פס"ד בתביעה לצו עשה לאפשר למבקשת שימוש בביציות מופרות מזרעו של בן זוגה לשעבר אשר נפטר

עניינו של פסק דין זה, תביעה לצו עשה, במסגרתו התבקש בית המשפט לאפשר לתובעת, לעשות שימוש, לצורך הפרייתה, בביציות מופרות המוקפאות ומוחזקות בבית החולים הלל יפה. מקורן של הביציות המופרות,  מביצית התובעת ומזרעו של מר **********, שהיה נשוי לתובעת משנת 1998, התגרש ממנה בשנת 2012, ונפטר ביום x.x.2016.  

רקע עובדתי:

1. התובעת יהודייה אזרחית ותושבת ישראל, נישאה ל *********** שנשא בחייו ת.ז ********* (להלן: "המנוח") בשנת 1998 ב*****. הצדדים עלו לארץ בשנת 2000.  מנישואי הצדדים נולדה הקטינה : *********** ת.ז ********* ילידת x.2005. הקטינה נולדה לאחר טיפול הפריה שעברה התובעת בביה"ח הלל יפה.

2. לטענת התובעת, כחלק מטיפולי ההפריה, נותרו בבית החולים הלל יפה מספר ביציות מופרות הנושאות את החומר הגנטי של התובעת ושל המנוח.

3. נישואי הצדדים עלו על שרטון והם התגרשו ביום x.2011 [כך ע"פ  המידע המצוי במרשם האוכלוסין].  המנוח הלך לעולמו ביום x.x.2016. 

4. הנתבעים 3-4 הנם הוריו של המנוח, אשר צורפו להליך בהתאם להחלטה מיום 16/9/20.
5. השאלה הדורשת הכרעה הנה: האם יש לאפשר לתובעת לעשות שימוש בביצית המופרות, לצורך הפרייתה וזאת לאחר גירושי הצדדים ולאחר פטירת המנוח.

תמצית טענות התובעת:

6. התובעת מעוניינת להביא ילד נוסף, אח או אחות לקטינה. התובעת בת 41 ולטענתה, זהו הסיכוי האחרון שלה. הקשר הזוגי בין התובעת למנוח המשיך  גם לאחר הגירושין ולראייה לכך, הגרוש (המנוח) לא נישא מחדש עד מועד פטירתו, וכך גם היא עצמה.  בין הצדדים היה קשר העולה כדי "ידועים בציבור" והצדדים אף הגיעו יחדיו כזוג לאירועים משפחתיים, ותכננו להביא ילד נוסף לעולם באמצעות הביצית המופרית.

תמצית טענות הנתבעים 1-2: