אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ' אולמי ארמונות רויאל בע"מ

פלונית נ' אולמי ארמונות רויאל בע"מ

תאריך פרסום : 06/06/2021 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
19520-09-15
26/05/2021
בפני השופטת:
אורלי מור-אל

- נגד -
תובעת:
פלונית
עו"ד טל שליט
נתבעת:
אולמי ארמונות רויאל בע"מ
עו"ד יובל ראובינוף
עו"ד מתן שרגאי
פסק דין
 

 

תביעה זו עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובעת עקב נפילתה במדרגות באולם אירועים שהיה בבעלות הנתבעת. הצדדים חלוקים בסוגיית החבות ובסוגיית הנזק.

תמצית העובדות וטענות הצדדים:

  1. התובעת, ילידת 1956, השתתפה בחגיגה משפחתית באולמי הנתבעת. בכתב התביעה נטען שבעת שהתובעת ירדה במדרגות לכיוון החנייה, החליקה עקב מים וסבון שהיו על המדרגות כתוצאה משטיפת אולם קבלת הפנים וגרירת פסולת לעבר המדרגות. הוסיפה התובעת וטענה, בין היתר באמצעות חוות דעת מומחה בטיחות מטעמה, לליקויים שונים במדרגות עצמם ובכלל זה העדר מאחז יד ופסים נגד החלקה.

    הנתבעת משיבה שאין לה כל אחריות בגין נפילתה של התובעת, במקום לא היה כל מפגע ואין זאת אלא מעידה מקרית שאין לגבי כל אחריות.

  2. בעקבות הנפילה נפגעה התובעת בעיקר בברך ימין. התובעת הגישה חוות דעת בתחום האורתופדיה ובתחום הנוירולוגיה, לפיהן נקבעו לה נכויות משמעותיות. הנתבעת הגישה חוות דעת לפיהן נגרמו לתובעת נכויות קטנות הרבה יותר, כן הגישה חוות דעת בתחום הרפואה הפנימית וטענה לקיצור חייה של התובעת בשל מצבה הרפואי שלא קשור לתאונה. מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה קבע שנגרמו לתובעת 30% נכות בגין הפרעה יותר מבינונית של כושר הפעולה, בגין מצב הברך ומומחה בתחום הנוירולוגיה קבע נכות של כ- 13%.

  3. בדיוני ההוכחות שנשמעו בתיק העידו התובעת וגיסתה וכן מומחה בטיחות מטעמה. מטעם הנתבעת העיד אחד מבעלי הנתבעת וכן מומחה פנימאי לעניין קיצור תוחלת חיים. כמו כן, שני הצדדים הגישו תיקי מוצגים ומסמכים רבים.

  4. נוכח גדר המחלוקת יש לדון תחילה בשאלת האחריות.

    הנפילה ונסיבותיה  שאלת האחריות

  5. התובעת מבססת את אחריותה של הנתבעת על שלושה אדנים: קיומם של מים, סבון או חומר שמנוני על המדרגות, העדר מאחז יד והעדר פסים למניעת החלקה.

  6. תמונה 2מהתמונות שצורפו על ידי התובעת, שחלקן צולמו ממש במועד הנפילה וסמוך לאחריה (כמו התמונה המצ"ב) ומחוות דעת המומחה מטעם התובעת, ד"ר ביקלס עולה שמדובר במהלך של 4 מדרגות רוחב 230 ס"מ, מידות השלחים 32.5 ס"מ. מידות הרומים 15.3 ס"מ. המדרגות בנויות מלוחות עץ הנחים זה בסמוך לזה, מצידי המדרגות קירות העשויים מלבני סילקט ומעליהם לוחות זכוכית שקופות. המדרגות אינן מלוות במאחזי יד יעודיים, בצידם או במרכזם ואין בהם פסים למניעת החלקה.

  7. בתצהירה תארה התובעת, שבסביבות השעה 22:00 בלילה יצאה לכיוון החניה ונדרשה לרדת במדרגות, התובעת תארה שהמדרגות נמצאות בסמוך לאזור קבלת הפנים בפתיחת האירוע. התובעת פרטה שלאחר כניסת האורחים לאולם, פינו עובדי האולם את הפסולת באמצעות מים וחומר שומני מרחבת הכניסה אל המקום בו נמצא גרם המדרגות המוביל לחניה וכאשר ירדה בגרם המדרגות שהיה רטוב ושמנוני ובהעדר מעקה נפלה ונחבלה.

  8. גיסתה של התובעת שהייתה עמה תארה בתצהירה, שבעלה יצא ראשון להביא את הרכב והיא והתובעת יצאו מהאולם ועברו דרך אזור קבלת הפנים ליציאה מהכניסה שנכנסו בה. היא ירדה ראשונה במדרגות כאשר היא מדברת בנייד עם בעלה, לפתע שמעה צרחה וראתה את גיסתה מוטלת במדרגות. באותו הרגע עלה לה הרעיון לצלם את התובעת, כאשר לא ניתן היה להתעלם מכמות המים שנראית על הרצפה שהמלצרים גורפים את המים. הגיסה הוסיפה שהמלצרים ניקו את האוכל ושפכו מים וניקו ולאחר הנפילה בעוד גיסתה שוכבת במדרגות המלצרים המשיכו לגרוף את המים. הגיסה הוסיפה עוד שהיה נוכח שם בעלה ואדם נוסף בשם נתי שנכחו וראו את המים מהניקיון של אזור קבלת הפנים.

    התמונות שצילמה הגיסה הוגשו לבית המשפט באחת מן נראית התובעת מיד לאחר הנפילה שוכבת על תחתית המדרגות, כאשר על המדרגות נראים סימני רטיבות ולכלוך.

  9. בחוות דעתו, פרט ד"ר ביקלס, שהמדרגות בנויות כהלכה לעניין רום ושלח ואולם בניגוד לתקנים הרלוונטיים אין מאחזי יד לאורך מהלך המדרגות אף לא באחד מצידיו ומשהדפנות עשויות מלוחות זכוכית, הרי שאדם אינו מעז להישען או להיתמך בלוחות זכויות מפני החשש שישברו. הוסיף ד"ר ביקלס שנקבע עוד בתקן שהמסעד יד אמור ללוות את כל מהלך המדרגות ואף אמור לבלוט כדי 20 ס"מ מעבר למהלך. ד"ר ביקלס פרט, שבניגוד לנדרש בתקן אין במדרגות פסים למניעת החלקה. ד"ר ביקלס העיר בחוות הדעת שאמנם ראוי היה לערוך בדיקה באמצעות מעבדה מוסמכת כדי לקבוע את מידת ההתנגדות להחלקה על פני המדרגות אולם משאין לאורך שפת המדרגות פסים למניעת החלקה, הרי שמניעת ההחלקה לקויה.

  10. כנגד הראיות שהובאו על ידי התובעת, טוענת הנתבעת, לחוסר מהימנות עדי התביעה ולפגמים שנפלו בחוות דעת המומחה. כן מפנה הנתבעת לעדות העד מטעמה מנהל האולם בעת הרלוונטית, שטען בתצהירו שעובדי האולם לא שטפו את האולם או את אזור קבלת הפנים במועד האירוע ולא שפכו מים על גבי המדרגות. העד הוסיף, שנוהל העבודה הרגיל של האולם שהיה רלוונטי בכל שנות פעילותו הינו שעובדי הניקיון מבצעים את השטיפה רק בבוקר שלאחר האירוע. העד הוסיף שבטרם תחילת האירוע בערב האולם וכן אזור קבלת הפנים נקיים ויבשים לחלוטין לצורך סידור השולחנות ומשכך לא יתכן שבוצעה שטיפה כאשר האורחים עדיין בשטח. עוד מסר שאזור קבלת הפנים מצוי על גבי דשא סינטטי כך שבאזור זה כלל לא מבוצעת שטיפה באמצעות מים, אלא ניקיון נקודתי וטאטוא של האזור בלבד. העד הסביר, שבמידת הצורך העובדים מבצעים ניקיון נקודתי וכי לא קיבל פנייה בנוגע לאירוע הנפילה ונפלא בעיניו שהתובעת שנפלה בגלל מפגע לא טורחת לעדכן אותו או עובד אחר במועד האירוע על מנת שיטפלו במפגע.

    מעדותו של העד עלה שהוא בעליו של האולם יחד עם אחיו, וכי במועד האירוע היה במקום אך לא שמע ולא ידע על האירוע ואלו אחיו, שגם הם היו במקום, נקראו למקום הנפילה לאחר הנפילה ואף ראו את התובעת ומכאן שהאמור בתצהירו אינו מדויק לעניין חוסר הידיעה על האירוע. אין אלא לתמוה מדוע לא הובאו לעדות אחיו של העד שהיו במקום בעת האירוע.

  11. אשר למהימנות גרסאות התובעת וגיסתה בנוגע לנסיבות הנפילה, אינני רואה לקבל את טענת הנתבעת. ניכר שהשתיים העידו מדם ליבן וגם אם נפלו אי אלו אי התאמות בין עדויותיהן או בין גרסתן לבין הדברים שמסרו בתצהירן אין הדבר מפחית ממהימנותן. התובעת מסרה מלכתחילה שהחליקה במדרגות (ראו סיכום אשפוז מתאריך 20/3/13) ולמוסד לביטוח לאומי מסרה שהחליקה ממים, סבון או שמן. העובדה שבעדותה דיברה גם על סבון וגם על שמן אינה מפחיתה ממהימנותה ואינה מלמדת שגרסתה אינה אמת. לתובעת היה ברור שהחליקה על נוזל, זהות הנוזל והרכבו פחות רלוונטיים ואין לצפות שהתובעת תדע למסור את הרכבו המדויק. גם אי ההתאמה בנוגע לאופן בו הלכו התובעת והגיסה זו לצד זו או זו קודם לזו אינו מלמד על מסירת גירסה שאינה אמת. לא יכולה להיות מחלוקת של ממש שהגיסה הייתה צמודה לתובעת בעת הנפילה ומכאן שחוותה את הנפילה ויכלה להבחין בסביבה גם אם לא ראתה את רגע הנפילה עצמו שכן הלכה צעד לפני התובעת.

    הנתבעת ראתה להתייחס בהרחבה לתוצאות האבחון הנוירופסיכולוגי שנערך לתובעת, בו נקבע שיש רושם להגזמה ולאי אמינות הקשיים הקוגניטיביים הנטענים ולכך שהתובעת נמנעה מלאשר בתשובות לשאלון את מצבה הבריאותי קודם לתאונה. הנתבעת טוענת שאי מהימנות זו משליכה על מהימנותה הכללית של התובעת ולא ניתן לקבל את גירסתה. אכן ניכר שהתובעת ניסתה להחמיר את קשייה הקוגניטיביים כתוצאה מן התאונה ואולם ניסיון זה כשל והמומחה לא העניק לתובעת נכות בשל כך.

    על אף האמור, לא יכול להיות ספק כפי שיפורט גם בהמשך, שהתאונה גרמה לתובעת נזק חמור יחסית ותקופת שיקום של כשנתיים ימים כאשר במהלכה התובעת הייתה מאושפזת במשך תקופה ארוכה. לאחר התאונה, לא שבה התובעת לעבודתה, ביני לביני היא נזקקה גם להחלפת מפרק ירך אותה מייחסת התובעת לתאונה. הנטייה של התובעת, לייחס את מצבה הבריאותי הנוכחי ואף להאדיר במידה מסוימת את המגבלות היא טבעית ויכול שגם מובנת בנסיבות בהן מצבה הבריאותי התדרדר לאחר התאונה ואולם אין בכך כדי לקבוע שלא ניתן לקבל את עדותה של התובעת מהחל ועד כלה. עדותה של התובעת בנוגע לנסיבות התאונה נתמכת בתמונות מזמן אמת ובעדות גיסתה ומכאן שאין מדובר בעדות יחידה. כפי שיפורט להלן, הנתבעת גם לא הביאה כל ראיה סותרת מזמן אמת ומכאן שבהקשר זה בהחלט ניתן להתייחס לגוף העדות ואין מקום לפסול אותה מראש כפי שמבקשת הנתבעת לעשות.

    אשר למהימנות ותוקף חוות דעת המומחה מטעם התובעת, אכן בחוות הדעת נפלו מס' טעויות כך במקום מסויים כתב המומחה שקיים מאחז יד אחד וכן המומחה ציין מקדם התנגדות להחלקה לא נכון ולא צרף את הנספח הנכון, ואולם ברי שבנוגע למאחז היד מדובר בטעות סופר שכן במספר מקומות בחוות הדעת התייחס המומחה להעדרם של מאחזי יד, וגם התמונות מלמדות שלא היו מאחזי יד כאלו. ובנוגע למקדם התנגדות להחלקה הנדרש של המדרגות, המומחה הסביר שכלל לא הסתמך על נתון זה שכן בהעדרם של פסים למניעת החלקה ממילא קיים ליקוי. הלכה למעשה, חוות הדעת של המומחה אומרת את הברור מאילו לפיו במדרגות הנמצאות תחת כיפת השמיים, המשמשות ציבור רחב ומגוון, המצויות ליד מקום בו יש מזון ומטבע הדברים יכול שהן חשופות ללכלוך, נוזלים ולפגעי מזג האוויר, יש צורך במאחזי יד ובפסים למניעת החלקה. כך קובע התקן, כך גם קובעת שורת ההיגיון. הנתבעת לא חלקה על התקנים אליהם הפנה המומחה בהקשר זה ומכאן שחוות הדעת עומדת לפחות בעניין זה. הנתבעת גם לא הוכיחה מה רמת ההתנגדות להחלקה הקיימת במדרגות וגם משום כך טענתה שכלל אין צורך בפסים למניעת החלקה במדרגות מסוג זה אינה יכולה להתקבל.

  12. גרסתן של התובעת וגיסתה לגבי עצם קיומה של רטיבות על המדרגות, מקבלת חיזוק גם מהתמונה שצולמה בזמן אמת, בה נראית התובעת מיד לאחר הנפילה ועל המדרגות נראים כתמי רטיבות. מאידך הנתבעת לא טרחה להביא לעדות מי שהיו במקום בזמן אמת, מלצרים, או את אחיו של מנהל האולם שהם גם בעליו, שהגיעו מיד לאחר הנפילה למקום.

    אכן בתמונות האחרות שצולמו, סמוך לאותו מועד, לאחר שהתובעת הוקמה על ידי אנשי מגן דוד אדום, הרטיבות אינה נראית עוד ואולם אין בכך כדי לאיין את אשר נראה בבירור בתמונה הראשונה שצולמה מיד לאחר הנפילה. טענתה הרפה של הנתבעת שהרטיבות בתמונה הראשונה בוימה בכוונת מכוון טוב היה שלא הייתה נטענת. אינני מעלה על דעתי שהתובעת או מי מטעמה יביימו רטיבות מייד לאחר סערת הנפילה. לא רק שלא כך התרשמתי מן התובעת וגיסתה, אלא שאם אכן כך היה היכן עדויות מטעם מי מן הנתבעת, המלצרים או אחיו של עד הנתבעת שהיו במקום?

    התובעת שבה והסבירה בעדותה שהיה שמן על המדרגות, לדבריה - הכל היה שמן והיה סבון והכל היה רטוב "בוודאי הכל רטוב, זה לא רק רטוב זה שמן והם ניקו וגרפו שם מסביב כל הרחבה" (עמ' 32 לפרוטוקול מתאריך 14/2/21, שורה 4 ואילך). התובעת שבה והסבירה שהיו ב- 100% סבון ושמן במדרגות ואחרת לא הייתה מחליקה באופן שהחליקה. לאחר מכן הסבירה התובעת שהסבון היה היכן שהמלצרים ניקו והם גרפו את המים עם הלכלוך לכיוון למטה והצטברו מים. התובעת שבה והסבירה שהכל היה מים כשנפלה והיא ראתה שהכל רטוב ואף שמרה את הבגדים הרטובים כמה שנים עד שזרקה אותם. בתשובה להתרסה שהתובעת לא יודעת מדוע נפלה, התובעת תארה "לא, אנחנו ראינו שזה רטוב כולי הייתי רטובה עד, סליחה, עד התחתונים כולי הייתי מים, כולי הייתי רטובה" (שם, עמ' 38, שורות 34-33).

    גיסתה של התובעת הצביעה על כתמי המים בתמונה בה נראית התובעת, והסבירה שהמים מחלחלים מאזור קבלת הפנים ורואים את כתמי השמן. העדה הסבירה שצילמה את התמונות מזמן הנפילה ואילך, עד הפינוי עם האמבולנס. העדה הוסיפה בהתרגשות: "אתה ראית שאני לא צילמתי אותם גורפים את המים אבל אני נמצאת פה בבית משפט ונשבעת שהיה מלא מים ואני נשבעת שהם גרפו את המים ומבחינתי זה יותר מכל התמונות" (שם, עמ' 64 שורה 25 ואילך).

    ב"כ הנתבעת ניסה לערער את מהימנות העדה, עקב טענתה שצילמה את התמונות כאינסטיקט ולא אישרה שמדובר בראיות שאספה למשפט ואולם תשובתה של העדה מקובלת עלי, לא סביר שברגע הנפילה מה שהיא חשבה היה על משפט, אלא היא הבינה שקרה משהו לא בסדר ומשכך ראתה לתעד זה זאת "אני צילמתי כי באותו רק באינסטינקט, ואתה תסכים איתי, באינסטינקט כשקורת כזו נפילה ואני רואה את המהומה שתוך כדי גם להתקשר לאמבולנס וגם להיות בפאניקה, האינסטינקט הראשון אומר לי תצלמי, זה מה שהאינסטינקט שלי אמר לי, לא חשבתי מה ומו ומי, באותו רגע זה מה שעשיתי, זה האינסטינקט שלי" (שם, עמ' 63 שורה 6 ואילך) ולאחר מכן הוסיפה שרצתה להראות לאחיה, איך אשתו נפלה.

    אשר לנפילה עצמה תראה העדה: "אני אגיד לך בדיוק. יש לנו ככה, היא ירדה ככה, את המדרגה הראשונה היא ירדה, ומהמדרגה השנייה היה איזה משהו שהיא החליקה והיא פשוט ישירות על הברך אבל אתה שומע בום רציני רציני רציני שזה היה, הבנו שזה משהו, היא גם צרחה 'ריסקתי את הברך ריסקתי את הברך', זה מדרגה ראשונה" (שם, עמ' 66 שורה 34 ואילך).

    עדותן של התובעת וגיסתה שאכן הייתה רטיבות על המדרגות מקובלת עלי ואיני רואה צורך להכריע האם מדובר היה רק בסבון ושמן או רק בסבון או שמן, סביר להניח שאם ניקו את הרחבה הסבון היה מעורב בשמן, מכל מקום, די בכך שהיה אחד מן החומרים שתרמו להחלקת התובעת ודי בצירוף העדרם של מאחזי יד ופסים למניעת החלקה כדי להביא להתרחשות התאונה האומללה.

  13. אשר להעדרם של מאחזי יד, הרי שהדבר נראה בבירור בתמונות, הניסיון הרפה של הנתבעת לטעון שלוחות הזכוכית לצידי המדרגות משמשים למעשה כמאחז יד אינה יכולה להתקבל, ברי שאין המדובר במתקן שתוכנן כמאחז יד ואין בהם כשלעצמם כדי למנוע נפילה ולשמש מאחז כאשר אדם מאבד את שיווי המשקל.

    ב"כ הנתבעת הציג לתובעת את התמונה בה נראה לוח הזכוכית וטען שקיים מעקה זכוכית במדרגות, והתובעת השיבה בפליאה "זה נראה מעקה? סליחה... זה לוח זכוכית לקישוט אולי זה לא מעקה למדרגות, עם כל הכבוד" (שם, עמ' 29 שורה 22 ואילך). התובעת הוסיפה שמדובר בלוח שקוף וכלל לא הבחינה בו בלילה. ב"כ הנתבעת הקשה על התובעת מדוע לא החזיקה במעקה וזו השיבה, כי "זה לא מעקה בכלל, זה לא מעקה, זה ממש לא מעקה, חד וחלק זה לא מעקה" (שם, עמ' 30, שורה 18 ואילך) וכן השיבה שלא הבחינה כלל בלוח הזכוכית ולא העלתה על דעתה לאחוז בו.

    אכן בחינת המדרגות ולוח הזכוכית אליו מפנה הנתבעת מעלה שלא מדובר כלל ועיקר במאחז יד, אלא בצורת בנייה של המדרגות. לא ניתן לצפות שמי שעושה שימוש במדרגות, ישתמש בלוח מעין זה כמאחז יד. על הנתבעת היה לדאוג להציב מאחז יד ייעודי במרכז המדרגות או בצידן.

  14. על העדרם של פסים למניעת החלקה הנתבעת אינה חולקת ואולם טוענת ששעה שהחומר שממנו עשויות המדרגות אינו מחליק כשלעצמו פסים למניעת החלקה אינם נדרשים ואינם יכולים להואיל אלא אולי דווקא להזיק. הנתבעת כלל לא טרחה לנסות להוכיח שהמדרגות בעלות רמת תנגודת יוצאת דופן וטענתה אף אינה מתיישבת עם התקן הרלוונטי עליו הנתבעת כלל לא חלקה, משכך העדרם של פסי החלקה בהחלט מהווה ליקוי במדרגות.

  15. הנתבעת טענה שהתובעת לא זימנה לעדות עד ראיה שהיה במקום בשם נתי ואולם גיסתה של התובעת הסבירה שאכן היה עד כזה אולם לא הצליחה לאתר את הטלפון שלו. אינני רואה בכך הימנעות מהבאת ראיה, ומכל מקום הנתבעת עצמה נמנעה מלהביא לעדות אנשים ומלצרים שהיו במקום והתנהלות זו מדברת בעד עצמה.

  16. העולה מן המקובץ - מדובר באולם אירועים ששימש קהל רב מדי ערב בתקופה הרלוונטית, אשר היו בשטחו מדרגות רחבות, ללא מאחזי יד, ללא פסים למניעת החלקה, כאשר בעת שביקשה התובעת לעבור בהן הייתה רטיבות על המדרגות. צודקת התובעת בטענתה שהצטרפות שלושת אלה מביאים למסקנה ברורה שהופרה כלפי התובעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית והנתבעת התרשלה כלפיה וגרמה לנפילתה. לא מדובר במעידה מקרית כפי שטוענת הנתבעת, אלא בנפילה שנגרמה כתוצאה ממחדלים של הנתבעת או מי מטעמה ומשכך הנתבעת נושאת באחריות לנפילה זו.

    אשם תורם האמנם?

  17. הנתבעת טוענת לקיומו של אשם תורם ממשי לתובעת, בשים לב לחומר הרפואי ולעדותה, שהיא נפגעה במדרגות כבר בעבר. הנתבעת מוסיפה שהתובעת אף העידה שהיא נזהרת ונאחזת במעקה כאשר היא יורדת ומפנה לעדותה של התובעת שכאשר יצאה מהאולם לא הסתכלה לאן היא הולכת החלה לרדת במדרגות כשהיא מדברת עם גיסתה. התובעת השיבה עוד בעדותה שלא שמה לב לקיומם של מים על המדרגות ולקיומם של מלצרים שניקו את האיזור.

  18. בהתאם להוראות פקודת הנזיקין והפסיקה, האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון תחילה אם בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. כלומר, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (2/12/09); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי (1/10/03)).

  19. בנסיבות העניין סבורני, שהתובעת שחוותה כבר מעידות בעבר, הייתה אמורה להיזהר בעת שהיא יורדת במדרגות. הגם שלא היה במקום מאחז יד ייעודי התובעת הייתה יכולה להיתמך בצידי המדרגות, או להיתמך בגיסתה שהייתה עמה. מהתמונה ומעדות התובעת עולה שהתובעת ירדה במרכז המדרגות בלא שתהא לה אפשרות לעצור נפילה לו תקרה. לאור עדות התובעת בנוגע לכמות המים שהייתה במדרגות, הרי שהתובעת הייתה אמורה גם להבחין בכך מבעוד מועד. אכן אדם אינו צריך ללכת כשעיניו בקרקע ואולם גם אינו צריך ללכת כ'סומא באפילה'. על אף האמור, לא יכול להיות ספק שאחריותה של הנתבעת חמורה ומשמעותית שבעתיים.

    בנסיבות העניין סבורני שהוגן לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור מתון ולהעמידו על 20%.

  20. משנקבעה סוגיית האחריות, יש לדון בשיעור הנזק ואולם קודם יש להתייחס לפגיעה הרפואית והתפקודית שנגרמה לתובעת בתאונה.

    מצבה הרפואי והתפקודי של התובעת

  21. לאחר התאונה, הובהלה התובעת לבית החולים, שם סיפרה שהחליקה במדרגות התלוננה על חבלה בברך ימין ובמותן ימין. בבדיקה אורתופדית שנעשתה אובחן שבר טיביאלי לטארלי. התובעת הושמה בגבס ארוך ואושפזה לצורך מעקב והשגחה ושקילת טיפול ניתוחי בהמשך. בהדמיית CT הודגמה תזוזה של השבר הדורשת ניתוח. התובעת עברה ניתוח לתיקון השבר בגישה פתוחה, במהלכו הוכנסה פלטה ייעודית ושתל עצם. התובעת שוחררה לאחר 8 ימי אשפוז, כאשר הרגל בסד צירים תוך שנאסר עליה לדרוך על הרגל. בעת השחרור צוין שהתובעת זקוקה לעזרה ב- ADL וזקוקה להעברות באמבולנס.

    עם שחרורה מבית החולים אושפזה התובעת בבית הדר, מרכז רפואה לשיקום וסיעוד, עד לתאריך 23/5/13, לטיפול שיקומי לאחר ניתוח, כאשר צוין שהיא נדרשת ל- 3 חודשים ללא דריכה, ומתגוררת בדירה בקומה 3 ללא מעלית. התובעת שוחררה לפי בקשתה. במהלך האשפוז התובעת קיבלה טיפול שיקומי בפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק ושוחררה כאשר היא מתניידת בכסא גלגלים באופן עצמאי. לאחר שחרורה נדרשה התובעת לשימוש בסד צירים לברך ותרגלה דילוג על רגל אחת בעזרת הליכון. המלצות לאביזרי עזר היו מאחזים בחדר רחצה, קרש אמבטיה, מאחז בשירותים, שטיחונים למניעת החלקה. צוין שהיא זקוקה לעזרה בביתה בלבוש ורחצה של פלג גוף תחתון ותפקוד מורכב ואינה מסוגלת לעלות על מדרגות בשלב זה.

    בביקורת בבית החולים שנעשתה בתאריך 24/7/13 צוין שהתובעת מתהלכת בעזרת הליכון בביתה ובעזרת כסא גלגלים לפי הצורך, מבצעת פיזיותרפיה אולם מתקשה בביצוע הפרוטוקול השיקומי במלואו. הומלץ על דריכה כפי יכולתה בסיוע הליכון, פיזיותרפיה לשיקום הליכה וחיזוק שרירי הרגל ופיזיותרפיה לכתף ימין שנפגעה גם בנפילה. בבדיקה תועד בין היתר דלדול שריר ארבע ראשי.

    בביקורת בבית החולים בתאריך 29/12/13, צוין שהתובעת מתהלכת בדריכה מלאה בעזרת הליכון וצעדים בודדים בביתה ללא כל תמיכה. התובעת התלוננה על כאבים סביב הברך וחריקות. תועד קיומן של חריקות גסות בכיפוף ושינויים שחיקתיים.

    התובעת הופנתה גם למרפאת כאב והתלוננה על כאבי גב מקרינים לרגל ימין, עברה בירור וקיבלה טיפולי פיזיותרפיה.

    בתאריך 2/3/14 אושפזה התובעת להוצאת מתכות, ושוחררה בתאריך 4/3/14. בעת האשפוז צוין שוב דלדול שרירים בשריר הארבע ראשי וחריקות בברך.

    בבדיקת ENG NCT הועלתה אפשרות לפגיעה עצבית, ולאור זאת הוסבר לתובעת שלא בטוח שישנה תועלת בניתוח החלפת ברך.

    בביקורת בתאריך 21/5/14 צוין שוב שהתובעת מתקשה ביישור הברך, מתלוננת על החמרה בכאבים לאחר הוצאת המתכות, דלדול שרירים, קושי ביישור מינימלי של הברך, עיוות ואלגוס של הברך. בצילום נראה קריסה של המשטח הלטרלי הטיביאלי, ציר הברך לואלגוס מתגבר בהשוואה לצילום קודם.

    בחודש ינואר 2015, אושפזה התובעת בבית לוינשטיין למטרת ניסיון שיקום בטרם ניתוח החלפת מפרק ברך ימין. התובעת שוחררה מהאשפוז לצורך ביצוע הניתוח כאשר ב- 19/1/15 עברה ניתוח נוסף להחלפת מפרק ברך ימין, שלאחריו המשיכה להתלונן על כאבי ברך וכאבי גב. התובעת אושפזה לשיקום נוסף בבית לוינשטיין בין התאריכים 28/10/14 ועד 15/1/15. בעת שחרורה צוין שהתובעת מתניידת בעזרת הליכון וזקוקה לתנאים מותאמים בביתה.

    בביקורת בתאריך 10/3/15 צוין שהתובעת לאחר מהלך שיקומי יוצא דופן מרשים מאוד וראוי להערכה ועדיין בהליך שיקום אינטנסיבי.

    בין המועדים 12/4/15 ועד 27/5/15 אושפזה שוב התובעת בבית החולים לוינשטיין להמשך שיקום.

    בתאריך 27/12/2015 תועד שהתובעת אסימפטומטית מבחינת הברך אך הוחמרו כאבים בירך והיא מועמדת להחלפת מפרק הירך. מתהלכת באמצעות הליכון. התובעת עברה ניתוח החלפת פרק ירך ימין באוגוסט 2016, ולאחר מכן, המשיכה להתלונן על כאבים חזקים מתמידים בגב תחתון וכאבים בקרסול ובברך שמאל. צילום קרסול שמאל הדגים סימנים שחיקתיים קשים.

    בתאריך 20/8/18 תועד במכתב המופנה לרופא משפחה, שהתובעת הופנתה להערכה וטיפול בריפוי ועיסוק בעקבות תלונות על ירידה בזיכרון אותה חשה לאחר הנפילה. בהערכה תפקודית צוין, שהתובעת מתהלכת בעזרת הליכון עצמאית בתפקודי הבסיס מלבד עזרה קלה בלבוש ורחצת פלג גוף תחתון, נעזרת בעוזרת בית לניקיון, מבשלת יחד עם בעלה, בעלה משגיח עליה בנטילת תרופות, מבצעת את הקניות יחד עם בעלה, מתניידת בקהילה בשימוש במוניות, משגיחה על נכדיה, בעת הצורך ובזמנה הפנוי משחקת במשחקי מחשב וסורגת. התובעת קיבלה טיפול באסטרטגיות זיכרון, והומלץ על המשך מעקב.

    בתאריך 24/10/18 תועד שהתובעת זקוקה לפיזיותרפיה לכתף ימין, אינה מסוגלת לעבוד לנוכח מצבה האורתופדי הכולל, שני קרסוליים הרוסים שממתינים לניתוח, מצב לאחר החלפת ברך ימין, החלפת פרק ירך ימין, טריגר פינגר בשתי כפות הידיים, קרע SS בכתף ימין, נעזרת בהליכון.

  22. למען שלמות התמונה יצויין שהתובעת פנתה לביטוח לאומי נכות כללית והוכרה בנכויות שונות רובן לא קשורות לתאונה ולאחר ניתוח החלפת הירך הוספה נכות של 30% בגין החלפת הירך.

  23. התובעת הגישה מטעמה חוות דעת בתחום האורתופדיה והערכת נכות בתחום הנוירולוגיה.

    המומחה בתחום האורתופדיה מטעם התובעת, ד"ר טיין, אמד את נכותה של התובעת כנכות זמנית בשיעור של 100% ממועד הפציעה ועד לניתוח החלפת הירך בתאריך 1/8/16. לאחר מכן נכות זמנית בשיעור של 50% עד למועד הבדיקה במרפאה, אף שמעשית קיימת נכות של 100% מבחינת תפקוד אך לא ניתן להפריד בין ניתוח החלפת מפרק הירך שאינו קשור לחבלה לבין הפציעות הנוספות. המומחה העניק נכות צמיתה על הפגיעה בברך הימנית בשיעור של 20%, על החבלה בעמוד השדרה מותני ואגן ימין 10% נכות ועל הכאבים החולשה והקושי התפקודי של כתף ימין 10% נכות. סה"כ 35% נכות.

    בהערכת הנכות הנוירולוגית מטעם ד"ר ורבר שהגישה התובעת, נסקרו מצבה הרפואי לאורך השנים ותלונותיה. נקבע שכתוצאה מן התאונה נגרמו לתובעת בנוסף לפגיעה האורתופדית גם פגיעות עצביות ברגל ימין וכן ירידה קוגנטיבית. משכך נקבעה נכותה בשיעור של 10% בגין נזק שרשי מותני, 10% בגין נזק אקסונלי לעצב הפמורלי, 10% בגין נזק עצבי לטיביאליס עם חולשת דורזיפלקסיה 3/5, 10% בגין ירידה קוגנטיבית בת חבלתית.

  24. הנתבעת הגישה 3 חוות דעת מטעמה, כאשר בנוסף למומחים בתחום האורתופדי והנוירולוגי, הגישה חוות דעת גם בתחום הפנימי בנוגע לירידה בתוחלת חיים. בחוות דעת זו אדון בהמשך.

    אשר לתחום האורתופדי הוגשה חוות דעתו של ד"ר ליאור דיין אשר קבע 20% נכות בגין מצב לאחר החלפת ברך ימין עם טווחי תנועה טובים ופונקציונליים. ד"ר דיין קבע נכות נוספת בשיעור של 30% בגין החלפת מפרק ירך ימין עם הגבלת תנועות גלובלית ואולם קבע שנכות זו אינה תוצאה של התאונה הנידונה כי אם של שינויים ניווניים ניכרים בפרק הירך הימני שמן הסתם היו קיימים עוד לפני כן ולא באו לידי ביטוי קליני עד לפציעה בברך ימין.

    בתחום הנוירולוגי הגישה הנתבעת את חוות דעתו של ד"ר אנטולי ליברמן אשר קבע נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בינונית בעצב הפמורלי ומעבר לכך לא קבע נכויות נוספות.

  25. נוכח הפערים הגדולים בין מומחי הצדדים מונו מומחים מטעם בית המשפט.

    פרופ' יונה קוסאשוילי בתחום האורתופדיה סקר ארוכות את מצבה של התובעת ורשם את תלונותיה בנוגע לברך ימין, עמוד שדרה מותני וכתפיים. בנוסף, התובעת טענה שמאז התאונה היא סובלת משינויים שחיקתיים בקרסוליים ובעמוד שדרה מותני ומועמדת לאיחוי מפרקי כף הרגל בשני הקרסוליים. פרופ' קוסאשוילי בדק את התובעת וקבע שהתובעת עברה החלפת ברך ימין עם מפרק מלאכותי. מפרק זה גורם להפרעה יותר מבינונית בתפקוד הברך הבאה לידי ביטוי בהגבלה ניכרת בטווח התנועה, רגישות וכאבים סביב מפרק הפיקה, ירך פתיחה לטרלית קלה ואטרופיה של כ- 2 ס"מ בהיקף שריר הקוודריצפס בהשוואה לצד הנגדי, המצדיק קביעת נכות צמיתה בשיעור של 30% לפי סעיף 35 (1) ד' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1955 (להלן: "התקנות").

    פרופ' קוסאשוילי ציין שהתובעת סובלת מהגבלה קלה בתנועת עמוד שדרה מותני, עם זאת קיים תיעוד לשינויים ניוונים ניכרים בחוליות עמוד שדרה מותני עם אוסטאופיטים היצרות מרווחים עוד כשלוש שנים טרם התאונה. בהינתן האמור, קבע המומחה ששינויים אלה הינם תוצאה של תחלואה טבעית מתמשכת מהותית ולא כתוצאה מהתאונה. המומחה קבע בתחום זה 10% נכות שאינם קשורים לתאונה.

    אשר למפרק ירך ימין, קבע המומחה שהתובעת אכן סובלת מהפרעה בינונית בתנועות ואולם לא הודגם כל ממצא המתאים למהלך בתר חבלתי כגון שבר צוואר ירך או נמק בראש הירך, ולפיכך לא מן הנמנע שמדובר בהתפתחות תחלואה טבעית של מפרק הירך בו הודגם עיוות מסוג CUM אשר הגיע לקצה דרכו, בייחוד על רקע השמנת היתר ממנה סובלת התובעת ומשכך מייחס המומחה את הנכות במפרק הירך, בשיעור של 20%, לתחלואה טבעית שלא ניתן לשייכה לתאונה.

    פרופ' קוסאשוילי אישר קיימת מגבלת תנועה קלה בתנועת כתף ימין לעומת כתף שמאל אך קבע שאין היא מזכה בנכות צמיתה. כמו כן, ציין המומחה שלא מצא מגבלה בתנועת כפות הידיים או בתפקודן המזכה בנכות צמיתה.

    המומחה הוסיף שלא מצא פגם עצבי מוטורי בבדיקת הגפיים התחתונות המזכה את התובעת בנכות צמיתה.

    המומחה הוסיף שלנוכח הפגיעה הקיימת בברך ימין התובעת מוגבלת בתפקודים הקשורים למאמצים על רגל ימין כגון הליכה, מאמצים, טיפוס על סולם, עלית מדרגות וירידתן, עמידה ממושכת, הרמת משאות כבדים וכד'.

    המומחה קבע שהתובעת הייתה באי כושר זמני מלא מיום פגיעתה עד ל- 19/4/15 כולל, דהיינו עד 3 חודשים לאחר הניתוח להחלפת ברך ימין.

    המומחה חזר ואישר את הנכות שקבע בגין ברך ימין גם בתשובות לשאלות הבהרה, והסביר שההפרעה בתפקוד הברך המלאכותית, הינה בדרגה בעלת השפעה יותר מבינונית על כושר הפעולה ובשים לב ששריר הקוודריצפס מדולדל בכ-2 ס"מ לעומת הרגל הנגדית, קיימת במפרק חוסר יציבות עם פתיחה לטרלית. כמו כן, נמצא הבדל בטווח תנועה של 20 מעלות וקיימת רגישות סביב מפרק הפיקה-ירך הגורמת לכאבים ומגבלה תפקודית.

  26. פרופ' ירניצקי בתחום הנוירולוגיה בחן את מצבה של התובעת ביסודיות ואף ביקש שתבצע אבחון נוירו-פסיכולוגי. בביקורה במרפאה התלוננה התובעת על הפרעת זיכרון שהופיעה לאחר הניתוח השלישי כולל הפרעות בתפקוד הביתי והתעסוקתי. התובעת התלוננה על הפרעת תחושה בשוק הלטרלית פרוקסימלית מימין. בבדיקה הנוירולוגית שביצע המומחה התקבל ציון גבולי במבחן המנטלי הקצר, חוסר תחושה באזור לטרלי לברך ימין, חולשת רוזיפלקצסיה דו צדדית. באבחון קוגנטיבי תועד שהושג שיתוף פעולה חלקי, כך שהבודקת סברה שאין בתוצאות המבחן ייצוג נאמן של המצב. הבודקת מצאה שהירידה בזיכרון אינה אמינה, שהאבחון אינו תומך בטענה של ירידה בזיכרון ושבכל מקרה גם אם קיימת ברקע הממצאים ירידה מסוימת בזיכרון אין לייחס אותה לנסיבות הניתוחיות. בנסיבות אלה, ציין המומחה שמדובר במצב שלאחר חבלת ברך עם פגיעה מקומית ועם מהלך ניתוחי שבעקבותיו עלו תלונות קוגניטיביות אשר אינן מגובות באבחון. המומחה לא ראה בנסיבות אלה לקבוע נכות קוגניטיבית.

    המומחה קבע 3% נכות בשל הפרעה תחושתית בברך הלטרלית מימין. המומחה לא קבע נכות בשל הקושי בהליכה על עקבים משום שההפרעה דו צדדית ולכן לא מתאים לייחס אותה לפגיעה חד צדדית ברגל ימין. החולשה בדורזיפלקסיה לא הוזכרה על ידי התובעת בביקור במרפאה, אבל היא נתמכת בממצאי EMG ומתאימה לנסיבות ומשכך מוצא המומחה לקבוע נכות בשיעור 10%. המומחה קבע שאין בנכויות שנקבעו משום מגבלה תפקודית משמעותית ואין טיפולים עבורן.

  27. כפי שנפסק לא פעם, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, שבית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות ונימוקים משכנעים (ראה לדוגמא ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (4/2/2002); ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, פסקה 7 (28.3.2007); ע"א 293/88 ניימן יצחק נ' מוניטי רבי (31/12/88)).

    כמפורט לעיל וכפי שעולה מחוות הדעת היסודיות של המומחים, הם בחנו את מצבה של התובעת בצורה הוגנת ומבוססת. הלכה למעשה הצדדים לא חלקו על קביעות המומחים , ולא זימנו אותם לחקירה על חוות דעתם ומכאן יש לקבוע שנכותה הרפואית של התובעת הקשורה לתאונה עומדת על 38.9% נכות צמיתה.

    מטבע הדברים עיקר המחלוקת היא בנוגע למצב התפקודי, משכך אדון כעת במצב זה.

    הגריעה התפקודית

  28. הלכה היא, שהמצב התפקודי נקבע בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו, כישוריו ותפקודו קודם לתאונה. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (8/6/95); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ (21/12/1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23/08/2010)).

  29. טרם התאונה עבדה התובעת כ- 20 שנה כמנהלת חשבונות וחשבת שכר בחברה לציוד משרדי, ציוד לבתי ספר וציוד אומנות. התובעת מתארת בתצהירה שלאחר התאונה לא יכלה לשוב לעבודה, שכן לא יכלה להתנייד, לא יכלה לנסוע באוטובוסים ולא יכלה לעלות את 14 המדרגות ללא מעקה שבמשרד בעבודה ואף לא לשבת על כיסא 8-10 שעות. התובעת מתארת שבשיא העונה בעבודה היו כ- 260 עובדים, והיא בתור מנהל חשבונות וחשבת שכר לא הייתה מסוגלת לעמוד בלחץ ולקחת על עצמה תפקיד כזה במצב הנפשי והפיזי עם הכאבים עימם התמודדה. התובעת הוסיפה שלאחר עזיבתה המעסיק הביא 3 מנהלות חשבונות שלא עמדו בלחץ ואז הוצאה המשרה למשרד רואה חשבון חיצוני.

    בחקירתה הנגדית נחקרה התובעת ארוכות על הניסיון למצוא עבודה אחרת ואפילו בין כותלי ביתה. התובעת הסבירה שהיא מתקשה להתנייד ולשבת וכי במקום מגוריה אין עבודה מסוג זה בבית, שכן היצע המשרות קטן ויש הרבה מועמדים על כל משרה.

    הצדדים אינם חלוקים שעד לאחר ניתוח החלפת הברך, דהיינו במשך כ- 27 חודשים התובעת הייתה באובדן כושר עבודה מלא. התובעת ממשיכה וטוענת שאובדן זה נמשך עד למועד זה שכן לא שבה לעבודתה.

    הנתבעת טוענת שהתובעת סובלת מחוליים רבים, כפי שעולה גם מהנכות הכללית שנקבעה במוסד לביטוח לאומי ובכלל זה נכות בגב, בירך, בקרסוליים, נכות עקב השמנת יתר ועוד ומשכך לא ניתן לייחס את הימנעותה מלחזור לעבודה אך לתוצאות התאונה. לשיטת הנתבעת הנכות התפקודית של התובעת קטנה מנכותה הרפואית, וזאת גם בשים לב לתשובתה בחקירה הנגדית שכואב לה כל אורך הרגל והגב עוד יותר. הנתבעת מפנה עוד לחוות הדעת המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה שציין שהתובעת מוגבלת במאמצים על רגל ימין, כגון הליכה, טיפוס על סולם עליית מדרגות וירידתן, עמידה ממושכת, הרמת משאות כבדים וכד', מכאן מבקשת הנתבעת להסיק שהמגבלה היא רק במאמצים. עוד מפנה הנתבעת לחוות דעת המומחה בתחום הנוירולוגיה שציין שאין בנכות משום מגבלה תפקודית משמעותית. הנתבעת מדגישה שהמאבחנת התייחסה לכך שהתובעת מארחת משפחה גדולה מעל 20 אנשים בביתה וכן נוסעת בתחבורה ציבורית והתובעת אישרה זאת בחקירה נגדית. לשיטת הנתבעת נכותה התפקודית של התובעת עומדת על שיעור של 10% ולא יותר.

  30. אכן התאונה הותירה את התובעת במצב של נכות תפקודית מלאה, כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט וכפי שהסכימו הצדדים במשך למעלה משנתיים ימים, בתקופה זו התובעת נפלטה משוק העבודה וסביר שלא יכלה לחזור לעבודתה. מקובלת עלי טענת התובעת בנוגע לקושי לשוב לעבודה באותו היקף ובאותה משרה כפי שהייתה לה. אכן הגיוני לקבוע שככל שהתובעת מסוגלת לעבוד מתאימה לה בעת הזו עבודה בביתה ולאו דווקא תוך צורך להתנייד. לא יכול להיות ספק שמצבה הרפואי הכללי של התובעת מכביד מאוד על יכולתה לשוב לשוק העבודה, כאשר בכלל זה החלפת הירך כשלעצמה גורמת קשיי ניידות וגרמה לה לנכות נוספת, כך גם מצב הקרסוליים ומצב הגב שאינם קשורים לתאונה.

    בנסיבות אלה אך הוגן לקבוע שלאחר תקופת אי הכושר המלאה, עומדת נכותה התפקודית של התובעת לפחות על שיעור שהוא קרוב לנכותה הרפואית וכי לולא מצבה הבריאותי הנוסף, יכלה אולי להשתלב בעבודה חלקית בביתה או מחוצה לו. נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 38.890%, בנסיבות העניין נכון לקבוע שהנכות התפקודית עומדת על שיעור של 40%.

  31. משנקבעו הנכות הרפואית והתפקודית יש לדון בשיעור הנזק.

    שיעור הנזק

  32. הצדדים חלוקים מחלוקת עמוקה בהקשר זה, כאשר התובעת טוענת לנזק של מליוני שקלים והנתבעת טוענת לנזק קטן הרבה יותר בשים לב לנכותה של התובעת שאינה קשורה לתאונה העולה לשיטתה עשרת מונים על הנכות הקשורה לתאונה. אדון במחלוקות הצדדים.

  33. אחזור על נתוני היסוד:

    תאריך לידה: 28/7/1956.

    תאריך אירוע: 13/3/13.

    גיל ביום התאונה:56 ו- 8 חודשים. גיל כיום:64 ו- 10 חודשים.

    שיעור נכות רפואית: 38.890%.

    שיעור נכות תפקודית: 40%.

    הפסדי שכר בעבר

  34. מתלושי השכר שצורפו לתצהירה של התובעת עולה שבשנת 2012, השנה הקודמת לתאונה, הרוויחה התובעת שכר מצטבר של 75,629 ₪ בשנת 2012, דהיינו סך ממוצע של 6,307 ₪ לחודש. נכון לקבוע שזה בסיס שכרה של התובעת.

    התובעת טוענת שיש לשערך את שכרה בהתאם לעליית השכר הממוצע במשק מאז ועד היום, ובהתאם לקבוע שבסיס השכר הוא 7,300 ₪. איני רואה צורך להתעכב על טענה זו, אשר דינה, לטעמי, להידחות. הפסיקה, רובה ככולה, בהקשר זה אחידה ומבוססת היטב - שיטת שערוך השכר המקובלת לחישוב הפסדי שכר בעבר הינה הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית מאמצע התקופה. גם אם קיימים מקרים נדירים בפסיקה בהם בחר בית המשפט בדרך שערוך שונה, לא הוכח בצורה כלשהי, כי שיטת השערוך הקיימת מקפחת את התובעת וכי יש לאמץ שיטת שערוך אחרת. התובעת נפגעה בתאונה בהיותה בת כ- 57 לאחר שעבדה באותו מקום עבודה כעשרים שנים. התובעת לא הוכיחה ששיעורי עליית שכרה במהלך שנות עבודתה תאמו את עליית השכר הממוצע במשק, או עלו על שיעור של הצמדה למדד וריבית מאמצע תקופה. בנסיבות תיק זה, אין כל הצדקה לחרוג משיטת החישוב המקובלת של הצמדה למדד ולא הוכח, כי שיטת שערוך זו מקפחת את התובעת.

    התובעת טענה שלולא התאונה הייתה יכולה לקבל העלאה בשכר ואולם כאמור, היא לא הוכיחה ששכרה עלה במהלך 20 השנים שעבדה במקום ובאיזה שיעור עלה. בשים לב לגילה של התובעת בעת התאונה, נכון לקבוע את שיעור שכרה בהתאם לשכר שהרוויחה ערב התאונה, בבחינת מה 'שהיה הוא שיהיה', הכל גם בשים לב למצבה הרפואי של התובעת שלא קשור לתאונה שיכול והיה מגביל אותה ממילא בעבודתה ברבות השנים.

    בסיס השכר שנקבע כשהוא מוצמד מיום התאונה ועד לעת הזו מגיע לכדי 6,483 ₪. סכום זה מבטא את בסיס שכרה של התובעת.

  35. התובעת טוענת שיש לחשב לה הפסדי שכר מלאים מיום התאונה ועד למועד פסק הדין, סכום המגיע ל- 708,100 ₪. כך גם לעתיד, סכום המגיע לכדי 169,000 ₪. לסכומים אלה מבקשת התובעת להוסיף פנסיה.

  36. הנתבעת אינה חולקת שיש לחשב הפסדי שכר מלאים למשך 27.5 חודשים הכוללים תקופת החלמה לאחר הניתוח החלפת מפרק הברך, דהיינו עד לתאריך 1/7/15 (סעיף 61 בטיעונים שהוגשו בעת הסיכומים) ואולם לגבי יתר התקופה טוענת, שהתובעת לא עשתה ניסיון כלשהו לחזור לעבודתה, או למצוא עבודה חלופית, כמו כן יש להביא בחשבון את מגפת הקורונה שמנעה את שובה של התובעת לעבודה ובנוסף מציינת שהתובעת מקבלת קצבת נכות כללית ואין לה כל מניע או תמריץ לחזור לעבודה. משכך, מציעה הנתבעת לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 15,000 ₪. באשר לעתיד, סבורה הנתבעת שאין לפסוק סכום כלשהו, שכן לאור גילה של התובעת, סביר שלא הייתה מועסקת בעבודה כלשהי והייתה מקבלת קצבת זקנה ולטענתה התובעת אישרה זאת גם בעדותה, לפיכך לשיטתה אין לפסוק סכום כלשהו.

  37. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדותה והסברה של התובעת, שוכנעתי שמקרה זה הוא המקרה המתאים לחשב את הפסדי השכר בהתאם לחישוב אקטוארי מלא הן לתקופת העבר והן לעתיד. התובעת נפגעה קשה מאוד בתאונה והתקשתה בהחלמה. אין מחלוקת שהיא הייתה באי כושר מלא למשך פרק זמן ארוך משנתיים במהלכם הייתה מאושפזת תקופות ארוכות ולא הייתה מסוגלת לחזור לשוק העבודה ולו באופן חלקי. התובעת נפלטה ממקום עבודתה ב- 20 השנים האחרונות ולא יכלה לחזור אליו גם מבחינה פיזית וגם משום שהמעביד מצא פתרון אחר. בגילה של התובעת ובמצבה הרפואי הסיכוי למצוא עבודה חלופית דומה הוא קלוש ביותר. על אף האמור, אין לקבוע כפי שמבקשת התובעת שמדובר באי כושר מלא והפסדי שכר מלאים, שכן לתובעת מצב רפואי משמעותי שאינו קשור לתאונה ומאידך ניתן לקבוע במידה רבה של וודאות שהתובעת הפסידה לפחות 40% מכושר עבודתה ולבצע את החישוב בהתאם.

  38. ומשכך החישוב בתקופה הראשונה שאינה במחלוקת מתאריך 13/3/13 – 1/7/15 הינו –

    27.5 * 6,483 = 178,282 ₪ - לסכום זה יש להוסיף הפסדי פנסיה בשיעור 12% כמקובל באותה תקופה, משכך סך הפיצוי בתקופה זו הינו 199,675 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה ולפיכך הפיצוי בתקופה זו מגיע לשיעור של – 214,383 ₪.

  39. החל מתאריך 1/7/15 ועד לעת הזו 1/6/21 (בעיגול) יש לחשב להערכתי את הפיצוי בהתאם לשיעור הנכות התפקודית, בשים לב שהתובעת נפלטה משוק העבודה לאחר התאונה. לנשים בכלל ולתובעת בפרט זכות לעבוד עד גיל 67, אין להעריך שהתובעת הייתה עוזבת את עבודתה במועד מוקדם יותר לו לא הייתה מתרחשת התאונה. משכך החישוב הוא כדלקמן:

    6,483 * 40% * 71 חודשים = 184,117 ₪, לסכום זה יש להוסיף פנסיה בשיעור 12.5% = דהיינו הפיצוי מגיע לכדי – 207,131 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה – 213,426 ₪.

  40. התובעת בת 64 ו- 10 חודשים – נותרו לה עד לפנסיה עוד כ- 26 חודשים, בשים לב לתקופה הקצרה אין מקום להוון את הסכום. גם לעתיד יש לחשב את הפיצוי המגיע לתובעת בהתאם לחישוב אקטוארי, והחישוב הוא כדלקמן:

    26 * 6483 *40% = 67,423 ₪. לסכום זה יש להוסיף פנסיה בשיעור 12.5% והסכום מגיע לכדי 75,850 ₪.

  41. סך הפסדי השכר של התובעת כולל פנסיה הינם – 503,656 ₪.

     

    עזרת צד ג'

  42. לא יכול להיות ספק, שלאחר התאונה ובתקופת אי הכושר נזקקה התובעת לעזרה רבה, יחד עם זאת, התובעת לא נדרשה לעזרה בשכר במשך כל התקופה ועד עצם היום הזה. התובעת מבקשת לחשב עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד בהתאם לחישוב של שתי שעות יומיות – ובהתאם סכום של 360,000 ₪ לעבר ו- 561,000 ₪ לעתיד.

    הנתבעת טוענת שהתובעת לא נזקקה לעזרה בשכר, היא מסתדרת בכוחות עצמה וסביר שתסתדר גם בעתיד באופן דומה. לחלופין טוענת הנתבעת שהעזרה היחידה לה נזקקה התובעת היא עזרת בני משפחה שאינה ברת פיצוי. הנתבעת מפנה עוד לקביעת המאבחנת שהתובעת מתפקדת באופן עצמאי. הנתבעת מציעה לפנים משורת הדין סכום של 20,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי.

  43. טענה נוספת של הנתבעת הינה לקיצור תוחלת חיי התובעת ובהקשר זה נסמכה על חוות דעתו של ד"ר שניידר חנן. ד"ר שניידר סקר את מצבה הרפואי של התובעת וקבע שהיא סובלת מרמת השמנה הגבוהה ביותר (דרגה 3), דבר המוריד את תוחלת חייה בעשר שנים. ד"ר שניידר הפנה למאמר יחיד בנושא וקבע שיש לחשב קיצור תוחלת חיים של 10 שנים, בשים לב שתוחלת חייה של התובעת על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בהיותה בת 57 במועד התאונה, הייתה כ- 28 שנים.

    בעדותו אישר המומחה, שחוות דעתו מבוססת על המאמר אליו הפנה וכי במאמר מדובר על בדיקות שנעשו בין השנים 1975 ל- 1985 לאנשים בגיל 46 דהיינו אנשים שנולדו בשנות ה- 20 וה- 30. המומחה לא הסכים שהתמותה היא רק מסיבוכים של השמנה וטען שיש גם מאמרים שמדברים על תמותה כתוצאה מהשמנה בלבד ואולם הסכים שהמאמר אליו הפנה מדבר על תמותה של 40% כתוצאה ממחלות וסקולריות ו- 60% כתוצאה מסכרת. המומחה גם הסכים שבעת שבדק את התובעת גורם הסיכון היחידי שהיה לה היה לחץ דם, אף כי בעת האחרונה הסתבר שיש לתובעת גם סכרת. המומחה גם הסכים שקיימת התקדמות בטיפול בלחץ דם מאז נכתב המאמר, אף ששלל שמדובר בהתקדמות אדירה. המומחה הסכים שלא הכלילו במאמר אנשים עם BMI כמו של התובעת שכן מדובר ב- BMI גבוה במיוחד, ואולם הסביר שעל פי המאמר לגבי אנשים עם BMI ברמה הגבוהה ביותר תוחלת החיים ירדה בן 8 ל-10 שנים. המומחה הסכים עוד שבמאמר קבוצת התמותה של הגברים הייתה גדולה הרבה יותר מזו של הנשים.

    ב"כ הנתבעת ניסה לשאול את המומחה בחקירה חוזרת על השפעת הסכרת על תוחלת חייה של התובעת, ואולם שעה שהנתבעת ידעה מבעוד מועד על גילוי הסכרת (הדבר נכתב בחוות הדעת של המומחה הנוירולוגי מטעם בית המשפט כבר בתאריך 15/3/2020) ולא ראתה לבקש את עדכון חוות הדעת ושעה שהמומחה לא היה ערוך להשיב על השאלת, אינני רואה להתייחס לכך.

    התובעת לא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה, לטענתה בשל מצוקה כלכלית ואולם היא טוענת שקביעתו של המומחה מבוססת כולה על המאמר שצורף לתיק ולכן אין למומחה כל יתרון על בית המשפט בעיון במאמר והסקת מסקנות. כן היא טוענת שהמומחה אישר את כל הנתונים הבאים במאמר והמצדיקים איזון של הקביעה. התובעת מדגישה שהמאמר מבוסס על קיצור תוחלת חיים כתוצאה מסיבוכים רפואיים שנגרמים בשל עליית משקל, הוא משנת 1979 על אנשים בני 46 דהיינו שנולדו ב- 1933 ומאז הייתה התקדמות ברפואי, המאמר מגיע למסקנות בנוגע ל- BMI מעל 35 ברמה של קרוב לוודאי ומתייחס לכך שמקרה המוות של גברים הוא פי שלושה לעומת נשים. בנסיבות אלה טוענת התובעת שיש לחשב קיצור תוחלת חיים של 5 שנים בלבד.

    הנתבעת עומדת על כך שחוות דעת המומחה לא נסתרה וטוענת שיש לקבוע קצור תוחלת חיים מלא, כפי שהעריך המומחה.

  44. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה שלא ניתן לקבל את חוות דעת מומחה הנתבעת כלשונה. ראוי לציין שהחישוב שערך מומחה הנתבעת אינו החישוב המקובל לתוחלת חיים. את תוחלת החיים מחשבים מתוך יתרת השנים שנותרה לנפגע מיום פסק הדין ולא ממועד התאונה ובדרך כלל עושים כן באחוזים (ראו, לדוגמה, ע"א 1617/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סעדה (28.5.08); עא 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' יצחק פת (13/5/2010)). בשים לב שהמומחה קבע שנותרו לתובעת במועד התאונה עוד 28 שנים לחיות וקבע תוחלת חיים מקוצרת ב- 10 שנים, המדובר בקיצור משמעותי של כ- 36%. התובעת שרדה כבר 8 שנים מאז התאונה ללא הרעה משמעותית במצב בריאותי ונכון לעת הזו תוחלת חייה היא 21.8 לערך ומכאן שגם לפי שיטת המומחה הקיצור כעת הוא לכל היותר של 7.8 שנים.

    בשים לב לנקודות החשובות שהעלתה התובעת ובין היתר העובדה שחוות הדעת נסמכה על מאמר יחיד ישן יחסית, ההתקדמות הרפואה מני אז, ומצבה היציב לכאורה של התובעת נכון לעת הזו, סבורני שסביר לחשב קיצור תוחלת של כ- 6 שנים ולקבוע שלתובעת תוחלת חיים של כ- 16 שנים (בשים לב שתוחלת חיים רגילה בגילה היא כ- 22 שנים).

  45. אשר לגובה עזרת צד ג' לה זכאית התובעת, הרי שלתקופת העבר, בשים לב שהתובעת לא העסיקה עזרה בשכר, ואולם בהתחשב בתקופת אי הכושר הארוכה למשך כשנתיים, במסגרתם יצאה התובעת ונכנסה מבתי חולים ומוסדות שיקום, עברה ניתוח להחלפת מפרק הברך ובשים לב לעזרה שסביר שנזקקה לה, נכון לקבוע סכום גלובלי למשך כל תקופת העבר בשיעור של 50,000 ₪.

    בנוגע לעתיד, להערכתי נכון להתייחס לפיצוי בערכים של שלוש שעות עזרה בשבוע בסכום מקובל של 50 ₪ לשעה, למשך יתרת חייה המקוצרת סכום המגיע לכדי 100,000 ₪.

    הפיצוי בגין עזרת צד ג', עומד איפוא על 150,000 ₪.

    הוצאות מכל סוג לרבות הוצאות נסיעה וניידות

  46. התובעת טוענת שבתקופת האשפוז בבית הדר הייתה מוסעת עם אמבולנס ומעלון במשך כחודשיים אשפוז, בעלות של 500 ₪ כ- 10 פעמים ובסך הכל 5,000 ₪. כמו כן טוענת שנזקקה למוניות מאשקלון לבית לוינשטיין ברעננה בזמן האשפוז המלא כ- 5 חודשים סך הכל, לשבתות בלבד ובזמן האשפוז יום עבור כל כיום, כאשר המדובר ב- 680 ₪ * 50 נסיעות, סך של 34,000 ₪. כמו כן טוענת התובעת להוצאות בעבור ביקורים וביקורות והוצאות נסיעה בגין צרכי יום יום בסך 200,000 ₪. לעתיד מבקשת התובעת כ- 1,500 ₪ נסיעות לחודש, נסיעה יומית ליום 50 ₪ ונסיעה אחת מיוחדת בחודש, ובסך הכל 234,000 ₪.

    התובעת טוענת עוד להוצאות דיור, כאשר בשל מוגבלותה עברה להתגורר בדירה סמוכה כאשר את דירתה שבקומה 3 היא משכירה בעבור 1,600 ₪, התובעת מחשבת הפסד של 2,400 ₪ בחודש, סה"כ סכום של 607,000 ₪.

    כן טוענת התובעת להוצאות רפואיות, בגין קביים, סד לרגל, נעליים מיוחדות, תרופות וציוד עזר לבית בסך 50,000 ₪ גלובלי.

  47. הנתבעת משיבה שראשי הנזק של הוצאות לעבר, הם בגדר נזק מיוחד, והתובעת שהייתה מיוצגת לכל אורך התקופה הביאה קבלות על סך, 7,891 ₪ בלבד. לטענת הנתבעת משלא הובאו קבלות נוספות סביר שלא תזקק להוצאה גם בעתיד. הנתבעת מדגישה שהתובעת אישרה בעדותה שהיא משתמשת בתחבורה ציבורית וכי כל הוצאותיה הרפואיות מכוסות במסגרת הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, מה גם שהמומחים לא קבעו צורך בטיפולים. משכך אין לפסוק דבר. אשר להתאמת דיור, טוענת הנתבעת, שהמומחים לא התייחסו לכך, וככל שהתובעת עברה דירה, עשתה זאת משיקוליה שלה ולנוכח מצבה הרפואי שלא קשור לתאונה. הנתבעת טוענת שהתובעת לא הציגה כל אסמכתא לגבי הדירה אותה היא מקבלת בשל העובדה שהיא משכירה את דירתה הישנה ולא מן הנמנע ששכר הדירה זהה לחלוטין. עוד טוענת הנתבעת, שהתובעת הסתירה מבית המשפט ומהצדדים את העובדה שכיום היא גרה בדירה השייכת להוריה של בעלה ולא הציגה כל אסמכתא לגבי הסכום אותו היא משלמת. יתירה מזו, הנתבעת טוענת שככל שקיים פער הרי שהוא נובע מכך שהדירה הנוכחית גדולה יותר, מדובר בדירת גן ואין סיבה להשית את הפער שממילא לא הוכח על הנתבעת.

  48. כמפורט כבר לעיל, התובעת הייתה עקב התאונה בתקופת אי כושר ממושכת ואשפוז ארוך כאשר בחלק מהזמן, כפי שגם מתועד במסמכים הרפואיים, נדרשה לשימוש באמבולנס על מנת להגיע לביתה בסופי השבוע ולחזור. גם לאחר מכן, ללא כל ספק לא יכלה התובעת להשתמש בתחבורה הציבורית. כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט, התובעת מתקשה במאמצים, עליה וירידה של מדרגות והליכה ממושכת וזאת רק עקב הנכות בברך. בנסיבות אלה, זכאית התובעת להוצאות נסיעה סבירות שיגלמו את הסכומים הנוספים שהיא נדרשה ונדרשת לשלם. יחד עם זאת, בגדר חישוב הסכום, יש לקחת בחשבון שהתובעת סובלת ממצב בריאותי משמעותי שלא קשור לתאונה, ובין היתר, השמנת יתר, נכות בירך, כאבי גב וקושי בקרסוליים (עד כדי צורך לעבור ניתוח קיבוע בקרוב), שגם הם ללא ספק מגבילים את ניידותה באופן משמעותי. בנסיבות העניין, סבורני שסביר לפסוק לתובעת סכום שיבטא את הוצאות העבר בגין ניידות וגם את ההוצאות הניידות היתרות הקשורות לתאונה וזאת גם אם התובעת לא השכילה להוכיח את מלוא הוצאות העבר. בנסיבות העניין, אני פוסקת סכום גלובלי של 60,000 ₪.

  49. אשר להוצאות רפואיות ואחרות, אכן התובעת לא הציגה קבלות ואכן קיבלה את מלוא הטיפול הרפואי במסגרת הציבורית ואולם בית המשפט בתוך עמו הוא יושב ויודע שגם כאשר מדובר בטיפול במערכת הציבורית נגרמו לא פעם הוצאות נוספות על רכישת ציוד, תרופות והוצאות במהלך האשפוז. בנסיבות העניין נכון לפסוק סכום גלובלי על הצד המתון והבטוח בשיעור של 10,000 ₪.

    אשר להוצאות דיור והתאמת דיור חלופי. מתוך הראיות שנשמעו עלה שקודם לתאונה התגוררה התובעת בבית בקומה שלישית ללא מעלית. ללא ספק, מצב הברך בתקופת אי הכושר ואף לאחר מכן, אליו מצטרף מצבה הרפואי הנוסף של התובעת ובין היתר השמנה יתירה ונכות במפרק הירך אותם אין לייחס לתאונה, ניתן להניח שההוצאות בגין החלפת הדיור והתאמתו קשורים רק בחלקם לתאונה. דא עקא שהתובעת לא הוכיחה עד תום הוצאות אלה. מעדותה של התובעת עלה שעברה לדירה שכורה 3 שנים, ואחר כך עברה לדירה השייכת למשפחה, בה היא משלמת דמי שכירות לאחים של בעלה בסך של 4,000 ₪. לראיותיה צרפה התובעת הסכם שכירות מתאריך 22/4/13 לגבי דירה חלופית בסך של 3,500 ₪ לחודש ואולם היא לא פרטה את המעבר הנוסף לדירה הנמצאת בבעלות המשפחה ולא הביאה ראיות. הנזק של הוצאות דיור הינו נזק מיוחד ועל התובעת הנטל להוכיחו, התובעת לא הוכיחה בכמה השכירה את דירתה, אף כי טענה בתצהירה כי השכירה אותה בסך של 1,600 ₪, לא הוכיחה האם הדירות שוות בתנאיהן ולא הוכיחה כמה היא משלמת שכירות על הדירה של המשפחה. על אף האמור, לא יכול להיות ספק, שהתובעת לא יכלה להמשיך להתגורר בדירתה הכוללת 50 מדרגות. העובדה שהתובעת עברה לדירה חלופית כבר בסמוך לתאונה ובשלהי תקופת אי הכושר המלא והשיקום מדברת בעד עצמה ובעד ההוצאות שסביר שנגרמו (הסכם השכירות נחתם בתאריך 22/4/13 כחודש לאחר התאונה). בנסיבות העניין נכון לפסוק סכום גלובלי סביר בשיעור של 25,000 ₪ המבטא תשלום סביר בעיקר בתקופה שלאחר התאונה ובטרם ביצעה התובעת את ניתוח החלפת הירך שלא קשור לתאונה ושמהווה מגבלה נוספת שיכול והצדיקה כשלעצמה התאמת דיור חלופי.

     

    נזק לא ממוני

  50. התובעת טוענת שבשל הסבל והניתוחים שעברה, יש לפסוק לה נזק לא ממוני בשיעור של 450,000 ₪. הנתבעת טוענת שיש לפסוק לכל היותר 75,000 ₪.

  51. כפי שנפסק לא פעם, קביעת הפיצוי בנזק לא ממוני היא קשה, כחוט השני עוברת בפסיקה הגישה כי שום כסף שבעולם אינו מפצה על ייסורי גוף ונפש או על אובדן הנאות החיים. בפסיקה, לא קיימת מגבלה על הסכום אותו ניתן לפסוק בגין כאב וסבל. המבחן הוא לא של גבול אלא של מהות. הפיצוי צריך לשקף את מורכבות הנזק לניזוק האינדיבידואלי ואת השלכותיו עליו, כך שהפיצוי יהלום את חומרת הפגיעה (השוו: תא (ת"א) 2725/99 ר. ב. נ' החברה העירונית ראשון לציון לתרבות ספורט ונופש בע"מ (5/4/06), פסק דין שעניינו בארוע בו הותקף עובד בפארק-חי על ידי קוף שימפנזה, ננשך בפניו ונגרמו לו פגיעות חמורות, והפסיקה הרבה המצוטטת שם).

  52. התובעת בתיק זה, נפגעה בתאונה באופן שהותיר אותה עם נכות לא מבוטלת, ונדרשה לתקופת שיקום ארוכה, אשפוזים ממושכים מאוד, אי כושר מלא למשך למעלה משנתיים במהלכם עברה שלושה ניתוחים, לרבות ניתוח החלפת ברך. בשים לב למצבה הרפואי של התובעת שלא קשור לתאונה, נדמה שהסבל שנגרם לה וההכבדה על חייה בעקבות התאונה הוכבדו אף יותר. בנסיבות העניין, יש לפסוק סכום שיבטא את מנת הסבל שנגרם ויגרם לתובעת לאורך חייה. בשים לב לכל הנסיבות אני פוסקת סכום של 320,000 ₪.

     

    ניכויי המוסד לביטוח לאומי

  53. אין מחלוקת שהתובעת מקבלת תגמולים מן המוסד לביטוח לאומי בנכות כללית, שם הוכרו לה הנכויות הבאות:

    נזק עצב פמורלי – 30%.

    הגבלת ברך ימין – 30%.

    יתר לחץ דם – 10%.

    ליקוי ראיה – 30%.

    כאב גב תחתון – 10%.

    השמנת יתר – 20%.

    נזק שורשי – 10%.

    כריתת רחם – 20%.

    והחל מתאריך 1/10/15 – כאבים והגבלת ירך ימין 30%.

  54. הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית, לפיה סך התגמולים במוסד לביטוח לאומי נכות כללית עומדים על – 283,375 ₪ בגין שירותים מיוחדים עומדים על 213,532 ₪.

    הנתבעת אינה חולקת שיש לבצע את החישוב בהתאם לרע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (18/5/03) (להלן: "עניין פרלה עמר") ואף מסכימה לבצעו בהתאם לשתי תקופות – עד לקביעת הנכות בגין הירך ולאחריה. הנתבעת טוענת בהתאם לחוות דעת אקטוארית שהוגשה שבתקופה הראשונה הניכוי הוא 18,258 ₪ ובתקופה השנייה 58,390 ₪.

    בחוות הדעת האקטוארית המתייחסת לקצבת נכות כללית, צוין במסגרת הערה (מס' 4), כי "ההיוון לעתיד כולל תוספת של 379 ₪ לחודש בגין הפעימה השלישית לתיקון לחוק שמניחים שתשתלם לא יאוחר מ- 1/2022. סה"כ הסכום המהוון על תוספת זאת ל- 31/1/2021 מסתכם ב- 26,806 ₪. החל מ- 1/4/2018 בדרישות המל"ל ממזיק לפי סעיף 328 לחוק החלו לדרוש גם תוספת זו".

  55. התובעת חולקת על החישוב שנעשה וטוענת שהחישוב שבוצע בגין קצבאות נכות כללית לעתיד כולל הנחה של האקטואר, שייווסף סכום לקצבה בינואר 2022. התובעת טוענת שפעימה זו כבר הייתה אמורה להשתלם ונדחתה שוב ושוב לפי הדיווחים בתקשורת, בוטלה והומרה במענק בזמן קורונה. לטעמה של התובעת, בהינתן המצב הפוליטי במדינה שלא מאפשר העברת תקציב כבר זמן רב ומגפת הקורונה, ספק אם תשתלם אי פעם ומתי ולא ניתן לנכות תוספת משוערת שאולי תשתלם בשיעור כלשהו בהיותה ספקולטיבית מדי.

    לשיטתה של התובעת, בהתאם לחישוב התואם את הנכויות שנקבעו במוסד לביטוח לאומי והנכויות שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט, יש לנכות מסכום הגמלאות סך של 26,806 ₪ (בגין הפעימה השלישית) וסכום הגמלאות הכולל יעמוד על 413,649 ₪. בהתאם לחישוב התובעת סך כל הניכויים יעמוד על 38,025 ₪.

  56. כמפורט כבר לעיל הנכויות שנקבעו לתובעת על ידי מומחי בית המשפט כנכויות קשורות לתאונה, הינן כדלקמן:

    בתחום האורתופדיה 30% בגין הפרעה יותר מבינונית בכושר פעולת הברך.

    בתחום הנוירולוגיה – 3% בגין הפרעה תחושתית בברך, 10% בגין הפרעה בדורסיפלקציה.

    סה"כ 38.9% נכות קשורה לתאונה.

    נכויות בתחום האורתופדיה שאינן קשורות לתאונה -

    20% נכות בגין החלפת מפרק הירך.

    10% נכות בגין עמוד שדרה.

    המומחה בתחום הנוירולוגיה הוסיף שאיננו קובע נכות בשל הקושי על הליכה על עקבים, משום שההפרעה דו צדדית ולכן לא מתאים לייחס אותה לפגיעה חד צדדית ברגל ימין ויכול שהיא קשורה לחוסר בוויטמין B12. המומחה הוסיף עוד שאין לקבוע נכות בגין נזק שורשי ולא בגין תלונה קוגניטיבית.

    במסגרת נכות כללית נקבעו הנכויות הבאות:

    נזק עצב פמורלי ופרונלי – 30%.

    הגבלה ברך ימין – 30%.

    יתר לחץ דם – 10% (סעיף מנופה).

    ליקוי ראיה – 30%.

    כאבי גב תחתון – 10%.

    השמנת יתר – 20%.

    נזק שורשי – 10%.

    כריתת רחם – 20% (סעיף מנופה)

    כאבים והגבלת ירך ימין – 30% נכות זו נקבעה החל מחודש אוקטובר 15 ואילך

    בהורדת הסעיפים המנופים – הרי שעד אוקטובר 2015 הנכות הכללית היא – 77.77% ובעיגול 78%.

    ומאז אוקטובר 2015 הנכות הכללית היא – 84.44 ובעיגול 85%.

    בהתאם להלכה, מקום שישנן חוות דעת מטעם מומחי בית המשפט, הרי שיש להתייחס לקביעת המומחים ואין לכאורה לערב בין הנכויות שנקבעו במוסד לביטוח לאומי ובין הנכויות שקבעו המומחים מטעם בית המשפט (ראו: תא (ת"א) 16263-08-16 המוסד לביטוח לאומי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (21/9/20) והפסיקה המפורטת שם). על אף האמור, מטיעוני שני הצדדים ואופן החישוב שנעשה על ידם, עולה שהצדדים לא חלקו על הנכויות שנקבעו על ידי המומחים או על ידי המוסד לביטוח לאומי ולא ביקשו מהמומחים להתייחס ולאמוד נכויות שאינן קשורות לתאונה או להתייחס לקשר של הנכויות שנקבעו במוסד לביטוח לאומי וקיבלו את הנכויות שנקבעו במוסד לביטוח לאומי, כנכויות המשמשות לחישוב לצורך מצב שלא קשור לתאונה. משכך, ובהתאם להסכמת הצדדים יש לערוך את החישוב כדלקמן:

    עד לחודש אוקטובר 2015:

    נכות כוללת –

    30% - בגין הגבלה בברך ימין (מומחה בית משפט וביטוח לאומי) – קשור לתאונה.

    10% - חולשה בדורסיפלקסיה – מומחה בית משפט בתחום הנוירולוגיה – קשור לתאונה.

    3% - הפרעה תחושתית – מומחה בית משפט בתחום הנוירולוגיה – קשור לתאונה.

    30% - נזק פמורלי ופרונלי – ביטוח לאומי – לא קשור לתאונה (מומחה התובעת אמנם התייחס לנכות בעצם פמורלי כקשור לתאונה ואולם הצדדים לא טרחו להבהיר את הסוגיה למול המומחה מטעם בית המשפט ונראה ששניהם חישבו את הנכות כלא קשורה לתאונה).

    10% - כאבי גב תחתון – לא קשור לתאונה (מומחה בית משפט + ביטוח לאומי).

    30% - ליקוי ראיה – לא קשור לתאונה (ביטוח לאומי).

    20% - השמנת יתר – לא קשור לתאונה (ביטוח לאומי).

    10% - נזק שורשי – לא קשור לתאונה (מומחה בית המשפט בתחום הנוירולוגיה + ביטוח לאומי)

    מתיק המוסד לביטוח לאומי עולה, שנכות בגין כריתת רחם (20%) ויתר לחץ דם (10%) – הם סעיפים מנופים, משכך הם לא מחושבים בגדר הנכות הכוללת, לא משולמים בגינם תגמולים ולכן אין לחשב אותם בגדר הנכות הכוללת לצורך ניכוי.

    משכך, הנכות הכוללת בתקופה זו הינה - 80.60%, נכות לא קשורה לתאונה – 68.25%.

    שיעור הניכוי לפי הלכת פרלה עמר – 15%.

    כאבים והגבלת ירך ימין – 30% נכות זו נקבעה בביטוח הלאומי החל מחודש אוקטובר 15 ואילך. אמנם המומחה בית המשפט קבע 20% נכות ולא 30%, יחד עם זאת שעה ששני הצדדים מסכימים על שיעור של 30% ועל קביעת הנכויות שלא קשורות לתאונה לפי קביעות המוסד לביטוח לאומי, יעשה החישוב לפי הסכמת הצדדים.

    הנכות הכוללת בתקופה זו הינה 86.42% והנכות שלא קשורה לתאונה – 77.77%.

    שיעור הניכוי לפי הלכת פרלה עמר – 10%.

  57. כמפורט כבר לעיל, הצדדים חלוקים בנוגע לחישוב התוספת שאמורה להשתלם החל מחודש ינואר 2022, התובעת כאמור טוענת שאין לחשב תוספת שאין ערובה לכך שאכן תשולם. אכן הטענה מעוררת התלבטות, יחד עם זאת לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני שנכון לבצע את החישוב מתוך הנחה שהתוספת אכן תשולם וזאת מהסיבות הבאות: מדובר בתוספת שנקבעה בחוק, שאכן דורשת אישורים נוספים ומקור תקציבי, אך דווקא ניסיון העבר מלמד שהגם שהפעימה נדחתה היא הומרה במענקים והכספים הועברו; בנוסף החישוב נעשה לפרק זמן ארוך קדימה וגם אם בטווח הזמן הקרוב יש חוסר יציבות מסויים, ניתן להניח שבטווח הארוך הדברים יוסדרו; כפי שנרשם בחוות הדעת האקטוארית, המוסד לביטוח לאומי דורש את התוספת בגדר דרישות השיבוב מטעמו ונכון לשאוף לאחידות בין הניכויים לבין סכומי השיבוב של המוסד לביטוח לאומי.

  58. בהתאם לחוות הדעת האקטואריות בתקופה הראשונה שולם כדלקמן:

    קצבאות נכות כללית בשיעור של 72,498 ₪, לסכום זה יש להוסיף ריבית בשיעור 4,750 ₪ (הערה 5.1).

    קצבאות שירותים מיוחדים בשיעור – 16,533 ₪, לסכום זה יש להוסיף ריבית בשיעור 1,050 ₪ (הערה 1.1).

    דהיינו סך הקצבאות בתקופה הראשונה הינו – 94,831 ₪ - והניכוי בשיעור של 15% לפיכך הוא – 14,224 ₪.

    בתקופה השנייה שולם וישולם כדלקמן:

    קצבאות נכות כללית בשיעור של – 97,035 ₪, הפרש בין קצבאות זקנה בגובה קצבאות נכות כללית בשיעור של 29,280 ₪; סכום מהוון של הפרש בין קצבת זקנה בגובה קצבת הנכות בשיעור של 106,812 ₪. לסכומים אלה יש להוסיף ריבית בסכום של 3,800 ₪ ו- 350 ₪ (הערות 5.2 ו- 5.2 לחוות הדעת וכן הפרשים ששולמו וישולמו עד חודש יוני 2021 – 3,420 ₪ (הערה 6). סה"כ – 240,697 ₪.

    קצבת שירותים מיוחדים בשיעור של – 90,285 ₪, סכום מהוון של קצבה לעתיד 117,043 ₪, ריבית בשיעור של 2,400 ₪ (הערה 1.2), תוספות ששולמו וישולמו עד חודש יוני 2020 בסך 1,800 ₪ (הערה 3). סה"כ - 211,528 ₪.

    סה"כ קצבאות בתקופה השנייה עומד על סך של – 452,225 ₪ והניכוי בשיעור של 10%, לפיכך הוא: 45,222 ₪.

    סה"כ ניכוי תגמולי ביטוח לאומי הוא לפיכך – 59,446 ₪.

    סוף דבר

  59. אחר כל האמור לעיל, דינה של התביעה להתקבל, סך הפיצוי המגיע לתובעת עומד על –

    הפסדי שכר ואובדן כושר השתכרות כולל פנסיה503,656 ₪.

    עזרת צד ג'150,000 ₪.

    הוצאות נסיעות וניידות 60,000 ₪.

    הוצאות רפואיות ואחרות 10,000 ₪.

    הוצאות דיור והתאמת דיור חלופי 25,000 ₪.

    נזק לא ממוני320,000 ₪.

    סך הכל 1,068,656 ₪.

    מסכום זה יש להפחית אשם תורם בשיעור של 20%213,731 ₪ -

    סה"כ פיצוי854,924.

    מסכום זה יש להפחית תגמולי מוסד לביטוח לאומי בשיעור של 59,446 -.

    סך הפיצוי בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, עומד על 795,478

    הנתבעת תשלם איפוא לתובעת סך של 795,478 ₪. לסכום זה, יש להוסיף שכר טרחה בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי, החזר הוצאות חוות דעת, שכר העדים כפי שנפסק, והחזר האגרה.

    הנתבעת תשלם את הסכום בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 ימים.

     

     

    ניתן היום, ט"ו סיוון תשפ"א, 26 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ