מדינת ישראל נ' ד' ואח'

השתלשלות העניינים העובדתית

1. הנאשם, ד' (להלן: הנאשם), הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג – 1973 (להלן: פקודת הסמים).

    

   על פי עובדות כתב האישום, בחלק הכללי, הנאשם התגורר יחד עם נאשם אחר בתיק, א' (להלן: א'), בדירתם ברחוב **** באילת (להלן: הדירה).

    

   כתב האישום מתאר כי בתאריך 27.3.2018 בסמוך לשעה 16:00 בדירה, עת בוצע חיפוש במקום, החזיקו הנאשם וא' בסם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל של 253.95 גרם.

    

   הנאשם וא' החזיקו בסם המסוכן שלא לצריכתם העצמית.

    

2. בדיון שהתקיים ביום 13.5.2021 הציגו הצדדים הסדר טיעון, במסגרתו הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשעו בעבירות כמפורט לעיל.

    

   במסגרת הסדר הטיעון, התביעה הגבילה את עצמה בטיעוניה לענישה מקסימלית של עד 4 חודשי מאסר בעבודות שירות, והוסכם כי ההגנה תטען באופן חופשי.

    

   לבקשת ההגנה, הופנה הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן אשר יבחן בין היתר את שאלת ביטול הרשעתו בדין. כן הופנה על ידי בית המשפט לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

    

3. עוד באותה הישיבה, טענו הצדדים ביחס לשאלת הכרזתם של הנאשם כסוחרי סמים, על פי פקודת הסמים המסוכנים.

    

   התביעה ביקשה מבית המשפט להכריז על הנאשמים סוחרי סמים, ועתרה, בהתאם לכך, לחילוט הכסף המזומן שנתפס בידם.

    

   ההגנה, מצידה, טענה כי לאור תיקון כתב האישום והנתונים הפרושים בפני בית המשפט, אין להכריז על הנאשמים סוחרי סמים, וביקשה להימנע מחילוט הכסף.

    

4. בהחלטתי מצאתי לקבל את טיעוני ההגנה, וקבעתי כי לא הוכח שהנאשמים הפיקו רווח כתוצאה מן העבירה בה הורשעו, או כי היו אמורים להפיק רווח שכזה; משכך, לא מצאתי לנכון להכריז על הנאשמים סוחרי סמים. עם זאת, לא מנעתי מהמאשימה לעתור, בהמשך, במסגרת הטיעונים לעונש, לחילוט הכסף המזומן שנתפס בידי הנאשמים.

    

5. ביום 10.11.2021 הוגש לבית המשפט תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם. התסקיר פרט את תולדותיו של הנאשם, ציין כי הנאשם כבן 26, רווק, המתגורר כעת עם הוריו, והוא סטודנט בשנה השנייה ללימודי הנדסת תעשיה וניהול. עוד צוין בתסקיר, כי הנאשם עובד במקביל ללימודיו.

    

   התסקיר סקר את הרקע המשפחתי של הנאשם, לימודיו ושירותו הצבאי. בנוסף צוין כי לנאשם אין הרשעות קודמות בעברו.

    

   שירות המבחן פרט אודות השימוש של הנאשם בסמים, החל משחרורו מהצבא ועד למעצרו בגין תיק זה. לדברי הנאשם, כעולה מהתסקיר, מלבד שימוש בסם מסוכן מסוג קנאביס, הוא לא צרך סמים אחרים, וכיום אינו צורך סמים כלל. בבדיקות השתן שמסר אצל השירות, לא נמצאו שרידי סם.

    

   קצינת המבחן כתבה כי הנאשם נטל אחריות על מעשיו, אם כי הוסיף כי הסמים שנתפסו יועדו לשימושם העצמי שלו, ושל א'. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם חווה טלטלה והרתעה על רקע מעצרו, והתנהלות ההליך המשפטי נגדו. אשר להתייחסותו לביצוע העבירה, ציינה קצינת המבחן כי הנאשם פעל בעבר מתוך עמדות מקלות לשימוש בסם מסוכן מסוג קנאביס, והתקשה בהצבת גבולות, תוך טשטוש וצמצום חומרת מעשיו.

    

   שירות המבחן ציין כי על רקע נסיבותיו של הנאשם קיים סיכון נמוך להישנות התנהגות עוברת חוק. בנסיבות אלה המליץ שירות המבחן על הטלת ענישה בדמות של"צ בהיקף משמעותי של 250 שעות.

    

   אשר לביטול ההרשעה, שירות המבחן כתב בתסקירו כי הנאשם ביטא חשש שהרשעתו עלולה לפגוע בעתיד בעבודתו, שכן לאור לימודיו האקדמיים ייתכן שישתלב בעתיד בתעסוקה כמהנדס במתקנים ביטחוניים. עוד הביע הנאשם חשש מגדיעת המשך פעילותו בשירות מילואים, שכן בעקבות הגשת כתב האישום, הוא לא זומן לשירות המילואים.

    

   שירות המבחן אף ציין כי הנאשם הביע חשש שהרשעתו בדין תפגע בדימויו העצמי, בהיותו אדם שומר חוק ומנהל אורח חיים נורמטיבי. בנתונים שפורטו, ועל אף שלא הוצגו בפני קצינת המבחן מסמכים המעידים על פגיעה ממשית בנאשם אם לא תבוטל הרשעתו, המליצה קצינת המבחן להימנע מהרשעתו בדין.

    

6. לקראת הדיון בטיעונים לעונש הוגשה חוות דעת הממונה על עבודות השירות ממנה עולה כי הנאשם נמצא מתאים לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.

    

7. בדיון שהתקיים ביום 16.11.2021 טענו הצדדים לעונש.

    

8. התביעה ביקשה מבית המשפט לקבוע מתחם ענישה הנע בין 4 חודשי מאסר ועד 12 חודשי מאסר בפועל, ולמקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם. עמדת המאשימה במקרה זה היתה להשתת 4 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, הטלת מאסר מותנה בעבירות סמים מסוג פשע ועוון, קנס משמעותי ומרתיע, וחילוט סך של 21,940 ₪ שנתפסו אצל הנאשם.

    

   התביעה עמדה על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות מושא כתב האישום, שהם השמירה על שלומו של הציבור במובנו הרחב וכן הגנה על בריאותו של הציבור. המאשימה טענה כי "... די בכך שנאמר כי סמים מהווים את אחד המחוללים העיקריים לפשיעה במחוזותינו".

    

   במקרה דנא טענה המאשימה כי הפגיעה בערכים המוגנים הינה ברף הבינוני נמוך.

    

   אשר להמלצות תסקיר שירות המבחן, טענה המאשימה כי אין להיעתר להן שכן הנאשם לא עבר טיפול ייעודי לעבירות בהן הורשע, ועל כן אין מקום לסטייה ממתחם הענישה לו עתרה. עוד ציינה כי שירות המבחן הוא בגדר גורם ממליץ בלבד, המצביע לבית המשפט על שיקול אחד מתוך שיקולי הענישה. באשר להמלצה להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם ציינה המאשימה כי ההמלצה נתנה בהעדר אינדיקציה לפגיעה קונקרטית בנאשם ורק משום חששו של הנאשם עצמו לפגיעה תדמיתית ותעסוקתית.

    

   ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה התומכת לשיטתה בטיעוניה.

   אשר לעתירה לחילוט הכסף שנתפס ברשות הנאשם, טענה המאשימה, תוך הצגת הודעתו של הנאשם במשטרה, כי בהתאם לסעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים, נטל החזקה על הנאשם להוכיח כי הכסף שנתפס בידו איננו תוצר של עבירות הסמים, אלא הושג ממקור חוקי. לשיטת המאשימה הנאשם לא עשה כן, ועל כן יש להורות על חילוט הכסף כמבוקש.

    

9. הסניגור טען, מצידו, כי "ידוע כי כאשר מוצג בפני בית המשפט הסדר שבו יש טווח ענישה, הרי שאין משמעות למתחמים ..." לשיטתו, מאחר שהמאשימה הסכימה כי הנאשם יופנה לתסקיר אשר יבחן, בין היתר, את ביטול הרשעתו – הרי שעתירתו זו מהווה למעשה את תחתית מתחם הענישה הראוי במקרה זה.

    

   לחילופין עתר הסניגור, כי יש לחרוג לקולא מכל מתחם אחר שיקבע, וזאת משיקולי שיקום, בשים לב להמלצות התסקיר, ולהשית על הנאשם של"צ בהיקף שהוצע תוך ביטול הרשעתו בדין. ב"כ הנאשם ציין כי: "אני לא מקבל את הטענה שהנאשם לא עבר שיקום. קצינת המבחן קובעת בצורה מפורשת שאין צורך בשיקום ולכן לא הוצע."

    

   הסניגור הפנה את בית המשפט אל התרשמותו של שירות המבחן מן הנאשם, וביקש לאמץ את המלצתו. הסניגור הוסיף כי הנאשם ניהל אורח חיים נורמטיבי ותורם ולמעשה זו ההזדמנות הראשונה שהוא הסתבך, ואף חווה את האירוע כטראומטי עבורו. מאז אף חלף זמן, והנאשם הוכיח כי אכן זו לא דרכו. ההגנה הדגישה כי "הטשטוש" של חומרת הדברים כמצוין בתסקיר, נגע למועד ביצוע העבירה, ולא לגישתו של הנאשם כיום ביחס לעבירות.

    

   בנוגע לשאלת ביטול ההרשעה ציין הסניגור כי הוכחת פגיעה קונקרטית של מי שאך החל בלימודים אקדמיים היא בבחינת הבלתי אפשרי. ב"כ הנאשם ציין כי סביר להניח שהנאשם, לאחר סיום לימודיו, יידרש להציג תעודת יושר כתנאי לעבודה, והרשעתו בדין תפגע בסיכוייו לממש את הכשרתו.

    

   ההגנה הציגה מסמכים הנוגעים לשירותו הצבאי של הנאשם, אישור על לימודים באוניברסיטה הפתוחה, וכן אישור על קבלה ללימודי תואר ראשון במחלקה להנדסת תעשייה וניהול, במרכז האקדמי רופין.

    

   לעניין העתירה לחילוט הכספים, ציין ב"כ הנאשם כי נוכח התיקון בכתב האישום אין מקום להורות על חילוט הכספים שנתפסו, בהתחשב בין השאר בעובדה כי הסם הוחזק בידי שני נאשמים, כך שהכמות אינה מצדיקה נקיטה בהליך זה. כמו כן נטען כי לא הוצגו ראית על כך שהכסף שנתפס נבע כתוצאה מהעבירה בה הורשע הנאשם. לבסוף ביקש ב"כ הנאשם לצרף תלושי משכורת מהם ניתן ללמוד לטענתו, כי הנאשם עבד משך תקופה ארוכה כמלצר, והכסף שנתפס בידו הוא כסף אשר חסך מעבודתו.

    

10. הנאשם בדברו ביחס לעונש אמר:

    "כמובן שאני מצטער על מה שהיה, אני מגיע לפה כמעט 4 שנים, אני מתבייש שאני נמצא במצב הזה בנוכחות אבא שלי, זה קרה לפני כמעט 4 שנים הייתי אחרי שירות צבאי, לפני כן הייתי בישיבה דתית עברתי לאילת, כנראה באמת הרגשתי חופשי, פעם ראשונה שהייתי בלי מסגרות ובלי הורים ליידי, ובאמת קצת הלכתי לאיבוד, הרגשתי חופשי מידי והושפעתי מהסביבה וקרה מה שקרה. זה לא היה קל פעם ראשונה שהגעתי למצב כזה, המעצר היה טראומה רצינית וימים ממש לא קלים, זה היה כמו אגרוף כזה. התאכזבתי מעצמי, אכזבתי את ההורים, אני מתבייש בזה וזה לא סיפור שאני גאה בו. אחרי המקרה חזרתי להורים, התרחקתי מכל העניין של הקנאביס, זה לא מעניין אותי, הלכתי לעבוד בעבודה מסודרת, התחלתי ללמוד.

    לגבי העתיד, אני בן אדם ששואף גבוה, אני לומד הנדסה ושואף הכי גבוה שאפשר, אני גם אוהב לעזור לאחרים ואני כן מאמין שבעתיד ארצה לעבוד למען הציבור, יש לי גם חלום להיות חבר כנסת ולהיכנס לפוליטיקה. מאז המקרה לצערי לא גייסו אותי למילואים וזה משהו שאני כן מתגעגע אליו ולחברים ואף התקשרתי לברר למה לא מזמנים אותי אמרו לי שאני כן ברשימה. כמובן שאנו פה היום ואמרנו שאנו רוצים לעשות הכל כדי למחוק את המקרה הזה ולא יהיה לי את הכתם הזה בחיים. מה שצריך לעשות בשביל למחוק, בדיקת, קצינות מבחן, שירות לציבור, והלוואי שהיה אפשר למחוק את המקרה זה. אבקש לבוא לקראתי כמה שיותר הרבה, זה לא מאפיין אותי או את משפחתי, גדלתי במקום טוב עם ערכים טובים".

     

    גם הסניגור הגיש פסיקה על מנת לתמוך בעתירתו העונשית.

     

    דיון והכרעה

     

    מתחם העונש ההולם

     

11. חרף העובדה כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני הכולל טווח ענישה, אין בית המשפט פטור מקביעת מתחם הענישה ההולם. בעניין זה נקבע בע"פ 6197/20 מדינת ישראל נ' גולאני (15.11.2021) כך:

     

    "בית משפט זה נדרש זה מכבר לפרשנות "מערכת היחסים" בין הוראות התיקון לבין קיומו של הסדר טיעון, וקבע כי קיומו של האחרון אינו מבטל את תחולת ההוראות שנקבעו במסגרת התיקון. היינו: אף אם יש הסכמה בין הצדדים לטווח ענישה, שהוא תוצאה של כוח מיקוח הצדדים, על בית המשפט לבחון את מתחם הענישה, המהווה קביעה נורמטיבית בדבר האיזון הראוי שנקבע על ידי המחוקק" (ראו ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.12.2013); ע"פ 3856/13 ‏גוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.2.2014)).

     

    כפי שציינתי בעבר, לא רק שבית המשפט אינו כבול להסכמות הצדדים בעת קביעת מתחם הענישה, אלא ראוי כי יקבע מתחם זה בנפרד מהסכמות אלו, וזאת כדי לאפשר את בחינת הסדר הטיעון לאור העונש ההולם בנסיבות העניין (ע"פ 1548/18 גיא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.11.2021))."

     

12. הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם הם שמירה על הציבור מפני נגע הסמים, והבטחת שלומו ובריאותו (ראו לעניין זה את למשל את קביעת בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 2596/18 זנזורי נ' מדינת ישראל (12.8.2018) בפסקה 8), וכן את ע"פ 972/11 מדינת ישראל נ' יונה (4.7.2012)).

     

13. הנאשם החזיק בביתו יחד עם אחר כ- 254 גרם של סם מסוכן מסוג קנבוס. נוכח כמות הסם המסוכן שנתפסה אצל הנאשם וחברו א', סוג הסם, אני סבור כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנא איננה ברף גבוה.

     

14. אשר למדיניות הפסיקה הנהוגה, מצאתי לנכון להתייחס לחלק מהפסיקה אשר הוגשה מטעם הצדדים בהיותה רלוונטית למקרה זה:

     

    ע"פ (מחוזי ב"ש) 39557-01-14 דעיס ואח' נ' מדינת ישראל (1.5.2014): ערעור כנגד הכרעת דין וגזר דין שהוטל בבית משפט השלום בגין עבירות של החזקת סם במשקל של כ 340 גרם חשיש ושיבוש הליכי משפט. מערער אחד זוכה מהעבירות שיוחסו לו, ואילו לגבי המערער הנוסף, נקבע כי הרשעתו עומדת בעינה. לגבי העונש אשר נגזר עליו, בדמות מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים בצירוף הפעלה של מאסרים מותנים ורכיבים נלווים נקבע כי הינו ראוי.

     

    ת"פ (חי') 51499-08-19 מדינת ישראל נ' בנעים (9.8.2020): הנאשם הורשע בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכתו העצמית. הנאשם החזיק סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של 616 גרם מחולק ל 35 יחידות ולשקית במשקל של כחצי ק"ג, וכן סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 67.43 גרם. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה נע בין מאסר מותנה לבין מאסר בן 12 חודשים.

     

     

15. בנוסף מצאתי לנכון להפנות לפסקי הדין המפורטים להלן:

     

    ת"פ (ב"ש) 14656-12-20 מדינת ישראל נ' פאדי (10.3.2021) שם הורשע הנאשם בהחזקת 457 גרם סם מסוכן מסוג קנבוס, ובית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר, ועוד 18 חודשי מאסר.

     

    ת"פ (י-ם) 68523-01-18 מדינת ישראל נ' ארזי (18.9.2019) שם הורשע הנאשם בהחזקה של כ- 100 גרם סם מסוכן מסוג חשיש, ובית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי, של"צ ועד 8 חודשי מאסר בפועל.

     

    וכן ראו את: ת"פ (ק"ש) 57043-06-16 מדינת ישראל נ' חבני (17.7.2017); ת"פ (ק"ג) 40677-02-16‏ ‏מדינת ישראל נ' בן דוד (13.5.2018); ת"פ (קריות) 19339-10-15 מדינת ישראל נ' נגוסה (10.1.2018).

     

16. לאור האמור לעיל אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנא נע בין מאסר מותנה בצירוף קנס משמעותי, ועד למספר חודשי מאסר אשר ניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות.

     

    העונש המתאים לנאשם – חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם

     

17. על פי סעיף 40ד לחוק העונשין, בית המשפט רשאי לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם, משיקולי שיקום הנאשם. זאת, אם הנאשם השתקם, או יש סיכוי של ממש שהוא ישתקם.

     

    במסגרתע"פ 6637/17קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.2018) קבע בית המשפט העליון כי את התשתית העובדתית להוכחת סיכויי השיקום ניתן לגבש באמצעים ראייתיים שונים, ובראשם תסקיר שירות המבחן; בית המשפט קבע, ביחס לשיקולים המנחים בהערכת שיקומו של הנאשם, בין היתר, כך:

     

    "...בקווים כלליים ניתן להצביע על כך שהפעלת הסמכות בסעיף 40ד אינה מוגבלת לעבירות קלות בלבד (ראו למשל: ע"פ 779/15 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.4.2015) (להלן: ע"פ 779/15); ע"פ 3381/16 אלקרינאוי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.7.2016) (להלן: עניין אלקרינאוי); ע"פ 5611/16 סלב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.9.2017) (להלן: עניין סלב); ע"פ 1288/17 מדינת ישראל נ' שנהר [פורסם בנבו] (3.10.2017) (להלן: עניין שנהר)). במקרים קודמים שבהם נדרש בית המשפט להעריך את סיכויי השיקום במסגרת סעיף 40ד לחוק העונשין הובאו בחשבון, בין היתר, השיקולים המרכזיים הבאים: המוטיבציה שהפגין האדם שהורשע להשתקם; הליך של גמילה מהתמכרות שהוא עובר; השתלבות מוצלחת בהליכים טיפוליים שונים; אינדיקציות לשינוי עמוק בהתנהגות ובדרך החשיבה; הבעת חרטה כנה על המעשים והפגנת אמפתיה כלפי נפגעי העבירה (ע"פ 7459/12 שיבר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (20.6.2013); ע"פ 779/15, בפסקה 11; עניין אלקרינאוי, בפסקה 12; עניין סלב, בפסקאות 17-16; עניין שנהר, בפסקה 24)".

     

    חשוב להבהיר: אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים, והתקיימותו של שיקול זה או אחר אינה מצדיקה בהכרח חריגה ממתחם העונש משיקולי שיקום. טעם עיקרי לכך הוא שחלק מהשיקולים שהוזכרו לעיל מובאים ברגיל בחשבון במסגרת קביעת העונש בתוך המתחם (ראו: סעיף 40יא לחוק העונשין). עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות, ניתן לציין ששילוב בין שינוי מהותי בהתייחסות הרגשית לאירוע העבירה המתבטא בנטילת אחריות, כפרה והבעת אמפתיה לנפגעי העבירה לבין אינדיקציות אובייקטיביות לקיומו של תהליך שיקומי-טיפולי מוצלח וחזרה לדרך הישר, עשוי להצביע על "סיכוי של ממש לשיקום" כלשונו של סעיף 40ד(א). דברים אלה זוכים למשנה חיזוק מקום בו מדובר באדם צעיר נעדר עבר פלילי (עניין סלב, בפסקה 16)".

     

18. במקרה דנא, שוכנעתי כי הנאשם – השתקם, ועל כן יש להשית עליו עונש החורג לקולא ממתחם הענישה שנקבע לעיל.

     

19. הנאשם ללא כל עבר פלילי. בוגר שירות צבאי מלא בחיל השריון וכיום סטודנט.

     

20. העבירה מושא כתב האישום דנא היא מיום 27.3.2018; לפני כמעט ארבע שנים. על פי תסקיר שירות המבחן, מאז ועד היום לא נפתחו נגד הנאשם תיקים פליליים נוספים, והוא מקפיד לשמור על אורח חיים נורמטיבי ויציב.

     

21. כך תסקיר שירות המבחן:

     

    "מהיכרותנו עם ד', עולה מידע בדבר בחור צעיר שזוהי מעורבותו הראשונה והיחידה בפלילים, המבטא תפקוד אחראי ויציב במסגרות חייו, אשר לוקח אחריות על התנהלותו בעבירה ומביע שאיפות לתפקוד באופן נורמטיבי בגבולות החוק. ניכר כי ניהולו של ההליך המשפטי כנגדו מהווה גורם הרתעתי משמעותי עבורו, כאשר תפקודו התקין, דפוסי חשיבתו ומאפייני אישיותו, מעידים להערכתנו על סיכון נמוך להישנות התנהגות עוברת חוק".

     

    אשר לשימוש בסם, כתב שירות המבחן כי עם מעצרו הפסיק הנאשם לחלוטין את צריכת הקנאביס. בבדיקות לאיתור סמים שערך לא נמצאו שרידי סם. הנאשם אף ציין כי לבד מהשימוש בסם המסוכן מסוג קנאביס, לא התנסה מעולם בשימוש בסוגי סם אחרים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם איננו זקוק להתערבות טיפולית בתחום ההתמכרויות.

     

22. הנה כי כן, נראה כי העבירה מושא כתב האישום היתה אירוע חריג בנוף חייו של הנאשם, וכי מאז מעצרו, והטלטול שחווה כתוצאה מכך ומהתנהלות ההליך המשפטי נגדו, התרחק מעולם הסמים לחלוטין.

     

    גם בעדותו לעונש בבית המשפט הביע הנאשם דברי חרטה כנים ובושה בגין מעשיו. כמו כן הביע שאיפותיו לעתיד ורצונו לתרום לחברה.

     

23. שוכנעתי גם אני, כמו שירות המבחן, כי יש להשית על הנאשם ענישה חינוכית, החורגת לקולא ממתחם העונש ההולם, ועניינו הולם בהחלט את תנאי סעיף 40ד לחוק העונשין. השילוב בין הבעת החרטה הכנה של הנאשם בגין מעשיו, חלוף הזמן מאז (כמעט 4 שנים), העובדה שהנאשם לא הסתבך – לא לפני ולא אחרי - בביצוע עבירות פליליות, השתלבותו בעבודה ובלימודים, המוטיבציה שלו להמשיך בדרכו הטובה, הם שהיו בסיס מסקנתי זו.

     

24. ראיתי לציין כי גם אם הנאשם לא נזקק לשירותי הטיפול של שירות המבחן, והוא בכוחות עצמו הפסיק לצרוך סמים ועלה על דרך הישר, אין זה אומר, בכלל, שלא ניתן לקבוע שהוא השתקם; שיקום עצמי – שיקום מלא הוא (ראו בעניין זה, רק למשל את ת"פ (י-ם) 49988-05-10‏ ‏מדינת ישראל נ' לוי (17.2.2014), ת"פ (י-ם) 16312-03-13‏ ‏ מדינת ישראל נ' שקיראת (9.2.2014), ת"פ (ת"א) 32294-12-14‏ ‏מדינת ישראל נ' מירן (14/09/2016).

     

    ביטול הרשעתו של הנאשם

     

25. במסגרת רע"פ 54/15פלוני נ' מדינת ישראל(27.1.2015), נקבע, בין היתר, כך:

     

    "האפשרות הנתונה לבית המשפט להימנע מהרשעתו של נאשם שביצע עבירה, מעוגנת בסעיף 71א(ב) לחוק העונשין, והיא מהווה חריג לכלל, לפיו משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם. במילים אחרות, תוצאה של הימנעות מהרשעה, חרף הקביעה כי הנאשם ביצע את העבירה, היא תוצאה חריגה, השמורה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שני תנאים מצטברים נקבעו, על מנת להימנע מהרשעה: "ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים" (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997), פסקה 7 לפסק-דינה של השופטת ד' דורנר)" (ראו גם:רע"פ 7109/14סייג נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.11.2014);רע"פ 7224/14פרנסקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.11.2014))".

     

     

26. לא התעלמתי מן העובדה כי הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. עבירה זו הוגדרה בפסיקה כ"תאומתה הסטטוטורית של עבירת הסחר בסמים" (ראה דברי כב' השופט רובינשטיין בע"פ 1345/08 איסטרחוב נ' מדינת ישראל (18.5.2009)). עם זאת, מדובר בכמות של כ- 254 גר', סם מסוכן מסוג קנבוס אשר הוחזקה יחדיו על ידי הנאשם וחברו א', כך שכמות זו לא הוחזקה כולה בידי הנאשם בלבד. מלבד משקל הסם, החורג מהחזקה הקבועה בחוק, אין אינדיקציה נוספת בכתב האישום המתוקן המצביעה על קרבה לעבירות ההספקה והסחר בסמים.

     

27. אשר לפגיעה של ההרשעה בנאשם עצמו, נטען כי הנאשם החל את לימודיו לקבלת תואר אקדמי בהנדסת תעשיה וניהול. הנאשם שואף להשתלב בעתיד בתעסוקה כמהנדס, וייתכן כי תבחן העסקתו אף במתקנים ביטחוניים. עוד צוין כי מאז הרשעתו לא שולב הנאשם בשירות מילואים פעיל, למגינת ליבו. הנאשם גם שיתף את בית המשפט שיש לו שאיפות מקצועיות משמעותיות, והוא חושש שהרשעה פלילית תהא לו לרועץ בעניין זה.

     

    בנסיבות אלה המליץ תסקיר שירות המבחן לבטל את הרשעתו של הנאשם, בכפוף לביצוע צו של"צ בהיקף של 250 שעות והחתמתו על התחייבות להימנע מעבירה.

     

28. הפסיקה קבעה כי על מנת שבית המשפט יורה על ביטול הרשעה עליו להשתכנע כי הותרתה תסב לנאשם פגיעה קונקרטית בעתידו התעסוקתי או השיקומי. בצד קביעה זו, ניתן לראות כי קיימת גמישות מסוימת הנוגעת לעוצמת הפגיעה הקונקרטית המוכחת כשעסקינן בנאשמים צעירים, נורמטיביים, הנמצאים בראשית דרכם המקצועית, ומן הסתם יתקשו להוכיח פגיעה מיידית.

     

29. מעיון בפסיקה ניכר כי במקרים דומים למקרה דנא, ניתן היה להסתפק בבחינת הנזק הפוטנציאלי בהרשעתו של נאשם על עתידו המקצועי וסיכוייו להיקלט בעבודה (ראה למשל רע"פ 8215/16 יצחק נ' מדינת ישראל (29.3.2017); ע"פ 3554/16 יעקובוביץ' נ' מדינת ישראל (11.6.2017)).

     

30. במקרה דנא שוכנעתי כי אכן קיימת פגיעה פוטנציאלית בעתידו התעסוקתי והשיקומי של הנאשם, אשר החל בלימודיו האקדמיים ומבקש להשתלב בעתיד בעיסוקו בתחום כמהנדס.

     

31. נוכח האמור, ובנסיבות הייחודיות של מקרה זה ראיתי לנכון לסטות ממתחם הענישה הראוי ולאמץ את המלצת שירות המבחן, אם כי בהגברת מספר שעות השל"צ על מנת לשקף את עובדות כתב האישום והעבירה בה הורשע הנאשם, ולצורך העברת מסר מרתיע לנאשם.

     

     

     

     

     

     

32. לפיכך אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם ומשית עליו את העונשים הבאים:

     

    • הנאשם יבצע צו שרות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות. אני מזהיר את הנאשם שאם לא ימלא אחר צו השל"צ - יוחזר עניינו לבית המשפט, אז יוטל עליו עונש חלופי.

       

    • הנאשם יחתום על התחייבות בסך 3000 ₪ להימנע במשך שנה מביצוע עבירה בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.

       

33. אשר לעתירה לחילוט הכספים אשר נתפסו בידי הנאשם בסך 21,940 ₪: לא מצאתי להורות על חילוט הכספים שנתפסו בידי הנאשם, ולא ראיתי, בנסיבות פרשה זו, להכריז עליו, כאמור בהכרעת הדין עצמה, כעל סוחר סמים.

     

    כאשר אין המדובר בעבירה של סחר בסם, אלא בהחזקה גרידא, גם לשימוש שאינו עצמי כמובן, הרי שלא כל עבירה גוררת אחריה הכרזה על אדם כעל סוחר סמים, ובנסיבות אלה נמנעתי מההכרזה.

     

    במקום בו העובדות מדברות בעד עצמן, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, ומצביעות על החזקה לשם מסחר והפקת רווח, אזי עובר הנטל אל הנאשם (ראו למשל אתדנ"פ 10402/07מטיס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פורסם ביום 29.1.08).

     

34. למעלה מן הצורך בחנתי את טענות המאשימה (כולל עיון בחקירתו של הנאשם במשטרה) אל מול מסמכים אשר צרף הנאשם (תלושי משכורת המעידים על עבודה רציפה כמלצר משך תקופה ארוכה הקודמת למעצרו). כאמור, הנאשם החזיק עם אחר בסם מסוג קנבוס בכמות של כ 254 גר', ואין בעובדה זו כשלעצמה לטעמי כדי לבסס חזקה עובדתית חד משמעית לפיה הנאשם החזיק את הסם לצורך הפקת רווח.

     

35. הסמים – יושמדו.

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 45 ימים.

     

    ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ב, 23 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.