השבת המשמורת לאם לאחר טיפול פסיכולוגי

לפנינו נדון משמורת הקטינה המשותפת לצדדים (בת 5.5).

רקע ועובדות

הצדדים התגרשו בתשרי תשע"ט (2018). בהסכם הגירושין של הצדדים שאושר בביה"ד ביום הגירושין נאמר כי המשמורת על הקטינה תהיה של האם, ובהגיע הילדה לגיל 6 יוכל האב לבקש משמורת משותפת.

לאחר הגירושין הידרדרה האם מבחינה נפשית, ניסתה לשלוח יד בנפשה, אושפזה בבתי חולים לחולי נפש וכו', עד שביום 15/12/2019 החליט ביה"ד לאחר דיון להוציא את הבת ממשמורת האם למשמורת האב.

האב התגורר באותה העת בבני ברק, אך לאחר זמן קצר התחתן ועבר ל****.

האם לא נפגשה תקופה ארוכה עם הבת, וזאת בשל סירובה לשתף פעולה עם גורם המקצועי שמינה ביה"ד לבדוק את אופן המפגשים בין האם לבתה. לאחר שביה"ד עירב את שירותי הרווחה והאם החליטה לשתף פעולה החלו מפגשים בין האם לבין בתה.

בתחילה האם ראתה את הילדה במרכז הקשר. אך מהר מאוד נוכחו פקה"ס כי האם השתקמה מהמצב הנפשי שאליו נקלעה וטופלה כראוי. בעקבות זאת המפגשים הוצאו ממרכז הקשר, ועם הזמן הורחבו עוד.

יש לציין כי היה שיתוף פעולה ותיאום בין שירותי הרווחה והגורם המקצועי שמינה ביה"ד כדי לקדם את המפגשים בין האם לבתה.

לאחר שהחלה האם לשתף פעולה, וכאמור מצבה הנפשי השתפר להפליא, החלה האם לראות את בתה במפגשים פתוחים. ולא זו בלבד אלא שהשקיעה את כל כולה לקיום המפגשים עם בתה למרות שהדבר היה כרוך בטרחה מרובה והוצאות כספיות לא מעטות.

כעת האם מבקשת לקבל משמורת בחזרה על הבת. מאידך גיסא, האב מבקש להותיר את המצב הקיים שבו הוא משמורן כפי שהוא.

לאחרונה קיבלנו דיווחים והמלצות הן מד"ר פרלמוטר הן מפקה"ס.

ד"ר פרלמוטר כתב ביום 10/11/21 שיש חשיבות ליציבות בחייה של הבת, ולכן המליץ שלא להעביר אותה כעת לידי האם, ולא להעביר אותה לגן אחר.

פקה"ס כתבו בתסקיר מיום 18/11/21 שהיה מומלץ שתהיה משמורת משותפת, אך הדבר לא אפשרי לאור המרחק שבין ההורים, ולכן יש לבחור בין משמורת האב למשמורת האם. פקה"ס בחרו את משמורת האם הן מפני שהאם מכילה את הורות האב, ואילו האב מקשה ומנסה לטרפד את הורות האם, הן מפני שהאב הוא שעבר מ**** למקום רחוק.

בפני ביה"ד עומדת הכרעה לא פשוטה, והיטיבה להגדיר זאת עו"ס שירותי הרווחה בדיון האחרון שהמקרה דומה ל"משפט שלמה", כפי שנרחיב כדלהלן.

בדיון האחרון ביה"ד ציין לשבח הן את התנהגות האב והן את התנהגות האם ביחס לבתם המשותפת.

האב נטל על עצמו מטלה לא פשוטה כאשר החליט לגדל את בתו בהיותה תינוקת וטיפל בה במסירות יוצאת דופן הראויה לשבח, והעניק לה את כל צרכיה ושימש לה כאב וכאם כאחד. המסירות התבטאה אף לאחר שנשא אשה חדשה שהסכימה לגדל את הילדה הקטנה בתקופה שבה אמורים בני הזוג לבנות את נישואיהם החדשים, אבל האב לא הסכים לוותר על אחריותו בצורה מפליאה ומעוררת התפעלות. שיתף פעולה בכל הנדרש ממנו מגורמי המקצוע, והתגובות מגורמי המקצוע ביחס להורותו של האב היו מתן שבחים להתנהגות האב כלפי בתו. התבטאות זו הייתה גם מפי שתי עו"ס משירותי הרווחה ב*** שהופיעו בבית הדין בדיון האחרון ורק שיבחו את הורותו של האב, ואף התבטאו שאם הבת הייתה נשארת להתגורר אצל אביה הייתה ממשיכה לקבל את כל צרכיה הן הגשמיים הן החינוכיים הן את תשומת הלב שצריכה הבת לקבל מהוריה.

יש לציין שמדובר בתקופה ארוכה של כשנתיים וחצי שהאב גידל את בתו במסירות, ובנוסף היה צריך להתמודד עם מצבה הנפשי של האם וההשלכות כתוצאה מכך שזה כלל התנהלות בלתי פוסקת עם האם מול ביה"ד וכן טיפול ממושך אצל גורמי המקצוע.

מאידך גיסא, ביה"ד יצא מגדרו מהתפעלות מהאם אשר עשתה כברת דרך ארוכה בעקביות והתגברה על קשיים עצומים שנקלעה אליהם בדרך אל המטרה הנכספת שהיא השבת בתה אל חיקה. מהרגע שהחלה לשתף פעולה עם שירותי הרווחה והחליטה לעשות את כל הנדרש ממנה להשגת מטרה זו ולהישמע להנחיות גורמי המקצוע והחלטות ביה"ד למרות שלא הסכימה עם כולן. כוחות הנפש שהשקיעה האם והמאמצים ראויים לכל הערכה. היא נסעה נסיעות ארוכות בזמנים קשים ובמזג אוויר קשה כדי לראות את בתה בתנאים לא פשוטים בתקופה לא קצרה תוך התמודדות בריפוי נפשי. היא נכנסה למעגל העבודה בחריצות רבה. התנהגות זו יכולה לשמש כדוגמא להורות מיטיבה. ביה"ד שמע בארוכה את תיאור האם על התקופה אותה עברה, ועדותה בפני ביה"ד עשתה רושם חזק ומרשים ביותר, וביה"ד השתכנע שאכן האם ראויה לגדל את בתה ולהעניק לה את מה שאם צריכה להעניק לבתה ואף מעבר לכך.