אייסוי נ' סבן ואח'

"...זה דברו של שופט: טובל בקסת עטו וכותב משפט וצדק וחסד ואלה יהיו עימנו באשר נלך ונבוא, תמיד, בכל יום ובכל עת ובכל שעה "  

(מישאל חשין, "מאיר שמגר – נשיא של שופטים – שופט ואדם", משפטים כו 203, 208 (1995)).

"פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר..." ומגלה כי קניינו – מקרקעין ששנים רבות מצויים בבעלותו – נמכר בהליך הוצאה לפועל שהתנהל "כנגדו" – על־אודותיו הוא כלל לא ידע. מה גורל המכירה שהתקיימה בהוצאה לפועל? מי זכאי להיות בעל המקרקעין? בשאלות אלה ואחרות יכריע פסק דין זה.

רקע כללי בקצירת האומר

1. עניינה של התובענה, בתמצית שבתמצית, ב"תחרות" משפטית בין התובע (הבעלים הרשום של המקרקעין) לבין הנתבעים 1–4 (רוכשי המקרקעין בהליך הוצאה לפועל) – ובהכרעה בשאלה זכותו של מי גוברת ומי יהא זה שבסופו של יום יוכר כבעל הזכויות במקרקעין.

2. תביעת התובע – אזרח זר אשר אינו מתגורר בישראל ואף לא התגורר בה מעולם – היא בין היתר לפסק דין הצהרתי, לפיו הוא (היה ונותר) בעל הזכויות הבלעדי במקרקעין בקרית אונו הידועים כגוש 7184, חלקות 84 ו־85 (להלן: "המקרקעין").

3. בכתב התביעה (המתוקן) נטען בין היתר ובתמצית כי המדובר במקרה חמור ביותר של ניסיון לגזל מקרקעין השייכים לתובע ללא ידיעתו, באמצעות תרגיל "עוקץ", על דרך מימושם הפיקטיבי של שני הסכמי הלוואה מזויפים ושני שטרי חוב מזויפים (משכון), במסגרת הליכי כינוס נכסים.

4. התובע ממשיך ומציין כי לא בוצעה מסירה כדין בכלל ושום מסירה כדין ביחס להליכי ההוצל"פ הנ"ל, עד שנודע לו באקראי על הניסיון לגזול את רכושו, וזאת בטרם הושלם רישום "עסקת המקרקעין" שלא הייתה ולא נבראה.

5. עוד נטען בכתב התביעה כי במועד הרכישה המקורי של המקרקעין, רכשו התובע ואחותו 2,000 מ"ר של קרקע אשר הייתה באותה עת אדמה חקלאית (ר' נספחים א1–א2 ו־ב1–ב2). ברבות הימים הופשרה הקרקע, שונה ייעודה ובוצעה בה פרצלציה, בהתאם לה מגרשי התובע ואחותו היוו את חלקות 233, 234, 235 ו־236 בגוש 6491 (ר' נספחים ג1–ג4).