28 חודשי מאסר בגין סחיטה באיומים של נתינים אפריקאים הכלואים בסיני

כללי

1.         הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בכתב אישום המונה שני אישומים.

במסגרת האישום הראשון, הורשע הנאשם בעבירה של סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע (סחיטה באיומים) - עבירות לפי סעיף 428 רישא ו-499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

במסגרת האישום השני, הורשע הנאשם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (מתן סעד למסתנן לפי סעיף 6 לחוק למניעת הסתננות (עבירות בשיפוט), תשי"ד- 1954) - לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

2.         כיוון שבעניינו של הנאשם ניתנה הכרעת דין מפורטת, אחזור על עיקרי העובדות בגינן הורשע הנאשם בתמצית בלבד.

באישום הראשון, הורשע הנאשם בכך שסחט באיומים את המתלונן טאפרה, וזאת בצוותא עם אנשי שבט ראשיידה, הנמצאים בסיני. סחיטת טאפרה בוצעה באופן של הצבת דרישה כספית כתנאי לשחרור קרובת משפחתו של טאפרה (להלן - א.ק), אשר הוחזקה בסיני על ידי שבט ראשיידה בתנאים קשים, מבלי יכולת נטישה של האזור בכוחות עצמה, כאשר באותה העת הייתה נתונה להתעללות קשה מצידם. הנאשם שימש כ"נציג" שבט ראשיידה בישראל, ותפקידו היה לגבות את הכסף אותו היה אמור לשלם טאפרה. במהלך אותן שיחות שנערכו בין טאפרה לבין הנאשם, הבהיר הנאשם, שהיה מודע לאיומים על חיי א.ק, לטאפרה, כי היה ולא תשולם דרישת התשלום, יהרגו את א.ק.

על רקע האיומים המתוארים לעיל, ומתוך רצון לאפשר את שחרורה של א.ק, שילם טאפרה לנאשם 3,000 דולר, ובהמשך, על פי דרישת ה"חבורה", ותחת איומים נוספים, שילם לנאשם 300 דולר נוספים. לאחר ביצוע התשלום, הובלה א.ק לגבול מצרים - ישראל, עברה אותו ונעצרה על ידי צה"ל.

נקבע בהכרעת הדין בעניינו של האישום הראשון, כי " הנאשם היה צד פעיל לביצוע העבירה שהתבצעה על ידי חבורה עבריינית אשר חלק מאגפיה של אותה חבורה היה אמון על החזקת א.ק, ו"אגף אחר" היה אמון על גביית התשלום מקרוב משפחתה כתנאי לשחרורה, להפסקת ההתעללות בה, ולהעברתה לישראל. שני אגפי החבורה איימו במישרין על טאפרה והבהירו לו, הבהר היטב, כי סירובו לשלם את דרישת התשלום, עלול לעלות בחייה של א.ק".

באישום השני, הורשע הנאשם בכך כי גבה כסף מקרובי משפחתם של 5 נתינים אפריקאיים אשר התעתדו להסתנן לישראל, וזאת תמורת העברתם לישראל, ובמסגרת אותה התארגנות עבריינית משותפת עם אנשי שבט ראשיידה. במסגרת אותה התארגנות נקבע כי הנאשם אף סיפק לאנשי שבט ראשיידה כרטיסי חיוג אשר הקלו עליהם בהוצאת הקשר אל הפועל, אפשרו ותרמו להסתננות הנתינים האפריקאיים לישראל, והקלו על אותם גורמים עבריינים העוסקים בכך, את פעילותם.

טיעוני התביעה

3.         התביעה, באמצעות פקד עו"ד מילברג, עמדה בטיעוניה על חומרת מעשיו של הנאשם, ועתרה להשתת עונש מאסר ממושך בגין מעשיו אלה. התובע הסביר כי בית המשפט העליון, בשורה ארוכה של פסקי דין, הדגיש את הצורך בהחמרת ענישתם של נאשמים המורשעים בעבירות סחיטה באיומים. התובע הפנה לאותה התעללות שעברה א.ק בסיני, ולקביעות בית המשפט מהן ניתן ללמוד כי מעשיו של הנאשם נמצאים ברף העליון של רישת עבירת הסחיטה באיומים, אם לא למעלה מכך (ראה סעיף 47 להכרעת הדין). נטען כי גזר דינו של בית המשפט צריך לשדר מסר ברור ומרתיע לשוהים נוספים בישראל, השוקלים לשתף פעולה עם השבטים הבדואים בסיני.

טיעוני ההגנה

4.         הסניגור, עו"ד יאסו, עתר בטיעוניו להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם. הוסבר כי הנאשם צעיר בימים, פליט בעצמו, ונקלע לסיטואציה שלא בכוונת מכוון ומתוך רצון לאפשר את הגעתו של חברו לארץ. נטען כי הנאשם לא הפיק רווח כלכלי מסחיטתו של טאפרה, ויש בכך כדי להחריגו ממקרה "רגיל" של סחיטה באיומים. הסניגור התייחס לעבודה כי הנאשם נעדר הרשעות קודמות, וכן לקשיים הברורים בריצוי תקופת מאסר ממושכת, לראשונה בחייו של הנאשם, הן נוכח גילו הצעיר, והן נוכח מעמדו כפליט נעדר תמיכה מוסדית או משפחתית, והן נוכח קשיי השפה. הוסבר כי הנאשם הינו האדם היחיד המשלם את מחיר המעשים - למרות שאלה בוצעו על ידי מספר מעורבים, גם כאלה אשר ניתן להניח כי נמצאים בישראל. כמו התובע, אף הסניגור הגיש גזרי דין התומכים בעמדתו.

תסקיר שירות מבחן

5.         מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם, עולה כי הנאשם תיאר את חלקו בביצוע העבירות באופן מצומצם ביותר, תוך שהדגיש כי לא היה מודע למשמעות מעשיו, ולכך שלמעשה היווה חוליה ברשת המשמשת לסחיטת דמי כופר. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם צעיר אשר שוהה בארץ במעמד ארעי של פליט, נעדר גורמי תמיכה ומבטא מצוקה סביב מעצרו. להערכתו של שירות המבחן, העבירות בוצעו ממניעים כלכליים והנאשם מתקשה לקחת אחריות ולהבין את החומרה המיוחסת להן, כאשר צוין כי הנאשם אינו תופס את עצמו כמי שבמעשיו פגע באחרים, אלא כמי שביקש להיטיב עם חבר. אציין כי רצונו של הנאשם לאפשר את כניסת חברו לישראל, ללא תשלום "דמי מעבר", נטען אף במסגרת ההליך עצמו, ונקבע בהקשר זה רצון זה אכן הניע את הנאשם לביצוע העבירות בהן הורשע.

דיון והכרעה

6.         דומני כי אין חולק בדבר החומרה הניכרת הכרוכה במעשיו של הנאשם ובעבירות בהן הורשע.

מסכת העובדות המתוארת באישום הראשון הינה מסכת קשה, מכוערת, וכזו אשר הונעה אך ורק לטובת הפקת רווח כספי. אמנם, הנאשם אינו זה אשר התעלל פיזית בא.ק, אך כפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם היה מודע לאיומים על חייה של א.ק, והמשיך את אותו קו מאיים בו נקטו אנשי שבט ראשיידה, באופן של הוספת דברי איום, על מנת להניע את טאפרה לשלם את דרישת התשלום. בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת הסניגור כי איומיו של הנאשם ממקמים אותו ברף התחתון של עביר הסחיטה, שכן מרגע שהנאשם היה מודע לאיומים הקיימים, והוסיף עליהם משלו - ניתן לומר כי הפך עצמו לחלק בלתי נפרד מאנשי שבט ראשיידה לעניין האיומים.

7.         הצורך בהשתת ענישה מחמירה, קשור, לטעמי, אף למיהותו של הקורבן. טאפרה, עולה חדש מאתיופיה, המתגורר במרכז קליטה, מצא עצמו נתון לסחיטה חמורה, ונאלץ לשלם סכומי כסף ניכרים, תוך נטילת הלוואות, רק על מנת לגרום להפסקת ההתעללות בקרובת משפחתו. אין להבין מדברי כי יש להתייחס לסחיטתו של בעל ממון באופן מתון, אך לטעמי, כאשר הנסחט הינו עולה חדש בעצמו, אשר חי "מהיד לפה", קיימת חומרה יתרה בסחיטתו, בוודאי כאשר מדובר בסכום כה נכבד. הנאשם לא רק התעלם ממצוקתו של טאפרה, אלא פעל כחלק מחבורה עבריינית על מנת לסחוט ממנו כספים שלא היו לו מעולם (ועל כן ההלוואות אותן נאלץ טאפרה לקחת).