פס"ד בתביעה להשבת הלוואה למימון ייצוג משפטי

לפני ביהמ"ש תביעה להשבת הלוואה.

כתב התביעה

1. התובעת הגישה ביום 29.12.20 כתב תביעה בסדר דין מקוצר בו ביקשה לחייב הנתבע להשיב לה הלוואה בסך של 100,000 ₪

    

   הבקשה למתן רשות להתגונן

2. הנתבע הגיש ביום 26.1.21 בקשה למתן רשות להתגונן בה טען שהחזר ההלוואה הותנה בכך שירווח לו וטרם רווח לו.

    

   הדיון הראשון

3. הדיון הראשון התקיים ביום 2.5.21. לאחר חקירת המבקש, ביהמ"ש נתן לו רשות להתגונן.

    

   הדיון השני

4. הדיון השני התקיים ביום 4.10.21 על מנת ליתן החלטות בבקשות מקדמיות שהגישה התובעת.

    

   הגשת ראיות

5. התובעת הודיעה ביום 24.10.21 כי מוצו הליכים מקדמיים ולכן ביהמ"ש הורה באותו יום להגיש תצהירי עדות ראשית. התובעת הגישה ראיותיה ביום 3.11.21 והנתבע ביום 15.11.21.

    

    

    

   הדיון השלישי

6. ביום 25.11.21 התקיים הדיון השלישי. ביהמ"ש קבע מועד לשמיעת הראיות, סדר נחקרים וקצב זמני חקירה.

    

   הדיון הרביעי

7. היום 23.1.22, נחקרו מנהל התובעת והנתבע ובתום הדיון הושמעו סיכומים בעל פה.

    

   דיון והכרעה

8. על ביהמ"ש לקבוע מה סוכם לעניין מועד החזר ההלוואה והאם התנאי שסוכם התקיים.

    

9. להלן גרסאות הצדדים:

    

   גרסת התובעת

10. התובעת טענה בכתב התביעה כי הלוותה לנתבע ביום 12.4.12 סכום בסך של 100,000 ₪.

     

    עוד טענה, שנתנה ההלוואה לנתבע עקב קשרי ידידות בין מנהל התובעת ובין הנתבע. עוד טענה, שהנתבע ביקש את ההלוואה, עקב הטלת עיקולים על נכסיו, לצרכי מימון הוצאותיו המשפטיות בעקבות הסתבכותו ומעורבותו בפרשות הכוללות את פרשת הולילנד בעקבותיה אף הורשע לאחר כן וריצה עונש מאסר בכלא.

     

    התובעת טענה שבמשך שנים, לנוכח הקשיים אליהם נקלע הנתבע וכן העובדה שיש בכלא – נמנעה מלדרוש חזרה את ההלוואה. עוד טענה, שהחל משנת 2018, משנוכח מנהל התובעת כי הנתבע חוזר למסלול חייו העסקיים- הוא נדרש בעל פה ובכתב להחזיר את ההלוואה.

     

    עוד טענה, שהנתבע לא כפר בחובת החזרת ההלוואה, ברם החל "למשוך" אותה בתירוצים והבטחות שהתבררו כהבטחות שווא. עוד טענה, שאי החזר ההלוואה מצד הנתבע מהווה הפרת הסכם ההלוואה.

     

    גרסת הנתבע

11. הנתבע טען בבקשה למתן רשות להתגונן כי התביעה מקדימה את זמנה. הוא אכן קיבל הלוואה מהתובעת ואולם ב"כ התובעת לא דק פורתא באשר להמחאה שצורפה לכתב התביעה ולאמור בה.

     

    הנתבע טען כי מאחר והתנאי למועד החזר ההלוואה היה "כשירווח לי כלכלית" אזי לא הגיע המועד לפירעונה. עוד טען, שעשה אכן ניסיונות לחזור למסלול חייו העסקיים, אלא שעניין זה לא צלח ובוודאי שהמצב הכלכלי בעולם ומגפת הקורונה רק החריפו את העניין.

     

    מהו המועד שסוכם לעניין החזר ההלוואה ?

12. התובעת טענה היום בסיכומיה כי סוכם בעל פה שההלוואה תושב כאשר יוסרו העיקולים. אולם, אין לגרסה זו תימוכין בכתב.

     

13. הנתבע עמד על טענתו כי סוכם שההלוואה תושב כשירווח לו כאשר הוא מסתמך על הדברים שכתב על ספח פנקס השיקים, במעמד קבלת השיק ממנהל התובעת.

    "גב' ומר גלברד, לברכה ויעקב שלום ! תודה על ההלוואה הנ"ל שנתתם לי עקב צרכי המשפטיים הגדולים. סך זה הינו הלוואה שתוחזר בהקדם כאשר ירווח לי כלכלית. שתזכו לחיים ארוכים וטובים".

     

14. למנהל התובעת לא היה מענה בחקירתו לשאלה מדוע לא חלק על הדברים במעמד כתיבת הדברים ע"י הנתבע בנוכחותו, או מיד בסמוך לכך.

     

15. לכן, בהעדר ראיה לסתור ביהמ"ש קובע כי כך סוכם בין הצדדים.

     

    האם רווח לנתבע?

16. הנתבע טען שהתביעה הקדימה זמנה שכן טרם רווח לו. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שכל עוד הנתבע ריצה עונש מאסר עד 2018, לא התגבש התנאי להחזר ההלוואה.

     

17. התובעת טענה שכאשר הנתבע סיים ריצוי מאסרו הוא שב למסלול חייו העסקי, ולכן ביקשה ממנו להחזיר ההלוואה, אך הוא "משך" אותה.

     

18. הנתבע התמקד בעת שמיעת ראיותיו במצבו היום. אולם, ביהמ"ש קובע כי מצבו לעניין קיום החוזה, אמור להיבחן ביחס למועד בו סיים ריצוי מאסרו.

     

19. מהראיות עלה שעם סיום מאסרו בשנת 2018 הנתבע התגורר בשכונת הרצליה ב' בהרצליה עם רעייתו בדירה רחבת ידיים בת שתי קומות ומרתף אותה שכר תמורת שכר דירה בסך של 12,000 ₪ לחודש, עוד טרם החל לרצות מאסרו. הוא אחסן בדירה מיטלטלין רבים שהיו בבעלותו, בבית בבעלותו בכפר שמריהו, ממנו פונה במסגרת הליכי הוצל"פ למימוש אותו בית. הנתבע הסביר ההיגיון בשכירת הדירה רחבת הידיים בכך שבאותה עת סבר שערעור שהגיש על עונש המאסר שהוטל עליו, יתקבל.

     

20. מכיוון שהסכם השכירות שנכרת בסוף שנת 2015, היה לתקופת שכירות בת שנה עם תקופת אופציה בת שנה, הנתבע נשאל מדוע לא עבר למגורים בדירה צנועה יותר, לכל המאוחר, בתום תקופת השכירות, בחלוף שנה, כאשר הוא עדיין מרצה עונש מאסר, ומדוע לא מכר המיטלטלין הרבים, כאשר התברר לו שביהמ"ש העליון דחה הערעור. לא היה לו מענה מניח הדעת.

     

21. לא זו אף זו, התברר שהנתבע שכר בסכום דומה דירה צמודה לדירה בה התגורר עם רעייתו, עבור בתו.

     

22. מכיוון שהתנאי "כאשר ירווח לי כלכלית" לא הוגדר באופן מספק, יש להעדיף אחת משתי גרסאות. גרסת התובעת שאורח החיים של הנתבע לאחר שחרורו ממאסר מהווה "רווחה כלכלית" אל מול גרסת הנתבע שגם בהליך זה לא הובררה עד תומה. ביהמ"ש קבע בהחלטה בה נתן לנתבע רשות להתגונן, כי הוא מפרש את גרסת הנתבע כך שתנאי להחזר ההלוואה, היא "חזרה למסלול חייו".

     

23. מכיוון שהנתבע עצמו הכתיב את התנאי במו ידיו, היה עליו לפרט מהי אותה "חזרה למסלול חייו". ככל שסבר שעל התובעת להמתין עד שהוא ירכוש שוב בית צמוד קרקע בסך של 18 מיליון ₪, בין היתר, במימונה, כפי שוויו של הבית בכפר שמריהן ממנו פונה, בטרם עבר להתגורר בשכירות בדירה רחבת ידיים, ספק רב אם התובעת הייתה מסכימה לכך.

     

24. התובעת טענה שפרט למגורי הנתבע ורעייתו בדירה רחבת ידיים, ומימון מגורי בתו בדירה צמודה, בסך כולל של כעשרים אלף ₪ לחודש, הוא שכר משרד בסך של 5,000 ₪ והצביעה על תנועות כספיות בחברות בבעלות הנתבע במאות אלפי ₪. אולם, ביהמ"ש קובע כי די בהמשך מגורי הנתבע ורעייתו ובתו בשתי דירות בשכר דירה של כעשרים אלף ₪ לחודש, עת השתחרר ממאסרו בשנת 2018, כדי להצדיק רמת "רווחה" שמצדיקה הקביעה כי באותו מועד, היה עליו להשיב ההלוואה במלואה, או להתחיל להשיב אותה. אולם, הוא לא השיב לתובעת דבר והמשיך להתגורר באותה דירה רחבת ידיים, ולממן מגורי בתו בדירה רחבת ידיים צמודה, ולצבור, לטענתו, עקב כך, חובות נוספים, תחת להשיב לתובעת ההלוואה.

     

25. התנהגות זו, חורגת מחובת הנתבע לקיים ההסכם בתום לב על פי סעיף 39 לחוק החוזים חלק כללי התשל"ג – 1973.

     

26. הטענות של הנתבע לעניין החמרה במצבו הכלכלי שאילצה אותו לעבור מהדירה רחבת הידיים ששכר, למגורים בדירה אחרת ששכר במחיר צנוע יותר, לאחר הגשת התביעה, אינן נוגעות למחלוקת בתביעה זו, אלא אמורות להיבחן ע"י רשות האכיפה, ככל שיפתח הליך בהוצל"פ לגביית החוב.

     

27. לכן, ביהמ"ש קובע כי מועד החזר ההלוואה התגבש בשנת 2018, לאחר שהנתבע סיים ריצוי מאסרו.

     

28. אשר על כן, ביהמ"ש מחייב הנתבע להשיב לתובעת הסך של 100,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת התביעה. בנסיבות העניין, אין לקבוע מועד מוקדם יותר להצמדה.

     

    דיון בהוצאות

29. מכיוון שביהמ"ש קיבל התביעה במלואה, יש לפסוק לטובת התובעת שכר טרחה והחזר הוצאות.

     

30. אשר על כן, בשים לב לסכום התביעה שנפסק, ביהמ"ש מחייב הנתבע לשלם לתובעת החזר אגרות ששילמה ושכ"ט בא כוח התובעת בסך של 15,000 ₪.

     

    סוף דבר

31. ביהמ"ש מקבל התביעה במלואה וקובע שהנתבע ישלם כלהלן.

     

32. סך של 100,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

33. החזר אגרות ששילמה התובעת, צמוד בתוספת רבית כדין ממועד ההוצאה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

34. שכ"ט בא כוחה של התובעת בסך של 15,000 ₪, צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

     

     

     

     

     

    ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ב, 23 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.