פס"ד בערעור של אב על החלטה למתן משמרות על קטינה לאם ואישור הגירה שלהן לקנדה

השופט שאול שוחט, סגן נשיא, אב"ד

העובדות הצריכות לעניין

1. המערער, אזרח ישראלי, והמשיבה, בעלת אזרחות כפולה ישראלית וקנדית, הורים לילדה קטינה ילידת 20.6.2018 (להלן: האב; האם; הקטינה, בהתאמה).

לפני בית המשפט קמא (בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב כב' הש' קרן גיל) הונחו שלש תביעות: תביעת האב לקבלת המשמורת על הקטינה לידיו (תלה"מ 60679-09-19), תביעת האם להתיר הגירת הקטינה, יחד עמה, לקנדה (תלה"מ 42776-09-19) ותביעת הקטינה למזונותיה (תלה"מ 1581-11-19). על מנת לסייע בידו להכריע בתביעות המשמורת וההגירה מינה בית המשפט מומחית על מנת שתחווה דעתה "לעניין המשמורת והסדרי השהות, וכן איזה מהחלופות הבאות עדיפה בהיבט של טובת הקטינה: הקטינה תהגר עם האם לקנדה כשהיא מצויה במשמורתה תוך קביעת הסדרי קשר ושהות עם האב, או שהקטינה תיוותר במשמורת האב בישראל תוך קביעת הסדרי קשר ושהות עם האם". על בסיס המלצות המומחית, שלא נסתרו בחקירתה, ועל יסוד הממצאים שעלו מחקירות הצדדים פסק בית המשפט קמא כי משמורת הקטינה תהא בידי האם וכי תותר הגירתה עם האם לקנדה תוך קביעת הסדרי קשר ושהות עם האב ובטוחה כספית לקיומם. בנוסף נקבעו מזונותיה של הקטינה.

2. בערעור שלפנינו עותר המערער, האב, לביטול פסק הדין בכל הנוגע למשמורת וההגירה והשבת התיק למותב חדש לבחינה מחודשת של שתי סוגיות אלה, לאחר שזה ימנה מומחה חדש שיבחן את עתירתו למשמורת משותפת על הקטינה ולקביעה כאמור, כמו גם את האפשרות להשאיר את הקטינה בארץ יחד עם האם במשמורת משותפת. ככל שעתירותיו אלה לא יתקבלו עתר האב להרחבת ימי הביקור השנתיים של הקטינה בארץ תוך קביעת מנגנון ביקורים חדש וגמיש ; להגדלת סכום העירבון שנקבע להבטחת קיום הקשר עמה כדי חצי מיליון ₪ ; לביטול השתתפותו בהוצאות החינוך של הקטינה (ס' 60 לכתב הערעור).

לטענת האב בית משפט קמא שגה עת קבע את משמורתה של הקטינה בידי האם על בסיס "חזקת הגיל הרך" ומכל מקום סבור הוא שהחזקה נסתרה באופן שהיה עליו לקבוע את משמורתה בידיו ובידי האם, כמשמורת משותפת (ס' 60 (12) ; (13) לכתב הערעור). בהינתן המשמורת המשותפת, וגם בהינתן שהמשמורת בידי האם, היה על בית המשפט להורות למומחית שמינה לבחון אפשרות נוספת על השתיים שהתבקשו – השארת הקטינה בארץ יחד עם אמה. האב מסביר, כי בית המשפט קמא הורה למומחית לחוות דעתה, בהקשר להגירה, לאחת משתי אפשרויות: הקטינה תהגר עם האם לקנדה כשהיא במשמורתה תוך קביעת הסדרי קשר ושהות עם האב או שהקטינה תיוותר במשמורת האב בישראל תוך קביעת הסדרי קשר ושהות עם האם. לגישתו, על פי הפסיקה הנוהגת, היה על בית המשפט להורות למומחית לבחון גם אפשרות שלישית לפיה לא תותר הגירת הקטינה לקנדה והיא תישאר בארץ יחד עם אמה, במשמורתה או במשמורת משותפת.

אלו הן טענותיו העיקריות של האב בערעור ומכאן עתירתו לקבלת הערעור והשבת התיק לבית משפט קמא, למותב חדש, לבחינת סוגיות אלה.

בפי האב טענות נוספות – א. המומחית לא ביצעה את המבחנים הנדרשים להכרעה בסוגיות שנמסרו להמלצתה (מבחני מסוגלות הורית להורים ואבחון פסיכודיאגנוסטי לקטינה). ב. אם הערעור יידחה והגירת הקטינה לקנדה יחד עם האם תאושר מן הראוי היה להגדיל את סכום הבטוחה להבטחת השמירה על הקשר עמו ולהרחיב את ימי הביקורים של הקטינה בארץ. ג. בית משפט קמא שגה עת חייב אותו להשתתף בעלות הוצאות החינוך של הקטינה. היה עליו להטיל את מלוא הוצאות אלה על האם.

דיון והכרעה