר עליו במפעל רועי, לאלתר ומבלי שנערך לו שימוע כלשהו (סעיפים 12-13 לתצהיר), לא נסתרה.

        

    2. שנית, אין מחלוקת, כי ניתן לתובע מכתב פיטורים (נספח ג' לתצהיר התובע) ולפיו הודע לתובע על פיטוריו תוך מתן הודעה מוקדמת עד ליום 30.10.14.

        

    3. שלישית, מנהל הנתבעת ציין בתצהירו באופן ברור ומפורש (סעיף 8), כי "יצוין כי במהלך 2014 פוטר התובע מעבודתו בנתבעת לאחר שנערך לו שימוע מולי זאת לאחר וחלו צמצומים בנתבעת".

          

    4. רביעית, התובע תמך בגרסתו כאמור במסגרת עדותו בה ציין, כי "מנהל ניגש ואמר לי שמפטרים אותי מאחר ואני מתקרב לגיל הפנסיה" (עמ' 7 שורה 21); "אני פוטרתי בספטמבר" (עמ' 8 שורה 17); "אני פוטרתי, נתנו לי מכתב" (עמ' 8 שורה 19); "פיטרו אותי בספטמבר 2014. ש. אז לא היה סיכום? שיענה לשאלות, היה סיכום או לא היה סיכום? ת. איזה סיכום? פיטרו אותי, נתנו לי מכתב ואני לא עבדתי שנה" (עמ' 8 שורות 21-23); "כב' הש' שביון: לא. זה הוא יכול לשאול. אתה ביקשת, באוקטובר, בספטמבר 2014 אתה ביקשת לעזוב? העד, מר קפשנינוב: פיטרו אותי, נתנו לי מכתב ואמרו לי שאני מפוטר" (עמ' 10 שורות 11-13).

        

    5. חמישית, לא מצאנו לקבל את עדותו של מנהל הנתבעת שלראשונה טען במסגרת דיון ההוכחות, כי התובע ביקש לעזוב והנתבעת עזרה לו באמצעות מתן מכתב פיטורים כאשר במקביל חתם התובע על מכתב לפיו אין לו טענות כלפי הנתבעת. בהקשר זה יצוין כדלקמן:

       1. מדובר בגרסה כבושה שלא הועלתה טרם מועד דיון ההוכחות ואף סותרת באופן מובהק את הנטען בתצהירו של מר עטר.

       2. הנתבעת, מטעמיה היא, נמנעה מהעדת הגורמים הרלבנטיים (מר רועי וגב' אינה) ויש לזקוף זאת לחובתה. לא למותר לציין, כי הימנעות מהבאת ראיה שעשויה לתרום לגילוי האמת מקימה חזקה לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה." (ראו ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760 וכן יעקב קדמי, על הראיות (מהדורת תשנ"ט) חלק שלישי עמ' 1396-1398).

       3. גרסת הנתבעת לפיה ביקשה לסייע לתובע עם מתן מכתב הפיטורים אינה מתיישבת עם עדותו של מר עטר (עמ' 21 שורות 1-3) לפיה יחסי העבודה נותקו מאחר ולתובע היו 'סידורים לנסוע לחו"ל'. אם אכן היו לו סידורים בחו"ל, ברי כי לא היה לו צורך במכתב הפיטורים.

       4. לעניין נספח א' לתצהיר הנתבעת ('סיום התקשרות') נציין, כי התובע אישר את חתימתו עליו ברם העיד, כי לא ידע שמגיע לו פיצויי פיטורים וחשב שתיערך עמו התחשבנות (עמ' 12 שורות 21-23). זאת ועוד, מעיון במסמך ובתלוש המשכורת לחודש 10/14 עולה, כי ההמחאה בסך 6,272 ₪ תואמת את סכום הנטו בתלוש השכר (משכורת, נסיעות ופדיון חופשה) כך שברי שלא שולמה לו כל תמורה עבור חתימתו על המסמך.

          משהזכויות שלא שולמו לתובע עובר לפיטוריו בחודש 10/14 הינן זכויות קוגנטיות, משלא הוסבר לתובע על אילו זכויות הוא מוותר ולא נערך עמו תחשיב מפורט, אין מקום ליתן תוקף לאמור בכתב הויתור.

           

13. לנוכח פיטוריו של התובע כאמור, הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך 15,810 ₪ (5,580 ₪ * 34/12 חודשים) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.14 ועד לתשלום המלא בפועל. יצוין, כי מספר החודשים חושב בהתאם לטפסי 106 שצרפה הנתבעת לתצהירה.

     

    פיצוי בגין היעדר שימוע:

14. לטענת התובע בטרם פיטוריו בשנת 2014 לא נערך לו שימוע כדין. הנתבעת מכחישה את טענת התובע כאמור.

     

15. בתיק עע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ, [פורסם בנבו], 28.2.17 נפסק, כי "נקודת המוצא היא כי מעסיק, לרבות פרטי, חייב ליתן לעובד הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם פיטוריו. ..... מטרת השימוע היא בעיקרה לאפשר לעובד להביא בפני מעבידו את ה'אידך גיסא' ולנסות לשכנע את בעל הסמכות שלא לממש את כוונת הפיטורים ... כאמור, הגם שהגשמת חובת השימוע יכולה להיות במספר דרכים הרי שניתן לזהות מכנה משותף חיוני בין הדרכים השונות לקיומה, וזאת על מנת שתכלית השימוע תוגשם. מכנה זה – מבלי להתיימר למצותו – כולל, בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך".

     

16. כאמור לעיל מצאנו, כי התובע פוטר מעבודתו בחודש 9/14. בסעיף 8 לתצהיר מר עטר הוא הצהיר, כי נערך לתובע שימוע מולו. דא עקא, הנתבעת לא צרפה כל מסמך המעיד על שימוע ובכלל זאת זימון לשימוע ופרוטוקול שימוע למרות שלטענת מר עטר המסמכים קיימים וגב' אינה יכולה להעיד על כך (עמ' 20 שורות 14-25).

     

17. בנסיבות אלו מצאנו, כי לא נערך לתובע שימוע כדין ולכן מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי עקב פיטורים בהיעדר שימוע בסך 10,000 ₪.

     

    פיצוי בגין נזקי ממון:

18. לנוכח הבהרת התובע בסעיף 9 לסיכומיו לפיו הוא מוותר על תביעתו בגין רכיב זה, רכיב התביעה של פיצוי בגין נזקי ממון נדחה.

     

    הפרשי שכר:

19. במסגרת דיון ההוכחות הודיע ב"כ התובע, כי הוא אינו עומד על תביעת הפרשי השכר לתקופת החל"ת ועל כן רכיב התביעה כאמור נדחה.

     

    תמורת הודעה מוקדמת:

20. בהתאם לגרסת התובע (סעיפים 52-57 לסיכומי התובע) הוא זכאי לתשלום תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,696 ₪ ולהחזר קיזוז הודעה מוקדמת בסך 3,024 ₪. הנתבעת מנגד טענה, כי לתובע ניתנה הודעה מוקדמת (סעיף 13 לתצהיר מר עטר) וכי התובע לא שב לעבודה לאחר תקופת המחלה (סעיף 37 לכתב ההגנה).

     

21. מעיון במסמכים שבתיק עולה, כי לתובע ניתן מכתב פיטורים הנושא תאריך 4.6.20 (נספח ה' לתצהיר התובע) כך שהתובע היה זכאי להודעה מוקדמת של חודש עד ליום 4.7.20. בהתאם לדוחות הנוכחות התובע עבד עד ליום 7.6.20 (כולל) ולאחר מכן שהה בחופשת מחלה. בהתאם לאישור המחלה (נספח ז') התובע שהה בחופשת מחלה עד ליום 21.6.20.

    בתלוש השכר לחודש 6/20 מצוין, כי התובע קיבל תשלום שכר עבור 4 ימי עבודה (עד 7.6.20), דמי מחלה עבור 10 ימים נטו (עד 21.6.20) וכן תמורת חופשה שנתית עבור 11.48 ימים. בנסיבות אלו אנו סבורים, כי הנתבעת שילמה לתובע תמורת הודעה מוקדמת כדין.

    יחד עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה, כי התובע נמנע מלשוב לעבודה לאחר תום חופשת המחלה ואף שילמה לו תמורת חופשה ועל כן לא היה מקום לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת.

    בנסיבות אלו הננו מחייבים את הנתבעת להשיב לתובע סך 3,024 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.20 ועד לתשלום המלא בפועל.

     

    הודעה לעובד על תנאי העסקה:

22. בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, על הנתבעת היה למסור לתובע בתוך 30 ימים ממועד תחילת ההעסקה 'הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה'. הודעה כאמור לא הוצגה בפנינו ואף לא זומנה עדה רלבנטית, גב' אינה (ראו עדות מר עטר בעמ' 27 שורות 3-8). עניין זה מקבל משנה תוקף לנוכח המחלוקת הקיימת בין הצדדים בדבר ביצוע ההפרשות לתגמולים לאחר גיל הפרישה.

     

23. בנסיבות אלו מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 2,500 ₪ (ראו סעיף 5 לחוק).

     

    סוף דבר:

24. הנתבעת תשלם לתובע סכומים כדלקמן:

     

    1. תגמולים עבור התקופה שמחודש 11/13 ועד לחודש 10/14 בסך 3,623 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה (מיום 20.4.14) ועד לתשלום המלא בפועל.

        

    2. תגמולים עבור התקופה שמיום 21.10.15 ועד ליום 21.6.20 בסך 17,178 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה (מיום 20.2.18) ועד לתשלום המלא בפועל.

        

    3. דמי הבראה בסך 2,136 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.14 ועד לתשלום המלא בפועל.

        

    4. פיצויי פיטורים בסך 15,810 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.14 ועד לתשלום המלא בפועל.

        

    5. פיצוי בגין היעדר שימוע בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

        

    6. החזר הודעה מוקדמת בסך 3,024 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.20 ועד לתשלום המלא בפועל.

        

    7. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקה בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

        

25. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. יצוין, כי במסגרת זו נלקחו בחשבון החלטות במסגרת ההליך בהן צוין, שעניין ההוצאות יישקל בסיום ההליכים ובכלל זאת במסגרת קבלת בקשת התובע לגילוי מסמכים ודחיית בקשת הנתבעת למחיקת תצהיר וראיות התובע.

     

    ניתן היום, ב' אייר תשפ"ג, (23 אפריל 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    משה בן דוד נציג ציבור עובדים		אלעד שביון, שופט - אב"ד		מר אייל רחלי נציג ציבור מעסיקים