א.א. נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") ואח'

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, לפיצוי בגין נזקים שלטענת התובע נגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 24.7.08, ואשר בה הוא נפגע כרוכב אופנוע.

התביעה הוגשה בתחילה נגד נתבעת 1 בלבד (להלן: "הנתבעת"), שבמועד אירוע התאונה הייתה המבטחת של התובע בביטוח חובה. הנתבעת חלקה על קיומו של כיסוי ביטוחי, בטענה שבמועד אירוע התאונה לתובע לא היה רישיון נהיגה המתיר לו לנהוג בישראל באופנוע בו הוא נהג. לפיכך טענה הנתבעת, שאין היא חייבת לשאת בנזקי התובע.

התובע, שבעת רכישת הביטוח מהנתבעת הציג לה רישיון נהיגה אמריקאי, טען כי לרישיון האמריקאי היה תוקף בישראל. בנוסף ובין היתר הוא טען, שגם אם לא, יש לחייב את הנתבעת לשאת בנזקיו כיוון שהיא הפרה את חובתה כלפיו כמבוטח, בכך שבטרם הנפיקה לו פוליסת ביטוח היא לא בדקה האם רישיון הנהיגה האמריקאי שלו תקף בישראל.

לנוכח המחלוקת שדרשה בירור עובדתי ומשפטי נפרד, הוריתי על פיצול הדיון. לפיכך נדונה תחילה שאלת חובתה של הנתבעת לשאת בנזקי התובע.

בהחלטה מיום 27.1.15, שניתנה לאחר קיומו של הליך הוכחות והגשת סיכומים, קבעתי כי הנתבעת חייבת לשאת בנזקיו של התובע. הטעמים לקביעה זו מובאים בהרחבה בהחלטתי ולא אחזור עליהם.

הנתבעת פנתה לבית המשפט העליון בבקשה למתן רשות לערער על ההחלטה (רע"א 1629/15). בהחלטתו מיום 19.5.15 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט נ' הנדל) את הבקשה, מבלי להידרש לשאלה שבמחלוקת. בית המשפט העליון קבע, כי על טענות הנתבעת להתברר בערכאת הערעור רק לאחר שיושלם ההליך כולו לפני הערכאה הדיונית.

לאחר דחיית הבקשה למתן רשות לערער התובע הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, על ידי צירוף נתבעים 2 ו-3 להליך. הנתבעים הם נהג הרכב הפוגע והמבטחת של הרכב הפוגע. התובע ביקש מבית המשפט להתיר את תיקון כתב התביעה, על מנת להבטיח שבמקרה שהנתבעת תגיש ערעור על החלטתי מיום 27.1.15, ובמידה שהערעור יתקבל ויוחלט כי הנתבעת אינה חייבת לשאת בנזקיו של התובע, התביעה לא תתיישן והתובע יוכל לתבוע את נזקיו מנתבעים 2 ו-3 בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

בהחלטה מיום 23.4.17 התרתי את תיקון כתב התביעה באמצעות צירופם של נתבעים 2 ו-3 להליך. נתבעת 3 הייתה צד פעיל בהליך. היא נטלה חלק בדיונים והגישה סיכומים.

לאחר צירופם של נתבעים 2 ו-3 לתביעה, בית המשפט החל בבירור שאלת הנזק של התובע. עניינו של פסק דין זה הוא בנזקיו של התובע וגובה הפיצוי שיש לשלם לו.